יוליה, צעירה אוקראינית, מגיעה ליישוב קהילתי ישראלי, וגואלת שלושה שכנים מעכבותיהם • סיפור אגדה מקומי, לא תמיד משכנע

מה הסיכוי שצעירה אוקראינית יפהפייה תיכנס בטעות לבית שלכם (או במקרה הזה לביתו של גבר פנוי ומתוסכל) ותוך דקות תפתח את ליבה ותחשוף חוויית אונס קבוצתי מזעזע שעברה? אם תצאו מתוך נקודת מבט סוריאליסטית זו, שבה נפתחת ההצגה, ולא תגידו לעצמכם שזה לא אמיתי, ואין דברים כאלה בחיים, יש סיכוי שתהנו, אפילו מאוד, מהמחזה הישראלי/מיסטי שכתב מושקוביץ. אבל אם תחשבו, לנוכח העובדה שהסיפור מתרחש ביישוב קהילתי מוכר ושהדמויות בו הן חלק מהמציאות הישראלית, שצפויה לכם דרמה ריאליסטית נוקבת שמכה בבטן הרכה, סביר שתתאכזבו.

העלילה מתרחשת בכוכב יאיר, יישוב בקו התפר שבו מתגוררים אנשי צבא. אל ביתו של גבריאל (יגאל שדה), סופר מתוסכל, שמיום שנפטרה אשתו סובל ממחסום כתיבה, מגיעה בטעות יוליה (אנה דוברובינצקי), שנשלחה לטפל באיתמר השכן (יובל סגל). אחרי שהם מתחרים ביניהם למי יש סיפור חיים אומלל יותר (הוא אלמן שלא מממש את עצמו כסופר ולא מסוגל לתקשר עם בנו היחיד, היא אמא לילד בן ארבע שנולד כתוצאה מאונס קבוצתי מזעזע), יוליה מתנדבת להיות המוזה שלו דרך ריגול אחרי חייהם של שכניו המסוכסכים זה עם זה: איתמר - נכה צה"ל הסובל מאימפוטנציה ומייק (אלון נוימן) - קצין בכיר במילואים, הנשוי לא ממש בכיף לרעיה (עידית טפרסון). בסופו של דבר, יוליה, הפיה שמרחפת בין כל הדמויות ומנהלת איתן מערכת יחסים רומנטית או רוחנית, מצליחה להוביל לשינוי (חיובי כמובן), אצל כל אחד מהם.

כוכב יאיר. מאת: שלומי מושקוביץ, בימוי: דדי ברון, שחקנים: עידית טפרסון, יגאל שדה, אלון נוימן, יובל סגל, אנה דוברובינצקי, דני לשמן, תפאורה: טל ברימר. מוסיקה: אלון עדר, אלון גלזינגר, הפקה: תיאטרון הבימה

ההצגה, שכדאי להסתכל עליה כעל אגדה, כולל הקלישאות (מי אמר זונה רוסיה ולא קיבל?), לוקה בסיטואציות ודיאלוגים שלא ממש עובדים. הפתיחות של יוליה בכל הנוגע למין (למרות שהיא בעירום על הבמה), השיחות על רגשות, הנשיקה שהיא מדביקה, אאוט אוף דה בלו, לרעייה - אשתו של מייק, והטיפול המיני שהיא מעניקה לאיתמר, לא באמת משכנעים. גם קשה להאמין שהסכסוך המדיני והבעיות עם השכנים הערבים בוערים בעצמותיהן של הדמויות, ואפילו הדילמה המוסרית שייסרה את מייק, לא נגעה לליבי (בכל זאת הרג משפחה). מה שכן עבד, היו הדיאלוגים האישיים בין מייק לאשתו, שנשמעו אמינים והיה קל להזדהות איתם, וגם זה הרבה בזכות משחקה הנפלא של עידית טפרסון. שורה תחתונה: סיפור ישראלי מעניין עם מוטיבים אגדתיים, שלא ממצה את הפוטנציאל הבימתי (בעיקר בגלל בעיה של חוסר אמינות), וחבל.