אורבך: "החלום שלי שנהיה מפלגה חברתית"

יהודה גולן
2015-02-17 00:00:00
2015-02-17 00:00:00

השר לענייני גימלאים מטעם הבית היהודי הלך לעולמו. אורי שרגא אורבך, תושב העיר מודיעין בן 54 במותו, היה שר, ח"כ, עיתונאי, סופר, עורך, פובליציסט, סטיריקן ובעיקר איש מצחיק וחכם ששנינותו העידה על חדות מחשבתו ולשונו.

אורי שרגא אורבך נולד ב- 28 למרץ 1960 בפתח תקוה, שם גדל והתחנך בישיבת נחלים הסמוכה לעירו. אורבך שהיה נשוי למיכל ואב לארבעה ילדים, נחשב לאחד מאנשי התקשורת הבולטים בקרב הציונות הדתית, שלזכותו נזקפים כמה סלוגנים מוכרים מאד כמו למשל "העם עם הגולן" ו"חברון מאז ולתמיד", שליוו מערכות בחירות בישראל

אורבך למד בבתי הספר "שארית ישראל" ו"נצח ישראל" בפתח תקוה. אחר כך המשיך את לימודיו בנחלים ומשם לשירותו הצבאי אותו עשה במסגרת ישיבת ההסדר בקריית שמונה. לאחר שחרורו בדרגת סמ"ר כטנקיסט מחיל השריון הוא המשיך לגור בקריית שמונה וללמד שם בבית הספר רמב"ם.

את דרכו העיתונאית החל אורבך ככותב טורים בעיתונים "ערב שבת" ו"זרעים" ואף כתב טור סאטירי בעיתון "נקודה". בשנים אלה עבר אורבך לגור ביישוב עפרה ליד בית אל. הוא היה ממקימי עיתוני הילדים "אותיות" ו"סוכריות" ועורכם הראשון. הוא ערך ביטאונים רבים המיועדים לאנשי הציונות הדתית והשתלב בתוכניות טלוויזיה ורדיו רבות.

לפני הבחירות של שנת 2008 הצטרף אורבך למפלגת "בית היהודי" שקמה על חורבות המפד"ל המיתולוגית ונבחר ברשימת המפלגה במקום החמישי לכנסת. אולם בעקבות פילוג שאירע בבית היהודי ופרישת חברי מפלגת האיחוד הלאומי ממנה, הוקפץ אורבך למקום השלישי ונכנס לכנסת ה- 18 כח"כ מטעם הבית היהודי.

בפריימריז לקראת הבחירות לכנסת ה- 19 העניק אורבך את תמיכתו לנפתלי בנט שגמל לו בתמיכה בו, ואכן אורבך נבחר למקום הרביעי ברשימת הבית היהודי לכנסת ה- 19. כשהוקמה הממשלה החדשה מונה אורבך לשר לענייני גימלאים, אליו הועברה גם האחריות על מינהלת השירות הלאומי האזרחי, גוף שחשיבותו רבה מאד למפלגת הבית היהודי ואורבך היה אחראי על תיפעולו של גוף זה בשנים האחרונות.

בכנסת התבלט אורבך כח"כ פעיל וחברתי, ויעידו על כך מספרן הרב של השדולות שעמד בראשן ובהן היה חבר כמו : יו"ר השדולה החברתית, יו"ר השדולה לקשרי דתיים-חילוניים, חבר בשדולה למען אנשים עם מוגבלויות,  חבר בשדולה למען תושבי הפריפריה, חבר בשדולה לטיפול בילדים בסיכון, חבר בשדולה למען נכי צה"ל, חבר בשדולה לקידום התחבורה הציבורית ועוד ועוד.

כסופר התבלט אורבך בעיקר בכתיבה לנוער וילדים, בעיקר היו אלה ספרים קומיים שניסו להסביר את עקרונות הדת היהודית, ומנהגי היהדות בצורה משעשעת ונעימה. ספריו הבולטים לילדים הם: "מה מברכים על גלידה?", "הצילצול נועד למורים", "אולי בשבת יזרקו סוכריות" ועוד רבים אחרים, בהם גם קומיקס, לקסיקון למונחי יהדות ועוד.

גם ספרים המיועדים למבוגרים כתב אורבך בהם: "והיום עוטפים בזה דגים", שכתב ביחד עם חגי סגל, "כבשה טרפה זאב" ו"סבא שלי היה רב", שהוא לקסיקון דתי-חילוני וגם אסופות כמו לקט נבואות של עיתונאים שלא התגשמו שקובצו בספר "הבטיחו יונה" שגם אותו כתב ביחד עם חגי סגל .

המחלה שתקפה

בשנת 2012 התגלתה המחלה לראשונה ואורבך אושפז בחודש מאי למשך כחודש ימים בבית החולים שערי צדק לבדיקות מקיפות, עוד בטרם מונה לשר בממשלת נתניהו, בחודש מרץ  2013.

לפני יותר משנה אושפז אורבך בבית החולים שערי צדק למשך מספר שבועות, כשהוא סובל ממחלה, שאת טיבה ופרטיה לא פירסמו מקורביו. יחד עם זאת היה ברור כי מדובר במחלה קשה, זאת על פי הרמזים שהגיעו מידידיו ומקורביו.

אורבך התגבר על המחלה שוחרר מבית החולים והמשיך בעבודתו הציבורית. אבל לפני כשבועיים התאשפז שוב  וכתב בעמוד הפייסבוק שלו כי עכשיו הגיעה העת לטפל בבריאותו בצורה יסודית.

אסי טלמון יועץ התקשורת של אורבך אמר באותם ימים כי חל שיפור הדרגתי במצבו הבריאותו של השר, והיה נראה באמת כי הוא התגבר על הבעיה הרפואית ממנה סבל. אולם הזיגזג הרפואי של אורבך בשבועות האחרונים תיעתע בכולם. כאמור לפני שבועיים חלה החמרה במצבו והוא אושפז, כמה ימים אחר כך  חלה השתפרות הדרגתית, וכשכבר חשבו שהנה השר לענייני גימלאים חוזר לדרך הבריאות ויוצא מהסכנה, שוב חלה התדרדרות במצבו. הפעם כבר נקראו תושבי מודיעין להשתתף בעצרת תפילה, בנוכחות רבני העיר, סימן לא טוב לבאות.

ב- 18 לינואר ניסה אורבך להרגיע את ידידיו וכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "יקיריי, כעת אני חייב להקדיש את הזמן לטיפול דחוף ומשמעותי למען בריאותי.  תודה על תפילותיכם ודאגתכם. הימנעו נא מביקורים ומהפצת שמועות .בעזרת ה' ושלוחיו הרופאים אני מקווה לחזור לבריאות איתנה בתוך כל שאר חולי ישראל. אורי שרגא בן פנינה".

מדינה מתוקנת

ב- 5 לינואר השנה כתב אורי מהגיגי ליבו, שמרמז על שאיפותיו החברתיות, דווקא בבית היהודי מפלגה שהעניין המדיני הוא אצלם במרכז: "אז מה החלום שלי? שנהיה גם מפלגה חברתית ושבמשא ומתן הקואליציוני נדרוש הקפצה של קצבאות הזקנה. שניצור משבר ממשלתי בגלל מצב מערכת הבריאות ומה צריך לקרות כדי שזה יהיה?צריך שברשימה לכנסת ייכנסו כמה אנשים שזה מעניין אותם, שזה בוער בעצמותיהם, שזה בא להם טבעי. אנחנו יכולים להתבחבש לנצח בסוגיות דת ומדינה. וזה חשוב מאוד. אנחנו יכולים לריב בלי סוף בסוגיות ימין ושמאל וארץ ישראל. גם זה חשוב מאוד.

אבל אם אנחנו רוצים להיות תנועת שלטון אמיתית שנוגעת בלבבות ובאנשים, אנחנו צריכים לפעול למען מדינה מתוקנת יותר פנימה. לא חוק פה, חוק שם. אלא מדיניות".

על הרגישות החברתית של אורבך יעיד הסיפור הקצר שכתב ושהופיע בבלוג שלו: "אשה אחת מתה":

"אישה אחת מתה. בגלל שהיא מתה היא לא הגיעה בבוקר לעבודה, כך שלא היה מי שינקה את המשרד. שאל המנכ"ל למה לא נקי אמרו לו שהעובדת ניקיון מתה. אמר המנכ"ל: מי, הרוסייה? לא, אמרו לו, סימה, הנמוכה הזאתי. המנכ"ל לא זכר אבל אמר: אם אני אראה תמונה אני בטח יזכור, אבל שישלחו עובד אחר. שלח הקבלן עובד אחר, שיהיה נקי. וגם אמר לאורנה מהכוח-אדם: חבל שלא הודעתם לי קודם, בגלל שלא ידעתי נוצרה אי-הבנה, ובגלל האי-הבנה לא שלחתי מישהו אחר, מאמי.

בצהריים היתה ההלוויה. הוועד לא שלח פרחים כי המנוחה היתה עובד-קבלן, ועובדי קבלן לא זכאים לזר, על מודעה אין מה לדבר, אבל סימה מההנהלת חשבונות יצאה שעה קודם והלכה להלוויה כי היא היתה קצת מיודדת עם המנוחה, שלום-שלום כזה. הקבלן רצה לשלוח גם זר, עם "יזכור" באמצע, אבל שכח והאמת שגם לא היה לו עם מי לשלוח כי בדיוק היה צריך דחוף 22 מאבטחים לאירוע חגיגי שנפל ככה פתאום ולא היה לו מישהו פנוי.

אישה אחת מתה. אבל בצהריים כבר שלחו עובדת אחרת שתנקה במקומה. עכשיו נקי והכל בסדר".

בתמונה: אורי אורבך. החלומות נשארו (צילום יח"צ)

כתבות נוספות

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

"עמית סוסנה היא השראה"

לאחר שהתראיינה לעיתון ניו יורק טיימס וסיפרה כיצד נפגעה מינית בידי מחבלי חמאס בשבי בעזה, הגיבו הבוקר משפחות החטופים

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

המשך קריאה »

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

המשך קריאה »