אני לא אוהב את גרמניה. אני מאוד לא אוהב את גרמניה. אני מאוד מאוד לא אוהב את גרמניה וההורים שלי בכלל עלו לישראל מאחת ממדינות צפון אפריקה. ביום שישי תתמודד גרמניה מול ארגנטינה במסגרת משחקי רבע הגמר במונדיאל.

על הנייר גרמניה נראית טובה יותר. מדוייקת. נחושה. נמרצת. מתוכנתת כמו מכונה משומנת. ממושמעת. נקייה. מסודרת. מאורגנת. מתפקדת באופן כמעט לא אנושי בניגוד לחבר'ה מארגנטינה שהם כמעט ההיפך המוחלט מכל מה שאמרתי על הגרמנים. "בזכות" התכונות האלה של הגרמנים אנחנו הפסדנו במונדיאל של השטן 6 מיליון יהודים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אז הם היו מאורגנים ומדוייקים מאוד. זה בדיוק מה שאני לא אוהב בגרמניה.

כשאני רואה את באלאק וחבריו לנבחרת על כר הדשא הירוק מאוד ומדוייק להפליא אני מלביש אותם בדמיוני במדים ההם ולא במדי הספורט. דמיון מעוות? אולי. אבל זה מה שקורה לי. אני מאוד לא רוצה שגרמניה תניף את הגביע למרות שעל הדשא היא נראית ראויה ונראה שתפילותיי לא ייענו. אני אוהב את גרמניה מפסידה. אני לא רוצה שהיא תניף גביע. שום גביע במאה הדורות הבאים.

נכון, אתם צודקים. זה לא הם זה דור אחר. אלה שעל המגרש נולדו הרבה אחרי המלחמה ההיא והצורר ההוא. גם הקהל הממושמע מאוד של גרמניה עם השירה האדירה נולד ברובו אחרי המלחמה. הגאווה הלאומית הגרמנית תמיד תצבוט לי את הלב. משהו באחדות הזאת מפחיד אותי, מעורר בי אסוציאציות רחוקות. זה רק ספורט אבל במקרה של גרמניה אני מודה קשה לי להשתחרר.

המונדיאל הזה עובר לנו מול העיניים עם אפס תקלות. האיצטדיונים בנויים לתלפיות, המערכת האדירה הזאת מתפקדת כמו שעון שוויצרי בראשותו של הקייזר, פרנץ בקנבאוור המדלג ממשחק למשחק במסוק.

ביום שישי גרמניה תתאחד שוב והפעם מול ארגנטינה על מגרש הספורט...ואני חולם על שער ארגנטינאי קטן שיתגלגל לשער הגרמני בדקה ה- 90 ויכריע את המשחק לטובת ארץ האסאדו. אל תבכי ארגנטינה כי אם את תבכי גם אני אזיל דמעה. רק לא גרמניה. לו יהי.