(new)ויקטורי
הרבה יותר מידידים

הרבה יותר מידידים

על ארגון המתנדבים שיגיעו בכל שעה לתקן לכם פנצ'ר או לחלץ מרכב נעול כולם כבר שמעו, אבל כעת נחשף הפרויקט המודיעיני שלהם, הראשון מסוגו בארץ, במסגרתו מאמצים מתנדבי הארגון קשישים בודדים ומלווים אותם לאורך כל השנה

(צילום: ידידים)

על ארגון 'ידידים' ודאי כבר שמעתם, אבל אחד הפרויקטים המסקרים ומרגשים שלהם במודיעין עבר עד כה מתחת לרדאר הציבורי. רוב הציבור ודאי שמע על מתנדבי הארגון, אלו שיוצאים מביתם בשעות לא שעות ובכל מזג אוויר לתקן פנצ'ר לאלו שנתקעו בצד הדרך או לחלץ אחרים ממעלית שנתקעה, אבל בידידים עסוקים גם בדברים אחרים וחשובים לא פחות.

את פרויקט "בשיח ידידים", בו מצוותים מתנדבי הארגון אל קשישית תושבי העיר, מנהלים בידידים יחד עם אגף הרווחה בעיריית מודיעין. שלומי עובדיה, מנהל הסניף המקומי של הארגון, מספר: "הרעיון נולד לפני מספר שנים. אני לומד באוניברסיטה הפתוחה 'ביטחון להגנת העורף', שם אנו עוסקים רבות במקרים של קשישים עריריים שנפטרים בביתם ולעיתים עוברים ימים רבים עד שמתגלה גופתם. זמן רב חיכיתי לטיימינג המתאים להוצאה לפועל של הפרויקט גם פה בעיר. תוך כדי הפעולות בשטח והחגים הרבים וימי הזיכרון שעברו, נחשפנו למצוקה של הקשישים. לדוגמה, מתנדב שהגיע אליהם הביתה, חיבק ואמר מילה טובה והניח את השי לחג, ראה איך היה קשה לצד השני להיפרד ממנו. היו גם פעמים שהקשישים בעצמם העלו מצוקות מהשטח. היו גם מתנדבים שסיפרו על קשישים שרצו לראות פנים אנושיות, ולא רק בטלוויזיה".

להיות שם בשבילם

כאמור, תחילתו של הפרויקט בראשית ימי הקורונה, אז הבינו בידידים את הסיטואציה המורכבת בפניה עומדים בימים כאלו קשישים עריריים בעיר.

"בתור מנהל הסניף במודיעין, כינסתי את המתנדבים ל'פסגת חירום'. העלינו את הפערים מהשטח והצגתי בפניהם את הרעיון. אמרתי להם שידעו שזה לא הולך להיות פשוט, ושזה ידרוש מאמץ רב מצידם, אבל שנעשה הכל בכדי להצליח לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. יצרנו קשר עם רונית שטיינמן מהרווחה והעלינו זאת בפני מרינה, ראש אגף הרווחה במודיעין. יחד איתן אספנו את הפרטים השונים של הפרויקט: איך יהיה? מה יהיה? מתי? מי קהל היעד? מה הייחודיות של הפרויקט וכו'".  

במסגרת הפרויקט מתנדבי ידידים מאמצים קשישים עריריים ניצולי שואה, אך לא בהכרח. "המטרה שלנו בסופו של דבר היא להפיג את בדידותם ולסייע להם בתחומים שונים שהם זקוקים בהם לעזרה, על מנת שיוכלו לחיות בכבוד המגיע להם", מוסיף עובדיה. "התחלנו בפיילוט, כי חששנו ללכת עד הסוף כבר בהתחלה. לקחנו קבוצה של קשישים שהוגדרו כעריריים. הכוונה היא שאין להם משפחה בארץ, או שיש אבל אין קשר משפחתי, כמו גם כאלו שהילדים שלהם גרים בחו"ל והם נעזרים בשירותי הרווחה, ואותם אימצנו. חשוב לי לציין שלא מדובר בפרויקט שולי, המתנדבים יורדים עד לרזולוציות הכי קטנות ורמת היכרות אישית גבוהה מאד. לכל מתנדב יש את הנייד של הקשיש ועושים בקרה ודיווח בכל שבוע בכדי לראות איך היה ומה ניתן לשפר".

איך נעשה הציוות בין המתנדבים לקשישים?

"כל מתנדב הוצמד לקשיש לפי אפיון מסוים שקיבלנו עליו: אזור מגורים, גיל, עיסוק, רקע רפואי ועוד פרטים שהם לא חסויים. העירייה מצידה הצמידה עובדת סוציאלית, ויחד הם מלווים את אותו קשיש. מתחילים בשיחה מרחוק ולאט-לאט עוברים למפגשים פרונטליים. בנוסף, מעניקים לאותו קשיש מעטפת תמיכה של כלל הארגון. למשל, אם לאותו הקשיש יש פנצ'ר בקלנועית ולהזמין חברה שתגיע לתקן אותה יעלה לו מאות שקלים, אז אנחנו מגיעים עם המתנדבים ומסדרים אותה. גם אם לדוגמה אחד מהקשישים נמצא בבית חולים, המתנדבים שלנו דואגים לו לכל מה שהוא צריך, מלווים אותו בהליך הרפואי ודואגים לכל מה שחסר לו".

הליווי הצמוד של מתנדבי הארגון נוגע לא רק בדברים הגדולים, אלא גם בפרטים הקטנים. "אם יש יומולדת לקשיש אז חוגגים לו, בחנוכה מביאים סופגניות לבתים, במבצע 'שומר החומות' המון קשישים חששו וטענו שלא נסגרת להם דלת הממ"ד או החלון ומיד שלחו לשם מתנדב שיטפל בבעיה. גם אם במקרה אחד מהמתנדבים לא נמצא בארץ, הוא מדווח על כך בקבוצה ואני אישית מגיע להחליף אותו. לא חייב שזאת תהיה בעיה ממש קשה בעינינו, אך בעבורם זה בדיוק ההבדל בין להרגיש שמישהו עוזר לך לבין להישאר תקוע עם הבעיה".

תן דוגמה.

"היה לי מצב שקשיש התקשר אלי ואמר 'לא נעים לי להגיד, אבל הטלוויזיה והמחשב לא עובדים לי'. הבנתי מיד שאמנם בעבורי מדובר במשהו פשוט אך בשבילו מדובר ביכולת להיות מעודכן בחדשות ולדעת מתי יש התראות. יש לנו מישהו עיוור שהמתנדב עוזר לו להגשים את חלום חייו - הוצאת ספר לאור. יש בחור שאמנם צעיר ביחס לגילאים שהגדרנו לפרויקט, אך הוא חולה דמנציה והחלטנו בשיתוף עם הרווחה להכניס אותו. המתנדב פעל עם אותו בחור וזה הגיע ממש למצב שההורים של אותו בחור רצו לשלם לו. הוא כמובן ענה להם 'בשום פנים ואופן'. מבחינתו ברגע שהם מוציאים שקל אחד מהכיס הם הרסו לו את כל ההתנדבות. ישנה משפחה לתפארת ממכבים. האימא פסיכולוגית, האבא מהנדס ובאחד הפעמים שביקרו בארצות הברית הוא מעד והפך משותק עד צוואר. בנוסף יש להם גם ילד על הרצף האוטיסטי. האימא לא מצליחה לתפקד מכיוון שאין לה רישיון נהיגה ואין לה איך לזוז מהבית, כך שהיא גם לא יכולה לקנות תרופות. היא הייתה ממש במצב של קריסה טוטאלית. הבאנו להם מתנדב שישב, דיבר איתו וכך הוריד מעט מהעומס עליה".

מרוצה ממה שהפרויקט הניב עד כה?

"בסופו של דבר, בתכנון ההתחלתי לעומת הביצוע, יצא שעברנו את הרף מעל ומעבר. עשינו יותר ממה שתכננו לכתחילה. יצרנו טבלאות מדויקות שמראות לפרטי פרטים מי הוא אותו קשיש, מאפייני אישיות, העדפות דתיות ועוד פרטים נוספים רבים. ההתאמה היא ממש עד הפרטים הכי קטנים, וחשוב לנו ששני הצדדים ירגישו בנוח עם מי שהם נפגשים איתו, וכך באמת קורה". 

מי בעצם אותם המתנדבים?

"המתנדבים שלנו הם החבר'ה הכי איכותיים שיכולים להיות. לא רק בגלל ההכשרות, הידע והרקורד שלהם, אלא בראש ובראשונה בהיותם אנשים טובים. הרקעים שהם באים מסייעים להם בהצלחת הפרויקט. יש לנו מטפלות בתרפיה, עובדות סוציאליות, טייסים, מנהלי ארגונים, סמנכ"לים ובכלל חומר אנושי איכותי מאד".

הפרויקט קיים רק במודיעין?

"הפרויקט ייחודי למודיעין. הרמנו את הפרויקט בעיר, אך שואפים בעזרת השם שברגע שהפרויקט יתפוס ויצליח ממש הוא יתפשט לכלל הארץ. היופי בארגון הוא שכבר מזמן לא עוסקים רק בסיוע בדרכים, יש עוד המון פרויקטים שונים".

לתת בחזרה

אחת המתנדבות בפרויקט היא עמית לייטנר (46), אימא לשלושה, עובדת סוציאלית ומטפלת בעזרת בעלי חיים. "הגעתי לפרויקט בתקופת הקורונה, בה דיברו רבות על נושא הקשישים שפעמים רבות נותרו לבדם מפני שלא יכלו לצאת מהבית. החלטתי שאני רוצה להתנדב עם קשישים וחיפשתי מקום שאוכל לעשות בו את זה.  יום אחד היה לי פנצ'ר בגלגל והגיע אלי אחד מהמתנדבים של ידידים, סיפרתי לו שאני מחפשת מקום להתנדב והוא נתן לי את הטלפון של המנכ"ל, שסיפר לי על הפרויקט".

זמן קצר לאחר מכן צוותה לייטנר אל אלמנה בת 83, אם לשתי בנות שמתגוררות בחו"ל. "היא אומרת שהשיחות והפגישות בינינו מאד חשובות לה ושהיא מחכה להן. לי ולה יש נושאי שיחה רבים על אף פער הגילאים בינינו. אני מדברת איתה בטלפון בערך פעמיים בשבוע, כל פעם כשעה וחצי, ומשתדלת להיפגש לפחות פעם בשבוע. אנחנו מדברות על החיים ומספרות על כל מה שעובר עלינו במשך השבוע. היה לנו חיבור טוב מאד וכימיה מעולה מההתחלה. אני מאד נהנית איתה והעובדה שאני עצמאית רק תורמת למציאת הזמן הפנוי עבורה".

באיזו נקודה הרגשת שיש פה משהו מעבר?

"כשהבנתי שחשוב לה לא רק שאני אתעניין בה, אלא שהיא מתעניינת בשלומי ובחיים האישיים שלי. מבחינתי הדבר הזה מראה כמה באמת משמעותי הפרויקט הזה עבור שתינו".

ספרי על רגע מיוחד.

"הצלחתי לשכנע אותה לעשות משהו שהיא מאד רצתה - ללכת לים. לקחתי אותה ואת המטפלת שלה ונסענו לים, וזה היה מאד מיוחד ומהנה. אני נמצאת איתה בעליות ובירידות, גם כשהתחושה טובה וחיובית וגם כשיש קשיים. כל החיים הקשישים מהדור הקודם דאגו לנו כשהיינו ילדים, ועכשיו הגיע הזמן להחזיר להם טובה על כל מה שעשו בשבילנו".

מתנדב נוסף בפרויקט אורן בנימין בן ה-45, שמצא את עצמו עם זמן פנוי רב במהלך חודשי הקורונה הראשונים. "בהתחלה חששתי מהעובדה שאצטרך להיות עם קשיש ולא ידעתי אם אספיק או לא. אני איש הייטק ומדובר במקצוע תובעני, ולכן לא ידעתי האם אצליח באמת להשתלב. בסופו של דבר נרשמתי והתחלתי את התהליך, כי באמת מדובר בעשייה של משהו מעבר ולהרגיש שאני גם נותן חזרה, והכל הסתדר בסוף".

ספר קצת על הקשיש שאיתך.

"קוראים לו אייבי, הוא היה קצין בצבא וסיפר לי מור"קים על כך. הגעתי אליו בהתחלה והסברתי לו מה זה למעשה ארגון ידידים, הוא לא הכיר והסברתי לו את כל הפרטים. הייתה לנו שיחה מאד נחמדה ומשם המשכנו עד היום. תוך כדי השיחות איתו גיליתי שהוא גר בסמיכות אלי, ומפה לשם נוצר חיבור שהוא מעבר ללראות שהוא בסדר ושאין לו בעיות כלשהן. הגענו לרמת קשר כזו שכאשר יש לו איזושהי בעיה והוא תקוע, האדם הראשון שהוא מתקשר אליו זה אני. אנחנו יושבים, מדברים, מספרים כל מיני סיפורים. הוא מספר לי על הצבא ועל השירות שם, ואני על טיולים ומקומות שביקרתי בהם בעולם".

איך יוצרים את החיבור הזה, יש איזו דרך ספציפית?

"כל אחד לקח את הקשר עם הקשיש איתו הוא מתנדב למקום אחר, שמתאים לו. במקרה שלי למשל, יש לו מרפסת מלאה בעציצים ושתילים ואני עוזר לו לטפל בהם. מביא לו אדמה, דשן וכל מה שהוא זקוק על מנת לטפח את השתילים. בעבורי זה מאמץ קטן, אבל בשבילו זו עזרה ענקית".

אותו קשר מתנדב-קשיש הופך לעיתים עמוק ונרחב עוד יותר, כפי שמספר בנימין: "הילדות שלי נפגשו איתו והוא אפילו קנה להן מתנה לפסח. נוצר חיבור מיוחד בינינו. הוא שלח לי הודעה מאד מרגשת שאני נוצר בליבי: 'אורן ידידנו היקר, אתה נכס יקר מאד לנו והתברכנו שהצטרפת למשפחתנו. העזרה שאתה מושיט לנו היא לא דבר של מה בכך'. דברים מסוג זה הם הכוח שנותן לי לעשות את זה, וזה מה שמיוחד בפרויקט".

מתנדבת שלישית היא ויקי יצחק, שחברה אל נורית שמש בת ה-90. "למרות גילה היא צלולה וללא שום מגבלה פיזית כמעט. שלוש בנותיה לא גרות בארץ והיא נותרה כאן לבדה, והדבר שהיא זקוקה לו יותר מכל זו חברה. היא צריכה מישהו שיהיה איתה וישוחח איתה, ולשם כך אני נמצאת".

יחד עם הסיפוק הרב שחווה יצחקי מההתנדבות עם נורית, היא מודה שהקורונה יצרה קשיים בחיבור איתה: "הפרויקט החל מעט לפני תקופת הקורונה, עד אז לא הספקתי להיפגש עם נורית. דיברנו בטלפון, אך הפגישות לא התקיימו כיוון שהתקופה הייתה מורכבת מאד והיא חששה לבריאותה ופחדה להידבק ולחלות. מאז ההתפרצות הראשונה של הקורונה בתה סיפרה לי שהיא לא רוצה שיגיעו אליה, כי היא חוששת לחייה. בנותיה טסו לארצות הברית איך שהחלה הקורונה, ומכיוון שהמצב שם היה בעייתי ושיעור התחלואה היה גבוה היא דרשה מהן שלא יגיעו להעביר את הבידוד אצלה. הייתה פעם שהיא ביקשה ממני להביא לה תרופות מבית המרקחת, על אף שבדרך כלל עושה זאת בעצמה, וכשהבינה שהשהייה שם חושפת אותי לנגיף ומעלה את הסיכון להידבקות, היא הרגישה לא נעים שהטריחה אותי. אמרתי לה שתתן לי את הזכות והיכולת להרגיש שאני תורמת ומשמעותית. אמנם יש לנו שיחות בטלפון, אך אין כמו פגישה פנים אל פנים".

בשורה התחתונה, את שמחה שהצטרפת?

"בטח, אני אסירת תודה לשלומי שאיתר אותי לטובת הפרויקט ומודה על הזכות להיות חלק מהפרויקט הזה. אני מרגישה תחושת סיפוק עצומה".

(newשלומי תבלינים חדש 13.10.21