בשקט בשקט, חוזרת תרבות ה"שירה בציבור" להוויה הישראלית. יש שיאמרו כי היא מעולם לא נעלמה, אבל אין ספק שבשנים האחרונות קורה לה משהו מיוחד. אם פעם היה לאירועים כאלה נופך ירחמאלי (מישהו אמר "שרה'לה שרון"?), הרי שהיום הם חלק מנוף חייהם של בני כל הגילאים: מעשרים ועד שמונים. הישראלים גילו מחדש את פנתיאון השירים הגדול שלהם וגם גילו שהם אוהבים לשיר אותו.
ייתכן שלתופעה אחראית אופנת תוכניות הטלויזיה בסגנון "כוכב נולד" (שבגלגולה הראשון היתה "לא נפסיק לשיר") ויורשותיה. ייתכן שזה הפופולאריות של הקריוקי. אולי גם הדיווחים הרבים על ערבי השירה הפרועים של שר האוצר ב"גנקי". התוצאה זהה: הישראלים שרים היום כמו משוגעים.
חלק גדול מהתחייה הזו מתועל ל"ערבי שירה כמו פעם": כמה חבר'ה עם גיטרות, מקרן למילים ומצב רוח טוב. ומי שאין לו גיטרות ומקרן מוצא אותם בחבורות "שירה בציבור" מקצועיות, שינגנו לו באופן פרטי בחצר, או יפגשו אותו ב"אירוע חברה" בטבע. הביקוש הגדול של השנים האחרונות יצר היצע של חבורות כאלו, ואחת המצליחות שבהן היא השלישיה שמכנה את עצמה "בוביזמר". כמו רוב חבריהם למקצוע, גם אנשי "בוביזמר" התחילו את הקריירה בנגינת חינם לחבר'ה. אבל אחרי שראו שלאירועים שלהם מתחילים להגיע מאות אנשים, החליטו להפוך את התחביב למשלח יד. מזה מספר שנים האירועים שלהם (שמפורסמים בעיקר דרך הרשתות החברתיות) זוכים לפופולאריות גדולה. במוצאי שבת הקרובה, בפעם הראשונה, הם גם יבדקו את כושר השירה של תושבי מודיעין. זה יקרה בחווה האקולוגית והפרטים המדויקים נמצאים, כמובן, בפייסבוק. מחיר הכרטיס הוא 60 שקל למבוגר, 30 לילדים ונוער ו"חינם לעוללים".
ארבל פישלר, מממייסדי וכוכבי בוביזמר, מה השתנה מאז התחלתם לשיר עם קהל?
"בהתחלה שרנו עם חברים שלנו. היינו בני עשרים ולכן גם הקהל היה כולו בני עשרים. לקח הרבה זמן עד שהופיע אצלנו האדם הראשון עם קידומת 40 בגיל. אבל עם הזמן הקהל משתנה. בהתחלה היו כמויות גדולות מאוד של צעירים וגם אלכוהול. בשנים האחרונות הקהל מתבגר איתנו והאלכוהול כבר לא לוקח חלק בערבים שלנו. אז עכשיו יש קהל בכל גיל. מאפס עד שמונים, פשוטו כמשמעו".
גם משפחות?
"בוודאי. יש אצלנו כבר דור שני. אנשים שנפגשו בבובי, התחתנו, ומגיעים עכשיו עם ילדיהם. גם באירועים של לילה שלם כבר יש נוכחות רבה של משפחות עם ילדים".
ואופי הקהל?
"גם השתנה. התחלנו את הערבים, כשני מושבניקים אפיקורסים, בלי אף כיפה בקהל. היום באירועים רבים, הכיפות הסרוגות מהוות אחוז גבוה למדי מהקהל".
כמה אתם מופיעים בעצם?
"האירועים הפתוחים, הגדולים, אלה שבצורה רשמית קרויים 'בוביזמר', מתקיימים פעם בשלושה שבועות. פרט לזה יש עוד אירועים רבים שאנחנו עושים כשמזמינים אותנו, וגם כל אחד בנפרד".
זה הזמן לספר מי בדיוק בהרכב…
"אני, בן 39, נשוי פלוס שלושה מאלון הגליל, מנגן בקלידים. מירון אגר, בן 37 מבית ינאי, מנגן בגיטרה, חליל, מפוחית וסקסופון. גיל אידן, בן 36 ואב לשניים, הוא המתופף".
איך פתאום התעורר השוק הזה?
"השוק התעורר כבר מזמן. ואם כבר, אז הוא דווקא מתחיל להתנמנם מחדש. זה תמיד שם. פשוט כל אחד שמגלה את זה חושב שעכשיו התעורר השוק".
שלוף זיכרון מערב בוביזמר מיוחד…
"אחד הבוביזמרים הראשונים במדבר היה בערוץ של נחל. באמצע הלילה הגיעו קבוצה שטיילה מהכיוון שמאחורי הבמה. זה היה באמצע השיר 'חולות מדבר' ואחד החבר'ה הלך ישירות למיקרופון, עם התיק על הגב, ונתן ביצוע יפה וסוריאליסטי".
יש באירועים משהו חוץ משירה?
"כנראה שהם עושים עוד דברים. עובדה שבדרך כלשהי יצאו מתוך הערבים האלה גם הרבה מאוד זוגות נשואים. אבל בכללי – יושבים ושרים".
כיצד נבחרים השירים ומהו הרפרטואר הממוצע?
"השירים נבחרים על ידינו והם בעיקר משנות ה-70-80-90. הרוב זה שירים מוכרים שהקהל יכול ואוהב לשיר. אבל יש תמיד גם שירים 'מעניינים' יותר".
הקהל יכול לבחור שירים לביצוע או להשתתף בשירה ונגינה?
"אפשר לבקש שירים בפורום שלנו או בפייסבוק. אם זה מתאים לרוח הערב, אנחנו מכניסים לפלייליסט, אבל אין הבטחה כזו. מי שביקש מראש, אז 'שומרים' לו את השיר והוא יכול להוביל אותו, כמובן שעם הקהל. יש הגבלה לשני שירים לאדם במהלך ערב ואחד לילד".
הגרומנים כובשים את המסך
את משפחת גרומן מלפיד, שנקראת גם "המשפחה המזמרת", כבר מכירים רבים מתושבי מודיעין והאיזור. כל בני המשפחה (ההורים ברוך ועדית, הילדים שני, נועה, רינת וירדן) מהווים הרכב מוזיקלי שלם שנקרא "קול המשפחה", ומאחוריהם שנים רבות של הקלטות והופעות. אבל בשבוע האחרון רשמה הקריירה שלהם שיא חדש, עם עלייתם לגמר התוכנית "משפחה בהופעה", בהנחיית צביקה הדר, בערוץ 24. ביום ראשון הם הצטלמו, באולפני "ברודקאסט" חולון, לשלב רבע הגמר, אותו עברו בהצלחה.
המשפחה עלתה לראשונה על במה, כהרכב שלם, לפני עשר שנים בלפיד. הופעת הבכורה היתה ערב שירה בציבור עם שירי הביטלס. מאז הם מופיעים מדי פעם, "בשביל הכיף", בפאבים ומועדונים (כולל ב"אוזןבר" בתל אביב, ה"סאבליים" ובחודש שעבר כאן ב"אוסליבן"). אצל כולם המוזיקה היא תחביב. ברוך הוא מהנדס בחברת הייטק ועידית, בעלת דוקטורט בפיזיקה, מלמדת במרכז לחינוך מדעי בתל אביב. ילדיהם סטודנטים ומשרתים בצבא.
הצילומים לתוכנית החלו בחודש פברואר. מאז המשפחה מפנה זמן ממושך יותר לחזרות וגם לצילומים ומנגנת יחד בתדירות גבוהה יותר מבעבר. "בעבודה תומכים ומפרגנים והסתדרנו מולם בנוגע לימי חופש", מספר ברוך.
ואיך זה השפיע עליכם כמשפחה?
"העבודה בתוכנית מאד אינטנסיבית. מצד אחד זה מלכד מאד את המשפחה ומצד שני מכניס בעיות חדשות. מחלוקות לגבי העשייה המוזיקלית. כל אחד רוצה להביע את דעתו ושהיא תתקבל וזה יוצר חיכוכים. אבל סך הכל אנחנו מסכמים אותה כחוויה חיובית".
נוצר קשר עם המשפחות האחרות?
"החוויה הגדולה ביותר עבורינו הייתה לפגוש עוד משפחות מוזיקליות. הופתענו לגלות שיש כל כך הרבה שילובים משפחתיים מעניינים, כולל סבים וסבתות עם הנכדים שלהם. התחברנו לחלק מהם ויצרנו קשרים תוך כדי ימי הצילום. בנוסף לכך זו חוויה לקבל תמיכה מאנשי מקצוע מהשורה הראשונה".
עם אילו סגנונות אתם מופיעים?
"יש לנו קו מאחד ברור בכל השירים שאנחנו עושים – קאברים וגם שירים מקוריים – והוא שירה קולית הרמונית. כולנו מנגנים ושרים. חוץ מזה אנחנו מאד אוהבים רוק, בעיקר ווקלי כמו דברים של ה'קורס', 'קווין', הביטלס', 'דיפ פרפל', 'איגלס' ועוד. אנחנו שרים גם בעברית ועושים עיבודי אקפלה לשירים כמו 'עטור מצחך', 'רק אתמול', שירים של דנה ברגר ואחרים. אנחנו גם שרים פולק רוסי ואירי ושירים צרפתיים. אשתי גדלה הרבה שנים בצרפת ואני ממוצא רוסי. הילדים יודעים ברמה כזו או אחרת גם צרפתית וגם רוסית. יש לנו גם שירים מקוריים. זה התחיל כשבכל בר מצווה או בת מצווה של הילדים כתבנו שיר מקורי. אחר כך כתבנו חומרים מקוריים באירועים אחרים, כמו ליום הזיכרון בלפיד".
מה מייחד אתכם לעומת המשפחות המתחרות?
"בניגוד ללהקות שפגשנו, ששילבו חברי משפחה כאלו או אחרים, אנחנו היינו היחידים שכל חברי המשפחה בה מנגנים. כל השישה. שני ההורים וכל הילדים. דבר נוסף הוא הגיוון של הסגנונות והשפות. אם יש משפחה למשל ששרה בעיקר מוזיקה ים תיכונית ומאד טובים בסלסולים, מה קורה כשהיא נדרשת לבצע סגנון אחר? אנחנו מנגנים ושרים במנעד רחב מאד של סגנונות".
חושב שתזכו?
"קשה לדעת. לא ראינו גם את כל ההרכבים. התגובות חיוביות ואוהדות, אבל מוקדם לדעת עדיין".
להקת "סת"ם" נותנת בראש
להקת הנוער "סת"ם", בה חברים שישה תלמידים מישיבת "לפיד מודיעין", היא הזוכה הגדולה בגמר ה"מקורוק" שנערכה במודיעין לפני מספר שבועות. זהו הוא פרויקט ארצי שהגיע לכאן ביוזמת תכנית "אורים" ומחלקת הנוער והצעירים של העיריה. הרכבים וסולנים שהתקבלו עוברים סדנת כתיבה והלחנה בהנחיית דנה ברגר ובמקביל לומדים טקסטים מהתנ"ך, בעיקר מספר בראשית, בהנחיית אסף קרסיק – מורה למחשבת ישראל ומנחה בתכנית בארי.
חברי ההרכב הם נטע אביקסיס (סולן), אביאל בריף (גיטרה וקולות רקע), ארי ארונוביץ' (גיטרה), יהודה פרויס (קלידים) ונעם מנדל (תופים). ההרכב החל להתגבש בתחילת השנה שעברה. השנה המפיק המוזיקלי של הישיבה צירף אליהם את הסולן נטע אביקסיס והם הפכו להרכב רציני שמתאמן ומופיע באירועים סגורים של הישיבה ובאירועים משפחתיים כמו בבר מצוות.
אביאל – איך נולד השיר "ישמעאל" שזיכה אתכם בניצחון?
"נטע הסולן, שכותב ומלחין את השירים, חשב רבות על המפגש שעסק בסיפור של ישמעאל והגר גם בזמן שהיינו בישיבה. בסוף אחד השירים הוא כתב את השורה האחרונה של השיר, מיד לאחר מכן הוא פנה לחדר המוזיקה, לקח את הגיטרה והתחיל להלחין. הלחן זרם במהירות, כאילו היה שם בתוך השיר. כשמילות השיר והלחן היו סגורים הצטרפו לחדר שאר חברי הלהקה והשיר התחיל לקבל צורה".
על מה הוא מספר?
"הפזמון הוא על הזרות של ישמעאל, על שאלותיו של ישמעאל: מי אני? מה אני? במפגש גם למדנו מדרש שבו סופר שאברהם ושרה לא צחקו. הם היו סגורים מאוד ומשם נולדה השורה 'תצחק, תצא מהמסלול'. הבית השני בעיקר מדבר על הטענות של ישמעאל כלפי אביו".
איפה כבר הופעתם?
"מועדון הג'ק ביקשו מאיתנו להופיע ביום המעשים הטובים בפעילות של האגודה למלחמה בסרטן. הופענו בהפנינג, עשינו שמח, שרנו שירי פורים ושירים מקוריים והרגשנו מאוד מסופקים. במפגש האחרון של הסדנה הגיע צוות מערוץ 1 כדי לצלם את הפרויקט לחידון התנ"ך העולמי. לאחר הופעת השיר בטלוויזיה העלנו אותו ליוטיוב והתחלנו להפיץ. התגובות היו מדהימות ומאות אנשים צפו בשיר ונהנו ממנו. המון חברים ואנשים באים אלינו בטענות שהשיר לא יוצא להם מהראש. הופענו באולם 'עינן' בקניון במסגרת ערב הוקרה למתנדבים בעיר, בהשתתפות ראש העיר. שם הופענו עם השירים 'מקום בלב' ו'ככלות הקול והתמונה'.
בגמר ה"מקורוק" התחרו שמונה הרכבים. להופעה הגיעו מאות בני נוער ומשפחותיהם. להקת סת"ם עלו אחרונים על הבמה. אביאל: "ברגע שנטע התחיל לשיר שמנו לב שהקהל שר איתו. מילה במילה. האווירה הייתה מדהימה. כולם קפצו, רקדו ושרו איתנו. עטפו אותנו באהבה ענקית מהקהל וגם אנשי הסאונד וההגברה של האירוע שהתלהבו ביקשו ליצור איתנו קשר. הרגשנו שבמקורוק ובכל העשייה שלנו במועדון הג'ק אנחנו מצליחים להוציא את המוזיקה האמיתית שלנו, המוזיקה שאנחנו יוצרים".
מה התוכניות הלאה?
"אנחנו עובדים על שירים חדשים וגם מתאמנים לקראת הופעה בצוללת הצהובה בירושלים. השאיפה שלנו לעתיד היא להצליח בתחום המוזיקה, להוציא אלבום משלנו ולהופיע, שאנשים יכירו את השירים שלנו ויהנו מהם בדיוק כמו שנהנו עד עתה".
מצאו איפה לחסוך/יהודה גולן
ומי שבינתיים נלחמים על חייהם הם היוצרים הישראלים, שגילו כי רשתות וחנויות (כולל במודיעין) הפסיקו להשמיע אותם כדי להימנע מתשלום תמלוגים. חנן יובל: "אנחנו נלחמים על הפנסיה שלנו"
הזמרים, המלחינים והמוזיקאים בישראל הכריזו על קמפיין ציבורי שססמתו היא "אומרים כן למוזיקה הישראלית", והוא נועד לקדם את השמעת מוזיקה הישראלית במרחב הציבורי. כלומר – בחנויות, בקניונים ובסניפי רשתות שיווק בכל הארץ. זאת בניסיון להפסיק את ה"חרם" שהטילו בעלי העסקים על המוזיקה הישראלית ברשתות הגדולות, מכיוון שהם נדרשים לשלם עליה תמלוגים ליוצרים.
לטענת ראשי ארגוני המבצעים, בתקופה האחרונה הודיעו רשתות קמעונאיות גדולות (להן גם סניפים במודיעין) כי החליטו להפסיק להשמיע מוזיקה ישראלית בחנויות, מתוך רצון לחסוך בהוצאות תשלום התמלוגים שהן נדרשות לשלם על פי החוק. גם במודיעין יש מי שהפסיק להשמיע מוזיקה ישראלית. הסכומים, אגב, נעים בין 3-5 שקל לחודש לחנות ממוצעת, ועד 45 שקל לרשתות וחנויות ענק.
"מדובר בהוצאה שולית זעירה לעסקים כה גדולים, בעלי מחזור של מאות מיליונים ולעיתים מעבר למיליארד שקלים בשנה", אומר חנן יובל, הזמר והיוצר הוותיק, מפעילי הקמפיין. "הפסקת השמעת המוזיקה הישראלית בחנויות הרשתות ובקניונים מעליבה. לא אותי אישית אבל את כל ציבור היוצרים הישראליים. ולא כי תרבות ומוזיקה מגבשים עם, אלא כי כולם רוצים להיות כמו בחו"ל ולא מבינים שיש לנו כאן מוזיקה נהדרת שמתאימה לנו והתמלוגים, בסך שקל ליום שרשת גדולה צריכה לשלם, זה הרי קישקוש מוחלט".
אבל מדובר בשוק חופשי…
"כשאני נכנס לחנות בגדים בקניון ושומע מוזיקה לועזית שדופקת בראש, אני מנסה להסביר למוכרים שהם מפסידים, כי אני לא שומע את עצמי מהרעש ופשוט יוצא החוצה. הם לא מבינים שבגילי, הכיס שלי יותר שמן וכוח הקניה שלי גדול יותר מילד בן 16 שמתחבר לרעש של המוזיקה, אבל לא יקנה בחנות".
על מה בעצם אתם נאבקים?
"התמלוגים זו הפנסיה שלנו. אין לנו אחרת. אני אישית מרוויח מהתמלוגים קצת יותר ממשכורת ממוצעת. משהו סביב 9,000-10,000 שקל בחודש. כל דבר שיאפשר לנו קצת לחיות, זה עוד פרוטה לפרוטה".