דיור מוגן
לומדים דרך הרגליים

לומדים דרך הרגליים

היום אנחנו מכירים את האופניים מהכביש, רוכבים חולפים על פנינו מחוייכים בזמן שאנחנו תקועים בפקק, אבל על פי גרסאות מסויימות לאופניים יש תפקיד היסטורי רב חשיבות אף מעבר לכך. בין השאר ידוע כי במלחמות שונות (מלחמות העולם הראשונה והשנייה, וכן מלחמת לפלנד ומלחמת סין יפן השנייה) פלוגות של חיילים על אופניים דהרו לשדה הקרב לצלילי גלינג גלינג. שהרי אין הרבה דברים יותר מעצבנים מרוכב אופניים שידו קלה על הפעמון. לשמע זאת בלבד, אני אישית הייתי מניף דגל לבן.

יתרה מכך, בסוף המאה ה-19 הפכו האופניים לסמל מאבק אזרחי, כאשר פמיניסטיות וסופרז'יסטיות סיפקו להן את התפקיד המחייב - מכונת שחרור האישה. סוזן אנתוני שנעצרה בגלל שהצביעה בבחירות לנשיאות בארצות הברית אמרה על האופניים:  "אני חושבת שהם תרמו לשחרור הנשים יותר מכל דבר אחר בעולם. האופניים נותנים לנשים תחושת עצמאות ושחרור. אני עומדת ומתענגת בכל פעם שאני רואה אישה עוברת ברכיבה על גלגלים... זוהי תמונה של נשיות חופשיה, שאינה מרוסנת". אגב, על אנתוני נגזר קנס בגלל שהעזה להצביע בבחירות, אולם היא מעולם לא שילמה אותו. סביר להניח שבישראל כבר היו מעקלים לה את האופניים.

* * *

במודיעין יש אשלייה שמספרם של רוכבי האופניים הולך וגדל. צר לי לנפץ אותה. כלומר, זאת אינה אשלייה, למעשה זאת האמת לאמיתה.

מדובר בחיידק אולטרה מידבק שעושה קרקס גם לוירוס משפעת העופות. רוכב אופניים מספר לארבעה חברים בשבוע ותוך שבועיים הוא משכנע גם את כל שלושת הילדים. זה שבעה בחודש, שבאים במגע עם ארבעה עשר נוספים לפחות. ככה בדיוק נראית מגיפה.

"לפני שמונה שנים היינו שישים רוכבים", מעיד ממקור ראשון רן ענבר נטף, מנהל מועדון 500 וואט במודיעין "היום אנחנו מאה וארבעים".

למה? איך?

"באופן כללי הענף נהנה מתנופה ארצית בשנים האחרונות. כאן זה אפילו יותר בולט, הקרבה לבן שמן והטופוגרפיה של המקום מושכים רוכבים מכל הארץ. הבייק פארק שהקימו בעיר הוא מרכז שואב לתושבים. ברמת המועדון, ההצלחה שלנו והניצחונות שאנחנו עושים מיצבו אותנו כקבוצה הישגית מהטובות בארץ, יצא לנו שם ומגיעים אלינו להתאמן מראשון ומחיפה".

* * *

מועדון חמש מאות וואט פועל במודיעין מזה שמונה שנים ורן לא מתבייש להצהיר שמדובר במועדון המצליח בארץ. לפחות עד קטגורית בוגרים, הוא מוכן לספק גם תעודת אחריות. בשקלול התוצאות האישיות של רוכבי הנוער בשנתיים האחרונות, בנים ובנות, חמש מאות וואט לוקחים ברכיבה. בטור תפוח שנערך לפני כחודש, שלושה ימים ברמת הגולן, המועדון זקף לעצמו שלושה מקומות ראשונים. בסך הכל, מאה וארבעים רוכבים מתפרשים על פני קבוצות וגילאים, מילדים, דרך נוער ועד עלית ובוגרים. שדרה שכוללת את שלב הורדת גלגלי עזר ושיווי משקל על אופניים לזאטוטים, ממשיכה באימוני שטח לגילאי מצווה ומסתיימת ברכיבות תחרותיות ואימונים בבלגיה עם קבוצות מקצועיות. מתוך שש חברות נבחרת ישראל, שתיים שייכות למועדון, שליש. בנבחרות הבנים רוכבים לא פחות מחמישה נציגים. אחד מהם, כך רן מקווה, יהיה לישראלי הראשון בטור דה פראנס.

 

(צילום "500 וואט")

"אנחנו רוכבים לירושלים, דרך בית גוברין, 120 ק"מ, קרית גת. זה האימונים שלנו. נשמע הזוי, אבל זאת השגרה".

בניגוד לתדמית האינדיבידואליסטית, מתברר שרכיבה על אופניים היא עסק קבוצתי כמעט כמו כדורגל. יש את מי שמכונה "המוביל", בעל הסיכוי הטוב ביותר לנצח, ומאחוריו מתגייסת קבוצה שלמה של רוכבים שעובדת למענו. קצת כמו מסי. אחד מגן עליו מהרוח ושניים אחרים חוסמים את היריב כאילו כדורסל. מ-4:4:2 עוברים ליהלום וברגע האמת נותנים לו לפרוץ.

"זה לא בדיוק כמו מסי, העבודה למען המוביל יותר ברורה ומודגשת. כשרוכבים אחרי מישהו, מתאמצים עד שלושים אחוז פחות. הרוכבים מתחלפים בהובלה של המוביל, וכולם חייבים להיות חזקים מספיק כדי לתת לו את הסיכוי הטוב ביותר. שומרים עליו בכל מיני טקטיקות, חוסמים אחרים. נכון שבסוף אחד מנצח, אבל זה ניצחון גם של הקבוצה".

עובדים על זה באימונים?

"טקטיקה קבוצתית זה חלק מהסיפור. לומדים על ההשפעה של הרוח ואיך לרכב כך שרוכב אחר יסבול ממנה פחות. מתי לפרוץ, איך לפרוץ. זה ספורט שיש בו משמעות מאד גדולה לקבוצה, אבל עם זאת, הוא גם מאד בודד. כל רוכב עם עצמו, עם היכולת והקושי. מבחינה מנטלית, האתגר אדיר. גם לא כולם אוהבים לעבוד בשביל אחרים, אבל זה המצב".

* * *

היום, במרבית הצבאות בעולם, לא תמצאו כבר פלוגות של חיילים על אופניים, אם יש עדיין צבא כזה, יהיה נחמד לפגוש אותו בשדה הקרב. מסתמן שמדובר באנקדוטה לספרי ההיסטוריה. גם בתור כלי רכב, הם מאבדים מקסמם לטובת קורקינט חשמלי מתקפל. אבל עם כל התמורות שהתחוללו, מסתבר שהאופניים הן בכל זאת, עדיין, מכונת שחרור האישה. בזמן שכל המשפחה רוכבת, היא חופשייה סוף כל סוף לתפוס את השלט ולהעביר לערוץ הצרפתי.

"יש לי שני ילדים, בן עשר ובן שש, שרוכבים כבר שלוש שנים. הקטן מגיל שלוש. אנחנו רוכבים ביער בן שמן, חמישה עשר, שישה עשר קילומטרים וחוזרים הביתה. הוא לא עושה את זה בגלל שהוא הבן שלי, ברגע שהוא למד לשלוט באופניים, זה שלו, אופניים זה חופש".

כמה זמן בממוצע לוקח לילד לרדת מגלגלי עזר?

"אין אצלנו גלגלי עזר. אנחנו מלמדים אותם בגיל שלוש ארבע לרכב עם אופני דחיפה, אופניים נמוכים, בלי פדלים, לא ייאמן כמה מהר הם לומדים שיווי משקל, תוך חודש הם מתחילים לפדל. גם מבוגרים יותר, בני שש שבע, שכבר התחילו עם גלגלי עזר ומפחדים לרדת מהם, תוך שני אימונים הם כבר בלי. זה ענף שמאד מפתח אישיות, כוח רצון, המון כוח רצון, ביטחון, קואורדינציה".

אופניים חשמליות זאת מילה גסה?

"גסה. גסה".

יאיר דנון