את ד''ר נתן חביב פוגש כל מי שמגיע בסופי-שבוע לקבל טיפול רפואי דחוף במרפאת טר''מ במודיעין. אולם רק מעטים יודעים כי ילדותו של הד"ר עברה עליו בדמשק, וכי את לימודי הרפואה עבר במדינה העוינת.

באחד מסופי השבוע האחרונים נקלעתי לביקור בסניף טר''מ במודיעין. את פני קיבל בחביבות רופא צעיר, בעל מבטא ערבי. כמה מחבריו לצוות המרפאה פרשו לסעודת סיום צום הרמדאן. התפלאתי מדוע אינו חובר אליהם לשבירת הצום המתיש, אבל מהר מאוד הציג הד''ר עצמו בפני בשמו- ד''ר נתן חביב, וסיפר כי הוא יהודי ומוצאו מדמשק - סוריה, וכי הוא נושא עימו זיכרונות מהעיר הסורית ששמה מעורר מורא בלב כל ישראלי.

ילדות בדמשק
לאחרונה עלו לכותרות כתבות שונות שחשפו כי בדמשק, בירת סוריה, נותרו רק כמה עשרות יהודים, ובית הכנסת האחרון בעיר הצליח לגייס ביום הכיפורים האחרון מניין גברים בלבד, שריד אחרון לקהילת שפעם מנתה רבבות. ד''ר נתן חביב, יליד דמשק וכיום תושב חולון, עובד בסופי שבוע כרופא בטר''מ בעיר מודיעין. לפני 14 שנה הוא עלה עם משפחתו לארץ וזיכרונותיו מילדותו בסוריה עדיין נותרו חזקים כבעבר.
בילדותו מנתה הקהילה היהודית בעיר כמה אלפי יהודים. הוא נולד כבן בכור במשפחה בת ארבעה ילדים לאביו חיים חסווה, סוחר עתיקות ידוע בדמשק, בעל קשרים עם המשטר הסורי, ואמו פרידה, עקרת בית. משפחת חסווה היתה חלק מקהילת היהודים בדמשק, שיש אומרים שמקורם כבר מאז חורבן ממלכת ישראל. בשנות ה-80 אף נבנה בית מדרש בדמשק על שם משפחת חסווה המכובדת. שכונת היהודים שכנה בעיר העתיקה בדמשק. באזור השכונה ניתן היה למצוא את שכונת הנוצרים הארמנים, השיעים, הסונים והפליטים הפלשתינים. נתן נולד ב-1967, מספר חודשים לאחר מלחמת ששת הימים. דווקא בתקופה הזו מצבם של יהודי דמשק היה מן הגרועים ביותר. אמו סיפרה לו כי בקושי השיגה חלב בבקבוק כדי להאכילו. בימים ההם רבים מיהודי דמשק נלקחו לחקירה על ידי השלטונות, בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל, רכושם של רבים נלקח מהם ועל תושבי העיר נאסר לקיים קשר מסחרי עם היהודים.
ד''ר חביב: "גדלתי כחלק מקהילה יהודית מגובשת שהיתה קשורה לאורך כל השנים עם מדינת ישראל. סבי שעבד בשנות ה-40 ב'סולל בונה' בחדרה היה חוזר מדי לילה למשפחתו בדמשק. דודותיי העדיפו לעזוב את דמשק ועלו לארץ ב-1943. בילדותי הייתי ילד רגוע ושקט, בעיקר אהבתי לשחק כדורגל עם חבריי לשכונה. עד גיל 14 למדתי באחד משני בתי הספר היהודיים בשכונה, בית הספר תלמוד תורה ע''ש הרמב''ם, רבי משה בן מיימון. בבית הספר למדנו לימודים רגילים יחד עם לימודי תורה. בגיל 14 עברתי לתיכון הממשלתי המפואר ביותר בדמשק, תיכון אומיה, שם התחלתי להתקדם מאוד בציונים, כשמטרתי היתה להשיג את הציונים הגבוהים ביותר שנדרשו על מנת להתקבל בהמשך ללימודי רפואה באוניברסיטה. החלטתי ללכת בדרכו של דודי שהיה רופא. שפת האם שלי היתה ערבית ושורשיי היו מאז ומתמיד בסוריה. הריבוי העדתי במדינה גרם לשלטונות לעודד תחושת דו קיום וכבוד בין הדתות השונות במדינה. על פי השלטונות השייכות למדינה וללאום היו חשובות יותר מהשייכות לדת, לכן ההתמזגות של הקהילה היהודית עם המדינה היתה ללא דופי. כל אלו לא מנעו את ההתפרעויות שחווינו לאחר המלחמות עם ישראל ב- 1967 וב-1973, אז נאסר על היהודים לעסוק בפוליטיקה, להתארגן ביניהם ולהיכנס למשרדי הממשלה. הרגשנו לעיתים גילויי גזענות אלינו כיהודים אך אלו היו מצד הפלשתינים בעיר או מצד אנשים שנטו נגד הדת היהודית. המשטר העלאווי ששלט בסוריה מאז עלה אסד לשלטון לא מנע מאבי להתקדם בעיסוקיו בחיים או ממני ללמוד בהמשך באוניברסיטה".

בני ערובה בסוריה
אלא שעל יהודי סוריה שזכו לתנאים לא רעים מהשלטונות רוב הזמן, נאסר לעזוב את המדינה. ד''ר חביב מספר כי בתעודת הזהות של היהודים סומן באדום "יהודי סורי" ותנועתם הוגבלה למרחק 20 ק''מ מביתם. אם רצו להתרחק יותר היו צריכים את אישור השלטונות. מאז השיגה סוריה את עצמאותה ב-1946 נסגר הגבול בפני היהודים. עד מלחמת האזרחים בלבנון (1958) התבצעה עליית יהודי סוריה לארץ ישראל בצורה בלתי לגאלית דרך לבנון. בשנים 1948-1958 עלו ארצה כ-5,600 מיהודי סוריה ולבנון. למעשה נמשכה העלייה מסוריה גם לאחר 1958, אלא שממדיה נותרו חסויים לאור הסיכונים שטומנים בחובם גילויים אלו לחיי היהודים שנותרו בסוריה, אלו היו נתונים כל השנים למעקב צמוד של המשטרה ושל הבולשת הסורית ("המשרד השני").
בשנת 1970 עלה לשלטון אסד, בן לפלג העלאווי הלא מוכר באסלאם. אז ניתנה ליהודים אפשרות לנוע בחופשיות במדינה ואף ניתנה לנציג מכל משפחה אפשרות לצאת מגבולות המדינה לצרכי עסקים ולשוב למדינה, אך בני הקהילה נותרו "בני ערובה" במולדתם. ב- 1974 נעצרו ועונו 11 נשים יהודיות מחלב על שקרוביהן הצליחו להימלט מסוריה. ד''ר חביב זוכר כיצד באותה שנה הוא שב ממשחק בשכונה ושמע את השמועה כי נתפסו ארבע יהודיות צעירות שניסו להבריח את הגבול ללבנון. הצעירות נשדדו ונאנסו ונרצחו על ידי מבריחיהן. גופותיהן הוחזרו לקהילה על ידי השלטונות וכל השכונה יצאה במסע לוויה אחרי ארונותיהן.
אולם מעבר לאלו החיים בשכונה היו נוחים. "לאורך כל השנים שמענו את חדשות 'קול ישראל' בערבית. ברחוב אפשר היה לשמוע בקולי קולות את זוהר ארגוב מסלסל בקולו. אבי היה שומע בלילה את רשת ג' בלי להבין הרבה. לאורך השנים היתה תקשורת עם ישראל אך לא יכולנו להגיע אליה. הרגשנו כמו בני ערובה. כמעט לכל משפחה היו קרובים שהצליחו לחמוק דרך לבנון או טורקיה אך אסור היה לקיים עימם קשר. המצב השתפר עם ביקורו של שגריר ארה''ב באו''ם, הנרי קיסינג'ר, בשנת 1974, יחד עימו הוא לקח לארה''ב 12 צעירות רווקות מבנות הקהילה, אשר לא נמצאו להן חתנים, למטרת נישואין".

יהודי באוניברסיטה מוסלמית
בשנת 1984 התקבל נתן חביב ללימודי הרפואה היוקרתיים באוניברסיטת לטקייה, עיר העלאווים של אסד על שפת הים התיכון. בעיר לא התגוררה אוכלוסייה יהודית אך ד''ר חביב ושניים מחבריו לקהילה היהודית השתלבו בלימודי הרפואה באוניברסיטה יחד עם חבריהם המוסלמים. "חבריי ידעו שאני יהודי אך שמרו עלי, לא נתקלתי בגילויי גזענות נגדי ויכולתי להשלים את לימודיי בנחת. כדי להימנע מבעיות דאגתי לא להיכנס לדו שיח פוליטי וכלכלי עם עמיתי באוניברסיטה".
בשנת 1992 סיים ד''ר חביב את לימודיו באוניברסיטה ובדיוק באותה שנה חל שינוי במעמדם של היהודים בסוריה, כשהנשיא אסד המנוח יצא בהכרזה כי הוא מאפשר ליהודים לצאת מארצו ולנסוע לכל מקום בעולם ובלבד שלא יצאו לישראל. תוך שלושה חודשים עזבו מרבית המשפחות היהודיות את סוריה כשפניהן מועדות לארה''ב, שם הן התקבלו אצל הרב של ברוקלין וחלקן המשיכו לקהילה הסורית הוותיקה יותר במקסיקו. הקהילה היהודית בסוריה התדלדלה מאוד ונותרו מעטים שהתקשו להיפרד מהרכוש שצברה משפחתם כל השנים ופחדו מקשיי ההסתגלות במדינה חדשה. משפחתו של ד''ר חביב עברה באפריל 1992 לניו יורק, שם חוו משבר הגירה חמור. ד''ר חביב מספר כי המעבר ממדינה אסלאמית למדינה מערבית היה חד מאוד. בנוסף החינוך הציוני שבני הבית ספגו כל השנים הכריע את הכף לעזוב את ניו יורק ולעלות לארץ ישראל. בני משפחת אביו שהתגוררו שנים רבות בארץ קיבלו את נתן עם הוריו ושתי אחיותיו במאור פנים. בני המשפחה השתקעו בחולון. אחיו מרקו העדיף להמשיך למקסיקו שם הוא הפך לבעל חברה וצבר הון רב. ד''ר חביב שהכיר את השפה העברית רק מהתפילות בבית הכנסת למד באולפן והשתלט בקלות על לימוד השפה. המבטא הערבי שדבק בו בילדותו נותר שריד וזכר לעברו במדינה ערבית. בשנת 1994 הוא סיים את כל הבחינות לקבלת הרישיון הישראלי לעסוק ברפואה והתמחה ברפואת משפחה בבית החולים וולפסון בחולון.
איך נקלטת בארץ?
"כשהגעתי לארץ היתה לי בהתחלה קצת הרגשה לא נעימה, המבטא שלי קיים ובסך הכל שפת האם שלי היא ערבית וקשה היה לשנות אותה, אך בתוך תוכי הרגשתי תמיד יהודי וישראלי וזה בעיניי יותר חשוב משפת אם ומארץ המוצא שלך. ההכנה הפסיכולוגית לפני העלייה לארץ עזרה בהתאקלמות, הדמיון התרבותי בין החיים בסוריה ובישראל, הלימודים בבית הספר וחיי הקהילה עזרו לכל הקהילה הסורית להשתלב ביתר קלות במדינה. עד היום כשאני מבקר בעיר העתיקה בירושלים אני נזכר בעיר הולדתי דמשק. כיום הקהילה הסורית בארץ מתרכזת בחולון ובבת ים ויש לא מעט בתי כנסת של העדה הסורית גם בת''א. את ההתאקלמות של כולנו בני העדה הסורית בארץ ניתן לראות בפיזור הקהילה בכל הארץ. הקהילה היהודית סורית בארץ לא כל כך מגובשת כמו קהילות אחרות, אך עובדה זו עזרה לבני הקהילה להתערות בין הישראלים. רבים מבני הקהילה מקבלים תמיכה מבני משפחתם בארה''ב ובמקסיקו. העלייה הסורית התגברה בכוחות עצמה על קשיי הקליטה והרגישה כחלק מהמדינה מהרגע שעלו לארץ. השפה העברית נקלטה אצלנו בקלות והמשפחות מרגישות חלק מהמדינה. כשהגעתי לפני כחצי שנה לעבוד בטר''מ מודיעין, גיליתי שגם המנהל הרפואי של חברת טר''מ, ד''ר ג'מאל יוסף, הוא ממוצא סורי. נפגשנו לשיחה מעניינת, מרגשת ומעודדת וגיליתי שגם בני משפחתו מתגוררים במקסיקו. בטר''מ למדתי לעבוד לצידם של אנשים שונים, יהודים, ערבים, רוסים, ישראלים, השפה השולטת בעבודתנו היא עברית והשיחות הן מקצועיות. ברפואה אין הבדל בין גזע, דת ומין והמטרה של כולנו היא לתת שירות רפואי מעולה לכל חולה".
אתה מתגעגע לחיים בדמשק?
"הגעגועים קיימים מאז ומתמיד אך במשך השנים הם שוככים וההזדהות שהיתה לי עם סוריה כמדינתי נמחקה. אך את זיכרונות הילדות אי אפשר לשכוח, נותרו הזיכרונות מבית הכנסת, מבית הספר ומהחברים בשכונה. לא נותרתי בקשר עם החברים המוסלמים מסוריה וגם רוב החברים היהודים שגדלו איתי מתגוררים כיום בניו יורק. בניו יורק ישנם היום כ-40 רופאים ממוצא סורי, ביניהם חבריי ללימודים. אם יהיה שלום בין ישראל לסוריה כמובן שאשמח לחזור לבקר בסוריה, בעיר מולדתי דמשק".

צילום: גידי אבינערי