דניאל גולדבלט ואורת אליאור מוכיחים שיש נוער אחר • ב-17 שנות חייהם הספיקו השניים להתנדב בכמה פרויקטים, להיות חברים בארגון לפיתוח מנהיגים ולפתוח מועדון חברתי למבוגרים בעלי פיגור שכלי מאזור מודיעין • לעיתון הם נחשפים רק כדי לגייס כסף להרחבת הפרויקט

"הנוער של היום הוא לא מה שהיה פעם", ממלמלים זקני העיר מתחת לאפם, "כל מה שמעניין אותם זה משחקי מחשב, טלוויזיה והשם ישמור – אלכוהול". על רקע הקיץ האלים שעובר עלינו, והתדרדרותם המוסרית של אנשי תקשורת ופוליטיקאים, דווקא ישמחו האבות, האמהות ואפילו זקני העיר, לשמוע שבמודיעין יש נוער אחר. אם דניאל גולדבלט ואורת אליאור הם דוגמא למנהיגות העתידית של מדינת ישראל אשרינו.

השניים חברים בארגון lead לפיתוח מנהיגות בישראל, ובתחילת החופש הגדול החליטו לצאת לשטח ולעשות מעשה. השניים גילו אוכלוסיה נשכחת, אנשים שהם חלק מהחברה, אך מסתתרים בשוליה. הם כבר לא ילדים בגיל, אך לנצח יהיו ילדים בנפשם - אוכלוסיית מבוגרים בעלי פיגור שכלי במודיעין והסביבה. השניים הקימו קבוצה בשם "החבר'ה הטובים", והיא לא רק מאפשרת לבעלי הפיגור השכלי בעיר, מקום מפגש חברתי ותחושת שייכות, אלא גם מעודדת אותם לצאת ולהתנדב בעצמם. "תורמים ולא רק נתרמים", מסביר גולדבלט.

"אף פעם לא הייתה לי מסיבת סיום"

זאת לא השנה הראשונה בה התחילו דניאל גולדבלט (17) מרעות, ואורת אליאור ממודיעין ( 17), להתנדב בפרויקטים חברתיים. למרות גילם הצעיר מאחוריהם רזומה מרשים של תרומה ועזרה קהילתית. "הייתי חבר במועצת התלמידים מכיתה ט'", מספר גולדבלט בקיצור נמרץ, "התנדבתי בעזר מודיעין, הדרכתי ילדים בכדורגל ללא עלות, ועזרתי לתלמידים צעירים ממני בחונכות ללא תשלום". גולדבלט נולד בארה"ב, בזמן שאביו היה שם בשליחות מטעם משרד הביטחון, כשהיה בן שלוש חזרו הוריו לרעות, אך כשהיה בן 12 עזבו שוב את הארץ, הפעם לטיול של שנה במזרח הרחוק.
 

דניאל גולדבלט. בן 12 בגנגס (צילום: חורחה נובומינסקי)

איך הייתה החוויה לעזוב את בית הספר והחברים ולנסוע לשנה למזרח?

"לכל מקום יש את החוויה שלו, ולמזלי התברכתי בזיכרון טוב ואני זוכר כמעט הכול. היינו חודשיים בהודו, חודשיים בנפאל, היינו בלאוס, בקמבודיה, היינו שלושה חודשים בניו זילנד ואוסטרליה, בתאילנד. ההורים יצאו לשנה חופש, וכל הטיול הזה לא היה עניין טריוויאלי. ערך ההתנדבות הגיע אצלי מהבית ולא ממה שראיתי שם, אבל אין ספק שזה היה מעשיר וראיתי דברים מדהימים. כמו למשל את נהר הגנגס שמצד אחד שורפים בו גופות ומצד שני מצחצחים שיניים ומתרחצים. מבינים שהעולם הוא אחר מזה שראיתי עד אז, אבל בתור ילד בן 12 זה לא היה הלם כמו שאולי חווה אדם מבוגר יותר".

מה עשית עם הלימודים באותה תקופה?

"לקחתי איתי את הספרים במתמטיקה, אנגלית אני דובר מהבית, כל שאר הנושאים – תנ"ך, היסטוריה, ספרות, הכול חוזר בתיכון. אפשר להגיד שלמדתי היסטוריה אחרת. כשחזרנו לארץ דילגתי על כיתה ו' וישר עברתי לחט"ב. כולנו, גם שני האחים שלי, דילגנו על כיתה והמשכנו הלאה. הדבר היחד שהיה חסר לי זה מסיבת סיום בסוף היסודי, עוד אף פעם לא הייתה לי מסיבת סיום".

"המנהיגות שקיימת עכשיו היא לא ערכית"

בסוף כיתה י' התקבל גולדבלט לפרויקט השגרירות של lead, ומשם הדרך הייתה קצרה לפרויקט שהשניים מרימים בימים אלו.

תספרו לי על lead.

גולדבלט: "זה התחיל בכנס בכפר המכבייה, והביאו לשם טיפ טופ של אנשים. שמעון פרס הרצה לנו למשל. אחר כך החלנו קורס של שנתיים שהמשיך לתוכנית הבוגרים שבה אנחנו היום".
אליאור: "הכול סובב סביב נושא המנהיגות. הרעיון הוא ליצור מנהיגות אחרת בעוד 10-20 שנה. אנשים במקומות הגבוהים היום, בלי קשר לדעה הפוליטית שלהם, לא עושים את מה שהם צריכים לעשות. אצלנו יש דתיים, חילוניים, שמאלניים, ימניים, ערבים, בדואים, הכול, כשהמטרה היא ליצור מנהיגות מוסרית בעלת ערכים ומקצועית. אנחנו מחולקים לצוותים לפי אזורים. יש מפגש צוות בכל שבועיים, כשמהמפגשים מחולקים לשניים: בחלק הראשון אנחנו לומדים מודלים של מנהיגות וסגנונות התנהגות בקהילה, בחלק השני יש את הפרויקטים שלנו. כל אחד בצוות, בזוגות, שלשות או בודדים, עובד על פרויקט בקהילה".

בין הפרויקטים שמפעילים בני הנוער אפשר למצוא פרויקט לעידוד קריאה אצל ילדים, העצמה נשית לנערות, פעילות לילדים ממשפחות בעלות יכולת כלכלית נמוכה, ואפילו פרויקט של זכויות הגבר במשפחה. המכנה המשותף של כל הפרויקטים הוא התרומה לחברה.

שניכם שואפים להיות פוליטיקאים בעתיד?

גולדבלט: "זה לא משנה במה כל אחד יעבוד בעתיד, אם זה ניהול חברה, חבר כנסת או כל דבר אחר. עצם המנהיגות שקיימת עכשיו בכל המישורים היא לא מקצועית, ערכית או משרתת את המטרה".

מאירים פינות חדשות

גם לאורת אליאור המנומשת ובהירת העיניים עבר התנדבותי מרשים. היא אמנם לא יצאה עדיין לטיול במזרח הרחוק, אבל היא כבר הספיקה להדריך תלמידים צעירים בנבכי המדע, בפרויקט מיני מוזיאון שמתקיים בתיכון עירוני א', בו היא לומדת. בכיתה ט' החלה לחנוך ילד שאובחן בסובל מ- PDD (אוטיזם). "התחלתי לחנוך אותו בגיל שלוש", מחייכת אליאור, "ועכשיו הוא כבר בן שש, אבל עד היום אני הולכת אליו פעם בשבוע לשעתיים שלוש". אליאור גם פעילה בצופים, ומדריכה ברציפות כבר שלוש שנים, ל-lead היא הגיעה לאחר שהשתתפה כחונכת בפרויקט של תלמידה בוגרת יותר בארגון. "עשינו משהו די ייחודי", היא מספרת בביישנות, "חנכנו שתי בנות שיש להן אח בחינוך המיוחד".

גולדבלט: "זה אחד הדברים שאנחנו עובדים עליהם בארגון. חשיבה חברתית דווקא על הצד שלא מקבל סיוע. במקרה הזה, האח או האחות של הילד המיוחד בבית, זה שתשומת לבם של ההורים תמיד מופנית אליו, על חשבון האחים הרגילים. להאיר פינות חדשות שלא מטפלים בהם".

המנהיגים הצעירים והחונכים. עשו מעשה (צילום: חורחה נובומינסקי)

שני בני העשרה חיפשו נקודת אור חשוכה להאיר עליה במודיעין, ומצאו את "המבוגרים המיוחדים" שחיים בינינו.

איך הגעתם לאוכלוסיה הזו?

גולדבלט: "במודיעין יש סניף חזק של אקי"ם וכנפיים של קרמבו. שניהם מטפלים בילדים. יש כאן המון ילדים בעיר, אז זה טבעי, אבל המבוגרים פחות מקבלים סיוע. יש כאן גם מפגרים בוגרים, וגם הם זקוקים לסיוע".
אליאור – "הרעיון עלה כשהתנדבתי בקייטנה של אקי"ם, כן שכחתי להזכיר שגם שם הדרכתי שנתיים", היא צוחקת, "אז נפתחתי לעולם של הפיגור השכלי. זה עולם מרתק, עם אנשים מיוחדים. יש בארץ סניפים שנקראים "צאלה", והם מיועדים למבוגרים עם פיגור, והחלטתי לנסות להרים סניף כזה במודיעין. דניאל הצטרף אליי לרעיון, ועשינו טוויסט משלנו לעניין".

מה הייחוד שלכם?

אליאור: "אנחנו נותנים יותר דגש על פעילות חברתית, כי אצלנו בעיר אין פעולות של אקי"ם למבוגרים כמו שיש בערים אחרות. יש כאן מספר קטן של מבוגרים, ואין כמעט שום מקור למספרים מדויקים, כמה באמת יש כאן בעיר".

כרגע רשומים למועדון החדש שהוקם ופועל במועדון הנוער בעמק דותן, ארבעה חניכים מבוגרים, "אבל אנחנו יודעים שיש יותר", אומר גולדבלט בנחישות, "דרך משרד הרווחה הגענו ל-6 שמות, ויותר ויותר נודע לנו על עוד אנשים שלא רשומים ברווחה. זה אנשים שלא רוצים חשיפה, המשפחות לא תמיד רוצות שידעו עליהם".

מחלקים פרחים בטרמפיאדות

שני היזמים הצעירים לא נרתעו מהקושי, הם יצאו אל בתי הספר, גייסו עוד שש מתנדבות צעירות, כולן בנות 15, וקבוצת "החברה הטובים" יצאה לדרך.
 

אורת אליאור. לא רק לקבל (צילום: חורחה נובומינסקי)

איך הייתה הפעילות הראשונה של הקבוצה?

"אליאור: "זה היה קצת מלחיץ. הכרנו את כל האנשים קודם, כי היו לנו פגישות איתם ועם ההורים שלהם, היינו צריכים לשכנע".

כל החניכים מעל גיל 21, אך כולם עדיין גרים בבית ההורים תחת מעטפת מגוננת ומשגיחה.

איך ההורים הגיבו ליוזמה שלכם, לא הרתיע אותם שאתם כל כך צעירים?

גולדבלט: "רוב ההורים מאוד תמכו ברעיון של פעילות חברתית. כולם שמחו שיש מישהו שחושב עליהם ומנסה לארגן משהו כזה, כי אין באזור משהו בסגנון הזה עבורם. יש הורה אחד שנרתע מזה שאנחנו בני נוער, הוא עדיין לא מספיק סומך עלינו. יש בזה מן האמת, לומר שכולם בעיני הוריהם עדיין נחשבים ילדים קטנים, אז נתנו להורה הזה להשתתף בהפעלה אחת עם הבן שלו, וכרגע אנחנו במסע שיכנועים".

מה אתם עושים במפגשים?

אליאור: "אנחנו מתחילים עם משחקים כדי לשבור את הקרח, אחר כך כל פעילות היא בנושא אחר. כבוד הדדי למשל, קבלת השונה, פעילות על איכות הסביבה, חיסכון במים. לי יש רקע של הדרכה בצופים, אז אני מפשטת את הפעילויות עבורם".

יש לכם הדרכה מקצועית לטיפול באוכלוסיה מיוחדת?

גולדבלט: "כרגע אנחנו עובדים על קבלת סיוע ועזרה של עובד סוציאלי מיחידת הנוער, כדי שיהיה לנו גם ליווי מקצועי. אנחנו לא נכנסים למקומות אישיים או נקודות שאנחנו לא יודעים איך לטפל בהם".
אליאור- "יש לנו הכשרה מעשית, ואנחנו מתמקדים בנושאים חווייתיים, ליצור מקום שהם רוצים לבוא אליו, קבוצה שמקבלת אותם ושהם נהנים בה. בשלב הבא הרעיון הוא לרתום את החניכים למען הקהילה, לא רק לקבל אלא גם לתרום".

החניכים שלכם יצאו בעתיד להתנדב?

גולדבלט: "כן, אנחנו מתכננים ממש פעולות של יציאה להתנדבות, כשהחניכים יחליטו איך ובמה הם רוצים לתרום. הרעיון הוא שיראו אותם בעיר, שיכירו אותם, ויראו לקהילה שהם לא רק נטל אלא גם תרומה".
אליאור: "יש כל מיני אפשרויות לתרומה, למשל ב'צאלה', עשו ערב הוקרה לשוטרים, מכרו צמידים של אקי"ם, חילקו מזון, אירחו חיילים בודדים בהוסטלים, חילקו פרחים לחיילים בטרמפיאדות".

הבעיה – כסף להסעות

הדרך להצלחת הפרויקט אינה רצופה בפרחים אלא במהמורות. שני בני הנוער וששת החונכות המתנדבות רק רוצים לתרום ולעזור, אך המציאות מקשה עליהם להתקדם. "אנחנו יודעים שיש עוד מבוגרים בעלי פיגור שכלי שיכולים להיעזר בנו", מסביר גולדבלט, "אבל אין לנו דרך להגיע אליהם. התרחבנו לאזור חבל מודיעין, וגילינו שגם שם יש מבוגרים שהיו רוצים להגיע לפעילויות שלנו, אבל לנו אין תקציב להסעות. נועה ויניק ודוד צור (יחידת הנוער במודיעין א.ר.ג) הלכו לקראתנו והסכימו לממן חודשיים של הסעות בתוך מודיעין, אבל זה ייגמר אחרי החגים ושוב נשאר בלי תקציב. הם גם הסכימו שנקיים את הפעילויות במועדון הנוער שזה עזרה גדולה".

השניים רוצים לעזור, וכוונות טובות יש להם בשפע, הם הסכימו להיחשף בעיתון, "למרות שאנחנו ביישנים מטבענו", מסבירה אליאור בחיוך מבויש, רק כדי להגיע לעוד חניכים נוספים, מבוגרים בעלי פיגור שכלי שלא מודעים לקיומה של הקבוצה. "אנחנו גם זקוקים לתמיכה כלכלית", מוסיף גולדבלט, "אנו זקוקים להסעות עבור החניכים שאינם גרים במודיעין אלא בישובים הסמוכים, ואינם יכולים להגיע בכוחות עצמם".

"זה סיפוק אדיר", מסכמים השניים, "לראות את החבר'ה האלה נהנים ומתעניינים. כשהם יורדים מההסעות ורואים אותנו העיניים שלהם 'נדלקות', זה שווה את הכול".

כל מי שרוצה לעזור ולתרום מוזמן לפנות אל אורת ודניאל בדרכים הבאות:
דניאל גולדבלט – 0542288703 daniel863@walla.co.il
אורת אליאור – 0549986070 oratelior@gmail.com