(new)מחלקים באמצע עמוד הבית
החיים הכפולים של תושבי מודיעין עילית

החיים הכפולים של תושבי מודיעין עילית

חרדים שיצאו בשאלה אך עדיין מקיימים כלפי חוץ אורח חיים דתי היא תופעה שהולכת ותופסת תאוצה. לעיתים נדירות נחשף אדם מסוג זה, שמקיים אורח חיים בעל שניות: כלפי חוץ חיים חרדיים ובבית פנימה חיים חילוניים או מסורתיים. אחת הסיבות שחשיפה כזו כמעט ואינה קיימת היא החשש הגדול של אנשים אלה להיחשף, שמא סיפורם יסגיר אותם או ייפגע בשאר משפחתם שעדיין חיה בתוך הקהילה החרדית. בהקשר לכך בדקנו את המציאות בעיר החרדית מודיעין עילית וחזרנו עם מסקנות מפתיעות ביותר בנוגע למספר החרדים שמקיימים חיים כפולים בעיר.

ח', אדם כזה שהסכים לשוחח איתנו, ביקש כמובן לשמור על איפול מלא של פרטיו.

"הכל בגלל הרבנים והעסקנים"

ח' נראה חרדי סטנדרטי לחלוטין. הוא מספר כי כבן הקהילה החרדית הוא עבר תהליך ארוך של התפכחות שגרם לו לצאת כנגד כל הערכים בהם הוא דגל בעבר, גם אם בפועל הוא עדיין מאמין ומקיים חלק מהמצוות. "ההתפכחות שלי מהעולם שבו אני חי היתה כואבת", הוא אומר. "הייתי אדם תמים כמו כולם שזרם עם הזרם. אלא שאתה רואה את ההתנהלות של מנהיגי הקהילה והעסקנים ואתה מבין שמשהו מאד רע קורה".

למה אתה מתכוון?

"יש כאן בעיר איש מאד בכיר שמתפרנס גם מהמדינה, גם מכל מיני עסקים בחוץ לארץ ומנהל רשת ענפה מאד של קשרי עבודה עם גורמים שמשלמים לו המון כסף. האיש הזה, שהוא כאילו מנהיג רוחני, אוסר על תלמידיו לעבוד ודורש מהם חיי צמצום בעוד שהוא חי כמו שיח סעודי. הצביעות כאן חוגגת לשמיים. מצד אחד הוא מתפרנס ומרוויח סכומי עתק ומצד שני הוא מציג כלפי חוץ חזות של צדיק והוא כלל אינו כזה. מה ששבר אותי שהציבור יודע מכך אבל סולח לו וסובל בשקט".

ח' מספר שלא מדובר במקרה יחיד אלא בתופעה. "יש עכשיו קרע גדול בתוך הציבור הליטאי, בין החצר של הרב שטיינמן לבין החצר של הרב אויירבך מירושלים. כשאני מדבר על קרע אני מדבר על מלחמת הכל בהכל. יש כאן השמצות, אלימות, שחיתות ופגיעה בכל היסודות עליהם מושתת הציבור החרדי. אנשים כאן פוגעים ברבנים ופשוט עוברים כל גבול. כשאתה רואה את זה אתה מבין שבסוף בסוף, בשורה התחתונה, מה שחשוב לנו זה רק כוח ושליטה. אין כאן לא יראת שמים ולא שום הצדקה למה שקורה. גרוע מכך כל העסקנים מטיפים לציבור למשל שלא להכניס סמארטפונים עם אינטרנט הביתה כי יש בזה הרבה תועבה. אבל להם יש כאלו מכשירים והם משתמשים בהם היטב. כך קורה שאתה מבין שהכל בלוף. הכל רק כסות חיצונית".

ח' מספר שהמציאות ("הרקובה") הזו קיימת גם במערכות חינוך חרדיות שונות. בהקשר לכך הוא מספר על מחנך ידוע באזור, שנטען כי הוא עובר בעצמו עבירות פריצות קשות ובכל זאת מקבל את גיבויה השקט של הקהילה. "איש חינוך ידוע כאן במודיעין עילית, שעומד בראש מוסדות מוכרים, שכב עם נשים נשואות. האיש הזה הוא מי שאחר כך בודק כאן את ההתנהגות הרוחנית של ההורים של התלמידים שלו ומחליט מי ילמד או לא ילמד אצלו במוסדות היוקרתיים שלו. הצביעות הזו חוגגת לשמיים. אני לא יכולתי להשלים עם המצב הזה".

אבל בפועל אתה ממשיך לקיים חיים חרדיים...

"נכון. נוח לי לחיות ככה. יש לי כבר כאן עבודה, משפחה ומערכת חיים שלמה שקשורה לחלוטין בקהילה שלי. לכן אני לא עוזב אותה. כלפי חוץ אני ממשיך לגמרי לחיות כמו חרדי לכל דבר. אני משתתף בכל התפילות ובכל האירועים. אבל אצלי בבית יש הכל. יש מחשב ויש אינטרנט ואשתי מתלבשת איך שהיא רוצה. אלא שהכל מוסתר. למשל אני יוצא לבילויים, אבל אני לא יוצא למודיעין אלא לראשון לציון. שם יש פחות סיכויים שמשהו מהעיר יראה אותי. ככה יש לי שני עולמות. בבית אני מסורתי וכמעט חילוני וכלפי חוץ אני חרדי לחלוטין. צורת החיים הזו לא מחייבת אותי לעשות שינויים גדולים בחיים שלי ולא גורמת לי לנזקים שהיו נגרמים לי עם הייתי בוחר למרוד בקהילה ולצאת החוצה. הרי כולם רואים כמה קשה לחוזרים בשאלה. האנשים האלו בודדים, המשפחה שלהם מנתקת איתם את הקשרים והם אבודים בעולם. לכן הרבה יותר נוח לחיות חיים כפולים כמו שאני חי".

ח' סבור שרבים מתושבי מודיעין עילית מנהלים חיים כפולים מהסוג הזה. "אולי אפילו עשרה אחוז. יש כאן לחץ רוחני מאד גדול והעסקנים כאן מפעילים משטר מאד קשה. אלא שלחץ אלים יוצר התנגדויות. אנשים מורדים. אנשים לא טיפשים אלא שרובם לא רוצים לשבור את הכלים. פשוט טוב להם כפי שהם חיים הם כבר בנו משפחה והצליחו בחיים ולכן הם מעדיפים לבעוט מתחת לפני השטח. ככה יותר קל לחיות".

ומה עם הילדים? הם יודעים על המצב?

"אני אישית משתף את הילדים שלי בכל מה שעובר עלי. לדעתי הסתרה רק גורמת נזק כי היא מעמידה את הילדים במצב לא בריא. הם מרגישים שמשהו קורה לאבא או לאמא. לכן לדעתי הסתרה מהילדים גורמת לנזק גדול. עם זאת אני יודע שרוב האנשים כן מסתירים מהילדים שלהם. זה פשוט מתוך פחד. כשאתה הולך לים מעורב או עושה משהו לא מקובל אתה פוחד שהילד יפלוט משהו בבית הספר וזה יגרום לו או לך לנזק, לכן אתה מסתיר ממנו. כמובן לדעתי לא מדובר במצב טוב, אבל זו המציאות הרווחת".

ח' מספר כי לתחושתו בשנים האחרונות מתגברת המגמה של חיים כפולים בתוך החברה החרדית. לדבריו הסיבה לכך היא שמאבקי הכוח והשליטה בין עסקני חצרות הרבנים גורמת לרוב הציבור להתפכח ולהבין שמה שדורשים ממנו לא מתקיים על ידי ההנהגה עצמה. "כיום יש בעולם החרדי שבר גדול. אין הנהגה ראויה. כל עסקן כמעט הוא אדם קטן שעושה לביתו אפילו באמצעים לא כשרים מבחינה מוסרית. כך קורה שאנשים מאבדים אמון ומתחילים להיות ביקורתיים. זה לא אומר שהם יהפכו לחילונים אבל זה כן אומר שהם כבר לא יקיימו בעיניים עצומות את מה שההנהגה אומרת להם לעשות".

למרות הקביעה הזו מודה ח' שרוב החרדים שמקיימים חיים כפולים חיים במחתרת ולא מרשים לעצמם להיחשף בכלל. "זה לא שיש קבוצות של חרדים מהסוג הזה שמבלים יחד. אנחנו פוחדים. לפעמים אתה הולך למסעדה עם אשתך או עם חבר טוב אבל לא מעבר לזה. אנחנו מבלים במקומות חילוניים למהדרין כדי שלא ידעו מכך ושלא יגלו אותנו. פשוט יש לנו יותר מדי מה להפסיד ומעט מה להרוויח".

חשבת פעם להפוך לחילוני לגמרי?

"מה יצא לי מכך? אני רק אפסיד כי אאבד הרבה. ככה אני חי בכל העולמות ופשוט טוב לי. רק אנשים שאין להם כלום יכולים להרשות לעצמם לעזוב את הכל. אני ברוך השם לא במצב הזה ולכן אין לי שום סיבה לעזוב. אדרבא - ככה הכי טוב לי".

בעל נסיון: "הישארו חרדים"

אסף, תושב מודיעין עילית לשעבר, קובע מפורשות בראיון עימו כי הוא ממליץ לכל חרדי צעיר שמתייעץ איתו שלא לצאת בשאלה אלא להמשיך להיות חרדי בחוץ וחילוני בפנים. "חרדי שיוצא החוצה מתנתק מהקהילה", הוא פותח. "היום אמנם פחות מפעם אבל עדיין זה קשה מאד. מדובר על מהלך של ניתוק כולל מכל החיים שלך. אתה צריך להבין שכמו שלחילונים אין מושג בכלל על מה זה להיות דתי, ככה גם לחרדי אין מושג מה זה להיות חילוני. לכן תהליך של חזרה בשאלה עלול להיות שבר גדול ועלול לגמור אדם שאין לו הרבה כוחות נפש. אני אמנם חילוני לגמרי היום, אבל ממליץ למי שפונה אלי להמשיך לחיות כחרדי מבחינה סוציולוגית".

רבים פונים אליך?

"בתחילת הדרך, כשאני חזרתי בשאלה, היו מעט מאד חרדים כאלה. אני נעזרתי בארגון 'הלל' והיו ארבעים חברה כמוני. אלא שעם הזמן המציאות השתנתה. בכלל עכשיו המציאות משתנה הרבה יותר בגלל שבוטל החיוב ללמוד בישיבה או להתגייס. בגלל החוק הזה למשל אברכים ותלמידים לא יכלו לעשות רישיון נהיגה. הרבנים אסרו את זה ואם הייתי עושה רישיון היית נזרק מהישיבה כפשוטו ומאבד את עולמך. כיום אברכים פשוט יכולים לצאת לעבוד וכך הם מפסיקים להיות תלויים בהנהגה שלהם".

אסף, שבעצמו עבר את תהליך ההתנתקות מעולם החרדים, מדגיש בקשר לגיוס לצה"ל כי מבחינתו העיקר אינו הגיוס אלא מתן האפשרות לצעיר החרדי לעבוד. "ככל שאנחנו נצליח לבלום את הכוח של הרבנים והעסקנים על הציבור, ככה נראה תהליך הולך וגובר של חרדים שיהיו רק חרדים מבחינה סוציולוגית. הם ילבשו ויתנהגו כמו חרדים אבל יהיו חצי חילונים. לכן לא צריך להתעקש דווקא על גיוס לצבא אלא הרבה יותר על שאברך ובחור חרדי צעיר יוכלו לצאת לעבוד. ברגע שהם יצאו לעבוד אז העסקנים לא ישלטו עליהם ויהיו הרבה יותר חרדים מודרניים וחרדים פתוחים שיתערו במדינה. לדעתי זה אינטרס ראשון במעלה".

אם נסכם את דבריך, אתה ממליץ לחרדי שיאבד את האמונה להישאר חרדי?

"בוודאי. אני ממש ממליץ לא לשבור את הכלים ולפגוע במשפחה ובקהילה שלך. אתה יכול להיות בבית חילוני או חרדי מודרני ולעבוד. ואם לא תתקע את האצבע בעין של השכנים אתה חופשי לנפשך. זו אופציה מאד בריאה כי היא לא מרסקת אותך. מעט מאד חרדים יכולים לצאת אל השממה ללא שום תמיכה וללא עזרה. זה קשה מאד ולא מומלץ".

להיות פעמיים בארון

לצד חרדים שאיבדו את אמונתם ועדיין חיים כמו חרדים, קיים תת מגזר נוסף בתוך הציבור הזה שנמצא בקושי עוד יותר גדול. הכוונה היא לחרדים שגילו כי יש להם נטייה מינית הומוסקסואלית והם לא יכולים לספר על כך לאף אחד. משה (שם בדוי) צעיר תושב מודיעין עילית, מספר שכבר מגיל תשע הוא הרגיש ש"משהו לא בסדר איתו". משה: "אתה הולך למקווה עם המשפחה ואתה מגלה לאט לאט עם השנים שאתה נמשך לגברים. כילד אתה לא מבין את המשמעות או מדחיק את מה שקורה סביבך אבל עם השנים אתה רואה שזה לא עובר".

מה קרה לך עם ההתבגרות?

"בגיל 19 הבנתי סופית שאני הומוסקסואל או בעל נטייה כזו בצורה חריפה. זה היה שוק מאד גדול, משבר אמונה עצום. לקח לי עוד זמן ובגלל המשבר שהייתי בו התחלתי להתייחד עם גברים לתקופה מסוימת. אלא שאז שאלתי את עצמי מה אני רוצה להיות בחיים והתשובה היתה שאני רוצה להיות חרדי, להקים בית נאמן בעם ישראל וכו'. זו כמובן התמודדות ענקית. אני היום פותר אותה על ידי גלישה לאתרי פורנו ואוננות וככה אני לא מתייחד עם גברים".

סיפרת למשהו על מצבך?

"חלק מהמשפחה שלי יודעת. התגובה של אחותי, אמי ואחי היתה קשה מאד. הם אמרו שאני לא נורמלי. שיש מצווה להקים בית נאמן בעם ישראל ושיש לי בעיה. כמובן שהיה לי מאד קשה עם התגובה שלהם אבל מצד שני כשסיפרתי להם על מצבי אבן ירדה לי מעל הלב. תחשוב איך זה לחיות בחברה חרדית עם נטייה כזו. יש טבילות במקווה, יש חיים בישיבות. יש כאן בעיה עצומה. בהמשך סיפרתי על מצבי לשלושה חברים מאד טובים שלי, שידעתי שלא יספרו את הסוד שלי".

משה רואה גם צד חיובי בכך שבחברה החרדית אין ערבוב של בנים ובנות ולא נהוג שגברים ונשים נפגשים, ולכן הסביבה לא מרגישה שמשהו לא בסדר איתו. "הנורמה היא להתרחק מנשים ולקיים יחסי אישות רק אחרי החתונה ורק עם אשתך. לכן אף אחד לא שם לב שאתה לא נמשך לבנות, כי בכלל מדכאים את הקשר בין המינים. אותי זה הציל כי זה אפשר לי לא לבלוט".

יש בחברה החרדית מטפלים או פסיכולוגים שיכולים לעזור לך?

"באופן רשמי אין כאלה אנשים, מתחת לפני השטח יש ארגונים שונים. אני בעצמי הלכתי לכל מיני פסיכולוגים אלא שלא עשיתי את זה ברצינות כי כל העניין היה לי מאד קשה. אני מבין שככל שהחיים יזרמו כך אני צריך לפתור או להתמודד עם המצב שלי. ברור שאני סובל מאד ויש לי בעיה עם המצב הנוכחי שלי. ברור גם שאף אחד לא יקבל את הנטייה שלי או ייתן לה לגיטימציה. זה איסור תורה מפורש וגם אני מכבד את זה".

איך אתה מסכם את מצבך כעת?

"אם החיים בארון קשים גם לאדם חילוני, קל לדמיין את הקושי שאני מתמודד איתו. אבל אני אוהב את החברה שאני חי בה ולא רוצה לפגוע בה".

"מחתרת האנוסים"

זאב (שם בדוי), תושב מודיעין עילית, מספר כי במצבו הוא "חצי מנודה" בתוך העיר. "הרבנים מכתיבים כאן קו מאד קיצוני ואליטיסטי שדוחה אנשים עובדים החוצה. למשל היה תלמוד תורה שקיבל את הבן הראשון שלי כי עוד למדתי בכולל. אחר כך את הבן השני כבר לא קיבלו כי אני עבדתי. זה מרסק את הנפש ויוצר תחושה קשה בפנים. בנוסף לכך היום אני לא יכול להתפלל בכל בית כנסת בעיר. יש כאן כמעט 15 בתי כנסת בכל רחוב אבל אני צריך ללכת הרבה עד לבית כנסת של אנשים כמוני. זו תחושה מאד קשה. אתה ממש נאנס להתנהג כלפי חוץ בצורה שמאד רחוקה מהמקום שבו אתה נמצא".

איך אתה חי?
"אני ממש במציאות שבה אני אנוס חרדי. הילדים שלי לא יודעים מה אני עושה או אוכל ואיפה אני מבלה. הם כמובן מרגישים ויודעים שאבא לא ממש כמו כולם, אבל הם רק רואים חלק קטן מהדברים שאני עושה. אלא שזה לא רק הילדים. אני מסתתר גם מכל קרובי המשפחה שלי. תאר לך שיש לך משפחה גדולה ואתה צריך לעשות הצגות בשבילם. זה ממש אבסורד שצועק לשמיים".

למה לחיות ככה? מה הטעם בחיים כאלו?

"יש כאן מימד גדול של נוחות. לילדים שלך יש מוסדות מסודרים שבהם לומדים כל החברים שלהם. זו סביבה שמזכירה את העולם שבו גדלת. יש המון דברים קטנים שמושכים אותך פנימה ומשאירים אותך כאן. אגב לא אכחיש שאני גם רוצה שהילדים שלי יקבלו את החינוך החרדי למרות שאני לא כל כך מאמין בו כיום. בכל מקרה, בגיל 18 אם ילד שלי יגיד שהוא רוצה ללכת לצבא ולא ללמוד, אז אני האחרון שאעצור אותו. אני ממש אשמח ואסייע לו".

כמה כמוך יש לדעתך בעיר?
"אתה לא רואה ולא מרגיש אותם. אבל אחר כך אתה במקרה פוגש אותם מחוץ לעיר באיזה מקום בילוי שלא כשר בעיני הרבנים. אתה כמובן מזהה אותו ושותק כי אף אחד לא רוצה לגרום צרות לשני. אלא שאחר כך במקרה אתה פוגש אותו בעיר ושואל בעדינות אם הוא יוצא קרוב לבילוי. ככה נוצרת קבוצה שיוצאת לבלות יחד והכל במחתרת. אנו נזהרים מאד. בבית הכנסת שאני מתפלל בו כיום יש הרבה אנשים כאלה אבל צריך מאד להיזהר שלא לגרום נזק למשהו".

מה אשתך אומרת על מצבך?

"אני גרוש. אמנם לא בגלל המצב הרוחני שלי אבל כן יש הרבה אנשים שמתגרשים על הרקע הזה. יש הרבה משפחות שמתפרקות כי הבעל או האישה מתחילים שלא לקבל את המצב הרגיל ורוצים קצת להקל על עצמם. למרבה הצער אין אצלנו עזרה או הבנה למצב הזה. גרוע מכך - עם הילדים שלי השכנים שלי בבניין לא ישחקו בגלל שיש לי בבית דברים שלא מקובלים כמו מחשב. אני לא מדבר על כך שיבואו אלי. אני מוכן שהילדים שלי ילכו לשחק בבתים של השכנים אבל אין כזה דבר. יש כאן פחד נורא שמה הילדים שלי שהם זכים ותמימים יקלקלו את האחרים. זו הרגשה נוראית ואין לי תמיד מה להגיד בנושא לילדים שלי. בכלל תאר לך מציאות שאני הולך ברחוב שנים ולא אומרים לי שלום. אני כאילו לא קיים. יש כאן אברכים שמבחינתם מי שלא כמוהם לא קיים".

אז למה אתה נשאר כאן?

"יש לי חברים בעיר שהם כמוני ואנחנו יחד קהילה אחת שתומכת אחד בשני. החברים האלו שלי הם מה שמחזיק אותי כאן. הם מהווים פיצוי על שאר ההתנהגות הנוראה של חלק מתושבי העיר. זו הסיבה שבגללה אני נשאר". 

(צילום ארכיון)

מכללת די בי איי