(new)ויקטורי
מלכת הסטייג'

מלכת הסטייג'

את מלכה פגשתי בדירתה שבמודיעין שבוע לפני יום חתונתה. מלכה שאיר, שבזמן ששורות אלה רואות אור כבר תיקרא מלכה מרציוני, היא בת 35, תושבת מודיעין, עד עכשיו גרושה ואם לשלושה ילדים ומעכשיו רשמית בפרק ב'.

מתחרדת

"כשהייתי בת 19 היכרתי את החבר הראשון שלי, מי שהפך בהמשך לבעלי" מתחילה מלכה לספר את סיפורה", היכרנו כשהייתי בבית הספר, והוא היה מבוגר ממני ב-15 שנה. אימא שלי כפתה עלי להתחתן כדי שלא אחטא. אצל הפרסים עדיין יש את העניין של להתחתן בתולה. לא התווכחתי כי אהבתי אותו, אז התחתנתי."

מלכה באה מבית מסורתי. הוריה שמרו שבת, כך שאת העולם הדתי הכירה. כשבעלה הודיע לה שהוא הולך לשיעור תורה בכולל של ברסלב שנפתח בשכונה, לא ראתה בכך דבר רע, אך בעלה לא הסתפק בלימוד תורה, והחל מתחרד. מהר מאוד מצאה את עצמה מסכינה עם אורח חיים חרדי, עד כדי גילוח שיערה, הפרדת מיטות וכן הלאה.

"כשהתחתנתי לא ידעתי מה עומד לקרות. זו הייתה הפעם הראשונה שלי ואף אחד לא הכין אותי לזה. פחדתי. בגלל שנהייתי אימא מהר לא הספקתי ללמוד שום דבר ובעצם חייתי כל הזמן למען אחרים, בעיקר כשהוא התחרד. לא פיתחתי את עצמי.

הוא הודיע לי שאם אני רוצה שהוא יאהב אותי יותר אני צריכה לגלח את השיער, אחר כך הפרדנו מיטות והוא לא הרשה לי להתקרב אליו כשאני במחזור. הוא התחיל לעשות צדקות והתביישתי בזה. הפכנו לנזקקים בלי להיות נזקקים באמת. לפני שהתחרד עבד כסופר סת"ם. כשהוא נהיה ברסלב הוא עזב את זה. הוא התחיל לעבוד בלילות עד מאוחר בשביל להחתים תורמים להוראות קבע לישיבה. באותה תקופה אני עבדתי במשרד עורכי דין כדי להביא פרנסה הביתה."

מסתגרת

בשלב הזה מלכה התחילה כבר להרגיש שהדת סוגרת עליה. חיי הנישואין הלכו והפכו קשים."הרגשתי שאני כבולה ותלויה בו. לא יכולתי להיות אישה עצמאית. נדרשתי לצניעות, שגברים לא יסתכלו עלי כדי לא להחטיא את הרבים. לא הרגשתי נשית, אסור היה לי להתאפר, אסור היה שיראו לי שערה מהראש. הייתה תקופה שהוא ביקש ממני לשים שני כיסויי ראש וגרביים 70 דיינר (עובי הגרביים, ג.ע), לא הרגשתי אהובה או נחשקת. הוא אסר עלי לתת לו יד ברחוב, כלום. אפילו יחסי אישות היו לפי הקבלה. זה אומר סופי שבוע מחצות הלילה בלבד. מעלה גדולה. לפני כן מדליקים נרות לצדיקים, אומרים פרקי תהילים וכו'."

ספונטניות אין?

"ממש לא. הכול על פי הספר. אין שום יוזמה אישית. הייתי צריכה להתאים את עצמי לחלוטין לקהילה. לא להתערב לבעלי בלימודים, להקשיב לרב, להאמין שהפרנסה תגיע מהאמונה ולא מהעבודה. הם פשוט חיים בנדמה לי. בנוסף לכל זה הייתי בהריון כל שנתיים אז לא הייתה לי תחנת עצירה כדי להיות מסוגלת לברוח כי כל פעם הייתי בהריון מחדש והתביישתי להיות בהריון ולברוח. עוד לא היה לי את האומץ. פחדתי מאיך שאני אחיה."

בעולם החרדי חוותה מלכה כפייה שלא הייתה שלמה איתה, בעיקר בכל הקשור לאפליה בין גברים לנשים. מלכה לא הצליחה להביא עצמה להסכים עם המחשבה שנשים חייבות להיות צנועות, שגברים הם העם החזק ושהנשים צריכות להסתפק במקומן ולהביא ילדים.

בתוך כל זה מצאת דרכים להתמרד?

"בניגוד לעקרונות הדתיים והחיים בקהילה, שמרתי לפעמים בלי ידיעתו, ולכן יש לנו רק שלושה ילדים, שלא כמו שמקובל במשפחות חרדיות. חוץ מזה הייתה לי המוזיקה. תמיד הייתי יושבת באוטובוס ליד הנהג כדי שאוכל לשמוע גלגלצ."

למה בעצם נשארת שם כשהחלה הכניסה שלו לעולם החרדי? למה לא ברחת מיד?

"אהבתי אותו. זה היה לי קשה, אבל חיפשתי חיות, אבל אין חיות בעולם הזה. בשלב מסוים הביטחון העצמי שלי התחיל לרדת. בעולם הזה הגבר הוא השליט ולאישה אין זכות דיבור. תמיד הבטחתי לעצמי שיום אחד ארים את הראש."

"אתה חייב לזכור שנכנסתי להריון מהר מאוד אחרי החתונה. לא היה לי זמן להיות ילדה בעצמי. לא הספקתי ללמוד. התחתנתי ילדה, נהייתי אימא ילדה. עד היום יש לי חסכים  שאדם בגילי כבר עבר ולא מסתקרן מהם. היום אני לא יכולה להגשים את הדברים האלה כי כבר עברתי את הגיל. אימא שלי לא הסכימה שנצא למועדונים ודיסקוטקים. גדלתי באווירה של כפייה. חנקו אותי. לא היו לנו חברים. מי שהיה בעלי הראשון היה בעצם החבר הראשון שלי כי לא אפשרו לי לפני כן. לא נתנו לנו לצאת עם חברות ולטייל. היום אני רואה בחורות שלומדות, עשו צבא. אני מרגישה מבוזבזת. יש לי ראש, קוצים ודברים שיכולתי לפתח את עצמי בהם, אבל לא הספקתי לעשות את זה."

מתפכחת

ככל שהתגברה ההתחרדות של בעלה החלה מלכה לסבול ממצוקות הולכות וגוברות בחיי הנישואין, עד כדי מקרים קשים של כפייה בכוח. למשפחתה לא סיפרה על הסבל שעברה."בסופו של דבר הזמנתי משטרה והוא נעלם. הבנתי שזה המנוף שלי להיפרד ממנו ולהתחיל חיים חדשים. בהתחלה הייתי בחובות אדירים. המשפחה לא עזרה לי וגם לא אף אחד אחר. עבדתי במשק בית בשביל לאכול ולהאכיל את הילדים. בעל הדירה רצה לזרוק אותי. היו לי חובות לחברת הטלפון וניתקו לי אותו. בסופו של דבר הייתי חייבת לעזוב את הדירה ולעבור למקום אחר. באחד הבתים היה מישהו שהיה לו גמ"ח של כספים. ביקשתי עזרה והוא עזר לי לעבור דירה ולשקם את חיי. עזבתי את אלעד לקריית ספר בזכותו. מצאתי שם דירה, רחוק מהוריי."

מאיפה היה לך הכוח לעזוב?

"הייתה לי חברה שהתחתנה פעם שנייה. היא אמרה לי שהיא לא מסוגלת לראות אותי סובלת. היא הרימה לי את הביטחון, אמרה לי שאני לא סמרטוט שלו. הבטיחה לי שתהיה לי זוגיות אחרת. הציעה לי לעבוד במשק בית כדי להינצל, וכך עשיתי. בבקרים עבדתי במשק בית ובערבים כקופאית בסופר. שרדתי עד שהבנתי שאני חופשיה. הורדתי את כיסוי הראש ואת כל התחפושת החרדית. היום אני חיה חיי שלווה סוף סוף. לילדיי לא חסר כלום."

חופשייה

בגיל 25 מצאה את עצמה מלכה כשהיא עוזבת את הבית עם שלושת ילדיה, עוזבת את העיר אלעד ומתחילה חיים חדשים בקריית ספר.

איך התמודדת עם תגובות הילדים והסביבה?

"הילדים היו קטנים מכדי להבין. הגרוש היה במעצר בית ולכן לא קיבלתי מזונות והוא גם לא ראה את הילדים. הצלחתי לחסוך, עזבתי את אלעד ועברתי לקריית ספר שהיא קרובה יותר לחשמונאים, מקום הרבה יותר פתוח. במשק הבית אני עד היום, ובמקביל עובדת כדי ג'יי. הוריי החרימו אותי בגלל הגירושין, בגלל שלא הודעתי להם לפני שקיבלתי את ההחלטה ובגלל החזרה בשאלה. גם הם חזרו בתשובה אחרי שחזרתי אני. כיום הם מנהלים אורח חיים חרדי וגרים באלעד."

מלכה, שאהבה תמיד מוזיקה, מצאה בה גם הפעם את המפלט. "כשהתגרשתי התחלתי לשמוע מוזיקה בבית בקולי קולות וחיפשתי דברים שידליקו אותי. היכרתי מישהו שהיה יוצא איתי המון. הייתי רוקדת ונהנית וכל הזמן הסתכלתי על עמדת הדי ג'יי ורציתי לעלות. רציתי לראות איך הוא מתקלט ועובד עם המחשב. החבר שלי חנק אותי ולא נתן לי לרקוד יותר מדי ולבלוט יותר מדי. לא נתתי לאש הזו לדעוך. זה הזכיר לי מאוד את הכפייה. ידעתי שגם הזוגיות הזו תיגמר ואני אהיה מי שאני רוצה להיות."

"למדתי ג'יו ג'יטסו במשך חצי שנה. זה שחרר אותי והשכיח לי את העבר, נתן לי להוציא אגרסיות. זה גם מה שנתן לי חשק ואנרגיות להתחיל לעשות משהו עם עצמי. הרגשתי שנקמתי את התסכול שהרגשתי כל השנים."

מתחתנת

אחרי שנפרדה מהחבר, החליטה להגשים את חלומה בכל מחיר. בינתיים הכירה את יונתן, מי שהפך השבוע לבעלה. "את יהונתן היכרתי בערב של דתל"שים חוזרים בשאלה בקפה הלל בקניון. הוא סיפר לי שהוא חוזר בשאלה, גרוש, אתאיסט כמעט. סיפרתי לו על עצמי. החיבור בינינו בא קודם כל מזה שהוא בגילי, לא כמו בעלי לשעבר. הוא ליברלי, הוא חוזר בשאלה כמוני, הוא היה מוכן לקבל אותי עם כל החבילה ובזכותו התחלתי להרגיש אישה.

לפני שהיכרתי את יונתן התחלתי ללמוד להיות דיג'יי, והדבר הראשון אמרתי לו היה שהוא ייאלץ לקבל אותי כמו שאני. הודעתי לו שאני הולכת ללמוד מוזיקה ואני אהיה די ג'יי. הודעתי לו שזו אני ושלא יצמצם לי את החיות. הוא באמת כזה. הוא חובש במד"א הוא מציל אנשים ואני משמחת אותם."

מתקלטת

אז איך הגעת דווקא למקצוע הזה, להיות תקליטנית, דיג'יי?

"החיבור למוזיקה תמיד בער בי. ברווחה הסכימו להשתתף בלימודים שלי ואפשרו לי להתחיל ללמוד. הלכתי לסדנה של העצמה עצמית שמאוד עזרה לי והעלתה לי את הביטחון. זה נתן לי להרגיש שאני שווה ויכולה להצליח. רציתי להצליח בלי עליות וירידות. מצאתי את מכללת BPM תעשיית מוזיקה בתל אביב והלכתי על זה.

לא התביישתי. ישבתי בכיתה עם בחורים צעירים שניצלו את הפוטנציאל בגיל צעיר. הצטערתי שאני לא יכולה לתקלט במכללה ולתרגל כי יש לי ילדים בבית. אכלתי את עצמי. היו ימים שחזרתי שבורה, אבל אמרתי לעצמי שאני רוצה להצליח ואני אלך עם  זה עד הסוף. הייתי נוסעת פעמיים בשבוע למכללה וביקשתי מהילדים שישמחו בשבילי כי אני רוצה להצליח והם באמת שמחו. יונתן ישב איתם והכין להם פסטה. הוא מאוד עזר לי איתם. הוא תמך בי ואמר לי שהוא הולך איתי עד הסוף. קיבלתי ציונים מדהימים על הסטים, לא יכולתי להמשיך לתרגל במכללה אז קניתי את כל הציוד הכי טוב אלי לבית. טרקטור של נייטיב אינסטרומנטס, מחשב נייד ורמקולים."

איך התייחסה משפחתך לנתיב הקריירה שבחרת לעצמך?

"הילדים התגאו בי מאוד. לקחתי אותם למכללה. כשאני ניגנתי בקונטרולר הבת שלי ניסתה להתאים את עצמה אלי בפסנתר. הם מפזרים תמונות שלי לחברים. הוריי לא התגאו בי כי זה כביכול מקצוע "גברי". אני דוגלת במקצוע הזה כי נשים הן מלאות רגש, יודעות להביא את המוזיקה בצורה אחרת. אנחנו יודעות להתאים את עצמנו לקהל. אנחנו דייקניות ושיוויוניות. יש לנו שואו וזה מושך."

מי יתקלט בחתונה שלך? אני שואל, ומלכה מחייכת.

"אני. יהיה די ג'יי שאזמין ויגיעו כמה חברים שלי, אבל גם אני מתכוונת לתקלט."

מה התוכניות המקצועיות שלך?

"עכשיו התחלתי לתקלט פה במודיעין. פרסמתי בינתיים במגזין חדש שמתעסק בהפעלות. מודיעין היא עיר מאוד שקטה. אין בה הרבה מקומות בילוי. אין דברים שמתאימים לנוער המשועמם. צריך לעשות כאן רעש. להפעיל בסופי שבוע את הגג האדום. להפעיל את הנוער, לעשות פעילויות, להרקיד ולמלא אותם. לעשות ערבי נשים. גם אנחנו אימהות שמגדלות ילדים. אנחנו צריכות לתת זמן גם לעצמנו, לא רק זוגות. אני רוצה לעשות פה פעילות לנשים חד הוריות.

בהמשך אני מתכוונת ללמוד קיובייס וליצור מוזיקה בעצמי. המורים לא ממליצים ללכת על יצירה מיד, אלא לצאת החוצה קודם."

ממי את מושפעת?

"אני אוהבת בעיקר את דייוויד גוואטה, סקאזי ומרטין גריקס. שלושתם מתעסקים בעיקר בהאוס.

דייוויד גוואטה, הוא גם יוצר וגם די ג'יי. הוא יודע לעשות פסטיבלים וליצור קליפים, מלמד המון אפקטים ותוספות. הוא מחלק יפה את המקצבים של כל שיר ומחבר. סקאזי, כמו גוואטה, עושה את כל הדברים הללו ויוצר יופי של מיקסים וחיבורים בין שירים. גם את גריקס אני אוהבת מאותן סיבות.

אני לומדת מהם, אני שומעת המון, לוקחת רעיונות ויש לי גם שני סטים מוכנים שבימים הקרובים יועלו לסאונדקלאוד.

המוזיקה היא החיים שלי ואני רוצה לשמח כמה שיותר. אני אוהבת בעיקר מוזיקת מיינסטרים, האוס וטראנס. אני מנגנת את כל הסוגים, אבל לדעתי המוזיקה השקטה גורמת לאנשים לשקוע. אנשים שיוצאים רוצים להנות. אני אשים גם מזרחית אם צריך, אבל לא מוזיקה שקטה. אולי רק כפלייליסט לקבלת פנים, אבל לא באירוע עצמו. אני אוהבת לרקוד ולהפעיל. אני יודעת לגרום לקהל להישאר על הרגליים."

אחרי כל מה שאת עברת, מה את מאחלת לבת שלך?

"כשאני מסתכלת על הבת שלי אני רוצה שהיא תתחתן כשהיא כבר חוותה הכול. היא תלמד והיא תתנסה. היא הולכת אחרי. אני מספרת לה ומשתפת אותה. מחזקת אותה. היא מחושלת. יש לה עור נחש. לנו לא סיפרו מה זה מערכת יחסים, על ההתבגרות, לדבר על זה הייתה כמעט סטייה."

מה את רוצה לומר לנשים שנמצאות במצב שבו היית את ופוחדות לשבור את המסגרת?

"אני רוצה לומר שאין דבר כזה כפייה. אדם צריך לעשות את מה שהוא רוצה בדרך שהוא רוצה ואנשים צריכים לקבל אותו ולא משנה אם זה אישה או גבר. לא משנה אם חד מיניים או דו מיניים. כולם יכולים לעשות הכול והאמת היא המפתח.

לכולם אני ממליצה ללמוד מוזיקה, לעבוד עם מוזיקה. זו רפואת הנפש והגוף, גם משמח אנשים, גם מתפרנסים מזה וגם זה נותן סיפוק עמוק שאי אפשר להשוות לדברים אחרים. מניסיון..."

(צילום אינגריד מולר)

(new)שלומי תבלינים 18.5.20