כאן גרים בכיף

גלית מילצ'ן
2014-02-08 00:00:00
2018-08-30 01:00:00

את המאהל הגדול ששוכן בקרחת יער בתוככי יער בן שמן גילתי לראשונה כשהשתתפתי בצעדת מודיעין לפני מספר שנים. המסלול שהחל בפאתי ליגד סנטר והתקדם בשבילי הרכיבה המסודרים אל תוככי יער בן שמן, התפצל לפתע סביב שטח מיושב קטן, דיר עיזים וכבשים גדול, ואוהל מגורים בסגנון בדווי. השבוע שבתי למקום לביקור מסודר, בליוויו של ראובן סופר, סייר היערות של אזור החוף והשפלה מטעם הקרן הקיימת לישראל.

סופר, שגבולות גיזרתו נעים מראש העין בצפון ועד בית ג'וברין בדרום, הוא דמות מוכרת אצל בני משפחת דראג'אד המתגוררים במקום. במסגרת תפקידו הוא מגיע למקום אחת לשבועיים, בודק אם יש בעיות מיוחדות, מוודא שהכבשים חוסנו ותשלומי המים הושלמו ומקשר בין אנשי המשפחה והרשויות בסביבה, במקרה שלנו מועצת חבל מודיעין ואגף הפיקוח בעיריית מודיעין. הוא מודה שתפקידו מאד מגוון ומאתגר, עליו להיות מוכן לכל קריאה בכל שעה, אחראי על הקשר עם הרועים בגיזרה ועל מתן רשיונות לכל פעילות בתחומי היערות. במקביל אליו חולשת על יער בן שמן היערנית הראשונה בארץ, נורית איבשר, אשר נכנסה לא מכבר לתפקידה ומנהלת את השטח, בין השאר מכוונת את הרועים בין שטחי המירעה על פי דרישות השטח. שניהם עובדים בכפוף למנהל האזור בקק''ל, גלעד מסטאי.

"כבר 20 שנה אני סייר בקק''ל", משתף סופר, "התחלתי כפועל והתקדמתי למדריך. לפני כ- 20 שנה זכיתי במכרז למשרת סייר ומאז אני כל הזמן בשטח." איש חביב, אב ל3- בנות וסב ל- 2 נכדים, מתקבל במאהל בחיוך רחב וברוח נעימה על כוס קפה שחור.

שלא יישרף

בני משפחת דראג'אד, רועי צאן מכפר קאסם, משתפים פעולה עם קק''ל כבר שנים רבות. יש להם אישור לרעות בתחומי היער את עדר הכבשים והעיזים שלהם, ואילו העדר תורם לניקוי היער מעשבונים דליקים ובכך שומר עליו מהתלקחות דליקות.

"על כל עץ שנשרף נשרפת לי הנשמה" מודה סופר, "ההתמודדות במקרה של שריפה קשה מאד ולכן אנחנו מעדיפים להשקיע בפעולות מניעה.

בין היתר הקרן הקיימת לישראל מעודדת רעייה של עדרי צאן ובקר, כאמצעי להקטנת כמות העשבים. כמות עשב בלתי מבוקרת עלולה לשמש פתיל להתלקחות של שריפות ענק. בעלי החיים המלחכים את העשב, יוצרים "חייץ" טבעי המקטין את סכנת התפשטות האש ומשלימים את הפעולות היערניות להפחתת החומר המעוצה, כגיזום, דילול וכריתה".

בביקור במקום מתגלה כי המרעה ביער מאפשר מרחב מחייה ומקור מזון לעדרי הצאן והבקר. מסתבר כי בחלק גדול מיערות ישראל מתקיימת רעייה עונתית במשך כ- 7 חודשים בשנה וכך נחסכים משאבים רבים בטיפול בכל דונם יער. שילוב רעיית בקר וצאן מסייעת לשימור האיזון האקולוגי בשטחים הפתוחים. "העדר במקום מונה כ- 400 ראשי כבשים ועיזים, שחורות וגם לבנות. בעבר היה חוק שאסר להחזיק עיזים שחורות כי הן גרמו נזק גדול מאד לצמחייה ולעצים" מסביר סופר, "אך כיום מאפשרים להחזיק מכל מיני העיזים בתנאי שהן עומדות במכסת הראשים המוקצבת. ברגע שיש פיקוח על גודל העדר אין נזק לצמחייה ביער. יותר מכך, הרעיה המבוקרת גם מעודדת צימוח של פקעות כגון כלניות ונוריות."

חמולה ביער

בני משפחת דראג'אד מתגוררים כבר שנים מספר בתחומי יער בן שמן. הם מתחלקים בין שני מאהלים גדולים, חאמד מכפר קאסם ובנו האני יחד עם הנשים הילדים והנכדים מתגוררים לא הרחק מליגד סנטר, והדוד של האני ומשפחתו מתגוררים במאהל באזור ענבה. האני, המחזיק בפועל את העדר, מתגורר במקום עם אשתו הצעירה וארבעת ילדיו. בת בכורה ושלושה בנים קטנים יותר, האחרון שבהם רק בן 4 חודשים. אחייניתו בת ה- 16 עובדת עם הנשים המבוגרות ויחד כולם שותפים באחזקת המקום.

עיקר הקושי בעונת החורף, כשצריך לדאוג לרווחת הצאן גם בימי הגשם והקרה. "החיים עם העדר לא קלים", הוא מתאר בפניי את החיים במקום, "אני קם כל בוקר בשעה 5 בבוקר, נותן לטלאים חלב, מאכיל את הכבשים והעיזים ובקיץ יוצא עם העדר למרעה. בחורף צריך לעבוד בקור, בגשם ובבוץ ובחודש שעבר ירד ברד כבד שגרם לכל העדר להצטופף בפחד מתחת למחסה." בחורף העדר נשאר רב הזמן בשטח המכלאה, הרועים ממתינים לצימוח העשבייה מסביב לגובה 20 ס''מ לפחות, בטרם העדר יצא למרחבים.   

עיניים כחולות

בצהרי היום כלבי השמירה הלבנים מקבלים את פני בנביחות. טרקטור חונה בקצה הרחבה. מרחוק אני צופה בנשים מערימות סובין, קש וגרעינים כתוספת מזון לכבשים. ואסים הפעוט, בנו של האני, רק בן שנתיים, מסתובב בין רגלי הנשים, משחק בגרגירי הסובין כמו ילד המשחק בארגז החול. כשאביו מתקרב הוא ממהר בחיוך אל בין זרועותיו. הפעוט פוער זוג עיניים תכולות גדולות, סימן ההיכר של בני המשפחה, אולי מזכרת מימים רחוקים של שלטון אירופאי בארץ, ויחד הם פוסעים לדיר, ללטף את הטלאים הקטנים. בשולי המכלאה ניצבת לייבוש  ערימת זבל גדולה, מכוסה ניילונים. "את הזבל שמתייבש אנחנו מפזרים לחימום הטלאים" מסביר לי האני. כמה עיזים משתובבות על כיסויי הבד של המכלאה, מקפצצות בדילוגים מעלה ומטה.

אשתו של האני וגיסתה מובילות אותי אחר כבוד אל המאהל הגדול, מקום מגורי המשפחה. על הרצפה מונחות מחצלות והאני מצביע עליהן בגאווה "תראי כמה נקי פה." שתי מיטות מכוסות כיסויי בד ניצבות מול שידת עץ ועליה טלויזיה גדולה. "יש לנו גנרטור וצלחת לווין ואפשר לראות תכניות. בערב אני שוכב פה מול הטלוויזיה, נהנה מהחיים", האני מתגאה, ואני לרגע מקנאה, כמה מעט דאגות יש בחיים באוהל. "תראי את תעלות המים מסביב" הוא מצביע על יריעות האוהל המחוזקות בתוך תעלות חפורות, "אף טיפת מים לא נכנסת בגשם".

לפתע אני שמה לב לעריסה קטנה במרכז החדר. בתוכה ישן בשלווה גדולה בכר הפעוט, רק בן 4 חדשים, בנו הצעיר של האני. מעבר ליריעה הגדולה חלל נוסף ובו עוד כמה מיטות ועריסה לילד הקטן ובמבנה הסמוך ניצב המטבח. כמה סירים גדולים, כלי איחסון מפלסטיק בהם נאגרים קמח וטחינה וכיריים פשוטים להכנת האוכל למשפחה. החיים במקום מזכירים לי קצת ביקור במחנה קיץ של הצופים, התפריט המשפחתי מאד בסיסי, פיתות מעשי ידי הנשים, לבנה וגבינה לבנה תוצרת בית, תפוחי אדמה ואורז ואחת לכמה זמן מתכבדים בכבש טרי על האש.

המבקרים במקום מתקבלים בברכה. "לרוב מגיעים לפה אנשים בשבתות וחגים", אומר האני" והם נהנים להציץ במכלאה הפעילה ובגדיים הצעירים". כלבי השמירה מוחזקים באישור מיוחד, בעיקר שומרים מפני התנים הרבים המנסים להתקרב לטלאים בלילה ואילו החביבות מכל על בני המשפחה הן אנפות הבקר הלבנות, המגיעות בלהקות גדולות, פורשות כנפיים גדולות ומתיישבות על הכבשים, מנקרות את המזיקים מהצמר ותורמות לבריאותן.

לקראת הקיץ יערך כאן גז גדול והצמר כולו יימסר לנשים בכפר קאסם לאריגה. הביקור מסתיים בחיוך גדול, נחמד להכיר את השכנים מהיער הסמוך. כאן למילה דו קיום יש משמעות גדולה מאד, והלוואי ובני האדם יישמו אותה גם בחיים ביניהם.

 (צילום : אינגריד מולר)

כתבות נוספות

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

"עמית סוסנה היא השראה"

לאחר שהתראיינה לעיתון ניו יורק טיימס וסיפרה כיצד נפגעה מינית בידי מחבלי חמאס בשבי בעזה, הגיבו הבוקר משפחות החטופים

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

המשך קריאה »

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

המשך קריאה »