רמי לוי
בא לשכונה בחור חדש

בא לשכונה בחור חדש

כבר יותר מעשור ששוק הדו–גלגלי בישראל נחלק בין שני יבואנים גדולים ועוד כמה לוויינים. מצד אחד מטרו ומהצד השני אבניר, ולמרות ששתיהן מחזיקות גם במותגי אופנועים מוכרים ונחשקים, את עיקר נפח המכירות תופסים קטנועים. נכון, יש עוד כמה וכמה יבואני דו–גלגלי בארץ, חלקם אפילו מוכרים כמויות נאות (למשל מאיר אופנועים, שמייבאים את הונדה), אך עד היום אף אחד לא ממש איים על ההגמוניה של שתי הגדולות. הן פשוט היו גדולות מדי, ואף יבואן דו–גלגלי לא יכל (או לא ממש רצה) להתחרות במשאבים שלהן ובפרישת רשת הסוכנים שלהן.

ואז באה אלבר. היא בכלל, כמו בסיפור הילדים, מגיעה מסיפור אחר. היא אומנם מוכרת בעיקר כחברת ליסינג, אבל היא שולחת יד גם לעסקי המוסכים, שירותי הדרך ועוד - ועכשיו היא גם יבואנית דו–גלגלי, של מותג דיאלים.

מדובר בחברה גדולה במונחי שוק הרכב המקומי, ובמונחי השוק הדו–גלגלי היא ענקית של ממש. יש לה כ–40 סניפים בכל רחבי הארץ, שאותם היא יכולה לנצל כבסיס לשיווק הקטנועים שלה, וגב כלכלי חזק מספיק כדי לממן מהלך חדירה אגרסיבי, כזה שיקנה לה דריסת רגל ברורה ובולטת בשוק. וזה בדיוק מה שהיא עושה. אומנם כרגע לא בכל סוכנויות אלבר יש נציגות דו–גלגלית קבועה, אך כבר עכשיו יש לחברה נציגות בכל מחוז בארץ, וסניפים נוספים יקבלו "אגף אופנועים" בהתאם להתפתחויות בשטח. מבצע החדירה כולל כרגע טרייד–אין במחיר מחירון והטבות נוספות, שלא פעם שווי ערך ל–20%30 ממחיר המחירון של הקטנועים. ועם 300 מכירות בפחות מחודשיים של פעילות, נראה שאלבר נמצאת בדרך הנכונה לעמוד ביעד שהכריזו ראשיה בעת ההשקה - "להיות שחקן משמעותי בשוק הדו–גלגלי בישראל".

לכן החלטנו לדגום את ההיצע של המותג הדרום קוראני החדש–ישן הזה (הכלים של דיאלים יובאו לארץ בסוף שנות השמונים, ונחלו הצלחה נאה, ואז שוב, לפרק זמן קצר, בסוף שנות התשעים), ולראות האם איכות הכלים מגבה את גודל המאמץ המושקע בשיווקם. ההיצע משקף את ליבת המכירות בישראל - קטנוע 125 סמ"ק בסיסי (S1), וקטנוע מנהלים (S3) עם אפשרות בחירה בין מנוע 125 סמ"ק ל–250. על זה מוסיפה אלבר שני "תבלינים" - קטנוע 125 סמ"ק לא קונבנציונאלי בעליל ואופנוע כביש 125 סמ"ק (שלא היה זמין לנסיעה).

S1 – בא לעבוד

קטנוע עבודה פשוט וזול הוא פריט הכרחי בהיצע של כל יצרן קטנועים. אלא שה–S1 לא נראה בסיסי - העיצוב נאה, גם אם לא פורץ דרך, הפלסטיקה איכותית יחסית ומורכבת בצורה הדוקה, לוח השעונים נאה ויש אפילו משענת גב קטנה למורכב.

התמקמות במושב מדגימה מרווח טוב, עם תנוחת ישיבה נוחה וזקופה יחסית, לטובת קלות תמרון ושליטה בעיר. המושב רחב וארוך למדי, אך חלק מהבוחנים התלוננו על דלות הריפוד. התא מתחת למושב קלט בקלות קסדה שלמה, אבל הסתפק בזה - אין שם מקום לעוד בקבוק שמן או מכנסי גשם, לדוגמא. המנוע מניע בקלות ובחלקות יחסית, ואנו יוצאים לדרך.

היציאה מהמקום היא על הצד הרגוע - זה לא הכלי לאימוני ווילי או למי שאוהב להיות ראשון ברמזור. אחרי שנמצאים כבר בתנועה המנוע מספק דחף נאה - במונחי עולם קטנועי ה–125, כן? - ואין שום בעיה לשמור על הקצב בתנועה עירונית–פרברית. אם מתעקשים, הוא יגיע גם ל–110 קמ"ש על השעון, כך שגיחות קצרות בכבישים בין עירוניים אפשריות, אבל אנו לא ממליצים על כך משיקולים של אורך חיי המנוע ובטיחות אקטיבית. מהצד השני של משוואת התאוצה נמצאת מערכת בלימה משולבת (לחיצה על המנוף השמאלי מפעילה גם את הבלם הקדמי וגם את האחורי) התחושה בידית מעט עצית, אבל כושר העצירה מכובד.

הקטנוע מרגיש יציב ונטוע בכל מהירות, גם על כביש משובש, אבל המתלים מעבירים יותר מדי מפני הכביש אל הרוכב. בתנועה איטית הוא מציע כושר תמרון מרשים, כמקובל בקטגוריה, עם זווית צידוד טובה וממדים קומפקטיים.

ה–S1 ממלא את משימתו היטב - הוא קל לתמרון, בנוי היטב ויש מעט כלי רכב שיהיו מהירים יותר במרכז ת"א.

S3 – בכח הזרוע

קטגורית קטנועי ה"מנהלים" תופסת נתח מכירות מכובד, ומשרתת את מי שרוצים קצת יותר איכות חיים ממה שמציעים קטנועי העבודה. תנוחת רכיבה מרווחת ומיגון רוח הם היתרונות העיקריים של הקטגוריה הזו, כמו גם תא גדול יותר מתחת למושב. את כל הדרישות האלו ממלא ה–S3 בשתי גרסאות המנוע. מיגון הרוח מעולה אם אתה בגובה 160 ס"מ, אבל הראש חשוף לרוח אם אתה גבוה מזה. 

שני המנועים מציעים מהירות סופית מכובדת ביחס לנפח - ה–250 סמ"ק יראה 150 קמ"ש על מד המהירות (שממוקם בלוח מחוונים עשיר, אבל מרוחק מדי מהרוכב וקשה לקריאה) אם תתעקשו, ושמר על הקצב בכביש מהיר, עם הרבה רזרבות כח לעקיפה. ה–125 סמ"ק נעצר ב–130 קמ"ש על השעון - מספיק כדי לרוץ בקצב התנועה מסביב בכביש 1, אבל בלי רזרבות. הוא גם מרגיש כבר מעט מאומץ מעל 100 קמ"ש.

למרות ההספק הנאה של ה–250 (24.7 כ"ס), תאוצות הביניים בינוניות - הווריאטור (תיבת הילוכים רציפה, כמקובל בתחום) אוהבת להשאיר את המנוע בסל"ד הביניים, ולא מאפשרת לו לנצל את כל הסוסים. אבל תגובת המצערת מדויקת והמומנט זמין, כך שאין בעיה להשתלב בתנועה. ב–125 (12.9 כ"ס) הוואריאטור מכויל בצורה אגרסיבית יותר, וההספק מתרגם ביעילות להאצה.

ה–S3 מעביר תחושה קומפקטית יחסית לקטנוע מנהלים, הן מבחינת המרווח (שעדיין מספק בהחלט) והן מבחינת יכולת התמרון. אחרי שמתרגלים ליחידת החרטום המגודלת, מגלים כלי בעל יכולת תמרון טובה מאוד בפקקים. המתלים הם נקודת התורפה של ה–S3 - נוקשים וחובטים, ולא מצליחים לספק את הנוחות המקושרת בדרך כלל עם קטנועי מנהלים.

התא מתחת לקסדה צר יחסית, וקסדות רחבות במיוחד יתקשו להכנס בו. מצד שני, יש בו מקום לפריטים נוספים, ויחד עם וו תליה ומדרס רגליים שטוח (ב–125) מתקבלת יכולת הובלה סבירה. יש גם שני תאים קטנים ביחידה הקדמית, אחד מהם ננעל ומכיל גם שקע מצית שימושי.

אבל הגליק העיקרי של ה–S3, הוא המפתח האלחוטי. רק מי שגילה ששכח לשלוף את המפתחות, אחרי שכבר גמר לעטות את כפפות החורף, ידע להעריך כראוי אביזר נוחות זה.

שתי הגרסאות של ה–S3 מציעות שילוב טוב בין מרווח ליכולת תמרון, מנועים חזקים ורמת אבזור גבוהה. אולם המתלים הקשים פוגמים מעט בחבילה.

B-BONE – משהו אחר לגמרי

מדי פעם מגיח לשוק הקטנועים בארץ, ובכלל, קטנוע שמנסה לשבור קצת את המוסכמות, את עקרונות השימושיות האפרוריים שעומדים בבסיסו של כל קטנוע. כזה בדיוק הוא ה–B–BONE. מספיק להעיף מבט חטוף בתמונות כדי להבחין בשלדת הצינורות החשופה והסקסית. יחד עם יחידת הפנס/מחוונים בסגנון רטרו מתקבל קטנוע שמושך מבטים כמו בר רפאלי בבגד ים, ובכל עצירה היה מי שניגש לשאול ולהתעניין.

אלא שהעיצוב המיוחד מגיע עם מחיר פרקטי - אין תא אחסון מתחת למושב, בכלל, ואין מדרס רגליים עליו אפשר להניח שקית מזדמנת. מצד שני, זה כנראה הקטנוע הכי קל לקשירה שנברא אי פעם! יתרון לא מבוטל בת"א היום...

הבי–בון חולק רכיבים מכאניים רבים עם ה–S1 הבסיסי. המנוע זהה וכך גם בסיס הגלגלים, אולם ההבדלים רבים. הרגליות ממוקמות הרחק קדימה, ומשני צידי השלדה, מה שמכתיב תנוחת רכיבה מעט מוזרה, עם רגליים פרושות קדימה ופשוקות רחב. לנו זה לא תמיד היה הכי נוח, ומצאנו עצמנו ממקמים את כפות הרגליים על צינורות השלדה. 

כמו ב–S1, היציאה מהמקום מעט מהוססת, אך לאחר מכן תגובת המצערת צפויה ומדויקת, ואין בעיה לשמור על קצב התנועה, כל זמן שלא עולים על הכביש המהיר. גם המתלים הם כמו ב–S1, והשלדה הקשיחה של הבי–בון עוד מחמירה את המצב. ההרגשה היא כאילו הקטנוע פשוט לא בקטע של לספוג את המהמורות במקומך...

ה–B–BONE הוא קטנוע 125 פחות מוצלח מה–S1 כמעט בכל מדד - הוא יקר יותר (כ–2000 שקלים), אין מקום לקסדה, תנוחת הרכיבה מוזרה ועוד. אבל העיצוב והיחוד יכולים לגרום לאדם להתאהב בו - ועם הלב אנחנו לא מתווכחים...

הכתבה מתוך "מגזין אוטו"

עיריית מודיעין - כללי