בכניסה לבניין בו מתגורר הזוכה הטרי של "מאסטר שף" מסימיליאנו די מטיאו, תלה מישהו שלט: "רחוב מסימיליאנו 12". כשנכנסים לבניין עצמו נתקלים בעוד שלט ברכה שהכינו השכנים, בו נכתב: מזל טוב, מקס היקר! אוהבים אותך וגאים. ונ.ב: מחכים להזמנה לארוחה..איחולים לא באים בחינם".
תוסיפו לזה את החיבוק החם שדי מטיאו מקבל ברחוב המודיעיני ואת עמוד המעריצים שפתחה לכבודו בפייסבוק שכנתו וחברתו עלית אבני, ותבינו לבד איך בחור איטלקי, שרגיל למנטליות חמה ומשפחתית, מרגיש בישראל לגמרי בבית.
ממלצר לדיוויד ברוזה
די מטיאו (40, נשוי+3) מקבל את פני כשהוא מוצף בשיחות והודעות. "אף פעם לא אהבתי את הטלפונים האלה, ועכשיו עוד יותר", הוא נאנח. הוא נולד בשוויץ, אליה עקרו הוריו לאחר שהתחתנו מטעמי פרנסה, וכשהיה בן פחות משנה שבו אל המולדת האיטלקית שם חיו בעיר פסקלה שבמחוז אברוציו. "גדלתי שם בעיירה קטנה שנקראת מונטה סילבן, מקום מדהים עם חוף ים והרים. די מזכיר את תל אביב אבל פחות מודרני ובינלאומי. יש שם אוכל מדהים ותרבות מפותחת של מאכלי ים. וכמובן יין מעולה שנחשב הכי טוב באיטליה לסוגו.
באופן לא מפתיע די מטיאו גדל על טהרת המטבח האיטלקי. "אמא שלי באה ממשפחת איכרים שהיו מגדלים הכל לבד ואוכלים רק מה שגידלו. בחיים לא אכלתי המבורגר עד שהגעתי לניו יורק. גם עם יין, עד ניו יורק אף פעם לא ראיתי כוס יין שעומדת ושותים ממנה תוך כדי שיחה. אצלנו תמיד שתו יין בארוחה".
אל ניו יורק הגיע די מטיאו לאחר שבאמצע לימודי התואר בארכיטקטורה הבין כי יהיה לו קשה למצוא עבודה במקצוע באיטליה. "אם אין לך משפחה שעוסקת בתחום לא תמצא שם עבודה. היה לי בן דוד שחי בניו יורק והייתה לו מסעדה איטלקית ונסעתי אליו. בהתחלה לא ידעתי את השפה אז עבדתי אצלו בפינוי שולחנות. לפני ניו יורק גם הייתי במיאמי, מקסיקו סיטי וחזרתי לאיטליה לשנה כי הייתי מחוייב להתגייס לצבא. עשיתי שם עבודות ציבוריות, לא הייתי לוחם. הייתי ילד עם שיער ארוך והיה די שוק לחזור לאיטליה ועוד לצבא".
אחרי הצבא, בשנת 1997, שב די מטיאו לניו יורק ולעסקי המסעדות, הפעם כמלצר, ברמן ומארח. "בעבודה במטבח לא עושים שם כסף, אלא אם כן יש לך כבר שם ומכירים אותך".
העבודה כמארח, העומד מחוץ למסעדה ומפתה את העוברים והשבים להיכנס למסעדה, הפגישה אותו גם אשתו יונית, שהייתה מארחת אף היא במסעדה הצמודה לזו בה עבד די מטיאו. "היינו עומדים כל היום יחד ומדברים. היא הייתה יפיפייה אקזוטית בעיני, חצי תימניה וחצי פרסית עם התלתלים והעיניים והעור הכהה. היא עדיין יפיפייה. לקח לי זמן להתחיל איתה אבל בסוף זה קרה".
מפגש מסקרן נוסף עם ישראל, היה לדי מטיאו כאשר אחד הלקוחות המסעדה בה מילצר היה לא אחר מדיוויד ברוזה. "אחרי איזה שנה שהוא אכל אצלנו, שאלתי אותו בסוף מה הוא עושה. הוא אמר שהוא זמר ואולי אשתי מכירה אותו. מאז נהיינו חברים וכל פעם שהוא בארץ אנחנו נפגשים, שותים והולכים לשוק ביחד. הוא בן אדם מדהים, טהור, צנוע ונגיש. מאלה שידברו עם כולם ויגידו שלום ולא יתחבאו מאחורי כובע מצחייה ומשקפי שמש".
משפחה גדולה
בשנת 2009 החליטו די מטיאו ואשתו יונית לשוב לישראל, עלייה שהחזיקה מעמד רק כמה חודשים שבסופם המריאו לאיטליה לתקופה ומשם עברו לעוד חמש שנים בניו יורק.
לפני שנה וחצי הם חזרו לישראל, הפעם באופן סופי. "כשכבר היו לנו ילדים התחלנו להבין שאנחנו צריכים לגור קרוב למשפחה, כמו שאנחנו גדלנו. לאשתי יש כאן משפחה ענקית ולילדים יש עכשיו סבא וסבתא ומלא בני דודים וזה כיף. ככה צריך לחיות. וגם האחים והאימא שלי, שעכשיו הייתה בביקור, גרים במרחק של שלוש שעות טיסה מרומא".
את הרעיון לנסות את מזלו בתוכנית הריאליטי, קיבל די מטיאו בשעה שלמד באולפן לעברית במכבים. התחלתי לחשוב מה אעשה עם עצמי אחרי שאסיים את האולפן. מה, שוב אלך לעבוד אצל מישהו? חשבתי שלא, שאמצא את האנרגיה ואפתח לעצמי מקום קטן משלי. אחר כך הבנתי שלפתוח מקום במכרז תל אביב או ירושלים זה יהיה מאוד יקר ואם אפתח מחוץ למרכז, אף אחד לא יגיע כי לא מכירים אותי פה. אז חשבתי על מאסטר שף, אולי אם אתקבל ואתקדם בשלבי התוכנית אקבל קצת פרסום".
מקפצה לריאלטי
די מטיאו שלח את בקשת ההצטרפות לתוכנית ולאחר חודש קיבלה יונית אשתו שיחה מההפקה. "כשחזרתי הביתה היא אמרה לי שהם התקשרו ואמרו שיצרו אתי קשר. חודש חיכיתי עם הטלפון ביד עד שהם התקשרו ואמרו: "בוא היום". נסחבתי ביום גשום עם מרק של סבתא שלי והם מאוד התלהבו. אחר כך חתמתי על חוזה והתחילו שלבי האודישנים. בהתחלה היו מכניסים בקבוצות של חמישים איש וחשבתי שבחיים לא אתקבל לתוכנית. יום אחד עשינו משימה שאחריה שלחו הביתה את חצי מהאנשים ונשארנו רק 24, אחר כך נשארנו 12 והתחילה התוכנית".
בהתחלה הייתי בשוק. ראיתי אנשים מבשלים דברים שלא הכרתי, כל אחד והנישה שלו ואני ידעתי רק פסטה, מרקים ועוד כמה דברים שדורשים המון זמן הכנה. בשלב מסוים השופטים אמרו שאני יודע להכין טוב פסטה, אבל זה לא מספיק ואני צריך להביא עוד דברים, אז אשתי התחילה לקחת את הילדים לקניון לכל היום ואני הייתי עומד ומבשל. קונה חתיכות קטנות ועושה ניסיונות".
צחוקים עם רושפלד
חוויית ההתמודדות בתוכניות ריאליטי, ובמאסטר שף במיוחד, היא אינטנסיבית למדי. ימי צילומים ארוכים ולחץ פיזי ומנטלי לא קטן. "ימי הצילומים, בעיקר בהתחלה כשהיינו הרבה מתמודדים, היו ארוכים נורא. היו פעמים שיצאתי במונית בארבע בבוקר וחזרתי בשלוש בבוקר למחרת. כל החצי הראשון של התוכנית ימי הצילומים היו לא פחות מ-18-19 שעות, אחר כך זה ירד ל-15-16. זה היה מטורף, בחיים לא שתיתי כל כך הרבה קפה. אני גם עליתי שלוש פעמים למשימות הדחה, שזה אומר שאתה נשאר לעוד משימה ואחר כך מחכה לשופטים כשאתה כבר עייף ועצבני ולחוץ. זה לא קל מבחינה רגשית".
אבל בניגוד אולי לתוכניות ריאליטי אחרות, במאסטר שף המתמודדים הופכים לחברים. היינו יושבים כולם ביחד, מעשנים ושותים קפה ומדברים. התחברתי מאוד עם מישה, לאמה ומיכל ואנחנו מנסים לשמור על קשר. מישה היה אצלי כבר כמה פעמים. היה קטע תחרותי, אבל עדיין היינו בני אדם. זאת תחרות, אבל לא אגרוף. אתה מאחל בהצלחה למתמודד אחר, אבל מאחל לעצמך עוד יותר הצלחה".
את התוצאות בתחרות קובעים השופטים, שפים מפורסמים הבאים מעולם בו חלקם נחשבים לאנשים לא קלים, וזה בלשון המעטה. "הכי פחדתי מרושפלד. כשהגענו לארץ היו את הפרקים האחרונים של העונה הקודמת ויונתן תמיד הצטייר כבחור הרע מבין השופטים. גם אמרתי לו ששמעתי עליו שהוא ה"בד גאי" פה, אבל אני יודע שהוא לא. הוא ענה לי שכדאי לי להיזהר, שלא אמצא את עצמי על האוטובוס הראשון חזרה למודיעין, אבל זה היה בצחוק. הוא שופט הוגן ומאחורי המצלמה הוא הכי מצחיק. אנשים גם לא יודעים עליו שהוא מוזיקאי מעולה ואני חושב שהוא היה נגן מנדולינה מקצועי בעבר. מיכל אנסקי היא יפיפייה, מקסימה ותמיד מתוקה. חיים כהן הוא כמו אבא בשבילי ובשביל מתמודדים אחרים בתוכנית. הוא איש מאוד נחמד ובא למטבח מהמקום שלמד מאימא שלו איך לבשל, בדיוק כמוני. אייל שני הוא פילוסוף. אני צריך ללמוד עוד עברית כדי להבין אותו. הוא יחיד ומיוחד, אין עוד כמוהו וגם אהבתי את הטעם והסטייל שלו".
כמו אישה יפה
בגמר התוכנית גבר די מטיאו על למה שחאדה ורחל בן אלול אחרי קרב צמוד, בו התבקשו המתמודדים להכין שלוש מנות. הדרך למצוא את המתכון המנצח בגמר, לא הייתה פשוטה עבור די מטיאו. "למדתי הרבה בשביל המתכון הזה. אתה יודע, פסטה זה כמו לחם או אורז – הרוטב הוא זה שעושה את הטעם. חיפשתי מתכון מיוחד שירשים את השופטים, שיהיה משהו חדש שהם לא מכירים. חיפשתי עד שמצאתי מתכון של שף איטלקי, היחידי עם שלושה כוכבי מישלן במחוז אמברוציו וזה מתכון כל כך פשוט וכל כך מעולה. המרק עשוי ממיץ בצל שבושל עם שמנת חמוצה והרביולי עם כפתורי פרמז'ן ובתיבול זעפרן שנותן את הטעם למנה. המסעדה והמתכון לא נמצאים באינטרנט, אבל מצאתי תמונה של המנה והסתכלתי עליה במשך ימים, כשאני מנסה להבין מה הטעמים שיש בה. לפי התגובות של גולשים שאכלו את המנה וכתבו עליה, התחלתי להבין. שבועיים הכנתי את המנה פעמיים-שלוש ביום, כבר הרחתי מבצל ובסוף הצלחתי והיה טעם חדש. אני לא מאמין בדברים מורכבים ויפים, שיכולים גם להיות בסוף לא טעימים. אני מעדיף פשוט עם טעם מדהים. זה כמו אישה יפה שתיראה יפיפייה עם השמלה הכי פשוטה ולא תצטרך עקבים ותסרוקת ותכשיטים. המנה הייתה יפיפייה בפשטות ובטעם".
כל המדינה חברים שלי
כבר במהלך שידור התוכנית הפך די מטאו לאהוב הקהל, וזה רק התעצם לאחר שהוכתר כמנצח. "אני עדיין לא מאמין שזכיתי. זה היה מסע ארוך וקשה ובאמת חשבתי שהצופים יעדיפו מנצח ישראלי. בסוף יצא שכולם מחבקים אותי, קוראים לי בשם שלי כשאני הולך ברחוב ואני מת על זה. רציתי לרכוש חברים חדשים ופתאום הכרתי את כל המדינה".
בכל פעם שמישהו מעלה כתבה הקשורה לדי מטיאו באחת מקבוצות הפייסבוק המודיעיניות, תמיד ממהרים המגיבים לתהות מתי הוא מתכוון לפתוח כבר מסעדה בעיר. די מטיאו לעומתם, לא ממהר להרפתקה. "זה כן חלום שלי לפתוח מסעדה, אבל סבלנות. מסעדה זאת מחויבות ענקית וגם סיכון ענק. זה המון הוצאות לפתוח מסעדה ולא פחות הוצאות לתחזק אותה ביום-יום. אם העסק לא ממריא אז הוא מתרסק מאוד מהר. אני אחכה קצת ובינתיים איהנה מהתהילה. מקבלים אותי כל כך יפה פה ומחבקים. גם השופטים הציעו לייעץ לי מתי לפתוח מסעדה, איפה ולהסביר לי מה המוקשים שיש בדרך. אני אקח את העצות שלהם".
לאכול אצל מסי
גם אם הוא לא ממהר לפתוח מקום משלו, הרי שבינתיים די מטיאו כן ממהר לנצל את רגעי התהילה גם לצרכי פרנסה. "מאז שהגענו לכאן אני ואשתי לא עובדים, כי בהתחלה הילדים היו קטנים ואם היינו מכניסים אותם לגן זה היה שורף את כל המשכורת. גם לא יכולתי להתחיל לעבוד במסעדות כי מתמודדי מאסטר שף חייבים להיות חובבנים. עכשיו הילדות נכנסו לגן ואני מתחיל לארח קבוצות סועדים אצלי בבית. התחברתי לחברה ישראלית בשם EATWITH, (כמו שדרך האתר AIRBNB אתה ישן בדירות של אנשים אז כאן אתה מגיע לאכול אצלם). במקום לאכול במסעדה באים לאכול אצלי. בשבוע שעבר הייתה פה קבוצה של 15 איש והיום יגיעו לכאן עשרים אנשים שאארח במרפסת שלנו. בעיקרון צריך לעבור הרבה מיונים עד שאתה יכול להצטרף ולפתוח פרופיל משלך באתר שלהם, אבל בגלל שאני מוכר עכשיו זה נחסך ממני. אני מכין אוכל איטלקי אותנטי מהבית, אוכל שאנשים כאן לא מכירים. באיטליה בכל עיירה יכולים להגיש אוכל שונה לחלוטין ממקום אחר וזה האוכל עליו גדלתי ואני מציג עכשיו. זה הרבה עבודה, אבל שווה".
( צילום: אינגריד מולר)