ביבס22.10.18
מה שנכנס הוא מה שיוצא

מה שנכנס הוא מה שיוצא

לאחינועם סמואל ממודיעין יש מסר מאוד פשוט: קחו אחריות. אחריות על האוכל שאתם אוכלים, אחריות על מידת השימוש במחשבים, טלפונים וצפייה בטלוויזיה ובעיקר אחריות על התכנים שאתם מכניסים לחייכם, בין אם זה דרך הקיבה, השכל או הרגש.

סמואל (36, נשואה+1), היא פסיכותרפיסטית גופנית המתמחה בתזונה בשיטה המאקרוביוטית (ראו מסגרת) ומעבירה סדנאות בישול על פי השיטה. הפסיכותרפיה ושיטת התזונה הנ"ל מתכתבות ביניהן בשאיפה למצוא איזון בעולמנו הרגשי והפיזי. להיות מחוברים ומודעים למה שמנהל אותנו וכיצד להוביל את עצמנו לדרך הבריאה עבורנו.

בית מאורז ואצות

את המשיכה אל עולם התזונה המאקרוביוטית, ספגה סמואל כבר מגיל צעיר דרך אימה שהתוודעה לשיטה. "כשהייתי בת שמונה עברנו לגור בארצות הברית בעקבות אבא שלי, שהתקבל לעבודה באוניברסיטת הארוורד. אימא שלי הייתה חולה הרבה שנים בתסמונת העייפות הכרונית, ובבוסטון היא הגיעה אל המרכז המאקרוביוטי בעיר, שם הכירה את מיצ'ל אוקושי שהקים את התנועה המאקרוביוטית המערבית. בעזרת שיטת התזונה הזאת היא ריפאה את עצמה".

מאותו רגע נכנסה שיטת התזונה אל חייהם ואל המטבח שלהם. "היא הביאה הבייתה שף שקראו לו טום. אני בחיים לא אשכח אותו. בלונדיני גבוה שהיה מבשל לנו דברים מאוד טעימים ואני מייד התחברתי לזה. אני זוכרת שהוא הכין לנו פעם בית קטן מאורז ואצות. זה היה מאוד מיוחד".

לקראת בת המצווה שלה, חזרה משפחתה של סמואל לישראל ושם החלו הדברים להסתבך עבורה. "תמיד היה לי קשה בישראל. משהו בנוקשות והחספוס הקשה עליי להסתגל. מגיל 11 התחלתי לפתח דיכאון קליני שהלך והחמיר. זה הגיע בסוף לניסיון התאבדות כשהייתי בצבא. הייתי מ"כית בנים והחוסר בשעות שינה יחד עם התנאים הקיצוניים והאוכל הגרוע פשוט שברו אותי בסוף".

סמואל אישפזה את עצמה במחלקה הפסיכיאטרית, לתקופה שבאופן מפתיע זכורה לה כסוג של "חופשה". חודשיים אחר כך יצאה משם ושבה לשירות הצבאי, אחרי שנאבקה בממסד הצבאי שלא ישחרר אותה מהשירות. "הם הסכימו שאחזור לשרת בתנאי שאהיה בטיפול ואקח תרופות. התרופות עזרו לי, ובעיקר גרמו לי לראות לאן אני רוצה להגיע באופן טבעי ובלי השימוש בהן".

את לא תהיי פקידה

"כשקלטו אותי בבסיס החדש, פגשתי שם אישה שהייתה כמו מלאך בשבילי. קראו לה לילי אטיאס, עד היום אני זוכרת. כל החיים תמיד רציתי שיראו אותי, תמיד חיפשתי להוכיח את עצמי כלפיי חוץ, והאישה הזאת אמרה לי שהיא עקבה אחרי הסיפור שלי ושאם הצלחתי להוציא את עצמי מזה אז היא לא תיתן שאני אהיה פקידה. היא הפכה אותי לרס"פית קצינים ואמרה לי שאעבוד קשה ואצליח".

אחרי השחרור סמואל סימנה על המפה את המקום הרחוק ביותר מישראל, ויצאה לטיול של שנה באוסטרליה. "עליתי שם במשקל 25 קילו והחלטתי שאני רוצה לחזור לישראל, אבל להיות במגע עם לא ישראליים. יש משהו עדין יותר באנשים מחו"ל, אני מסתדרת איתם יותר".

היא שבה לארץ ועבדה במשך שנה כמלווה בפרויקט המגשר בין נוער בריטי וגרמני. לאחר מכן נסעה לאנגליה שם פגשה עוד מלאך. "גרתי שם אצל בן דוד של סבתא שלי. איש בן 91, מאוד פשוט וצנוע ששינה לי את החיים. צנוע גם בתזונה, צמחוני בדרך כלל בעיקר משום שלא היה כסף לבשר. הוא היה דמות מאוד דואגת עבורי".

אותו דיכאון שליווה אותה כל חייה הבוגרים, המשיך איתה גם בימים בהם עבדה עם סטודנטים וגם באנגליה. "אחרי חודשיים שם זעקתי לאימא שלי שתבוא. היא הגיעה ולקחה אותי לסניף של התנועה המאקרוביוטית בלונדון, שם הכרתי את מריון, המורה הראשונה שלי. התלוויתי אליה כשהיא טיפלה בחולים במחלות כמו ניוון שרירים. התזונה לא ריפאה את המחלה, אבל כן אפשרה לחולים להיות מסוגלים לחיות. לאט לאט נחשפתי לעולם הזה והחלטתי שאסע להולנד ללמוד במכון לשיטה המאקרוביוטית. עברתי לגור בהולנד ולמדתי ועבדתי במכון. למדנו בישול ופילוסופיה יחד עם ריטריטים של מדיטציה וכולי. ריפאתי את עצמי שם. זה עזר לאזן את כל הכימיקלים בגוף".

סדקים בשיריון

בהולנד פגשה סמואל את המטפלת הראשונה שלה, מפגש שהוביל אותה אל עולם הפסיכותרפיה הגופנית. "היא הצילה את החיים שלי. הייתי אצלה במשך שנתיים כשבמקביל אני חיה לפי עקרונות התזונה המאקרוביוטית. הטיפול הוא בשיחה יחד עם הפנייה אל הגוף. מה מרגישה, איפה בגוף נמצאת התחושה, איך לצאת מהראש ולחזור אל הגוף. אני ממש זוכרת טיפול אחד כשהגעתי אליה שבורה לגמרי אחרי פרידה מגבר שהכרתי שם. עשינו תרגיל והיא הכריחה אותי כל הזמן לחזור אל הגוף. אני זוכרת שממש הרגשתי פיזית איך הבכי שיצא ממני יצר סדקים בשיריון הרגשי שלי".

"שם החלטתי שאני רוצה ללמוד פסיכותרפיה גופנית, חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד במכללת רידמן. מה שאני אוהבת במסלול שלהם הוא שכל השנתיים הראשונות מוקדשות לטיפול עצמי ולא באחרים.  היה לי מאוד קשה למצוא לעצמי מטפל, כפי שכל סטודנט מחויב לעשות בשנתיים הראשונות. לא התחברתי לאף אחד עד שהגעתי אל ורד שפיר. היא אמנם מטפלת רק בשיחה, אבל יש לה השפעה מאוד עמוקה. התפישה שלה היא שמה שאנו מרגישים זה מה שיוקרן החוצה. אי אפשר לבלף. לי מאוד קשה לפתוח את הלב ואיך אני יודעת אם אני מחוברת כרגע או לא? דרך הבן שלי. אי אפשר לעבוד על ילדים".

איכות היוצא כאיכות הנכנס

אז עד כמה משפיעה איכות התזונה שלנו למצבו של עולמנו הרגשי? עבור אחינועם סמואל התשובה ברורה. "הגוף והנפש שלנו לא נפרדים. כל מה שאנחנו מעכלים דרך אוכל, שמיעה, ראייה או תחושה, חייב להיפלט החוצה. כאיכות הנכנס כך איכות היוצא. אם אנחנו יושבים כל היום מול המחשב, תצא מאיתנו אנרגיה כבדה ומסוגרת. אם נראה יותר מדי טלוויזיה הראש שלנו יתמלא בפנטזיות. כך גם עם האוכל. כל דבר קיצוני יוצר פתולוגיה והמטרה היא להגיע לאיזון במה שנכנס אלינו לגוף ולנפש.

אם אנחנו מסתכלים על איכות המזון כיום, זאת סכנת נפשות. האוכל מהונדס גנטית ובשנים האחרונות אנחנו רואים מחלות אוטו-אימוניות שלא היו פעם. מי שמע לפני שלושים שנה על אלרגיה לבוטנים? פעם היינו מבלים בחוץ, היינו בקשר עם מה שטבעי. היום יותר מדי מול המסכים, לא יודעים להתחבר למשאבים הפנימיים שלנו. אני קוראת לאנשים לחזור לשורשים הטבעיים. לבשל בבית כי רק כך אתה יודע מה אתה מכניס לגוף שלך. אם לא אוכלים נכון אז נהיים חולים ואז מתרחקים מעצמנו. בעידן הזה אנשים לא לוקחים אחריות על עצמם, מתזונה ועד מודעות. אם לא נהייה מחוברים לעצמנו איך נתחבר למישהו אחר? איך אפשר ליצור קשר ומשפחה כשפועלים רק מהראש ולא מתייחסים לגוף?".

"אנחנו חיים בעולם של פנטזיה מאוד לא בריאה, אנחנו לא בעשייה אלא בפנטזיה שבאה מהטלוויזיה. מאוד קשה לנו לקבל את עצמנו ולכן קשה לקבל את האחר. זה מתקשר לכל דבר, מקשיי פוריות ועד הקלות בה מתגרשים כיום. כל מה שאנחנו צורכים משפיע על הכל. השילוב של הטיפול בפסיכותרפיה גופנית ואורח חיים בריא שמשלב יוגה, הליכה וצריכה מעטה של טלוויזיה או סלולרי, מאוד תרם לתהליך התרפויטי שעשיתי ואפשר לי להיכנס לעומק ולנקות שכבות. אחרי 15 שנים של תזונה מאקרוביוטית, אני יכולה להגיד שבלי השיטה הזאת לא הייתי יכולה לעשות את הדרך שעשיתי".


פסיכותרפיה גופנית

פסיכותרפיה גופנית היא ענף בתוך הפסיכותרפיה המוסיף לטיפול בשיחות התמקדות בגוף המטופל. ההתנסות כוללת ציור, תנועה ומשחק תפקידים וכן הלאה, האמורים לסייע למטופל להביע את עולמו הפנימי ואף להעלות רגשות מודחקים אל פני השטח.

הרעיון העומד בבסיס הפסיכותרפיה הגופנית אומר כי לחלק מהתהליכים הנפשיים של האדם יש הקשרים גופניים, ולהיפך. חוויות מן העבר, טראומות אישיות ורגשות עשויים להשפיע על הדפוסים הרגשיים, ההתנהגותיים והגופניים. הגוף מנסה לעתים לאותת לאדם על רגשותיו דרך תחושות גופניות, כאבים, מיחושים ומחלות. הפסיכותרפיה הגופנית מאפשרת את ההתבוננות, המגע, והקשר עם כל אלה, במטרה למצוא איזון וריפוי פנימי. בשיטה זו המטופל מביע את עצמו באופן פעיל ויצירתי, וההתנסות החווייתית שלו בטיפול נועדה לתת לו תחושת שליטה ומסוגלות שבאמצעותה נועדה להשתפר התמודדותו עם קשייו.

הגישה פותחה על ידי  וילהם רייך,  תלמידו של פרויד, ששם לב כי בזמן טיפוליו של פרויד מגיב גופו של המטופל במקביל ובהתאם להתרחשויות הרגשיות והמחשבתיות תוך כדי השיחות. בטיפוליו היה רייך בין הראשונים שהתייחסו לתהליכים נפשיים וגופניים במקביל.


תזונה מאקרוביוטית

התפיסה הבסיסית במאקרוביוטיקה היא כי האדם הינו מה שהוא אוכל – האוכל משפיע על כל אספקט בחיינו, הן ברמה הפיזית והן ברמה המנטלית והנפשית. כל המחלות קשורות לעיכול המזון ורובן ניתנות לריפוי ע"י שינוי תזונתי. על כן חשוב לשמור על עיכול תקין, המשפיע גם על רגשות מאוזנים וצלילות המחשבה. מאקרוביוטיקה משתמשת בידע על איזון הכוחות של יין/יאנג, המופיעים בטבע, באדם ובמזון. היא משתמשת בתזונה כדי לפתור חוסר איזון פנימי וחיצוני. התזונה היומיומית מאוזנת מבחינת עקרונות יין/ייאנג, עם התאמות המשתנות לפי העונות, רמת הפעילות של האדם, נטיות תורשתיות למחלות וסוג האקלים. בצורה כזו נשמר איזון.

מקור השיטה הוא במזרח. במאה ה-19 חלה ג'ורג' אוסווה היפני בשחפת וריפא עצמו בעזרת מאקרוביוטיקה. הוא החל לכתוב עליה ולהפיץ אותה מחוץ לגבולות יפן, ובשנות ה-60' הגיע לאירופה ולארה"ב, שם התקבל בפתיחות וייסד מרכזים. במערב התפרסמה המאקרוביוטיקה בזכות הצלחתה לרפא מקרי סרטן חשוכי מרפא, ומחקרים על כך התפרסמו בעיתונים רפואיים. מאקרוביוטיקה היא שיטת הרפואה הראשונה במערב שהחלה את החזרה לתזונה טבעית ולא מתועשת.

מפתח השיטה גילה למעשה את ההקבלה בין הרפואה המערבית לעקרונות הפילוסופיים המזרחיים. כל המזון יכול להיות מחולק ליין וייאנג, או לבסיסי וחומצי. נוזלי הגוף – הדם ונוזלי התאים, חייבים להישאר במצב בסיסי על מנת לשמור על הבריאות. על כן, כאשר אנו אוכלים מוצרים היוצרים חומציות בדם, כמו בשר, יש צורך לאזן את אכילתם עם מזון היוצר בסיסיות.

מצב חומצי בדם מדכא את פעילות מערכת העצבים, ומצב בסיסי מגרה וממריץ את מערכת העצבים. כך אדם שדמו בסיסי יכול לחשוב בצלילות ובבהירות, לעומת אדם שדמו חומצי. המזון המאוזן שומר על הדם בסיסי ומונע היווצרות מחלות, מאחר שדם חומצי מהווה סביבה מתאימה להתפתחות בקטריות. דוגמא פשוטה ביותר להשפעת מזון בכל הרמות היא אכילת מזון מתובל מדי: הדבר יכול לגרום לצרבות ובעיות עיכול ועור; עצבנות, חוסר סבלנות וזעם ברמה הרגשית; אי שקט ואי יכולת להתרכז ברמה המנטלית. דוגמא נוספת היא אכילת אוכל שהוא כבד לעיכול, היוצר עייפות וכבדות, ליחה ואלרגיה, וברמה המנטלית - קהות חשיבה,  דיכאון, ועצלות רגשית.

עקרונות השיטה על רגל אחת:

*אוכל מבושל ודגנים מלאים

*אכילה איטית

*מעבר לאוכל לא מעובד

*סוכר זה רעל

*העדפת חלבון מהצומח

*הפחתת שומנים וקפאין

(צילום אינגריד מולר)

יאיר דנון