מירב פלג היא רעיה ואם לשלושה בנים (אור בן 20, טל בן ה-18 וערן שבקרוב יחגוג בר מצווה), אשת חינוך, תושבת העיר מודיעין וחברת מועצה חדשה. היא מלמדת כמחנכת ומרכזת את נושא היהדות בבית ספר יסודי במושב טל שחר ומובילה בו פרויקט הנקרא "בית ספר מנגן". היא גם הייתה ממקימי המניין השוויוני בעיר, "דרכי נועם", שם היא חזנית, גבאית ושליחת ציבור. לפני שנתיים וחצי הובילה את אירועי "קבלת שבת ישראלית".
פלג, בת 42, נולדה בבני ברק להורים מרקע דתי לאומי. היא גדלה בבית מוזיקלי בו האם הייתה נוהגת לשיר ואביה היה חובב מושבע של מוזיקה על כל גווניה. הוא היה מאזין לזמר ישראלי, לשירי רוק'נרול משנות ה-60 וה-70, לאלביס, הצלליות, פול אנקה והייתה לו חיבה גדולה לחזנות. לצד הפטיפון עמדו תקליטי חזנים רבים. לדבריה, מגיל אפס היא היתה שרה ובגיל חמש החלה לנגן על פסנתר. "כולנו שרים, כל האחים ובבתים של כולם, אנחנו שרים סביב השולחן בערבי שישי לפעמים עם קול שני ושלישי. כל שבת זו חגיגה. השכנים יודעים זאת מראש".
כשפלג היתה צעירה מוזיקת החזנות פחות משכה אותה, אבל כשהתבגרה ידעה להעריך אותה והיום היא יכולה להאזין לתפילת חזן במשך ארבע וחמש שעות ואף הפכה לחזנית בעצמה. גם בעלה, חובב, פיזיותרפיסט במקצועו, הוא חזן.
בני-ברק – הולנד – מודיעין
היא בוגרת אולפנת בני עקיבא ובצבא עשתה שירות לאומי באגודת ניצן, התומכת בילדים ובוגרים בעלי לקויי למידה, הסתגלות ותפקוד. כבר אז ידעה והחליטה שהיא רוצה להפוך למורה. היא החליטה לשלב את שתי האהבות שלה – חינוך ומוזיקה – בלימודיה וסיימה שני תארים בהצלחה יתרה בהוראה עם התמחות במוזיקה ובסופם הפכה למורה לפני 15 שנה. בשנים הראשונות לימדה בבית ספר במודיעין ומשם עברה ללמד במושב טל שחר בבית הספר יסודי.
ב-1998 הוזמן הבעל חובב להיות חזן בבית כנסת של הקהילה בהאג שבהולנד והם יצאו לשליחות שנמשכה כשלוש שנים. חובב היה החזן בקהילה ומירב לימדה בבית הספר היהודי באמסטרדם. "כשהגענו לחו"ל הבנתי עד כמה גדלתי בחממה בארץ. רק שם נחשפתי לקשת רחב של גווני יהדות והבנתי שיש דרכים שונות להיות יהודי. שם גם הבנו כמה חשובה ההתכנסות החברתית ליהודים בגולה והחלטנו לארח חברים מהקהילה היהודית בביתנו. היינו גם פוגשים ישראלים שהיגרו להולנד שסיפרו להם כמה חסר להם הקשר הישראלי וגם הם היו מצטרפים למפגשים שלנו. התקופה הזו עיצבה מחדש את זהותי היהודית ופתחה אותי לתפיסות ליברליות יותר ולפלורליזם אמיתי. האמת לא נמצאת בידי זרם אחד, יש מקום לכל אחד תחת המטריה היהודית ויש לדעת לקבל את האחר". ילדיה אף בחרו ללמוד מבחירה בבית ספר שאינו יהודי ונוצר לדבריה קשר מדהים בינם לתלמידים האחרים וכך הם יכלו להיחשף לתרבויות אחרות.
בחופשות הם היו מגיעים לטייל פעמים רבות באזור מודיעין והסביבה והתאהבו בה. ב-2001 חזרו לארץ והתיישבו במודיעין. "יכולנו להישאר בהולנד. מאד רצו שנישאר, אבל ידענו שהמקום שלנו בארץ והיה חשוב לנו בשלב מסוים כשהילדים גדלו יותר שיתחנכו בישראל". מאז היא ממשיכה ללמד בבית הספר במושב טל שחר כמחנכת ולפני שמונה שנים היתה ממקימי המניין השוויוני "דרכי נועם" שם היא מתפקדת כשליחת ציבור (מובילה תפילות), גבאית וחזנית. כיום קהילת "דרכי נועם" מונה כשמונים משפחות. בנוסף היא מרכז את תוכנית היהדות בבית הספר ואף הקימה פרויקט ייחודי בשם "בית ספר מנגן": כל תלמידי כיתות א-ב לומדים בשנים אלו העשרה מוזיקלית. בכיתה ג' כולם, כל התלמידים, מנגנים על כלים שונים כגון: חליל, כלי הקשה, מנדולינות, כינור, אורגן ועוד. היא הקימה גם תזמורת מקצועית בית ספרית המונה כ-45 תלמידים בכיתות ד'-ו' הם מופיעים בטקסים של משרד החינוך ומגיעים באופן קבוע להופיע במרכז לקשיש ומציגים בפניהם שירים קלאסיים, שירים ישראליים וגם שירים מהזמר המזרחי.
למה בחרתי במויש?
מה עומד מאחורי הקמת הפרויקט, המטרות החינוכיות?
"אני מאמינה שלמוזיקה יש המון כוח. המוזיקה פותחת את שערי שמיים ושערי הלב. כבר בתנ"ך נכתב על כוחה. למשל, כאשר שאול המלך היה מצוברח דוד היה מנגן בפניו. השירה והנגינה של הלוויים שרוממה את רוח היהודים. השירה חשובה לנפש האדם. היא מרגיעה ומפחיתה אלימות ומביאה למיצוי היכולות והכישרונות של כל תלמיד ותלמיד".
למה בחרת לעסוק בהוראה ולא לפתח קריירה מוזיקלית?
"יש לי אופי של מורה. הוראה זו הדרך שלי לתת ואני מרגישה בנוח בחברת ילדים. אני אוהבת להקשיב להם ואני מקבלת מהם המון בחזרה. המוזיקה היא חלק ממי שאני והיא מלווה אותי גם בחינוך וגם במפגשי 'שבת ישראלית'".
למה בחרת להתמודד למועצת העיר?
"תמיד הייתי פעילה חברתית בעיר ומעורבת בהנהגות הורים. הייתי יו"ר ועד ההורים בישיבה התיכונית. הקמתי את מגרשי הספורט הצמודים לבית המדרש שלהם, לקחתי חלק בהקמת שבט צופים דתי בעיר. הייתי חברה בוועדות העירוניות, בוועדת החינוך ובוועדת התרבות ועוד. החלטתי לרוץ בבחירות האחרונות כדי שאוכל להתוות מדיניות, להוביל ולהיות שותפה למהלכים עירוניים ולהשפיע יותר מבעבר. הציעו לי להצטרף למספר סיעות ובחרתי ללכת עם מויש לוי, מחזיק תיק החינוך הקודם. לצערי לא קיבלנו את תיק החינוך. לא היה לי קל תחילה לקבל את זה, אבל מינו אותי ליו"ר וועדת הביקורת וועדת ההנחות בארנונה. אני לומדת המון דברים חדשים וכחברת מועצה אני יכולה לעזור לתושבים שפונים אלי בכל נושא. גם אלה שאינם מגיעים אלי בנושא הנחות בארנונה. אני עושה בכל מקרה את כל המאמצים כדי לסייע להם. אני גם חברה בוועדת מעמד האישה, וועדת תיירות ושימור אתרים וועדת איכות הסביבה. בסופו של דבר הכל לטובה. כמו כן, בעקבות תקופה אישית לא פשוטה, לקחתי השנה שנת שבתון בה אני פועלת כמנחת חדרי מורים ליהדות וזה היה זמן טוב לפרוש כנפיים ולנסות עשייה ציבורית במסגרת המועצה".
מה ועדת הביקורת עושה?
"תפקידה לבקר תהליכים שנעשים בעירייה. למשל בקדנציה הקודמת אחד הנושאים שעלו לבדיקה הוא מערך כיבוי האש. המטרה בבדיקות הללו היא לייעל את המערכת ולבדוק את הנושא מזווית אחרת ובכך להגיע להערות שלנו, של מומחים. כיו"ר הוועדה אני יכולה להעלות נושאים שלדעתי יש לבחון מחדש למבקר העירייה או לחלופין מבקר העירייה יכול להחליט על נושא לבדיקה. הוא מעביר דו"ח עם מסקנות והמלצות ואנחנו בודקים בוועדה האם הנושא עבר מיצוי והאם יש היבטים שלא באו לידי ביטוי".
כך מזמרים בין קודש לחול
את האירוע שנקרא "שבת ישראלית" הפכו מירב וחובב פלג למסורת שמושכת להיכל התרבות עשרות רבות של משתתפים. זה קורה בימי שישי לפני ראש חודש. במקום בישולים – אתם מקבלים שירים
פעם בחודש, ביום שישי שלפני תחילת חודש עברי, בשתיים וחצי בצהריים, מתקיים בבית הקפה אנג'לו שבהיכל התרבות מפגש שירה בציבור בשם "שבת ישראלית" אליו מגיעים עשרות רבות של משתתפים. בתקופות מסוימות המספר אף עולה על מאה. מירב וחובב פלג יזמו את האירוע היהודי-מוזיקלי עבור הקהל הרחב. לחילונים ודתיים על כל זרמיהם: "אחד כיפה לראשו ואחד כיפת שמיים לראשו", אומרת מירב. יושבים ושרים יחד, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, לכל תושבי העיר וגם לתושבים מחוצה לה, ותיקים ועולים חדשים, ספרדים ואשכנזים.
לפני שנתיים וחצי פנתה מירב לראש העיריה והציגה בפניו את הרעיון לתת לתושבי העיר, ללא תשלום, אירוע תרבותי יהודי פלורליסטי לטובת קבלת השבת. ביבס הסכים לקדם את הפרויקט בשמחה ובשיתוף עם דינה פלד, מנכ"ל היכל התרבות, "קבלת שבת ישראלית" יצאה לדרך.
מירב וחובב והנגנים המלווים אותם מנגנים ושרים הכל: החל מזמר ישראלי ישן באמצעותו הם נותנים כבוד למשוררים וותיקים וכאלו שחלקנו גדל עליהם ויש שהלכו לעולמם (ביאליק, אלתרמן, נורית הירש ועוד) וזמר ישראלי חדש כדי לתת כבוד גם לאמנים העכשוויים (שלמה ארצי, עמיר בניון, רמי קליינשטיין ועוד). הם שרים שירים שמקורם בכל עדות ישראל, כמו גם מוזיקה מזרחית, ניגונים אשכנזיים וספרדים. לרוב, השירים נבחרים לפי נושא: למשל בפורים היתה מחרוזת "שירים שעושים לי טוב", שירים שמחים ומקפיצים. לקראת יום העצמאות הם ישירו שירים עתיקים מימי הפלמ"ח והחלוצים, שירי יפה ירקוני ועוד.
הצטרפנו לקבלת השבת האחרונה. מירב שרה בקול ערב על הקלידים יחד עם בעלה שמנגן גם על קחון (תוף רב-צלילי שהנגן יושב עליו). בנוסף לשירה והנגינה חובב מעביר דברי הגות ישראליים ויהודיים במהלך המפגש. את מירב וחובב מלווים בדרך כלל שניים או שלושה נגנים נוספים: איציק בלאס בגיטרות, יניב כהן בכלי הקשה ותופים ונתנאל הויזר בכלי נשיפה (חליל, קלרינט וסקסופון).
כל קבלת שבת מתחילה במחרוזת שירים, כמעט ללא דיבורים, הנמשכת כארבעים דקות. הקהל בחלקו מצטרף לשירה וחלקם אף קמים לפזז ברחבה. בקבלת השבת האחרונה הם שרו מחרוזת בשם "שיר השירים" והיו קשורים לפסח. חובב מסביר לקהל מהיכן מגיעים השירים שיכירו את המקורות. בסיום המחרוזת הוא מדבר בקצרה על פרשת השבוע או המועד הקרב באופן אקטואלי. באירוע שבו התארחנו קראו את פרשת "תזריע" הפותחת בפסוק" אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת מים כימי נידת דוותה תטמא". "מדוע נוצרת טומאה בעקבות לידה"?, שאל. "הקרבת הקורבן כפי שהיה נהוג בעולם הקדום מטרתו להתקרב לבורא, לקדושה,כפי שהתורה מקדשת את החיים ואת יצירת החיים ומורה לנו להתרחק מכל הקשור לרוע ולמוות.
אליאס קבקוב, חובש כיפה בשנות החמישים לחייו, מספר כי הגיע בפעם השנייה להנות מקבלת השבת והפעם הביא את גם אביו בן ה-86 שהגיע לביקור מארצות הברית בליווי נכדתו. בחודש שעבר הגיע אליאס למפגש השירה עם אשתו. הפעם היא נשארה לנוח בבית לאחר הבישולים וההכנות לשבת. לדבריו, אחד הדברים המעניינים שהוא אוהב באירוע הוא הגיוון: "הם שרים שירי באידיש, שירים ישראליים, מסורתיים ומזרחיים. זה מוסיף עניין, אחרת היה משעמם. וגם מירב וחובב מוזיקאים מוכשרים מאד".
אנה, חילונית גמורה, מגיעה לאירועים הללו עם בעלה.
אם לא היית פה איפה היית עכשיו?
"בבית, מכינה אוכל לסופשבוע. בימי שישי בהם אני מגיעה לקבלת שבת אני מתארגנת מוקדם יותר לשבת ובמהירות יתרה כדי לא לפספס".
את מתחברת לסוג השירה הזה?
"שירה זה אושר. אני נהנית לאו דווקא בגלל שאלה שירי שבת. יש אווירה טובה, השירים שהם שרים נוגעים לליבי והם זמרים ממש טובים".
קתרינה היא אישה שומרת מצוות שמגיעה למפגש קבלת שבת ישראלית באופן קבוע עם חברתה. "זה מכניס לאווירת השבת, אני מאד אוהבת תרבות ונוהגת לבלות בתיאטרון ובמופעי מוזיקה קלאסית, וזה אירוע שאני שמחה להגיע אליו".
(צילום: איילת לוין)
