(new דיור מוגן 1.4.18
נותן להן כוח

נותן להן כוח

צמיגים, חבלים, מוטות, פטישים והרבה אנשים מזיעים. נשמע כמו מוסך? אז זהו שלא. ככה נראה אולם הקרוספיט במתחם ישפרו בעיר. הגעתי לשם כדי לפגוש שלוש נשים שמתאמנות בשיטת האימון הזו השונה מהמקובל. חשבתי שאמצא חדר כושר עם מראות, מוסיקה קצבית, ואנשים בבגדי ספורט חדשים ונוצצים. במקום זה הגעתי להאנגר מחוספס, פשוט למדי, לא גדול, שבו מפוזרים אביזרים שונים ואנשים מזיעים עוברים במרץ ביניהם, בלי לשים לב שנכנסתי. אבל גם הייתה באוויר תחושה של אנרגיה מטורפת. כולם היו שקועים כל כך בתוך עולם משלהם.

"זה בעצם אימונים פונקציונלים," מסבירה לי שרון צ'רניאבסקי, בת 24, מדריכה במקום וארוסתו של גיא, הבעלים של המקום. "זה אומר בעצם לעבוד על מכשירים כמו שהגוף עובד עליהם ביום יום. כמו שעולים במדרגות עם תיקים וילדים על הידיים, כך עושים את זה גם כאן רק בעוצמות ובדיוק. לא מפרקים את האימון לשרירים בודדים, כמו למשל בחדר כושר שמכשיר אחד עובד על קבוצת שרירים אחת. יש פה איבזור מינימלי: מוטות, פלטות של משקל, כדורי כוח, חבלי קפיצה, פטישים שדופקים איתם על צמיגים. זה קצת כמו חזרה לילדות, או אולי לצבא עם הפזצטות ושכיבות השמיכה." היא אומרת בחיוך.

היו שם אנשים מכל מיני גילאים: גברים ונשים, מחוטבים יותר ופחות. ועוד יותר הופתעתי לשמוע משרון שאפילו פדלאה כמוני יכולה להשתתף. "זה ממש לא מתאים רק לספורטאים." היא אומרתי, "מגיעים גם אנשים שלא עשו ספורט אף פעם, והמאמן יודע להתאים את רמת הכושר לכל אחד. האימון הוא קבוצתי והקבוצה תומכת קדימה. מעודדים את מי שנשאר מאחור וזה נותן המון כוח"

זה הכל בראש

בין המתעמלים הלהוטים צדו את עיני גם כמה נשים איתן אני תופסת שיחה על התעמלות, כושר, נשיות ויוצאת מחוזקת. אם לא פיסית, אז לפחות נפשית.

תיקי דניאל, היא המבוגרת בין הנשים, אבל אולי דווקא בשל כך, היא מרשימה בכוח הפיסי שלה ובאור שבעיניה. היא בת 56, אלמנה ואמא לשלושה בנים. מבחינה מקצועית, עסקה במשך שנים רבות בהוראה בבית ספר. את תחום הספורט היא אהבה לאורך כל השנים אבל לא עסקה בשום דבר באופן מקצועי. "תמיד עשיתי משהו, קצת שחייה, קצת אירובי וקצת ריצה,  אני אוהבת לטייל במסלולי הליכה למטיבי לכת. " את הקרוספיט שלה גילתה לפני כשנה, דרך בנה שהחל להתאמן בשיטה.

"לא באמת האמנתי שאתחבר עם זה, ובטח שלא חשבתי שאגיע לרמות כאלה של מאמץ." כשהגיעה למועדון אפילו די נבהלה. "בהתחלה נרתעתי כי ראיתי כאן את כל הצעירים וחשבתי מה אני עושה פה. אחרי האימון הראשון פתאום אמרתי לעצמי, רגע, אולי אני יכולה. אולי העולם לא שייך רק לצעירים. מהר מאד הבנתי שזה הכול בראש, מי שרוצה יכול להצליח, זה תלוי רק בנו."

בעלה נפטר לפני חמש שנים ומאז היא עברה תקופות לא קלות. "זה לא פשוט" היא אומרת "עד היום יש לי רגעי דאון וקורה במשך היום שיש לי הרגשה לא טובה." את ההתאוששות שלה היא מייחסת לאימונים. "למרות הרגעים הקשים, כשאני חוזרת מאימון אני אדם חדש, מרגישה חזקה יותר, יכולה יותר. בשנה האחרונה מאז שהתחלתי להתאמן, אני מרגישה בריאה יותר בנפש. כנראה שלא סתם אומרים נפש בריאה בגוף בריא, אני מרגישה שפה זה מתגשם הלכה למעשה, זו ללא ספק אחת התקופות היפות בחיים שלי."

ואיך החברות שלך מגיבות?  

"החברות שלי פדלאות. הן מתלהבות מהסיפורים שלי, אבל אני לא מצליחה לגרור אותן לזה. הן עושות פה ושם הליכה, אבל נשים בגילי נרתעות ומחפשות משהו עדין יותר. הן לא רואות את עצמן עושות יותר מזה. הן מחמיאות לי מאד על איך שאני נראית וזה נחמד מאד."

את לא פוחדת להפצע?

"לא, כי אני משתדלת לעשות את הכל כמו שצריך והכי טוב שאני יכולה. זה אומר שלפעמים אני עושה את הכל עם הלשון בחוץ אבל אני לא מחפפת, אם כבר, אז כבר."

כבר לא האשה הקטנה בבית

גם ימית בלום, מתארת את האימונים כחוויה ששינתה את חייה, לא פחות. היא בת 41, נשואה ואמא לשלושה ילדים קטנים. "בפעם ראשונה שנכנסתי לא הבנתי איפה המזגן," היא נזכרת. "זה מרגיש כאילו אתה נכנס למרתף כזה, אין מראות, אין כלום. אבל מיד הבנתי שזה מה שכיף בזה. לא צריך לדפוק הופעה, זה מרגיש כאילו באת לאימון של השייטת, כמה שיותר מלוכלכך יותר טוב."

בלום היא מאמנת כושר אישית במקצועה, בעלת תואר ראשון בחינוך גופני. "מאז ומתמיד עסקתי בספורט, באקרובטיקה. תמיד הייתי בחוג ספורט כלשהו אם כי לא לקחתי את זה אף פעם לתחרויות. כשבגרתי, הפכתי את זה מתחביב למקצוע והבנתי שזה מה שאני מה שאני הכי אוהבת לעשות."

לקרוספיט היא נחשפה לראשונה לפני שנתיים, במהלך קורס באימון פונקציונלי שלקחה באוניברסיטת תל אביב והתאהבה. "במהלך הקורס הבנתי שהשיטה הזו היא אני." היא נזכרת "באותה תקופה עוד לא היה פה סניף אז הייתי נוסעת שלוש פעמים בשבוע לראשון לציון כדי להתאמן. אתה מרגיש איך לאט לאט ההתמכרות עולה ומטפסת לך על כל הגוף. אתה די מהר מבין שאתה מכור בנפש ובגוף. " מאז בלום לא מפסיקה להתאמן ומתאמנת כארבע פעמים בשבוע ומתארת את חייה כסובבים סביב האימונים.

"כל היום החשיבה היא איך אני מגיעה לאימון, איך אני מספיקה לארגן את הילדים, מתי אני מגיעה, מה יהיה באימון היום. כולם סביבי יודעים שאני עושה את זה, קניתי גם קצת ציוד הביתה. גם בבית הכל מתנהל סביב הקרוספיט שלי, זה נהיה ממש התמכרות. כל שבירת שיא מאפשרת לך להבין שלא משנה איזה אתגר יניחו בפנייך את יכולה להתמודד איתו, זו תחושה אדירה."

מה זה עושה לבית?

"זה לא פשוט כי זה משנה הרבה דברים. זה הופך להיות המרכז בבית, מתי את יוצאת. אני משתדלת לארגן מהר את הילדים כדי לצאת ושאף אחד לא יגיד כלום. אבל זה באמת מורכב."

ומה זה נותן לך באופן אישי?

"בתור אישה אני מרגישה שהכוח הפיזי הופך לכוח מנטלי. היום אני מרגישה חזקה, מרגישה שכל דבר שגבר יכול לעשות גם אני יכולה לעשות, אני לא פחותה מאף אחד ואין דבר שאני לא יכולה לעשות. אני כבר לא האישה הקטנה בבית, זו תחושת מימוש עצמי אמיתי, וזה בא לידי ביטוי בכל התחומים. זה הידיעה שאני יכולה ללכת עכשיו לקנות ארון באיקאה ולהרכיב אותו לבד, אני לא צריכה להיות תלויה באף אחד. זה כמו שכשיש בבית הר של כלים, אני חוזרת עם אנרגיות מטורפות, מתקתקת את הבית עם אנרגיות חיוביות, יש לי סבלנות אחרת לעולם ולילדים, אני ממש מרגישה בן אדם אחר. "

במה עוד זה בא לידי ביטוי ?

"זה לקח אותי קדימה גם מקצועית. היום אני מרגישה שאני יכולה להרים את העסק למקומות חדשים ולעשות דברים לבד בעסק שלא חשבתי שאוכל לעשות. אני כבר לא מפחדת לצאת מאזור הנוחות שלי. בתור שכירה, פעם פחדתי לבוא לבוסית שלי ולדרוש משהו. היום, בין אם זה בעסק ובין אם בתפקיד שלי בתור שכירה, אני לא פוחדת כי אני מרגישה שאני שווה." 

איך הסביבה מגיבה?

"יש תגובות לכאן ולכאן. כל הזמן אומרים, איך גדלת, מה זה הכתפיים האלה אבל כיף לי עם הגוף שלי, כיף לי שהוא אתלטי. אמרתי לחברות שלי, בגיל שלנו או שזה יהיה רופס או אתלטתי, אין באמצע ואני שמחה שזה ככה. אני מסתכלת על נשים אחרות בגילי וזה נראה אחרת. בשלב מסוים הפילאטיס כבר לא עובד, כבר לא מספק. אנשים חושבים שאני באיש הברזל או משהו. הם לא מבינים מה אני עושה באמת. מזהירים אותי, את יכולה לפגוע בעצמך, תשמרי על עצמך, על הרחם שלך. אני ממליצה את זה מאד לחברות אבל הן פוחדות שיפגע להן בגב, לא ממש מבינות מה אנחנו בעצם עושים כאן". ושרון מוסיפה: "גם אני מקבלת תגובות כל הזמן. אנשים אומרים לי תשמרי על עצמך, שלא תפצעי, תשמרי על הגוף שלך. זה מצחיק כי היה לי קרע בברך מהריקוד והייתי כבר בהמתנה לניתוח. עבדתי על השרירים וחיזקתי אותם בקרוספיט והיום אני כבר לא צריכה את הניתוח. הרופא שלי אמר תמשיכי לעשות את מה שאת עושה כי זה משתפר. הגוף שלנו חזק והוא יודע להתמודד עם פציעות.  כמו שימית אומרת, יש מיתוס שזה תחום שמעודד פגיעות אבל אנשים צריכים להבין שכשעובדים עם מקצוענים וכשהבסיס והטכניקה טובים, אין סיכוי לפגוע בגוף. "

הכוח שבקבוצה

מעבר לתחושה האישית, שלוש הנשים מדברות גם על הכוח שבקבוצה, על הדינמיקה שנוצרת בתוך האימון וגם מעבר לו. ימית: "אני חושבת שחלק משמעותי מהאימון זה הקבוצה. אתה בודק בערב איזה אימון יש מחר ומי נרשם אליו, מצד אחד אני שם מול עצמי ולא נגד אף אחד אחר, אני שוברת שיאים לעצמי  אבל מצד שני הדרייב שאתה מקבל מזה שכולם דוחפים ומעודדים אותך. מעבר לזה, זה מדהים כי נוצרה קבוצה חברתית ממש, נפגשנו פעם אחת בבר, יש לנו קבוצה בפייסבוק וקבוצת וואטסאפ שבה מדברים על הכל – על האימונים, על הבית, הילדים, מציעים להפגש יחד בשבת בחוף לעשות אימון.." 

שרון: "כן, כשאתה מזיע עם מישהו אחר, זה יוצר בונדינג, אתה אמיתי, עובדים בזוגות על אותו מוט, הזיעה שלי היתה עליו, זה נשמע כאילו מגעיל אבל יש בזה משהו נורא אמיתי ומחבר. עצם זה שאין מראות זה מנטרל את הכל, הבן זוג שלי הוא עומד לי פה מולי, זאת המראה שלי."

גם שרון חוותה שינוי מאז שגילתה את הקרוספיט. מגיל עשר היא רקדה בכמה סגנונות ריקוד. "רקדתי מודרני, בלט קלאסי, פיונט הכל. היה לי מאז ומתמיד גוף שברירי ועדין. בארבע השנים האחרונות לימדתי ילדים מחול ורקדתי בלהקה."  לקרוספיט היא נחשפה לפני כשנה כשגיא, בן זוגה ובעלה לעתיד החל לאמן בשיטה ולפני שנתים פתח את המקום בישפרו. "בגלל שהייתי מאד רזה וחלשה," היא נזכרת "לא ידעתי אם זה יתאים לי. בשביל לבדוק, התחלתי את האימונים בבית עם קופסת שימורים ושכיבות שמיכה על הספה. בתור גומיות השתמשתי בגרביון." היום, פחות משנתיים אחרי, היא כבר עובדת במשקלים גבוהים 60-80 ק"ג ותמיד שואפת ליותר. היא מדריכה במקום כל יום נשים וגברים. "זה גורם לי להרגיש שאני יכולה ללכת בסמטה חשוכה ופחות לפחד. אני מרגישה שהיום אני יותר חזקה ואני יכולה לגבור כמעט על כל אחד" היא אומרת.

איך זה להדריך גברים שרירים וחסונים?

"בשבוע שעבר הדרכתי אימון עם שבעה גברים חזקים מאד וקלטתי שאני מדריכה אותם. אבל זה בסדר כי אני יודעת את החומר. הם יכולים להיות יותר חזקים ממני אבל יש לי מה ללמד אותם, לתת להם, לקדם אותם עוד צעד קדימה. אין השוואה, אף אחד לא מצפה ממך שתהיי יותר חזקה מהם, רק שתעשי את הכי טוב שלך."

גם את מרגישה שהאימונים משפיעים לך על הבית?

 "אני מרגישה קצת שונה מימית בעניין הזה ויכול להיות שזה בגלל שאני מתאמנת עם בן הזוג שלי. זה נותן המון לזוגיות שלנו כשמצליחים לעשות את זה ביחד. אנחנו תומכים ודוחפים אחד את השני, מבינים את תחושת ההתמכרות. אני מרגישה גם שיש משהו מאד סקסי ומקרב לראות את בן הזוג במצב הפיזי שנמצאים בו באימון עם היזעה והביגוד המינימלי וההתמסרות לאימון. "


קצת על הקרוספיט

לשיטת האימון החדשה יחסית שכובשת את ישראל קוראים קרוספיט. זוהי שיטת אימונים פונקציונאלית, כלומר שימוש בתנועות מורכבות שעובדות על מספר קבוצות שרירים במקביל ללא בידוד שריר ספציפי. את השיטה פיתח בשנת האלפיים המאמן גרג גלסמן. היא ובמקור יועדה לאנשים שעבודתם תלוייה בכושר שלהם כמו חיילים, שוטרים, כבאים ועוד. לסגנון האימון מספר שמות נפוצים (קרוספיט, ספורטרייב, קרוס-טריינינג, אימון פונקציונאלי HIIT ועוד) כשכל שיטה נבדלת באיבזור, במיקום האימון, קהל היעד ועוד. אבל הרעיון המרכזי הוא  בנייה של כושר נרחב ככל שניתן על שלל מרכיביו.

 הייחוד של מועדוני ספורט בסגנון "הבוקס" הוא השילוב בין אלמנטים של הנפות אולימפיות, ג'ימנסטיקס ואתלטיקה באימונים קבוצתיים, קצרים ואינטנסיביים. מטרת האימון לשפר את כל מרכיבי הכושר הגופני, החל מסבולת לב-ריאה, סבולת שריר, כוח מירבי וכוח מתפרץ ועד לגמישות, זריזות, מהירות, קואורדינציה, שיווי משקל ודיוק.

בנוסף, האימונים משתנים מדי יום ומשלבים בכל פעם את מרכיבי האימון השונים בצורה אחרת (כנגד זמן, כנגד מספר חזרות, אימון בזוגות וכו') ותוכנית האימונים היא אחידה לכל המתאמנים (גברים ונשים, צעירים ומבוגרים) כשהמשתנים ממתאמן למתאמן הם עומסי האימון ועצימותו.

(צילום: אינגריד מולר)

יאיר דנון