משהו רע עובר על הרדיו הישראלי. הכל נשמע זהה, לא מעז, חיוור ובינוני. נהוג להאשים את תחנות הרדיו ברדידות מוסיקלית, את העורכים המוסיקליים ובעצם את כל מי שאפשר לפגוע בו באיזושהי צורה כי הוא יושב על ברזי כוח. אבל מה עם האשמה היא לא ברדיו, אלא דווקא בסינגלים שיוצאים? המדור בחר לבדוק הפעם רק סינגלים, לשמוע מי האנשים המתחרים על אוזן המאזינים ועל חסדי העורכים המוסיקליים, והמסקנות הן עגומות מאוד. הרבה מאוד בינוניות, חנופה לאוזן, ניסיון לייצר פופ חד-גוני שלא מתלבט מעל השאר.

יש משהו מייאש בהחלטה הזו של יוצרים שלא לנסות להישמע אחרת. יש משהו מייאש בזה שהם בוחרים להיות אייקונות תרבות שמחקות תרבות ולא מייצרות אותה. במדינות גדולות יותר יש מגוון רחב ולעיתים מסתנן למיינסטרים איזה אמן שוליים עם תעוזה שהצליח לגעת במרכז. בארץ הדברים עובדים אחרת, השוק קטן נורא, ולהקות המיינסטרים מפגיזות את התודעה הכללית. על כן אולי אין להתפלא שכולם רוצים לגעת באושר שנקרא טיפת תהילה. השאלה היא מה אתה מביא איתך לתהילה הזו, על סמך הבציר הזה - לא יותר מדי. וחבל.

קרן אבראשי - "מישהו אחר" (עצמאי)
קרן אבראשי היתה הגיטריסטית של דודו טסה. היא מציגה את עצמה כאן לקהל בשיר מתקתק, מתחנף לאוזן ומיינסטרימי גלגל"צי מהשורה הראשונה. אבראשי נעזרת כאן בקורין אלאל לטובת הפקת השירה ומגיעה כאן לתוצאה מרשימה מאוד. השירה שלה מלאת הבעה, עמוקה, והשיר עצמו טס. למעשה הוא טס כל כך מהר שאפילו לא זוכרים אותו עד שהוא נעלם, וכל מה שנשאר באוזן הוא הדהוד של מתיקות קלה. זה אמנם נו"ן רציני, ומשהו שיכול בהחלט לערום קושי אמיתי עליה. אבל בזכות הכנות הפנימית שלה והקול המקסים היא מצליחה לספק את הסחורה. ירייה יפה של מי שמנסה לרוץ לשורה הראשונה ויש סיכוי טוב מאוד שתצליח להטביע חותם.
ציון: 6/10

דודו טסה - "כי ככה זה" (הד ארצי)
אם כבר אמרנו דודו טסה, אז הנה הסינגל החדש שלו. "כי ככה זה" ממשיך את הקו שטסה הציג באלבומו הקודם. הגיטריסט המוכשר כמעט נמנע לחלוטין מלהפגין אובר וירטואוזיות על כלי הנגינה המרכזי שלו (למעשה הוא מתאפק עד סוף הדקה השנייה לפני הסולואים) ורוקם יחדיו את הנגנים שלו לשיר אהבה, אותו כתב יחד עם דן תורן. השיר עצמו הוא לא פופי במובהק, אבל הפזמון שלו קליט באופן יוצא דופן. טסה משכנע בהגשה שלו ונותן כאן מצגת יפהפייה של הכישורים שלו הן כמלחין והן כמבצע. אם כך יישמע אלבומו החדש אז אשרינו שיגיע כבר במהרה, בימינו, אמן.
ציון: 7/10

הראל מויאל - "כמו אוהבים" (בייס רקורדס)
הראל מויאל שחרר את הסינגל האחרון שלו לפני אלבום הבכורה המיוחל. זוכה כוכב נולד 2 ישחרר את אלבום הבכורה שלו אחרי כמה וכמה פרשיות לא נעימות, כמו סיפור המנהלת שלו לשעבר הטוענת כי כתבה לו שירים והוא גנב קרדיט על כך. בכל מקרה, הסינגל החדש מציג אותו באותו הפאתוס עליו הגיע לניצחון באותה תחרות שתיזכר לו לעד. מויאל מפגין כאן כישורי כתיבה בינוניים, חיבה מוגזמת לאלמנטים לבנטיים, כינורות וכל שאר ההמולה. השיר עצמו, בלדה קורעת לב על אהבה וחוף ים, הוא המוצר המתבקש למעריצות הכוכב הנולד. השאלה הגדולה שעולה ממנו ומהסינגלים האחרים שלו - האם אלבומו יישמע פושר כמו כל הסינגלים האחרונים? ימים יגידו.
ציון: 4/10

דין דין אביב -"חולמת" (עם מוש בן ארי) (הד ארצי)
המתיקות נשפכת מדין דין אביב. זה מרגיש כאילו אם מוסיקה היא כוורת דבורים, דין דין אביב היא הפועלת החרוצה ביותר שמייצרת מקסימום דבש בכל תו ותו שהיא מוציאה מגרונה. מתחילת הקריירה שלה נראה היה שהיא קורצת למוסיקת העולם, השאנטי החביב על המוני ישראל. והנה מגיע הסינגל הנוכחי עם המשיח של עולם השאנטי - מוש בן ארי. יחדיו השניים מציגים שיר מוסיקת עולם פופי, קליט, מרגש. עוד בלדה קורעת לב על בחורה שמחפשת את אהובה איפה שהוא. דין דין אביב בתחרות קשה עם עידן רייכל על אותה משבצת, שניהם מגיעים מאותו מקום ושניהם הולכים לריב קשה בזמן הקרוב. מי ינצח? הבחורה או הבחור? שאלה טובה. הסינגל הזה מראה כי היא לא מציגה עדיין תשובה מספיק טובה.
ציון: 5/10

קרן פלס - "איתי" (הד ארצי)
התגלית החדשה, קרן פלס, פליטת בית ספר "רימון" והכותבת המהוללת של מירי מסיקה והראל סקעת, עברה לשורה הראשונה לא מזמן. "איתי", שיר אהבה אישי מאוד, נוסח "מיטשל" של מיקה קרני, הוא הראשון שלה שבחרתי לסקר במדור זה. אודה ואתוודה שיש לי שתי סלידות עיקריות, הראשונה היא מבוגרי "רימון", שרובם ככולם מייצרים מיינסטרים חיוור, השנייה מעודף פאתוס. במקרה הנוכחי פלס מחזיקה את שניהם בידה. פלס מייצרת דרמה בקולה, דרמה בשירה, ובכלל מצליחה לעמוד במקום טוב. אבל משהו שם לא דופק עד הסוף, משהו חנוק קצת. השיר מגיע ונעלם, תמונת חיים קצרצרה שמשאירה טעם של ספק. מתי נשמע עוד מפלס, מתי יתברר סופית מה עומד אצלה באופן אישי? ואולי שאלת השאלות תיענה - למה לא לתת בראש?
ציון: 7/10

רק וויליאם - "מתמוטט" (הד ארצי)
רק וויליאם, ללא ספק ההרכב עם השם הכי יוצא דופן שנתקל בו המדור, עושים רוק ישראלי מקורי. על כל הקלישאות הנלוות אליו. אין כאן הפתעות יוצאות דופן בשיר הזה. משהו בו לא ברור מספיק, משהו לא קולע לנקודה. אולי זה המסר הנדוש, אולי זה הניסיון לבטא את כל כלי הנגינה בבת אחת, ואולי זה השימוש בכל קלישאה אפשרית בבלדת רוק ישראלית. הם לא מצליחים לפגוע למקום הנכון בשיר הזה ונשמעים כאילו הם שייכים לתקופה אחרת. עם זאת הנגינה טובה מספיק, והכל כאן נשמע הגון וראוי. לא מבריק בשום צורה, אבל עדיין לא גורם לך להצטער ששמעת את זה. למזלם הם הצליחו להימנע מכמה קלישאות שהיו קוברות את השיר הזה לגמרי.
ציון: 4/10

ילדי הפרחים - "הבטחת שיהיה טוב" (פוך)
גם ילדי הפרחים עושים רוק ישראלי מקורי, אבל הם לא נמנעים מכל הקלישאות. הם נשמעים כאילו הם ישבו על ספר הבישול של הרוק הישראלי המקורי ובחרו לרשום בדיוק את כל הנוסחאות להתחנף לאוזן ולעשות מה שנהוג וראוי ורצוי. התוצאה היא שהם מייצרים שיר בינוני, שבניגוד לרק וויליאם נשמע קצת חיוור ועמום. הם מייחלים לימים טובים ולא נמנעים מלהכניס את הדיסטורשן ולהישמע, תודה לאל, קצת יותר קשוחים, אבל קלישאת הסולו מופיעה בשיר. הכל נשמע ממוחזר מדי בשיר, הכל נשמע כאילו זה היה כבר באיזה שהוא להיט. ככה הם נשארים עם המכנסיים למטה ובלי שום אמירה משמעותית ויוצאת דופן. המאבק שלהם למעלה יימשך, אבל עדיין לא מצליח להגיע למקום הנכון באמת.
ציון: 4/10

אלי מגן - "אדם" (התו השמיני)
אלי מגן הוא חתיכת אושיה רצינית. איש להקת "כף התקווה הגדולה", "אחרית הימים" ושירה בלהיט המקסים "עד סוף הקיץ". אחרי שנים של שתיקה מוסיקלית ובעיקר נגינה על קונטרה באס במסגרות שונות, הוא משחרר שיר ראשון מאלבום סולו קרב ובא. האלבום שיכיל שירים של המשורר מירון ח. אייזקסון הופק על ידי ורד קלפטר, והסינגל הנוכחי הוא הסנונית הראשונה ממנו. שירתו של מגן מלאה ועשירה והוא עצמו מצליח לתת כאן מצגת מרשימה ביותר של היכולות שלו. שירה מלאה וכוחנית, ליווי ג'אזי משהו באופי שלו שמצליח לתת לטקסט של אייזקסון אווירה בלוזית שקולעת בדיוק למטרה. ללא ספק שיר משובח מפרויקט שכנראה יהיה מהמסקרנים והמרתקים כאן בזמן האחרון.
ציון: 8.5/10

עדי מדנס - "ואולי" (ארץ אוכלת הפקות)
עדי מדנס עשה לאחרונה את הפרויקט המסקרן שלו, והוא משחרר ממנו סינגלים מזה זמן מה. תחת הפקתו המוסיקלית של דודוש קלמס, איש להקת הדגנחש, הוא הנפיק כמה שירים, מהם טובים יותר ומהם פחות. "ואולי" הוא שיר אישי מאוד ועשיר מאוד. קלמס מצטייר כאן כמפיק בעל חסד ועין עשירה. הוא קולע בדיוק ליכולותיו של מדנס, בלי ניסיון לשפוך עליו שכבות שונות של אלמנטים שלא בהכרח מתיישבים עליו. השיר האישי והמקסים מקבל כיוון אחר לגמרי ברימיקס שעשה לו DJ צחי בר און עם איציק פיליבה. כאן הופך מדנס מיצירה מיינסטרימית למוצר טריפ הופ מהשורה הראשונה שיכול לשבת בשקט בשורה אחת עם פוליאנה פרנק ויוצרים ישראלים דומים.
ציון: 8/10

קודמן - "גם אני רוצה להיות ראש ממשלה" (עצמאי)
קודמן הוא ראפר צעיר ששחרר עכשיו את הסינגל הראשון שלו כחלק ממסע ארוך ומייאש לקבל יחס מהתקשורת. אפשר לומר הרבה דברים עליו, אפשר לומר שהוא נשמע זוועה, שהשירה שלו לא ברורה, שהוא בכלל לא יודע לשיר, שהשיר לא מתאים בכלל לקול שלו, שבכלל לא ברור מה הוא מדבר. הרבה דברים אפשר לומר וכולם נכונים. אבל דבר אחד צריך לומר, יש לבחור הזה ביצים. גילוי נאות, כאשר התייעץ איתי לפני שיצא הסינגל לגבי הוצאתו, אמרתי לו שלדעתי הוא לוקח כאן סיכון ענק. ואכן קודמן לקח סיכון ענק, הוא נשמע בוסרי, לא מספיק ברור ובשל, אבל עדיין הוא הולך עד הסוף עם מה שהוא עושה. בעידן שבו כולם מפחדים להביע את עצמם אם הם לא מספיק מיינסטרים, לקודמן לא באמת אכפת. הלוואי והיו עוד כמוהו.
ציון: חבל לדרג פשוט מאוד. הוא בכלל מתקיים בעולם אחר.

אורי קליאן - "מאדים" (A-music)
אורי קליאן, סולן להקת חופש, משחרר עכשיו אלבום סולו. הוא בחר שלא לפחד מהגיטרה ומעיבוד רוקי באופי שלו ולשחרר שיר שכולו מחאה אווילית למדי שלא באמת אומרת כלום. כמו רוב האמנים המתחנפים למיינסטרים, גם קליאן לא בדיוק אומר משהו רציני, אלא מדבר על שטויות, דימויים שלא באמת קולעים למשהו. לא משנה כמה הלחן של השיר שלו מוצלח, ובאמת שיש לו קול יפה, קליאן בוחר להימנע מלומר משהו אמיתי, בוחר להשתמש במטאפורות ילדותיות וטקסט אווילי בשביל לנסות להישמע מספיק חמוד וידידותי למשתמש. בסופו של דבר גאוני השיר הזה לא, ואם הוא ייכנס לרדיו, הרי זה יהיה עוד אבן בחומה הגדולה של בינוניות מוסיקלית ותרבותית.
ציון: 4/10

עדי כהן הברון - "זה קורה" (נענע דיסק)
הנה עוד מצגת של בינוניות מוסיקלית. עדי כהן הברון מנסה גם היא כמו רבים אחרים להתחנף בכוח לאוזן הכללית, מנסה להישמע בדיוק כמו כל השאר ולגעת בדיוק בנקודה שהופכת שיר ללהיט רדיו. אין כאן שום ניסיון לבוא ולומר משהו יוצא דופן, אין לה שום רצון להיות מישהי אחרת. היא גדלה בבסיס המיינסטרים הישראלי - להקת חיל האוויר ובית ספר "רימון". היא נשמעת בדיוק כמו בוגרת אחרת שכתבתי עליה כמה פסקאות למעלה. מחקה את אותו צליל הרמוני שלא מעז באמת ולא מנסה להישמע כמו משהו אחר. התוצאה הזו היא בינוניות, חנפנית ולא מספקת בעליל. חבל. חבל. חבל.
ציון: 4/10

מאת: נמרוד דוויק
18.05.2006