אתם יכולים לדמיין בנפשכם את עובדי בנק ישראל. חיוורים, ממושקפים, תיק של מורה להיסטוריה ביד, ספורט אתגרי זה מהם והלאה. בקיצור יורמים ירושלמים טיפוסיים. מתברר, שגם הם לא יכלו לעמוד בפיתוי.

במרתפים שלהם שוכבים מיליארדים והם יושבים על הכסף הזה - תרתי משמע- ולא מסוגלים לעמוד בזה. בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. מה עושים? שולחים יד ארוכה למרתפים ולוקחים. בראייה שלי, גונבים. פשוטו כמשמעו, בדיוק כמו עובד זר שגונב בקבוק בירה ממרכול. אותו דבר. רק כאן הם גנבו את מפעל הבירה. על הרבה פחות מזה יושבים בבתי הכלא בישראל אלפי אסירים אלא שהם לא ממושקפים, לא נראים אינטליגנטים, מגולחים למשעי והם דווקא כן אוהבים ספורט אתגרי.

קראנו ולא האמנו: עלות שכר של 273 אלף שקל לעובד בכיר בבנק כאשר כל השאר צריכים רחמנא ליצלן להסתדר עם 80, 90 או 100 אלף שקל לחודש.

באותו יום ממש פורסם בעתונים שכל קשיש רביעי בישראל הוא מתחת לקו העוני וכל קשיש חמישי סובל מבעיית רעב ובדידות. זאת אותה מדינה, אותה חברה, אותם אנשים עם מנטליות כמעט זהה, עם לב של זהב מצד אחד ולעתים קרובות לב של אבן.

הכסף הגדול הזה שעובדי בנק ישראל שודדים אותו כבר שנים ומי יודע אולי עשרות שנים ממרתפי הבנק הוא כסף של כולנו. באותה שעה שעובדי בנק ישראל יורדים למרתף לשדוד את הקופה של כולנו, ממש באותו זמן, מתים אזרחים שאין להם כסף לתרופות, או קופאים למוות בחורף.

עובדי בנק ישראל אינם לבד. בשירות הציבורי ישנם עוד אלפים כמותם שמקבלים מתחת לשולחן תוספות שנראות על השולחן אם בכלל, רק כעבור שנים. גם הסכומים שהממונה על השכר באוצר מתייחס אליהם בדו"ח האחרון הם רלוונטים לשנת 2004. זאת אומרת שגם ב- 2005 וב- 2006 נמשך השוד הגדול.

זוכרים את הנגיד פרנקל שפדה ימי חופשה ומחלה במאות אלפי שקלים. הוא לא היה לבד נגידים אחרים נהגו כמותו. וכלום לא קרה הוא פשוט נדרש להחזיר את הכסף. ישנם כמה אסירים שגם מבקשים להחזיר את הכסף. מה דעתכם?