אמה טרקסין
תנו לחיות לטפל

תנו לחיות לטפל

"בעלי חיים משנים לטובה חיים של אנשים", אומרת נעה שהם ממודיעין "אני רואה את זה קורה כל הזמן. הם גורמים לך להרגיש טוב עם עצמך, להרגיש אהוב ומעלים בטחון עצמי ותחושת אחריות של ילדים ומבוגרים". בכניסה לקליניקה שלה "ליטוף מהלב" שבמגדלי דימרי, מקבלים את פניי שני חתולים שמנמנים, כלבה נמרצת וקופצנית אחת, תוכי ירקרק, ארנבים, אוגרים ועוד מיני זוחלים. בעזרתם היא מטפלת בילדים עם בעיות קשב וריכוז. שהם מנשקת את הכלבה, מלטפת את אחד החתולים ומיד מתחילה לפרט מאיפה מצאה כל אחד מהם ואיך הצילה אותם מהרחוב. 

נקודת מפגש

נעה שהם (32) נולדה וגדלה בירושלים, כבת הקטנה מבין ארבעה אחים במשפחה דתית לאומית. כשהיתה בכיתה ט' עברה עם משפחתה למודיעין, כשבעיר החדשה היו בקושי כמה כבישים סלולים, מרכז מסחרי קטן ואינספור אתרי בנייה. היא המשיכה ללמוד עוד כמה שנים בירושלים עד שנפתח במודיעין בית הספר עירוני א'.

באותה שנה כבר הדריכה בסניף בני עקיבא בעיר, ודי חששה מההשתלבות בבית ספר חילוני " לא ידעתי איך זה יהיה אבל בסופו של דבר זו היתה הפתעה נהדרת. קיבלו אותי מאד יפה. היו לי חברים גם דתיים וגם חילוניים." יתרה מכך, הבית שלה הפך לנקודת מפגש בין שתי הקבוצות. "כל החברים היו מגיעים אלי הביתה בשישי בערב, זו היתה סוג של פשרה, ואח"כ יצאו לבילויים שלהם."

מאז שהיא זוכרת את עצמה, בער בשוהם חיידק העשייה והתרומה לקהילה. כנערה, היא ייצגה את בני עקיבא במועצת הנוער של מודיעין, ואף נבחרה לייצג את העיר החדשה מודיעין במועצת הנוער המחוזית. "זו היתה חוויה נהדרת," היא נזכרת, "עשינו הרבה פרויקטים למען בני נוער, פרויקט למניעת תאונות דרכים ועבדנו עם חברי כנסת, דבר לא מובן מאליו לנערה צעירה."  

ההתגיסות לצבא היוותה ערך חשוב במשפחת שוהם וכל המשפחה שירתה בצבא. נעה בחרה לשרת כמפקדת כיתת בנים "רציתי שירות כמה שיותר קרבי, שובצתי כמ"כית בנים  וסמלת הדרכה בזיקים וזו היתה חוויה מאתגרת ומעצימה. כמפקדת הייתי מאוד קשוחה, ועד היום יש לי קרוב משפחה שהיה חניך במחלקה בפלוגה שלי שלא מדבר איתי מאז. כנראה בגלל שלא ויתרתי לו והייתי מאוד קשוחה איתו", היא אומרת בחצי חיוך.

נקודת מפנה

במהלך שירותה הצבאי, החלה שוהם להרגיש שהיא מתרחקת מהדת. "פתאום כשהתפללתי קלטתי שהפסקתי להרגיש. החלטתי שאם אני לא מרגישה כלום ואם זה לא בא באמת מבפנים אז זה פשוט לא צריך להיות." את הרגעים הראשונים זוכרת שוהם כחזקים ומשמעותיים ביותר. "פתאום עברה במוחי מחשבה מה יקרה אם אני אדליק את האור בשבת. אלה דברים שאתה לא רגיל לחשוב. ידעתי שלא באמת יקרה לי כלום, כי היו לי חברים חילוניים וחייתי בסביבה חילונית אבל כשזה קרה, עדיין חיכיתי קצת שיכה הברק."

היא חייה כחילוניה במשך שנה אבל לא סיפרה למשפחה. "תהליך העזיבה של הדת היה קל יחסית בהשוואה לתהליך החשיפה למשפחה ולסביבה הקרובה. אני קוראת לזה לצאת מארון הקודש". להוריה לא היה קל להשלים עם חזרתה בשאלה. הם ניסו להשאירה עד כמה שניתן בדת, "ביקשו שלפחות אשמור שבת" אבל יחד עם זאת, תמכו וליוו אותה לאורך הדרך.

לאחר השירות הצבאי, נסעה כמו כל הצעירים לטיול הגדול בהודו, טיול שהתארך מארבעה חודשים לשנה. "הייתי מאד קשוחה והודו שיחררה והרגיעה אותי". כשחזרה עברה להתגורר באילת, שם למדה לתואר ראשון ושני במנהל עסקים. במהלך לימודיה קיבלה חיזוק ליכולות הליווי, הטיפול והתמיכה שהרגישה תמיד שניחנה בהם.

במסגרת לימודיה, היתה שוהם שותפה לפרויקט מטעם עיריית אילת וקרן טורנטו, הנקרא 'קומנדו חברים' במסגרת תוכנית 'עיר ללא אלימות'. הפרויקט שילב סטודנטים עם נוער בסיכון, הנמצא ממש בשולי החברה, ומנסה בעזרתם להרחיקם מהפשע, להחזירם למערכת, חזרה למסגרות. "הפרויקט הזה היה עבורי חוויה מדהימה. אתה נחשף לנערים במצבים מאד קשים, עם תיקים פליליים, בעיות סמים, בעיות משפחתיות קשות ומנסה לרכוש את אמונם. לאחר זמן מה יצרנו קשרים קרובים והם מתחילים לבטוח בך. היו שני נערים בני 17 שהיו מגיעים ומחכים לי מחוץ לדירה. היה נער אחד, שהיה לו תיק פלילי והסתבך בפשיעה. גילינו שהוא אוהב כדורגל ושלחנו אותו לקורס עוזרי מאמני כדורגל. בסופו של דבר הוא התגייס לצבא וזה היה מאד מרגש לראות אותו יוצא מזה."

בדיעבד, הפרויקט חיזק את הצורך של שוהם בטיפול והעלה למודעות את רצונה לעזור לאנשים. "מאז ומתמיד אנשים באים ומספרים לי דברים שלא סיפרו לאנשים הקרובים אליהם ביותר. יש לי כנראה את היכולת להשפיע, לעזור ואצל הנערים זה מאד בלט."

נקודת חיבור

בסוף התואר הראשון החליטה שוהם ללכת ללמוד טיפול בעזרת בעלי חיים "זה מסוג הדברים שהיה לי תמיד ברור שאעסוק בהם. השילוב בין הטיפול, העזרה ובעלי החיים הוא פשוט מושלם בעיני".

למה דווקא בעלי חיים?

"מאז ומתמיד אהבתי בעלי חיים." נזכרת שוהם. "כשהייתי בת שלוש, קיבלנו חתולה קטנה שהמליטה המון גורים וכמעט כולם נשארו אצלנו בבית. מאז כל חתול רחוב שמצאתי בערך הצטרף ללהקה. לאורך ילדותי כולם ידעו שבית משפחת שוהם משמש מפלט לחתולים. מאז שאני קטנה אני זוכרת את עצמי מטפלת בגורים, קמה בלילה להאכיל אותם ולדאוג להם."

היא סיימה גם לימודי תואר השני במינהל עסקים וייעוץ ארגוני, והחלה ללמוד טיפול באמצעות בעלי חיים במכללת ספיר, במסגרת תוכנית שנמשכה שנתיים. במקביל עבדה במרפאה וטרינרית. "מאד נהניתי מהלימודים, זו היתה ממש הרפתקה, במהלכה נחשפתי במסגרת הסטאז' ליכולות של החיות במגוון תחומי הריפוי."  

מאז היא עובדת עם בעלי חיים בטיפולים משפחתיים ואישיים, המיועדים למבוגרים ולילדים. "היו לי גם לקוחות שהגיעו בגלל חרדה מבעלי חיים ובעיקר כאלה שנעזרו בהם לצורך פתירת משברים או בעיות משפחתיות ואישיות."

במהלך לימודיה, עבדה שוהם עם אסירות באחד מבתי הכלא בדרום הארץ בעזרת החיות אשר בפינת החי. "היתה שם אסירה, שהתכחשה לילדים שלה. מאז שהם היו קטנים היא לא טיפלה ולא דאגה להם. באיזה שהוא שלב, אחת הארנבות בפינת החי המליטה והאישה הזו לקחה חסות על הגורים בצורה מדהימה. היא טיפלה בהם ודאגה להם כאילו היו ילדיה. בעזרתם היא הבינה פתאום את משמעות אהבת אם. היא אמרה שהיא מכה על חטא ולמעשה החלה להרגיש את החיבור עם ילדיה שלה, ובעקבות כך ניסתה לשקם עימם את היחסים".

בשנת 2010, הכירה שוהם את בעלה, ניסן מנו, עו"ד מומחה בתחום נזיקין ורשלנות רפואית, במסיבת יומולדת של חברים משותפים. השניים קבעו תחילה את ביתם ברמת גן, אולם לפני כשנה, עברו עם בנם למודיעין. שהם העתיקה גם את עבודתה לאזור ופתחה את הקליניקה 'ליטוף מהלב' שעוסקת בטיפול בעזרת בעלי חיים. מדובר בקליניקה טיפולית רגשית בעזרת בעלי חיים המטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים עם מגוון רחב של מטרות טיפול כמו: קנאה בין אחים, חרדות, בעיות קשב וריכוז, ליקוי למידה, בעיות חברתיות, התמודדות עם גירושי הורים, קשיים בגילאי ההתבגרות, התמודדות עם מחלה של המטופל או בן משפחה, אוטיזם, לקויות מוטוריות ועד עיבוד אבל וטראומה.

"לבעלי חיים יש תכונה מדהימה" היא מסבירה "מאד קל להתחבר אליהם. הם תמיד יקבלו אותך ללא תלות באיך אתה נראה, ללא קשר ליחסיך עם שאר משפחתך או לעיסוקך. בעלי חיים מעניקים אהבה ללא גבולות. הם יהיו שם בשבילך אפילו אם כעסת עליהם וזו תכונה מקסימה שאין אצל בני אדם."

שוהם מדגישה את החשיבות שבקשר בין בעלי חיים לילדים "קשר עם בעל חיים מעלה באופן משמעותי את תחושת האחריות ואת הבטחון העצמי של ילדים. הטיפול בבעלי חיים הופך את הילדים ממטופלים למטפלים. 'הנה אני עזרתי לחיה, אני ניקיתי את הכלוב שלה, בזכותי היא שבעה עכשיו' הילד מרגיש את הסיבה והתוצאה למעשיו." היא אומרת וממשיכה לתאר "לפני כשנה הגיע אלי ילד בכיתה ג' עם בעיות קשב וריכוז. הוא נכנס לחדר, רץ מדבר לדבר, מהתוכי לארנב וממנו המשיך לאוגר. התחלנו לסרק את הארנב, כל פעם הוספנו עוד דקה ועוד דקה לסירוק, ליטפנו אותו במשך כמה דקות וכעבור כמה זמן הוא כבר יכול היה לשבת חצי שעה שלמה עם הכלבה. הוא סידר וניקה את הכלובים עד שהם היו מקורצפים ולא ויתר. זה היה תהליך ארוך, אבל בסופו הוא הבין שאם הוא מצליח לעשות את זה הוא יכול להרגע. הוא גם הרגיש תחושת אחריות מאד גדולה, 'הנה היא נכנסה לבית שאני בניתי לה, היא אכלה מהאוכל ששמתי לה', דבר כזה מעלה בטחון עצמי בצורה משמעותית ביותר."

יש חיות שמתאימות יותר לטיפול בבעיות מסוימות?

"אני בהחלט אביא לכל מקרה את החיה שמתאימה לסיטואציה" עונה שוהם, "אבל עדיין אהיה קשובה לחיה שכל אחד התחבר אליה. ישנם מקרים, כמו בעיות תחושתיות שבהן חיות קטנות כמו עכבר או אוגר יכולות לעזור לשחרר שרירים, לפתוח את היד ולגרות את החושים. להפרעות קשב אני בדרך כלל אביא חיה רגועה כמו ארנב או חתול אבל במפגש אחר אתחיל עם החיות הקופצניות במטרה לאפשר השלכה של הקשיים עליהן. אפשר לדבר על כמה זה קשה שהם רצים ומשתוללים כל הזמן, לנסות להבין למה הם רבים ודרך כך להגיע לפתרון הבעיות."

שוהם נזכרת במקרה נוסף שבו בעלי החיים עזרו לפתור משבר. "לפני כשנתיים וחצי טיפלתי בנערה מאד מופנמת מכונסת ושקטה. היא התחברה מאד עם אחד הארנבים. לאורך הטיפול התחלתי לשים לב שהיא כל הזמן חזרה על הדאגה שלה שלא יקרה משהו לארנב, שהארנב השני לא יפגע בו. לאחר כמעט שנה של טיפול היא סיפרה לי שעברה תקיפה מינית במשפחה. זה מרתק לראות איך החיות עוזרות להוציא ולשחרר את הכול."

את ההכרה לעבודתה החשובה קיבלה שהם כאשר זכתה לאחרונה במכרז לטיפול בעזרת בעלי חיים במרכז קשר בראשון לציון, שאותו מפעילה מחלקת הרווחה של עיריית ראשון לציון. במרכז הקשר היא עובדת בעזרת בעלי החיים שלה עם 8-6 משפחות של הורים שהתגרשו בצורה לא יפה, ובעקבות זאת החליטו פקידות הסעד שהפגישה של ההורים עם ילדיהם תתקיים במסגרת הסדרי ראייה פעם בשבוע תחת פיקוח. שהם: "כבר טיפלתי בילדים שחשבו שהם אשמים בגירושים של הוריהם. גם היו מקרים שבהם אב המשפחה ישב בכלא, והילדים מרגישים מאוד לא בנוח ומתביישים בגלל שכולם יודעים את זה. יש גם ילדים של אסירים שחושבים שכל העולם נגדם, משום שהם לא מאמינים שאבא שלהם עשה עבירה שבגללה הוא יושב בכלא".

את הראיון הזה מסכמת שהם בהמלצה חמה לכל משפחה ומשפחה: "גדלו בעל חיים. זה נותן כל כך הרבה לילדים ולכל המשפחה".

על איזו חיה את ממליצה?

"אולי תתפלאי לשמוע אבל גם אוגר זו חיה מדהימה. היא קשובה, היא שומעת שאנשים מתקרבים ובאה לראותם כשהם מגיעים. לכל חיה יש את היתרונות שלה, בין אם זה כלב, חתול, אוגר, תוכי או עכבר. אפשר להתאמן עליו, לדבר איתו, זה נותן תחושת שייכות מאד גדולה, גורם לך להרגיש נאהב, שמישהו מחכה לך, אוהב אותך, נמצא שם בשבילך. מי מאיתנו לא היה רוצה להרגיש ככה?".

(צילום ארכיון)

יאיר דנון