דיור מוגן 2
קורן ותורת הזן

קורן ותורת הזן

חמוש במכנסי נזירים רחבים, שקיק עור במקום תיק ומראה כללי זורח, תמיר קורן נראה קצת כקלישאת נזיר זן אותנטית. כדי לשבור את הקלישאה שבאופן אוטומטי הלבשתי עליו, הוא מצטייר כאדם חף מגינונים רוחניים למיניהם. אין לו מראה חולמני, תנועה איטית או פוזה כללית של מורה רוחני.

הוא מתהדר בחיוך גדול, נינוחות טבעית ונראה רגוע בצורה מעט יוצאת דופן. כנראה שככה זה כשאתה חי את חייך על פי תורת הזן שאת מסרה אפשר לסכם בשתי מילים – כאן ועכשיו.

שבור. בגוף ובנפש

קורן בן 46 שנולד וגדל בקיבוץ מעברות שבעמק חפר. הוא "רווק בזוגיות" כהגדרתו ("אנחנו כבר תשע שנים ביחד ונפגשים בסופי השבוע. סידור טוב..") המתגורר בכפר דניאל. לאחר הצבא מיהר לעזוב את הקיבוץ ונדד ללוס אנג'לס.

"מה חיפשתי שם? לא יודע. לא היה לי מקצוע ועבדתי כרצף, עבודה שוברת גב. שרדתי. כלפי חוץ השתוללתי. סמים, מסיבות וכל זה, אבל בפנים סבלתי. חזרתי לארץ אחרי שש שנים שבור גב ונפש. גמור כזה. הייתי במצב לא טוב מכל הבחינות, ואז באה ההצלה".

מקור סבלו של קורן החל, כמו אצל רובנו כנראה, כבר בשנות הילדות בבית הילדים שבקיבוץ.  באתר האינטרנט שלו קורן מגולל את מהות הסיפור הפרטי שלו בכמה מילים.

"החוסר העצום בקרבה להורים, המגע, חוסר הנוכחות שלהם בחיי, גרמו לי לגדול בחוסר ביטחון בסיסי עמוק, וחרדות נטישה שניהלו אותי בחוסר מנוחה פנימי לאורך שנים רבות, עד שבגיל 29 התעוררתי לחיי החדשים.

אחד הזיכרונות החזקים ביותר היה ביום הראשון של כיתה א', עמדנו בחצר בית הספר בצורת ח' וקיבלנו את המחברות הראשונות, ובאותו הרגע הכתה בי תחושה חזקה, שאני נכנס ל- 12 שנים לכלא הכיתה והלימודים. התוצאה הייתה שרוב הזמן שהיתי מחוץ לכיתה, וביליתי בעיקר בין הפרדסים, הים והעצים. כבר בגיל 13 שלחו אותי לפסיכולוג הראשון ולא האחרון, העדפתי את אלה שהיו להם עוגיות טעימות. בנוסף מצאתי דרך לכסות על חוסר הביטחון הפנימי שהלך איתי לכל מקום, והתחלתי בנערותי ללכת לחדר כושר, לנפח את שרירי גופי, לתת לעצמי את התחושה שאני חזק מבחוץ ומלא ביטחון. הפער בין מה שהתחולל בתוכי, בנפשי, ולמה שהקרנתי מבחוץ, היה עצום".

ספרון שהביא התעוררות

מתוך המצוקה בה מצא את עצמו קורן לאחר השיבה מלוס אנג'לס, הגיעה ההצלה בדמות ספרון קטן של המורה הרוחני האמריקני, דיפאק צ'ופרה – "ההצלחה בשבעה חוקים רוחניים".

"עוד לא ידעתי מה אני הולך לעשות עם עצמי, אבל משהו התחיל להחיות אותי. כמה חודשים אחר כך פגש את ניסים אמון (ראו מסגרת). ראיתי אותו בתוכנית שלו בערוץ 8, הוא נראה נחמד, ומשהו בו פשוט משך אותי. בלי לחשוב, פשוט ידעתי שאני רוצה להכיר אותו. הגעתי למפגש לו ומאז נדבקתי לו לתחת. הייתי צמא, להתפתחות, להתפכחות. כמו מכור שמוצא עזרה ונדבק עליה, ככה הייתי. הפכתי להיות תלמיד פרטי שלו, שזה די נדיר, ונצמדתי אליו למשך שלוש שנים. הוא נתן לי את כל הכלים שהייתי צריך".

אחרי שלוש שנים לצידו של אמון, יצא קורן שוב אל העולם לסיבוב שארך ארבע שנים במהלכו למד במנזר זן בקוריאה. "הבנתי שמדיטציה זה הכלי החשוב והבסיסי ביותר של ההתעוררות הזאת שעברתי. רציתי את ההארד-קור – הזן וככה הגעתי אל המנזר ואל איש מופלא אחד שהיה מאסטר זן קוריאני".

בשנת 2002 הוסמך קורן להוראת זן מדיטציה, וארבע שנים מאוחר יותר גם כמדריך לאומנות לחימת הזן סון קוואן מו.

אז מי פה בעל הבית?

את הזן מגדיר קורן במשפט אחד פשוט: "תבין מי מנהל לך את החיים – הראש, הרגש או אתה?"

איך יודעים מי זה בעצם "אתה"?

"או, שאלה מצויינת. אתה זה לא מה שעובר לך בראש ולא הרגש שעולה בך. אתה זה שלא מנסה להיות מישהו אחר. לא שופט ולא מבקר. בלי הפרעות.

הכל התחיל כשהבודהא הבין שהראש שלו הוא בכלל לא הוא. גם לא הרגשות שבו או הגוף שלו. הראש לא מביא דברים חיוביים לחיים שלנו, הוא עובד באופן אוטומטי ומכניס לנו בעיקר טרדות וחרדות. הוא רק ילחיץ. כל הסבל שלנו מתחיל מהשתוקקות למשהו שבכלל  לא משנה מה הוא. אנחנו פשוט לא מסוגלים לשבת בשקט. יש סיפור זן על תלמיד ששאל את המורה שלו מהי האמת. המורה ענה: "האמת היא שהקיר לבן". "זהו?", התפלא התלמיד והמורה ענה: "מה עוד אתה רוצה?". זה רק כדי להראות שאם תהיה פה הכל יהיה בסדר. יושבים לנו בראש דברים שאנחנו לא מצליחים להרפות מהם.

וכאן בדיוק נכנס הזן. זאת דרך שהיא חדה וממוקדת. תקרא לזה פשטני, אבל זה לא אכפת לי. יש לי שקט בראש, הרגש שלי רגוע, זה הדבר היחיד שמשמעותי עבורי. הזן עושה את העבודה ממקור אחד ומשם אתה נפתח להכל. לא צריך להתעסק עם עצמך תכונה אחרי תכונה. הזן עושה אותך יותר שפוי. אתה כבר לא נתפס לשטויות, לא מחזיק יותר בדברים לא נחוצים שלא מביאים לך תועלת. כאן ועכשיו. באיזון בין הראש, הרגש ואתה".

למצוא את האיזון

הכלי הבסיסי אותו מנסה קורן להנחיל לעצמו ולתלמידיו, היא כאמור המדיטציה. דרך המדיטציה אמורים התלמידים למצוא את האיזון בין החלקים המרכיבים את התודעה שלנו, אותה תודעה שבדרך כלל רק מייסרת אותנו ולא נותנת מנוח.

"המדיטציה היא למעשה כלי נגיש לעבודה פנימית שכל אחד יכול להשתמש בו בכל זמן ובכל מקום, מאד יעיל ותכליתי, שמביא לתוצאות מיידיות, ואף לתוצאות לאורך זמן עבור אלה שמתמידים בה. למעשה תרגול המדיטציה, שכרוך בתשומת לב והקשבה לעצמך, מהווה רפואה מונעת. ממש כמו שצחצוח שיניים יום יומי שומר עליהן בריאות, כך עוזרת לנו המדיטציה לנקות ולהחלים פצעים פתוחים ומטענים של העבר, מלמדת אותנו פחות להתעסק בראש עם שאיפות וחששות ממה יהיה בעתיד, ויותר לסמוך על עצמנו ולכוון את מהלכינו ברגע הנוכחי. מעל לכל, המדיטציה עוזרת לנו להיות יותר אותנטיים ואמיתיים עם עצמנו".

בקרוב מתכנן קורן להעביר במודיעין, במרכז הרוחני "המרחב הפנימי" סדנה בת שמונה מפגשים שמטרתה היכרות עם הזן והמדיטציות הייחודיות לו. "אני בא למודיעין ללמד עבודה מאוד פשוטה. בגובה העיניים, בלי פלסף. בעיקר אני רוצה להביא את הפרקטיקה – גוף, מדיטציה, רגש. עזבו ויפאסנה, עזבו מנזרים, תכניסו את התרגול לחיי היום-יום. תתחילו לשים לב לפצעים שלכם, למי שמנהל אתכם. תתעוררו למצב ערות. אם לא תעשו את העבודה עם עצמכם, דבר לא יקרה. ברגע שאתה מסונכרן עם עצמך, מאוזן בין הראש והרגש, הדברים מסתדרים בלי מאמץ מיותר".

 מה זה זן?

זן הוא השם היפני של אחד מענפיו הידועים של הבודהיזם – המהיינה. מקורו בסין, משם התפשט אל קוריאה, יפן, וייטנאם והחל משנות השלושים של המאה העשרים נדד גם אל העולם המערבי. כיום שינם מורים ומרכזים רבים בכמעט כל מדינה בעולם המערבי.

הזן מדגיש את חשיבותה של המדיטציה כדרך אל ההארה, וממעיט בחשיבות הלימוד האינטלקטואלי. זוהי למעשה נקודת מבט המגיעה ממעשים ולא מחשיבה. על אף שישנם תרגילי מדיטציה רבים ומגוונים (מדיטציה בשירה, הליכה, ריקוד), כל ענפי הזן שמים דגש מיוחד על מדיטציה בישיבה. הזן מאמין כי ניתן להגיע אל ההארה במהלך פרק חיים אחד.

לפי סיפורי המסורת נוסד הזן בסין בידי נזיר בודהיסטי שמוצאו לא ידוע, שהיה ה-28 בשושלת תלמידיו של הבודהא בכבודו ובעצמו. לאחר שנדד מהודו לסין, פגש הנזיר את קיסר סין וניהל עימו שיח מפורסם שהונצח בסיפורי עמים רבים. הנזיר טען בפני הקיסר כי כל אותם מעשים טובים עליהם עמל, כגון בניית מקדשים, חסרי תועלת לחלוטין במסע אל ההארה. מיד לאחר מכן המשיך בדרכו, התמקם בנקודה בה נבנה מאוחר יותר מנזר שאולין, והעביר תשע שנים במדיטציה מול קיר במערה. על פי מסורת השאולין, אותו נזיר הוא שפיתח את אומנות הלחימה המפורסמת שמהלך שהותו במערה.

זן הוא לא פילוסופיה אינטלקטואלית או חיפוש אישי ובודד. מרכזי זן מדגישים את הפעילות היומיומית, ומקיימים התבודדויות מדיטציה חודשיות אינטנסיביות. פעילות יחד עם אנשים אחרים חשובה, ונחשבת כצורה להימנע ממכשולי האגו. כשהם מסבירים את הזן למערביים, מורי זן יפנים הצביעו פעמים רבות על כך שזן הוא "דרך חיים" ולא רק תרגול אופן התודעה. ד. ט. סוזוקי כתב כי ההיבטים של חיים אלה הם: חיים של צניעות; חיים של עבודה; חיים של שירות; חיים של תפילה והודאה; חיים של מדיטציה. מורי זן מדגישים יציאה לחברה לעיסוקי היומיום ומזהירים מהתבודדות.

הנזיר שלימד אותי

ניסים אמון הוא מאסטר זן (כינוי לאמן זן), מנחה קבוצות, מקים מרכז טאוס ביוון ומפתח שיטת הטריל ותרפיה.

אמון נולד בשנת 1963 בירושלים, שירת בצה"ל כלוחם בחטיבת הנח"ל והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. לאחר הצבא יצא לטיול ארוך במזרח שם הכיר את הבודהיזם.  לאחר גיחה לישראל המריא אמון לסין והצטרף למנזר זן בודהיזם בקוריאה, שאפשר תוכנית לימודים באנגלית לנזירים מערביים. אמון הפך לנזיר הזן הישראלי הראשון ולאחר המשך לימודים ביפן הוסמך כמאסטר זן. בהמשך בילה תקופה באשראם של הגורו ההודי אושו, שם נחשף לגישות טיפוליות המשלבות עקרונות זן-בודהיסטיים עם גישות פסיכולוגיות מערביות.

לאחר ששב לישראל הקים במכללת מדיסין את המגמה "לתודעה גבוהה", פרסם ספרי מדיטציה והנחה את סדרת הטלוויזיה "סוד האושר הפנימי" בערוץ 8.

בשנת 2001 עבר להתגורר באי פארוס שביוון, בו הקים עם שותפים מרכז סדנאות ומדיטציה בשם "טאו'ס", בו הם מקיימים סדנאות. בתקופה בה הפעיל את טאו'ס עיבד והשלים את פיתוחה של שיטה טיפולית בשם "טריל ותרפיה. בשיטה זו פונה המטפל אל שתי דמויות נפרדות באישיותו של המטופל – הראש והרגש, "הילדים הפנימיים" על פי התאוריה - ומתקשר איתן בנפרד. תקשורת זו מעירה את הדמות השלישית – האמצע, "ההורה" על פי התאוריה – שמהווה על פי שיטה זו את ה"אני האותנטי ,"(True Self)  אליו מכוונת דרך הזן.

(צילום: אינגריד מולר)

יאיר דנון