(new)ויקטורי
הרימה את העיר

הרימה את העיר

גילי שריר ממועדון הג'ודו המקומי ניצחה את שני הקרבות המכריעים שהביאו לנבחרת ישראל מדליה אולימפית היסטורית, וסיפרה למודיעין NEWS: "אני עדיין באופוריה" • מאמניה ב'מיטב מודיעין': "כבוד ענק להגיע עם ספורטאית לטופ העולמי"

שריר עם המאמנים אייל בכר (מימין) וטל דרור (צילום: פרטי)

הכל היה מוכן להלוויה השקטה של הג'ודו הישראלי בארץ הקודש, לאחר שמשלחת הלוחמים הגדולה אי פעם רשמה 0 בטור המדליות. הענף שהשיג לנו חמישים אחוז מהמדליות האולימפיות הישראליות, כמעט וחזר בידיים ריקות. ועוד בשנה שהוא קיבל סיקור כמעט כמו ערן זהבי, ואחרי שהביאו לכאן את הגרנד פרי ואת הגרנד סלאם ועוד שנייה גם את הגרנד קניון. אבל אם אין כמעט בכדורגל, אז גם בג'ודו. חובה להודות, המבקרים היו צריכים לדעת טוב יותר. להספיד אותם זה הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות. מדובר בטיפוסים שכשהם שוברים אצבע הם מלחימים אותה למקל ארטיק לפני שהשופט יכריז על ניצחון ליריב. זאת לא תופעה נדירה לראות ג'ודוקא מאבד הכרה בגלל שסירב להיכנע. ג'ודו מקצועני זה לא הזאטוטים שבגיל צעיר רוכשים מיומניות בסיסיות, ביטחון עצמי ואמצעי הגנה, אלא בוגרים עם עם שבע אצבעות מקובעות ותחבושות בכל מילימטר, שסובלים כאבים שאחרים מתמודדים עימם בגיל של בריחת סידן.

תמנע נלסון לוי עלתה לקרבות שלה עם סימן כחול מהדהד ששיווה לה מראה של לוחמת משבט הזולו, ועדיין היה זה כאין וכאפס לעומת היריבה הצרפתייה של גילי שריר, פינו, שנראתה כאילו חזרה מהמתים. כלומר, לא מספידים טיפוסים כאלה. אף פעם. הם הספורט. הם לא נגמרים עד שהם מנצחים. הם לא נגמרים. נקודה. ובסוף זה לא היה רק שגיא מוקי שלקח מדליה, או רק פיטר פלצ'יק, או רק ברוך שמאילוב. כולם לקחו מדליה. 11 במספר, אם כי במענק יתחלקו 12. אז אין כמעט בג'ודו, אבל מגיע כנראה שיש.

"אני פשוט באופוריה אני מחכה שמישהו יעיר אותי", סיפרה השבוע למודיעין NEWS גילי שריר, שגם שלושה ימים אחרי ההישג עדיין לא מעכלת. "אמא שלי שואלת אותי: 'את קולטת שאת מדליסטית אולימפית?', ואני עניתי 'לא'".

כמה שעות ישנת מאז הזכייה?

"לא ישנתי כבר שלושה ימים. שולחים לי כל כך הרבה הודעות, מפרגנות, מרגשות, ואני באמת מנסה לקרוא כל אחת ולענות לכולם. אנשים מישראל ומכל העולם, מברזיל ועד לסינגפור. באותו יום שזכינו, יום שבת, נשארתי ערה עד חמש בבוקר, פשוט לא הצלחתי לישון. עד שהצלחתי להירדם, בחמש בבוקר, התעוררתי אחרי שעה. זאת השעה היחידה שישנתי מאז התחרות ועד עכשיו, והתחושה היא שזה חלום".

איך את מסכמת את החוויה האולימפית?

"התחיל גרוע ונגמר מתוק מאד".

לא הייתה אופציה להפסיד

מאז הזכייה פיטר פלצ'יק נמצא בכל מקום. נדמה שהוא מתראיין בקשת וברשת במקביל, וחשד כבד עולה שתראו אותו מתראיין גם אם תעבירו עכשיו לערוץ לולי. אורן סמדג'ה העלה את מוקי כמחליף לקרב המכריע מול רוסיה, והשניים מצאו גאולה. פונטי יכול לחייך ותמנע נלסון לוי בעטה את הפנדל האחרון ששלח את ישראל לחגוג, אבל אפשר והגיבורה הגדולה של המדליה הנכספת היא דווקא הלוחמת הכי קטנה שעלתה למזרן ביום שבת, בגילה כמו גם במשקלה. הלוחמת הכי קטנה, אבל עם הלב הכי גדול. זאת קלישאה שהמתינה בסבלנות להיכתב. שעתה הגיעה, כי הפעם היא באמת קולעת למטרה. לשריר אין מדליה מאליפות עולם או אליפות אירופה, ועצם ההגעה שלה לטוקיו היא הישג אדיר. אחרי שהודחה מהתחרות האישית בתום קרב אחד בלבד, מעטים הרימו גבה. ממילא לא ספרו אותה. צנועה, עובדת קשה, רק בת 21, כל הקריירה באמת לפניה, אבל יש לה כבר חתיכת ציון דרך. אחרי כל הכמעטים היא סוף סוף עונדת מדליה. ואיזו מדליה. עוד הוכחה למי שביקש שיש מגיע בג'ודו. והמדליה הזאת רשומה על שמה לא פחות מכל אחד אחר. למעשה, כנראה שאפילו יותר. נבחרת ישראל כבר הייתה רגל וחצי בקבר, גם בתחרות הקבוצתית. בפיגור 2:1 מול איטליה, התייצבה שריר לקרב מול מי שזכתה במדלית הארד במשקל שלה, מריה צ'נטרצ'יו, וחנקה אותה לניצחון שכפה 2:2. אז, בשוויון 3:3, הייתה זאת שוב שריר שהוגרלה לקרב המכריע, כשגורל הנבחרת כולה מונח על כתפיה. לנצח מדליסטית ארד זה קשה, אבל פעמיים? המומנטום נמשך גם לתוך רבע הגמר, שאז פגשה שריר יריבה אפילו קשוחה יותר - מרגו פינו, אלופת אירופה, מדורגת 4 בעולם, 70 ק"ג, שבע קילו יותר מה-63 של שריר. גם אותה היא ניצחה, אבל פעמיים היה כבר יותר מדי במקרה הזה. אחרי עוד 3:3, שוב פעם הייתה זאת נציגת מיטב מודיעין שהוגרלה לקרב המכריע. בזמן שהכל ספרו שני קרבות, היא הגיעה כבר לארבעה. הפעם ידה הייתה קצרה מלהושיע והיא נכנעה בניקוד זהב, עוד ניקוד זהב (שווה ערך לתוספת זמן). אבל הנבחרת כבר קיבלה את הביטחון הדרוש כדי לטוס אל הפודיום מבית הניחומים עם ניצחונות על ברזיל ועל רוסיה. פלצ'יק, מוקי, הרשקו ונלסון לוי הסתכלו על גילי ולמדו את השיעור: מי ששוקל יותר, נופל חזק יותר. בסיכומו של יום היא השתתפה בשישה קרבות, ושהתה על המזרן למעלה מארבעים דקות. הרבה יותר מכל ג'ודאי אחר בנבחרת. כנראה שיותר מכל ג'ודאי אחר שעלה למזרן ביום שבת, על כל 12 הנבחרות שלקחו חלק בתחרות. מאחר וזאת התחרות הקבוצתית הראשונה אי פעם, אפשר לרשום לה גם שיא אולימפי.

"לפני הקרבות מול האיטלקייה קיבלתי טיפ מהמאמנת היפנית שלנו, מיקי טנאקה, איך לגשת אליה, איך לעמוד מולה ויישמתי. דחקתי אותה לפינה, זה עירער אותה. הרגשתי שאני שולטת בקרב. היה קרב טקטי, ארוך מאד. לא חשבתי על זה שכל הנבחרת על הגב שלי. מבחינתי לא הייתה אופציה שאני אפסיד. ניצחתי אותה קודם, אז ידעתי שאני יכולה לעשות את זה שוב, ואני שמחה שהצלחתי".

פעמיים הוגרלת לקרב המכריע.

"בשתי הפעמים בכלל לא שמעתי ולא הבנתי שזאת אני שאמורה לעלות לקרב המכריע. פתאום כולם באים אליי: 'יאללה גילי, תני הכל. זה עלייך', ואני מוצאת את עצמי עומדת על המזרן וצועקת להם: 'אני מתחרה עכשיו? ואוו, מה אתם אומרים'. לא הבנתי מה קורה בכלל".

נדמה היה שאת על המזרון 900 דקות.

"יש לי היסטוריה של קרבות שמגיעים לניקוד זהב. ברור שהייתי מעדיפה לזרוק את היריבה באיפון על ההתחלה, אבל זה לא רק בשליטתי. גם הקרב השני מול פינו היה ארוך. הייתי גמורה, כאב להפסיד, אבל במקרה הזה ידענו שזה לא סוף התחרות. כבר הסתכלנו אל הקרבות הבאים, ראינו את הארד".

תיקון?

"כולם היו כל כך מאוכזבים אחרי התחרויות האישיות. באופן אישי, יצאתי מאוכזבת. כשראיתי את ההגרלה הייתי אופטימית, אבל הפסדתי בקרב הראשון. זה תמיד מבאס להפסיד בקרב הראשון. ודווקא בגלל שניסיתי לתקוף יותר מדי, נענשתי על התקפות סרק. אבל היה לי זמן לעכל את התוצאות ולהגיע מוכנה לתחרות הקבוצתית בשבת. בדיעבד, אולי זה שמר אותי 'פראש'. כולנו היינו רעבים למדליה וידענו שזאת ההזדמנות האחרונה. באנו בטירוף, האמנו שזה אפשרי ועשינו את זה ביחד, כנבחרת. סמכנו אחד על השני. זה פורמט נהדר, לדעתי הפיילוט היה מעולה".

קיבלת פידבקים על ההופעה שלך?

"המון, מפרגנים לי בטירוף. כל מי שדיברתי איתו אמר 'את ה-MVP, הצלת אותנו'. שגיא, פיטר, אורי, טוהר, תמנע, רז, קוכמן, המאמנים, אורן ושני וכמובן פונטי. קיבלתי הרבה מחמאות. ירדן ג'רבי התקשרה אליי. דיברנו, זה היה כבוד גדול בשבילי, היא מודל לחיקוי. באופן אישי, אני חושבת שהייתה לי תחרות טובה. אחרי שניצחתי מדליסטית במשקל שלי, פעמיים, ואת מרגו פינו החזקה, זה מכניס בי את האמונה שאני מסוגלת להכל".

מה הלאה?

"עכשיו נחים, הגוף והנפש צריכים את זה. עוד לפני שהכל התחיל הבטחתי לעצמי שכשזה ייגמר אני עושה לעצמי. אני חייבת את המנוחה. נתחיל בחודש ונראה מתי יגרד לי לחזור".

חושבת כבר על פריז?

"אני עדיין מאד צעירה, אני רק בת עשרים ואחת. יש לי עוד הרבה מה להשיג. המדליה הזאת היא לא הסוף, רק התחלתי".

מתפוצצים מגאווה

ההישג של נבחרת הג'ודו, ושל גילי שריר בפרט, הוא בשורה ענקית לישראל ובשורה ענקית עוד יותר למודיעין. הילדה שגמאה אינסוף קילומטרים ממושב מזור למודיעין, כדי להתאמן במועדון 'מיטב' המקומי, הגיעה לפודיום האולימפי. את מה שיעל ארד עשתה לענף, היא יכולה לעשות לענף בעיר העתיד. הכתובת הייתה על הקיר. שלישית באליפות אירופה עד גיל 23, שנייה באירופה בקטגוריית ג'וניור, את המעבר לבוגרים היא חצתה כאילו היה לה בכיס גשר. אבל את הכתובת שנכתבה ממש עכשיו על הקיר של מישהי אחרת, כתבה גם, לפחות בחלקה, גילי שריר. ואפילו אם היא כתבה אות אחת בלבד, את המנוחה שלה היא בהחלט הרוויחה ביושר.  

"זהו הישג ענק וחסר תקדים ואין מילים לתאר עד כמה אני גאה בגילי", התרגש השבוע אייל בכר, מאמנה של גילי שריר. "ברמה האישית אני יכול להגיד שאחרי שנים של עבודה קשה זה כבוד ענק להגיע עם ספורטאית לשפיץ של הג'ודו העולמי, ולזכות במדליה אולימפית אחרי קרבות עם הג'ודאיות הטובות בעולם. גילי היא מלכה והיא הצליחה להתעלות על עצמה ברגעים הכי קשים, תוך כדי שהיא מנצחת פעמיים מדליסטית אולימפית טרייה וסוחבת את הנבחרת על גבה אל עבר הישג היסטורי. מאחורי ההצלחה של גילי עומד מועדון מפואר עם הרבה ספורטאים ואנשים מקצועיים שעובדים קשה כדי להגיע להישגים משמעותיים".

טל דרור, מצוות האימון של האגודה, הוסיף: "באופייה הלוחם והעיקש גילי הצליחה לרגש אותנו ולרגש מדינה שלמה, כשהצליחה כנגד כל התחזיות המוקדמות לנצח קרבות קשים במיוחד והוכיחה שהיא שייכת לטופ העולמי. כולנו בתחושת גאווה גדולה על ההישג שלה ושל כל ספורטאי הנבחרת, ואנחנו כמועדון ואגודה ממשיכים קדימה בכל הכוח על מנת לייצר ספורטאים נוספים שיהוו את דור העתיד בג'ודו הישראלי. ההישג של גילי מעביר מסר ברור לכל הילדים העוסקים בספורט תחרותי וחולמים להגיע להישגים: אמונה עצמית גדולה, התמדה, מחויבות וצוות עוטף ותומך, אלו הם הדברים החשובים בהצלחת הספורטאי".

נתי כפרי, מנהל האגודה, אמר: "אני גאה מאוד בגילי על הזכייה ומתרגש עבורה ועבור משפחתה. זהו הישג ענק עבור כולנו, ואני גאה במאמני האגודה, אייל וטל, שעושים עבודת קודש ביחד עם הספורטאים. מאחל לכולנו עוד הישגים גדולים בעתיד".

מחברתCyberArk , נותנת החסות הרשמית של שריר, נמסר: "אין מילים לתאר את תחושת הגאווה האדירה שסיפקה לנו הנבחרת עם הזכייה במדליה באולימפיאדה, יחד עם גילי שריר, שהפגינה את הנחישות האופיינית לה והשיגה ניצחונות גורליים בשלב מוקדם יותר. אנו גאים להיות נותני החסות של גילי ומאמינים עוד יותר שהערכים האישיים שלה, של צניעות ומצוינות, עולים בקנה אחד עם ערכיה של סייברארק. תודה לגילי ולכל חברי נבחרת ישראל על הגאווה, ההשראה והנחת".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20