בקרוב אצלכם

מיכל סופר זמרני
2014-09-15 01:00:00
2014-09-15 01:00:00

"גט: המשפט של ויויאן אמסלם". תסריט ובימוי: רונית ושלומי אלקבץ. שחקנים: רונית אלקבץ, סימו אבקריין, מנשה נוי, ששון גבאי, אלי גורנשטיין, אלברט אילוז, שמיל בן ארי, גבי עמרני, אוולין הגואל, רובי פורת שובל, דליה בגר, רוברטו פולק, רמי דנון, אברהם סלקטר, יהודה כהן. ישראל, 2014. 115 דקות. חמישה כוכבים

לו היה הדבר תלוי בי, הייתי הופכת את "גט" לסרט חובה לכל זוג מתארס ששוקל לבוא בשערי הרבנות. תיקון: לו היה הדבר תלוי בי הייתי מפרידה את הדת מהמדינה, מאפשרת נישואין וגירושין אזרחיים בארץ ומטילה עונשים כבדים על מי שמתעלל באשתו. היות ולא נראה שזה הולך לקרות בקרוב, אני יכולה לפחות להמליץ לזוגות, בין הטעימות למדידות השמלה, שיראו את "גט" ויבינו עם איזה אבסורד הם משתפים פעולה, באיזה מילכוד הם עלולים למצוא את עצמם, לאיזה תהומות של יאוש ואיוולת הם עשויים להיגרר. ואם לא לזוגות, לפחות לנשים. הן, אחרי הכל, אלה שבראש מורם ובמודעות מוחלטת מושיטות את ידיהן אל האזיקים.

"גט", או בשמו המלא "גט: המשפט של ויויאן אמסלם", הוא הסרט השלישי בטרילוגיה של האחים רונית ושלומי אלקבץ, אחרי "ולקחת לך אישה" ו"שבעה". ויויאן (רונית אלקבץ), ששני הסרטים הקודמים הציגו עד כמה היא מתוסכלת עם אלישע בעלה (סימו אבקריין), מקבלת הפעם את מלוא הפוקוס. בחדר אחד, ועל פרק זמן שנמשך למעלה מחמש שנים, נפרש מאבק הכוחות המתיש והמקומם בינה לבין בעלה. היא לא אוהבת אותו, חפצה בסגנון חיים אחר מזה שהוא חי בו, ואוחזת בשביב של תקווה להיות מאושרת יותר בלעדיו. הוא לא סובל אותה, מרחיק אותה מילדיה, וגם כשהיא מקבלת את עצת הרבנים ומנסה לחזור לחיות בביתו – לא מדבר איתה וישן בסלון. למרות זאת, הוא מסרב לתת לה גט. למה? ככה, כי הוא יכול.

למי שלא מכיר את הדמויות הפועלות ולא נחשף לסרטים הקודמים בטרילוגיה, עלולה התנהגותו של אלישע להיראות בדקות הראשונות כמעט הגיונית. כן, היא מודה בפני בית הדין, הוא מפרנס אותה, הוא לא מכה אותה, הוא מתייחס אליה יפה. מה עוד לעזאזל היא רוצה? אלא שכככל שהסרט נמשך, ועולים ובאים העדים שדורש בית הדין לראות כדי להכריע במשפט, נחשפת טיפין טיפין הדינמקיה הבעייתית בין בני הזוג. האופי המתנגש, חוסר ההסכמה בנושאים עקרוניים, המריבות. נחשפת עקשנותו של אלישע, שאף פעם לא צועק ולא מקלל ולא מרביץ – רק מפגין את חוסר שביעות הרצון שלו מאשתו במבט מזלזל, בעלבונות נזרקים, בשלילה של כל מה שהיא אומרת ועושה. נחשפת הסגירות שלו מול הפתיחות שלה. והעובדה ששניהם אומללים. אפילו העדים, בני ובנות המשפחה המסורתית, שתומכים באופן אוטומטי בגבר, מודים אל מול חקירותיו של הטוען הרבני כרמל (מנשה נוי) שויויאן ואלישע הם כמו שמן ומים. לא מתחבר.

לא שעדותם תשנה משהו. בסופו של דבר, על פי הדין היהודי, ההחלטה האם לגרש את האישה נתונה כולו בידיו של הבעל. אם הוא חפץ בכך יגרש אותה, ואם לא – לא. ואלישע, שאינו חפץ בכך – לא בגלל אהבתו העזה לאשתו, אלא בגלל שמה יגידו עליו אם ישמעו שנתן לאשתו להשפיל אותו ככה – משפיל בחזרה את אשתו ואת הטוען שלה ואת בית הדין כולו. הוא מבריז מדיונים. הוא מצפצף על החלטות של בית הדין ועל הצעות הרבנים לפשרה. הוא מתרצה, ואז חוזר בו. הוא מריץ את ויויאן בהלוך ושוב חמש שנים תמימות, שבמהלכן הוא נותן לאחיו, שמעון (ששון גבאי), להטיח בה שהיא אישה סוררת, שהיא בוגדת בו, שכל זה בעצם אשמתה. לה, כמובן, אסור להגיב. אם היא מתפרצת – והיא מתפרצת, היא נלחמת, היא דורשת מהם לראות אותה – היא מואשמת בביזוי ונזרקת מהאולם. אפילו על ניצוצות המרי הקטנים שלה – לק בציפורניים, שיער פזור, חצאית קצרה מדי – יש להם מה לומר. דעי את מקומך, אישה.

"גט" לא מנסה להציג תמונת מציאות מורכבת. אין בו שני צדדים צודקים שקולות שניהם נשמעים והצופה יכול לבחור את האמת שלו. הוא לגמרי עם ויויאן, לוקח את הצד שלה וזועק את זעקתה, במשחקה האינטנסיבי של רונית אלקבץ. זה אולי לא הכי פייר כלפי אלישע, הגם שהסרט נזהר מלהציג אותו כחולירע. מצד שני, גם המציאות לא פיירית. על פי אתר "מבוי סתום", ארגון ללא מטרת רווח המסייע לעגונות, אחת מכל חמש נשים המתגרשות בישראל תיתקל בשלב זה או אחר בסרבנות גט. בכדי לקנות את החופש שלהן, נשים מוכנות להיכנע ללחצים, להתעללות נפשית, למניפולציות ולדרישות לוויתורים מפליגים מבחינת כספים ומשמורת על הילדים. יתרה מזאת: גם נשים שהתחתנו בחתונה אזרחית בחו"ל, ולאחריה נרשמו כנשואות בארץ, והיה וירצו להתגרש – יהיו חייבות לעבור דרך הרבנות. פתרונות של ממש למצב המאוד בעייתי הזה המדינה לא מציעה. כל אישה ופתרונה היא: אפשר לוותר על נישואים מלכתחילה. אפשר, במקרה של פרידה, פשוט לקום וללכת, לחיות חיים נפרדים מבלי להזדקק לתואר גרושים ולהכרת המדינה. אף אחת מהאופציות הללו אינה זמינה לנשים שומרות מסורת או דתיות, או סתם כאלה שאוהבות שהדברים מוסדרים ורשמיים. במקרה של נשים שמתגרשות בגיל צעיר, כשעוד יש להן סיכוי לזוגיות שנייה ולילדים נוספים, המצב הזה מסוכן במיוחד – סרבנות גט עשויה לגרור אותן מעבר לגבולות הפוריות שלהן, או, אם הן מחליטות לצפצף עליה, להעמיד את ילדיהן העתידיים בסכנת ממזרות, שהוא מין הדינים החמורים ביותר ביהדות. מה שמותיר להן את האופציה לחכות, ולהתדיין, ולהתחנן, ולוותר. וזה קורה, שוב, לעשרים אחוז מהמתגרשות, לא למתי-מעט שעשו בחירות שגויות. אף כלה לא מתעוררת סמוקה ונרגשת ביום חתונתה ואומרת "הידד לי! היום אנשא למנוול". "גט" מאפשר הצצה בכדור בדולח לעתיד קודר בו נסיך החלומות של היום מתגלה כמנוול של מחר, של עוד שנה או של עוד עשור. מן הסתם זה לא ימנע את החתונה – אבל לפחות זה יעורר מודעות. ומודעות היא חצי הדרך לפתרון הבעיה.

(צילום יחצ)

כתבות נוספות

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

"עמית סוסנה היא השראה"

לאחר שהתראיינה לעיתון ניו יורק טיימס וסיפרה כיצד נפגעה מינית בידי מחבלי חמאס בשבי בעזה, הגיבו הבוקר משפחות החטופים

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

המשך קריאה »

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

המשך קריאה »