האופנה שמשתלטת גם על מודיעין היא קורקינט ממנוע, או אופניים מחוזקות בסוללה... העיקר שיהיה חשמלי • כתבתנו האמיצה התייצבה לנסיעת מבחן והיא מדווחת מהשטח: זה נפלא

חוויה יוצאת דופן. כך ניתן להגדיר את ההרפתקאה האורבנית שאירגנתי לעצמי השבוע - נסיעה בקורקינט חשמלי בעליות ובירידות מודיעין. ולמה עשיתי זאת לעצמי? בעיקר כי אני סקרנית להתנסות בדברים חדשים וגם כי רציתי לקחת פסק זמן איכותי, כדי לחוש את תחושת החופש ואת הרוח בפני, מבלי שאחזתי בהגה או זיהמתי את הסביבה באדי בנזין.
הרעיון נראה פשוט לביצוע ויצא בקלות לדרך לאחר שיחה קצרה עם יקיר ישראל (28), שפתח לא מכבר בקניון מודיעין עסק חדש לקורקינטים ולאופניים המונעים באמצעות אנרגיה חשמלית.
לפני פחות משבוע העליתי בפניו את הרעיון, לבדוק אישית את כלי הרכב ואת יעילות תנועתו בשטח. ישראל התלהב והציע סיבוב משותף, ואני הצעתי שגם הצלמת שלנו, אינגריד, תצטרף כרוכבת שגם תתעד את הסיבוב בעיר.
יום שני בצהריים. שמיים כחולים עם מעט עננים ושמש סתווית מלטפת, בדיוק מתאים לנסיעה לשום מקום, רק לשם הכיף. הגעתי לקניון, קומה מינוס 1 באזור הכחול, לחנות "חשמלית מודיעין", שם קיבלתי קורקינט להתנסות. ביקשתי בנימוס שיוסיפו לו כיסא לשם נוחות הנסיעה, לאחר שניסיתי בלי וראיתי שזה גבוה, דבר שהזכיר לי רכיבה בעברי על גמל בשם רותם שניסיתי לשכוח. הצלמת אינגריד החליטה להיות אמיצה ולנסוע בעמידה. היא עלתה מיד ועשתה את זה ממש במקצועיות, תוך שהיא שומרת יפה על שיווי משקלה. ישראל התנייע באופנים חשמליות, ועשה את זה, כמובן, כמו בוס מקצוען. בטרם יצאנו לדרך, סיפק ישראל שתי דקות ממצות של הסבר טכני לגבי גאז - יש לו כמה מצבים, מה נדרש לעשות כשרוצים לעצור, ואיך עוצרים את הכלי מבלי להתהפך. יותר מאוחר אצטער שלא הקשבתי ביתר תשומת לב להסבר שלו על איך עוצרים את הכלי מבלי להיתקע בדרך.


הכלי "תופר" עליות, גם את אלו של מודיעין. כתבתנו בפעולה (צילום: אינגריד מולר)

פול גז בפארק

יצאנו מקומת החנייה של הקניון, ישבתי בנוחות, הרגליים צמודות, המבט מרוכז קדימה, וישראל מעודד אותי לתת פול גאז כדי לעלות בבת אחת לכיוון היציאה. ביצעתי, והעלייה אכן הייתה חלקה, אך ידית הגאז נתקעה, גם בגלל שהיא מגיבה בקלות וגם כי לא שיחררתי אותה, ומצאתי את עצמי כמעט באמצע הכביש, תוך שאני מנסה לבלום, מזל שאף רכב לא עבר. הלב של ישראל דפק בצורה מואצת, כך העיד, בשל דאגתו אלי. אני התרגשתי פחות...
מכיוון וכלי זה אינו כשיר לנסיעה בכביש וגם אסור בנסיעה על הכביש, אלא רק על המדרכה, החלטנו לעבור את מעברי החצייה רגלי, ולנסוע לכיוון פארק הקאנטרי ממול. שלושתנו נתנו פול גאז על שבילי המדרכות המרוצפות, היה תענוג. ממש הזכיר לי את הימים שרכבתי כך סתם על אופניים, לשם הנאה, ולא כדי להגיע למקום כלשהו. ממול הגיח פתאום אופנוע חשמלי שציפצף והתריע על הגעתו. הרוכב, בן-עשרה בשם ראובן, סיפר כי הוא מגיע איתו עד ללפיד וכי להוריו אין ממש התנגדות שייסע בו. אני זוכרת שהזהרתי את שני בני שלא לנסוע על כלי רכב דו גלגלי, בגלל שדאגתי לבטיחותם - מעניין מה היו אומרים לו ראו אותי רוכבת.

נפלתם מהירח?
לאחר כמה סיבובים בפארק, "דפקנו" פוזות למצלמה והחלטנו יחד על עליית מדרגה: "בואו ניסע לפארק ענבה", הציע ישראל, ושתינו הסכמנו. אמנם חששתי מהירידות התלולות שם, אבל לא היה נעים לי להתנגד כדעת מיעוט. עברנו בזהירות את מעברי החצייה, אך היה לי קצת קשה להרים את הקורקינט, במיוחד מעל השוליים - זה לא היה ממש כבד, סתם לא נוח.
ישראל מספר שהוא מגיע לכאן רבות, כי השבילים בפארק מתאימים במיוחד לנסיעה בכלים האלה. בדרך הסביר את היתרונות ואת קהל היעד המתאים, לדעתו, להשתמש בכלי תחבורה, אלו הם דווקא המבוגרים, אולי מי שקיבלו שלילת רישיון. לגבי האופניים, לדבריו יש דגם קל שניתן לקפל ואפילו להכניס לרכבת. לדבריו, היתה התעניינות לא מכבר גם מצדה של העירייה לרכוש אופניים חשמליים עבר הפקחים.
גם אני ניסיתי לרכב על האופניים, הכיסא לא היה ממש נוח, כנראה גם בשל החצאית הצרה שהחלטתי ללבוש דווקא באותו יום ושלא איפשרה לי מרחב תנועה גדול, וגם בשל העובדה שהדיווש באופניים רק הגביר את המהירות, וכך גם את החשש שלי מאיבוד שליטה עליהם. מי שחגגה היא אינגריד, שנהנתה מאוד מהאופניים החשמליים, ושבאיזה שלב איבדנו עימה קשר עין, כאשר אנחנו נסענו כחלוצים, והיא נסעה מאחור.
נסענו חזרה לכיוון הקניון, ברחבת הירידים פגשנו את עומר ודני, שני נערים שהסתכלו עלינו לפחות כאילו נפלנו מהירח, "איזה כלי זה?" שואל אחד מהם, ואני עונה, "אופניים לילדים, וגם מתאימים לסבתות. רוצים סיבוב?", "בטח", הם עונים וגם מקבלים הזדמנות להתנסות. דני מתלהב, אם כי הוא כרגע לפני גיוס ואינו צריך, אבל לדעתו, רבים מחבריו הצעירים היו שמחים שיהיה כלי שכזה בבעלותם. עומר גם הוא עושה סיבוב ולא מפסיק לחייך. האמת גם אני, וגם אינגריד שמבקשת ממני: "תביאי סיפור כזה כל שבוע", "הלוואי", אני עונה.

איפה קונים ומה המחיר

ב"חשמלית מודיעין" מציעים כלי תחבורה ידידותיים לסביבה וירוקים למהדרין. החנות החדשה פועלת בקניון עזריאלי, בקומה מינוס אחת, ניתן למצוא בה, בין השאר, אופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים וגם קלנועיות שלושה גלגלים למבוגרים מתוצרת "אפיקים" ו-"שופ-ריידר".
ישראל: "לא מומלץ לנסוע בכלי זה על הכביש, אבל ניתן לנסוע בפארקים ועל המדרכה בלבד. אני ממליץ לכל מי שנוסע ברכבת להיעזר באופניים החשמליים, משום שניתן לקפל אותם ומותר להכניס אותם לרכבת. אצלנו ניתן לקבל שירות תיקונים ואנו מוכרים גם אביזרים נלווים ומגוון מוצרי בטיחות, כמו קסדה ותאורה. הנסיעה הינה במהירות ממוצעת של שלושים קמ"ש, ולא נדרש כל אישור או רישיון מיוחד. הכלים מיועדים גם למי שנמצא בשלילת רישיון נהיגה, והם מצוינים בנסיעה גם בעליות של מודיעין וירושלים. הכלים פועלים באמצעות בטרייה וניתן להטעין אותם תוך שעתיים-שלוש שמספיקים לנסיעה של ארבעים ק"מ באופניים".
במקום ניתן למצוא גם כלים מיד שנייה, לחדש צמיגים, מעצורים וסוללות. טווח המחירים נע בין 3,000 ל-7,000 שקל לקורקינט, ולקורקינט קטן יותר המתאים לילדים במחירים שבין 700 ל-1,200 שקל.

גם ב-"צצה צעצועים" בבית ירדן באזור התעשייה בשילת אפשר למצוא אופניים חשמליות, שניתן לרכב עליהן בכל הכבישים. לדברי הבעלים שלמה בן דוד, הן מיועדות החל מגילאי 12 עד למבוגרים. בן דוד:"הבטרייה מספיקה עד 30 ק"מ, תלוי במשקלו של הרוכב עליהן. ואפשר לנסוע בהן במהירות עד 30 קמ"ש. היתרון שברגע שהבטרייה מתרוקנת אפשר לדווש בהן כרגיל (יתרון נוסף למי שרוצה לעלות על הרכבת ח.ש) והן גם ניתנות לקיפול. האופנים מיובאות מחו"ל כאשר את המנועים מרכיבים עליהם כאן בארץ. המחירים נעים החל מ-5,200 שקל. במידה ויש תקלות יש אפשרות שהמתקנים יגיעו עד לבית הלקוח".