מהי המציאות האם היא קיימת גם ללא תלות בנו או שמא היא מצטיירת בתוכ?נו ותלויה בתכונותינו הפנימיות? • המציאות היא מה שאפשר למשש ולגעת בו, מה ששומעים, טועמים ומריחים. מה, לא?!

בוקר. אתם פוקחים את העיניים ומתחילים להתמתח על המיטה. יום חדש. השמש זורחת, הציפורים מצייצות. אבל עמוק בפנים אתם מרגישים שזה לא זה. התעוררתם על "צד שמאל", והדבר האחרון שאתם רוצים לעשות הוא לצאת מהמיטה ולהתחיל את היום. אתם נזכרים ביום האתמול, שהיה יום מושלם; מהרגע שהתעוררתם, הרגשתם שזה הולך להיות יום נהדר, ולא הפסקתם לזרוח. והיום, היום אין לכם חשק לכלום. אז מה בעצם השתנה? האם המציאות השתנתה? או אולי אנחנו השתנינו?

על פי הקבלה, תמונת העולם שמוכרת לנו, למעשה אינה קיימת. "העולם" הוא תופעה המורגשת בתוך האדם והמשקפת את מידת ההתאמה שבין תכונותיו לבין תכונת הכוח המופשט שמחוץ לו, כוח הטבע. במילים אחרות, תמונת המציאות שסובבת אותנו תלויה לחלוטין בתכונות הפנימיות שלנו, ורק בידינו לשנותה.

המקובלים מסבירים כי קיימות שתי רמות שבהן יכול האדם לתפוס את מציאותו. שתיהן מושפעות באופן מוחלט מתכונותיו הפנימיות:
ברמה הראשונה, התכונה הפנימית של האדם היא ה"אגואיזם" – תכונה ההפוכה לתכונתו של הטבע. בתכונה זו – שבה אנו מתקיימים כעת – כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו נבדל מהאחרים, אינו מתחשב בזולת ומנסה לנצל אותו לטובתו. האגואיזם הוא גם הסיבה לכך שבתמונת המציאות שלנו אנו חווים עולם שיש בו מלחמות ומאבקים, עוני ושחיתויות. אולם אט אט, ניסיון החיים מתחיל להביא אותנו להכרה שהקיום האגואיסטי אינו מקדם אותנו לאושר, ושלא ניתן יותר להמשיך ולהתקיים בו.


ברמה השנייה, הגבוהה יותר, התכונה הפנימית של האדם היא אהבה ונתינה מוחלטת, בדומה לתכונתו של כוח הטבע. מכיוון שכך, אותו אדם יכול "לקלוט" את התדר האמיתי שנמצא מחוצה לנו, את כוח הטבע, את הבורא, וליהנות משפעו. אדם שמגיע לרמה זו, רואה כיצד כל בני האדם מתפקדים כחלקים במערכת אחת, פועלים בהדדיות ונוצר ביניהם מעגל הנאה תמידי. עקרון החיים של מערכת זו הוא עקרון הנתינה ההדדית, עיקרון הזהה לתכונתו של הכוח העליון, ולכן התענוג בקיום בהתאם לו הוא אינסופי ומושלם.

על פי הקבלה, קיומנו הנוכחי ברמה הראשונה הוא שלב מעבר, שכל מהותו היא להביא אותנו להעפיל בכוחות עצמנו אל רמת המציאות השנייה. המקובלים – אלה שכבר העפילו לרמה השנייה – מגדירים את קיומנו הנוכחי בשם "החיים המדומים" או "המציאות המדומה". לעומת זאת, את הקיום המתוקן, השלם והנעלה, הם מכנים בשם "החיים האמיתיים" או "המציאות האמיתית". במבט לאחור, הם תיארו את קיומם האגואיסטי כחלום, באומרם: "היינו כחולמים".

אם נשנה את תכונת האגואיזם לתכונת כוח הטבע – האהבה והנתינה, נרגיש ונזהה סביבנו דברים אחרים לחלוטין, שלא זיהינו לפני כן. בנוסף לכך, כל אשר ראינו בעבר, ייראה פתאום אחרת לחלוטין – שלם, נצחי ובעל תכלית. את המצב הזה מתארים המקובלים במילים "עולם הפוך ראיתי".
איך עושים את זה? פשוט מאוד. עלינו להבין שיש רק דרך אחת לשינוי תכונת האגואיזם, והיא הכוח שטמון בספרי הקבלה האותנטיים. למה דווקא ספרי הקבלה? כי את הספרים הללו כתבו המקובלים, אותם אנשים שגילו את המציאות האמיתית. בספריהם מספרים לנו המקובלים על מצבנו המושלם, על אותה מציאות אמיתית שנמצאת ממש כאן לידנו.

ההבדל בין הרגשת החיים שאנו מרגישים עתה לבין הרגשת החיים שביכולתנו להשיג, הוא עצום. כדי לתאר אותו – ולו במקצת – משתמש ספר הזוהר בהשוואות בין עוצמת האור של נר דקיק או של ניצוץ קטן לעומת אור אינסופי, וכן בין גרגיר אחד לעומת עולם ומלואו. השגת המציאות האמיתית היא מימוש הפוטנציאל שטמון בנו כבני אדם, וכל אחד מאיתנו צריך ויכול להגיע לכך במהלך חייו בעולם הזה.

המאמר מובא מהעיתון "קבלה לעם" ומופיע גם באתר:
www.kab.co.il