ביבס22.10.18
חותרים לטייוואן

חותרים לטייוואן

מה לישראל ולמרוץ סירות הדרקון האסייתי? ואיך הגיעו ארבעה מתושבי מודיעין להשתתף במרוץ דווקא בטייוואן?

הסיפור שהתחיל ביוזמה של נציגות ישראל במדינה (ראה מסגרת), התגלגל להשתתפות קבועה של נבחרת חותרים ישראלית בפסטיבל שמקורו בכלל בסין לפני אלפי שנים. בחודש שעבר שבו למודיעין ארבעה תושבי העיר שהיו חלק מהנבחרת הישראלית: איילת סדוסבסקי, אביבית קדוש, אבירם עצבה וטלי קעטבי.

הארבעה התאמנו במשך מספר חודשים לקראת המרוץ, שהו בטייוואן עשרה ימים בהם השתתפו באינספור ארוחות רשמיות וטקסים וסיימו כאמור במרוץ סירות הדרקון המסורתי.

חמש בבוקר בדרך לכנרת

איילת סדובסקי (39, נשואה+1) ואביבית קדוש (34, נשואה+4) הן שתי מאמנות כושר ממודיעין, שהגיעו אל קבוצת החתירה די במקרה. איילת: "שי גנדלסמן, שהוא המייסד ומארגן הקבוצה, הוא קצין של בעלי בצה"ל. יום אחד הוא פנה אלינו ואמר שחסרות לו כמה בנות לסירה ושאל אם אני מעוניינת. היו לי קצת חששות, גם מלנסוע לבד, אבל ארגנתי שתי חברות, את אביבית וטלי שנורא התלהבו והחלטנו ללכת על זה". אביבית: "שי חיפש בנות עם כושר גופני גבוה שיוכלו לעמוד פיזית באתגר וגם כאלו שיוכלו באמצע החיים לקחת עשרה ימי חופש ולממן לעצמן את כרטיסי הטיסה".

במשך שלושה חודשים השכימו ארבעת החותרים ממודיעין מוקדם בבוקר שבת ונסעו עד לכנרת לאימון של שעה וחצי.

אביבית: "לפני הירידה למים עשינו מתיחות ואז לימדו אותנו את הטכניקה. החתירה עצמה היא למרחק של 500 מטר ולוקחת שלוש דקות, אבל האימונים היו מאוד קשים. במרוץ עצמו זה לתת את הכול למשך שלוש דקות ולהתאבד על זה".

איילת: "ללמוד לחתור היה חדש ומאתגר, אבל עם הקטע הפיזי הסתדרנו. כל הרעיון של החתירה בסירה הזאת הוא לחתור ביחד, רק ככה הסירה מתקדמת ולקח זמן להתרגל לזה. היה כיף גם להגיע לכנרת ולא רק בשביל להיות במים כמו תמיד, פתאום ראיתי את הכנרת מזווית אחרת, כמו בסיס אימונים".

חותרים בני 70

עשרים חותרים מבצעים את המלאכה בסירת הדרקון, 12 גברים ו-8 נשים. בנוסף, יש את המתופף שמכתיב את קצב החתירה, ההגאי שמכוון והדגלן שתפקידו לאסוף את הדגלון שבקצה המסלול. טווח הגילאים בנבחרת הישראלית נע בין 27-70. "אצלנו ההגאי היה בחור מקומי מטייוואן", מספרת קדוש.

בניגוד לקבוצות אחרות ממדינות שונות בעולם שהתחרו במרוץ בטייוואן, את הנבחרת הישראלית איש לא מימן. את הסירה לאימונים, שעלות השכרתה לאימון עומדת על 1,500 שקל, נידב מועדון החתירה החיפאי ואת כרטיסי הטיסה מימנו החברים בעצמם, אולם בעקבות תרומה של עשרת אלפים דולר מחברה גדולה הם צפויים בקרוב לקבל החזר מסויים.

לאחר שלושה חודשי אימונים הגיע זמן הנסיעה והמשלחת הישראלית הגיעה לנתב"ג. עבור סדובסקי הרגע הזה היה מעין סגירת מעגל קטנה. "מאז שהייתי ילדה תמיד הייתה לי פנטזיה להיות חלק מנבחרת ישראל ולייצג את המדינה בתחרות בחו"ל. כילדה לא הייתי ספורטאית ככה שהרעיון נגנז די מהר, אבל עכשיו כשהיינו בדיוטי פרי פתאום קלטתי שאני חלק מנבחרת ישראלית בדרך לתחרות בחו"ל, עם הדגל והכל. זה היה די מרגש, סוג של חלום שהתגשם".

אייל גולן בטייוואן
כאמור, מרוץ סירות הדרקון הוא רק חלק מפסטיבל שלם הנמשך מספר ימים. עשרות נבחרות חתירה השתתפו במרוץ ובמהלך הביקור בטייוואן בילו בארוחות רשמיות, טקסי קבלת פנים וסיורים במדינה. איילת: "הביקור בטייוואן היה מאוד אינטנסיבי עם מלא קבלות פנים והכרות עם הנבחרות האחרות. הארגון היה מתוקתק והטייוואנים דאגו להכול. היה מאוד חשוב לראות ולהראות, ואותנו הישראלים ראו.."

אביבית: "גם נוצר קשר מדהים עם סימונה הנציגה הישראלית, שהיא בחורה מדהימה שהרימה את כל הדבר הזה". איילת: "ביקשו מאיתנו גם לעשות קטע אומנותי, אז הצגנו על הבמה עם דמות של אריה. כמובן שעשינו פדיחות והתאמנו על הקטע בדיוק דקה לפני שעלינו לבמה, אבל שמנו מוסיקה של אייל גולן והקפצנו שם את כולם".

אביבית: "טייוואן מקום מדהים עם אנשים מקסימים ולבביים. אני טיילתי הרבה במזרח, אז בשבילי לא היה שוק. מה שכן, האוכל היה די מזעזע. לקחו אותנו כל יום לארוחות רשמיות והכול במסעדות אותנטיות. הגישו שם אוכל סיני אותנטי, לא נודלס והדברים הטעימים שמוכרים לנו, אלא עוף שחור וכל מיני דברים כאלה. לחלק מהחבר'ה זאת הייתה חווייה קולינארית. איילת נשארה רעבה ואני הסתדרתי עם חנויות 7/11".

איילת: "היה לי קשה עם הריחות והטעמים, אבל אני בעייתית עם אוכל אז באתי מצוידת עם דברים מהבית. חוץ מזה טייוואן מדהימה ויפיפייה. האנשים שם מקסימים ונורא משתדלים לרצות ושיהיה לך טוב, מהמלצרים ועד למדריך המקומי שכל הזמן דאג שהכול יהיה בסדר".

להצדיע עם המשוטים

לאחר כמה ימים בטייוואן הגיע רגע המרוץ עצמו, בו התמודדה הנבחרת הישראלית מול נבחרות שמתאמנות באופן קבוע לאורך שנים.  אביבית: "המרוץ עצמו היה מרהיב, ממש הפקה רצינית עם אדרנלין מטורף. הגענו למקום שעתיים לפני המרוץ, התארגנו וחיכינו במים ארבע סירות אחת מול השנייה".

איילת: "לפני המקצה הראשון היינו מאוד לחוצים וסימונה עודדה אותנו ואמרה שאנחנו חייבים להצליח. סיימנו את המקצה במקום השני והיינו ממש טובים, הייתה גאווה. לאורך המסלול שאר הנבחרות עומדות ומעודדות והיה מאוד מרגש".

אביבית: "ברבע הגמר כבר היינו פחות טובים וסיימנו במקום השלישי. התמודדנו מול נבחרות מטייוון והפיליפינים שאחר כך זכו במרוץ".

איילת: "ברבע גמר היינו בלחץ, ידענו שאו שאנחנו מנצחים וממשיכים הלאה או שעפים מהתחרות. מי שניצחו אותנו מתאמנים 3-4 פעמים בשבוע, אבל הפסדנו בכבוד. יום אחרי באנו לעודד את הנבחרות האחרות בשלבים הסופיים של התחרות, כמו שהן באו לעודד אותנו. בסוף המסלול אתה אוסף את הדגל ואז מסתובב, שט מול הקהל ומצדיע עם המשוטים למעלה ופורס את דגל ישראל. אפילו שזה ספורט חובבני היה מרגש".

אביבית: "זאת הייתה חוויה של פעם בחיים. גם באימונים ובנסיעה הכרנו אחלה אנשים שלא הייתי מכירה בדרך אחרת, וגם הנסיעה לטייוואן הייתה חוויה. אתה מגיע לסיטואציה שאי אפשר אחר כך לשחזר".


 מה לישראל ולסירות הדרקון?

מי שאחראית על הנציגות הישראלית בפסטיבל סירות הדרקון בטייוואן, היא סימונה הלפרין שהייתה בחמש השנים האחרונות ראש נציגות ישראל במדינה האסייתית. "לישראל אין יחסים דיפלומטיים עם טייוואן, בגלל הסכסוך בין סין לטייוואן וגישת ה"סין אחת". לישראל יש עימם מערכת יחסים מפותחת בתחומי מדע, אקדמיה ותרבות".

"טייוואן היא אחד המקומות המדהימים בעולם, אי שלא סתם הפורטוגלים שהגיעו אליו לפני מאתיים שנה קראו לו "האי היפה". מדובר על אי בגודל 35,000 קמ"ר ובו שרשרת פסגות הרים בגובה של מעל לשלושת אלפים מטרים. האנשים במדינה הם הכי ידידותיים בעולם, לא נתקלתי באנשים כאלה בשום מקום אחר. זה ברמה כזאת ששמעתי על תיירים שרצו להשכיר אופניים ונתקלו בבעיה בגלל המדיניות שמחייבת הצגת תעודת זהות מקומית. אישה טייוואנית שראתה אותם ניגשה והראתה את התעודה שלה, מתוך ביטחון מלא שהתיירים ישתמשו באופניים ויחזירו אותם במועד. הרצון שלהם לסייע לתיירים ולהיפתח לעולם מגיע גם על רקע הבידוד המדיני שלהם. בגלל הסכסוך עם סין, שטוענת כי האי הוא חלק מסין, הם לא חברים באו"ם ורוב העולם לא מקיים איתם יחסים דיפלומטיים. המצב הזה יצר סוג של פתיחות אצלם כלפי אנשים ממקומות אחרים בעולם".

איך החלה ההשתתפות הישראלית בפסטיבל?

"זה התחיל מבעלי צפריר, שבזמן השליחות שלנו שם היה נספח התרבות. ניסינו ליצור קשר בין העיר השנייה בגודלה באי, עיר נמל, לחיפה. העירייה שם הציעה לנו להזמין נבחרת ישראלית שתשתתף במרוץ ובעלי ניסה ליצור קשר עם עיריית חיפה, שלא ממש הרימה את הכפפה. הוא התחיל לחפש מועמדים אחרים ומצא את מועדון החתירה חיפה, שבכלל רוב עיסוקו היה בקייאקים, והזמין אותם להגיע באירוח מלא של הטייוואנים מלבד מימון כרטיסי הטיסה. במועדון החתירה חששו מעט בתחילה אבל הרימו את הכפפה, למדו על הסירות וטכניקת החתירה ובשנת 2011 הגיעו מישראל 12 חותרים. בעלי ואני ועוד כמה סטודנטים ישראליים הצטרפנו אליהם והשתתפנו במרוץ בפעם הראשונה. מאז זה הפך למסורת וכל שנה משתתפת נבחרת ישראלית במרוץ".

"הפסטיבל, שרגע השיא שלו הוא מרוץ הסירות, הוא חגיגה ענקית וצבעונית בכל המדינה. נוצר חיבור אנושי וספורטיבי, בין מדינות ובין אנשים, והחבר'ה מישראל היו נהדרים. הם גם השתתפו בתחרויות מסורתיות כחלק מהפסטיבל וקיבלו חשיפה בכמה עיתונים בטייוואן ובתחנות הטלוויזיה".


מרוץ סירות הדרקון

למרוצי סירות הדרקון, שמתקיימים בין החודשים מרץ לאוקטובר ברחבי העולם, מסורת בת 2,500 שנה במזרח הרחוק, ובעשרים וחמש השנים האחרונות גם במערב. לפי לוח השנה הסיני, מרוץ סירות הדרקון מתקיים ביום החמישי של החודש החמישי מדי שנה.

אירועי הפסטיבל מתקיימים לזכרו של המשורר והמדינאי האהוב, קיו יואן, שחי בין המאות 3-4 לפני הספירה, והשליך עצמו אל הנהר לאחר שמאס בחייו. במשך שירותו תחת המלך צ'ו, צבר המשורר כבוד רב אך גם אויבים שחתרו תחתיו. אלו הביאו בסופו של דבר להרשעתו בחתירה תחת השלטון, ולהגלייתו לממלכה זרה שנשלטה על ידי מלך רשע ואכזר. כפטריוט נאמן החי בגלות, נאלץ קיו יואן לחזות בכיבושה ובחורבנה של מדינתו האהובה. שבור לב החליט יואן לשים קץ לחייו, והשליך את עצמו אל הנהר לעיניהם של דייגים מקומיים. אלו ניסו לשווא להצילו בסירותיהם, אך גופתו שקעה במימי הנהר ונעלמה. כדי למנוע מהדגים לכרסם את גופתו, השליכו הדייגים כופתאות אורז למים והרעישו בעזרת תופים גדולים. עד היום נהוג בזמן החג לאכול את כופתאות האורז, לזכר מעשי הדייגים.

חתירתם המאומצת של הדייגים בניסיון להציל את יואן מונצחת עד היום במרוץ שבו מתחרות סירות ארוכות וצרות שבקצותיהן זנב וראש של דרקון. בחרטומה של כל סירה יושב מתופף, כשפניו אל החותרים, המכה בתוף גדול וקובע את קצב החתירה. המרוץ אמנם מסכם חודשים ארוכים של אימונים מפרכים, אך נמשך בסך הכל דקה אחת של חתירה אינטנסיבית.

לימים הפך פסטיבל סירות הדרקון להרבה יותר מסתם חג סיני. תנועת המהגרים מסין אל מדינות רבות בעולם נשאה עימה את המנהגים האוריינטליים עתיקי היומין לתפוצות, והפכה את המאורע לאירוע ספורטיבי אשר נחגג בעשרות מדינות בעולם, ביניהם גם ישראל בשנים האחרונות.

(צילום פרטי)

יאיר דנון