(new)ויקטורי
עכשיו תורו

עכשיו תורו

שבועיים לאחר נעילת האולימפיאדה נפתחו אתמול המשחקים הפראלימפיים, כאשר את מודיעין מייצג החותר שמוליק דניאל, בן 36 שנפצע בעת שירותו בסיירת אגוז: "חולם על הפודיום"

(צילום: דטלב סייב, באדיבות מרכז דניאל לחתירה)

האולימפיאדה הסתיימה, אבל אין זמן למנוחה. המשחקים הפראלימפיים נפתחו ביום שלישי, שבועיים לאחר טקס הסיום שבו נשאה לינוי אשרם את הדגל. 4,350 ספורטאים מ-176 מדינות מתחרים ב-22 ענפי ספורט. 33 ספורטאים ייצגו את ישראל: 18 נשים ו-15 גברים ב-11 ענפים שונים.

המאזן הלאומי עד כה מרשים: 375 מדליות, 123 זהב, כמות זהה בצבע כסף ו-129 מארד. והפעם גם מודיעין תשתתף בחגיגה, בזכות אחד, שמוליק דניאל, בן 36, נשוי ואב לשלושה, שיחתור למדליה. או לכל הפחות לגמר. אחרי שסיים שישי באליפות העולם באוסטריה 2019, תוך שהוא קובע שיא ישראלי, ורביעי באליפות אירופה 2021 באיטליה, מדובר בחלום אפשרי. מי שנולד מחדש לפני שש עשרה שנים, באופן כמעט מיסטי דווקא ביום ההולדת העברי שלו, הפך תוך זמן קצר לספורטאי עילית.

"הייתי 13 בעולם, חדש בעסק", הוא משחזר את אליפות העולם ההיא. "מול חותרים ותיקים ומנוסים, כולל כמה שידעו אולימפיאדות. הגעתי עם קצת חוצפה והשתפרתי ממקצה למקצה".

מה המטרות שלך בטוקיו?

"קודם כל לעלות לגמר. הקטגוריה רוויה בספורטאים חזקים. ביום נתון, שבעים אחוז מסוגלים לעלות לגמר. הולך להיות צמוד מאד, אין לי ספק. כמובן שהחלום הגדול זה לעמוד על הפודיום, אבל פרה-פרה".

בתוך חמש שנים הגעת לטופ. זאת הפתעה?

"בכדורגל אפשר להפתיע, בחתירה לא. אפשר להדהים, אבל לא ברמות האלו. הדרישות הגופניות אדירות. אי אפשר לעקוף את זה, אי אפשר לשים גול ולרדת לבונקר. אבל הגעתי לענף כספורטאי, לא התחלתי מאפס. גם כשנפצעתי נדרשתי ליכולת גופנית מאד גבוהה, בשירות הצבאי ובכלל, והספורט לא זר לי".

בשנת 2005, במהלך פעילות מבצעית, התהפך הרכב בו נסע שמוליק דניאל, אז לוחם באגוז, והמחיר היה גבוה - פציעה בעמוד השדרה שהותירה אותו בכיסא גלגלים. זמן מה יעבור בטרם הוא ישתדרג לסירת סקיף מותאמת אישית, כדי להוכיח לכולם, ובעיקר לעצמו, שהמסע שלו נמשך, אפילו במים. קודם לכן הוא יתנסה בטניס בכיסאות גלגלים ויזכה להשתתף באליפות העולם בטוקיו, אותה טוקיו אליה ישוב כדי לסגור מעגל. זה לא סיפור סינדרלה, כי שמוליק מעולם לא היה לכלוכית, להוציא את הפעמים שמרח על עצמו צבעי הסוואה. "מאד אהבתי לרוץ, אבל אני בנאדם ריאלי. קיבלתי החלטה להביט קדימה", הוא משחזר. "החלטתי שאני עושה הכל כדי להחזיר לעצמי את מירב היכולות שהיו לי לפני הפציעה".

חזרת מטוקיו כטניסאי ואתה חוזר אליה כחותר.

"תמיד הייתי ספורטאי בנשמה. אחרי הפציעה הגעתי לבית הלוחם ונחשפתי לספורט הפראלימפי. התאהבתי במחבט ובמשך עשור התחריתי והייתי חלק מנבחרת ישראל. האולימפיאדה הזאת היא סוג של סגירת מעגל. בטוקיו הנחתי את המחבט, הרגשתי שזה לא נכון לי יותר. חבר הציע לי לעשות קצת פאן, לחתור, והשאר זה היסטוריה. מבחינתי הדרך חשובה לא פחות מהמטרה. כשעושים צריך ליהנות".

מקובל להניח שהפכנו לאימפריה פראלימפית בגלל נסיבות כמו שלך.

"אנחנו נחשבים חזקים, כן, אבל ספורטאי פראלימפי הוא ספורטאי מקצועני לכל דבר ועניין. זה לא רק להגיע לאימונים, יש עוד המון אספקטים. הספורט המקצועני דורש המון, אבל צריך לשים לב שבהגדרה של נכי צה"ל אנחנו חמישה בלבד מתוך שלושים שנמצאים פה, כך שהקונבנציה הזאת שגויה. גם בישראל, לפחות בשנים האחרונות, כבר הבינו שספורטאי פראלימפי צריך לטפח כבר מגיל שבע-שמונה, בדיוק כמו ספורטאי אולימפי. פציעה בשירות צבאי זאת טלטלה, זה שואב המון וזה לוקח זמן, אם בכלל, כדי להגיע לרמות הגבוהות".

יום שישי, ארבע בבוקר לערך, מקצה המוקדמות ייצא לדרך. 12 מתחרים, המובחרים ביותר בענף מכל רחבי הגלובוס, יתחרו בשני מקצים. הראשון בכל מקצה יעפיל אוטומטית לגמר, האחרים ימשיכו לחצי הגמר, לשני מקצים נוספים שבסיומם יצטרפו אליהם ארבעה חותרים כדי להרכיב את שישיית הגמר הסופית. לשמוליק דניאל לבטח יש סיכוי לא רע, 1 ל-12 לכל היותר, אבל הז'יטונים חייבים להיות עליו. אם הוא היה תחרותי מכדי להסתפק בחתירה כתחביב, אפשר להניח שהוא לא יסתפק בפחות מהציפיות של עצמו. "כולם מוזנקים ביחד, אלפיים מטרים, אי אפשר להוריד רגל מהדוושה. חלק שני צריך להיות באותה אינטנסיביות כמו הראשון. מה שמדהים בחתירה זה שהתנאים החיצוניים מאד משפיעים. הרוח היא פקטור מרכזי, כמו גם המים ומזג האוויר".

יום שישי, ארבע בבוקר, אני אפעיל שעון מעורר, וכמוני, אני בטוח, יהיו רבים נוספים.

"כיף לשמוע. אני עדיין צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי".

(newשלומי תבלינים חדש 13.10.21