הום סטייל 17.5.18
האנטומיה של שקד

האנטומיה של שקד

ד"ר יחיאל שקד ממכבים הוא רופא פנימי בעל ותק וניסיון רבים. אבל התשוקה האמיתית שלו שייכת לעולם הציור. בציוריו הוא שוקע בעולם הטבע ובעלי החיים, מטייל הרבה בעולם ומתעד כדי לחזור הביתה ולצייר. "השילוב בין העולמות הוא מה שהופך את החיים למענינים" הוא אומר. בשבוע הבא תפתח תערוכה נוספת שלו ובה ציורי בעלי חיים נדירים שפגש במסעו לדרום אמריקה. נפגשנו איתו לשיחה על ציור, רפואה, ומה שביניהם.

אלף פסלים של רופאים

ביתם של ד"ר יחיאל וד"ר ג'ינת שקד במכבים נראה צנוע מבחוץ אבל עם הכניסה, נדמה לרגע שנכנסים לתוך מוזיאון. הבית כולו מעוטר בתמונות אמנות מקיר לקיר והסלון משמש כבית לאוסף פסלים מאד מרשים. מדובר במעל אלף פסלים של רופאים מכל הסוגים והמינים. יש שם רופאים גדולים וקטנים, רציניים והומוריסטים, עשויים מכל החומרים הקיימים. רופאים מעץ, מברזל, מברגים, מפלסטיק, ומבד. ביניהם ניתן למצוא גם דרדסים שהם רופאים ואפילו רופא מבית היוצר של הסימפסונים. האוסף הזה, משקף בדיוק רב את יחיאל. רופא פנימי רציני בעל ותק וניסיון ברפואה מחד ואמן, איש רוח, מצחיק ומיוחד מאידך.   

שקד, שחוגג השנה את שנתו השבעים, נולד בגבעתיים, בלידה ביתית בבית קטן בגבעתיים "כי בשנת 36 אי אפשר היה להסיע לבית החולים",  כילד הקטן לזוג הורים יוצאי פולין. לאביו היתה חנות ספרים בגבעתיים ואמו עזרה לו בתפעול החנות. "באותה תקופה גבעתיים היתה מקום קטן שבו כולם הכירו את כולם. כולם הלכו ל'נוער העובד', היה בית ספר עממי אחד ובית ספר תיכון, חיינו כולנו יחד." גם היום, גבעתיים מרגישה עבורו כבית שני "ההורים שלי ושל ג'ינת הגיעו מאירופה לגבעתיים כפליטים. למרות שהרבה מהמשפחות נהרגו בשואה, הנושא לא דובר בכלל בבית והיה כעננה באויר.

לראות את בן גוריון

את תנועת הנוער הוא המשיך עם חברות בגרעין ובגיוס לנחל. הוא שומר על קשר עם רבים מחבריו מהגרעין וגאה לספר על המפורסמים שהיו חלק ממנו. "אני הייתי המדריך של מירי אלוני," הוא מספר " ובגרעין שלנו היו לא מעט תותחים". אחת הדמויות הללו היתה צביה פרס, בתו של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, אל ביתו זוכר שקד שהיה מתגנב "כדי לראות את בן גוריון מגיע לפגישות בבית ההוא". במהלך השירות, השלים הגרעין את הגרעין בקיבוץ ארז, מה שגרם לשקד להתאהב בחיי החקלאות והקיבוץ ." הייתי רפתן בקיבוץ" הוא נזכר  "אהבתי את החיים האלה ורציתי מאד להשאר, אבל המשפחה שלי הטילה וטו על זה כי הם חשבו שאני צריך ללכת ללמוד משהו רציני."  אז שקד החליט ללכת ללמוד וטרינירה, ומכיוון שלא היו לימודי וטרינריה בישראל אז, למד בתחילה בהולנד ולאחר מכן עבר ללימודי רפואה בבלגיה.

בשנת 1974, במהלך לימודי הרפואה הכיר את ג'ינת, יהודיה בלגית שלמדה גם היא בפקולטה לרפואה. כעבור שלוש שנים השניים נישאו ולאחר סיום הלימודים חזרו ארצה להתחיל את ההתמחות." רציתי בכלל להיות רופא ילדים " מספר שקד "אבל זה לא הסתדר אז התמחתי בסוף ברפואה פנימית בתל השומר. ג'ינת בחרה להתמחות בתחום בריאות הנפש והיום היא מנהלת את המרכז הקהילתי לבריאות הנפש בלוד. "אלה היו תחילת שנות השמונים, עבדנו כמו חמורים ובמקביל גידלנו ילדים." ואכן, במהלך השנים נולדו לזוג ארבעה ילדים, בת אחת ושלושה בנים. כיום לזוג כבר שלושה נכדים.

אנטומיה מצויירת

אבל מעבר לרפואה, לשקד תמיד היתה אהבה נוספת - הציור. הוא גילה אותה בגיל שמונה. "באותה תקופה", הוא נזכר "היה מאד מקובל לשלוח את הילדים לחוג לפני הנטיות שלהם. את אחותי שלחו לפסנתר וניסו לשלוח אותי אבל אני ממש לא התחברתי עם זה. לכן, הורי שלחו אותי ללמוד ציור אצל מורה פרטי. המורה הזה היה חתן פרס ישראל, אברהם נתזון. " ואכן, שקד התאהב. "הוא לימד אותי לצייר ואני נהניתי מכל שניה. מאז הציור ליווה את שקד לאורך חייו. "הייתי מקשט את סניף הנוער העובד בגבעתיים. ציירתי את העלונים של הגרעין, ציירתי הרבה נופים ורישומים." גם בתקופת לימודי הרפואה בבלגיה, צייר שקד "ציירתי לחברי בכיתה אלבום באנטומיה. מהציורים של המרצים על הלוח."

במהלך שנות עבודתו בבית החולים, עקב העומס בעבודה, עזב את הציור והתמקד בעבודה. אבל בשנת 1991, עברה המשפחה למכבים ושקד עבר לעבוד כרופא עצמאי עם קופות החולים. " כשאתה רופא במערכת הציבורית,  אין לך זמן לכלום, אתה עובד 24 שעות ביממה. אז החלטתי לעשות שינוי, לדאוג לביתי ולעבוד רגוע יותר, לפי לוח הזמנים שלי." כשעשה את השנוי, החלה הסביבה הקרובה לחשוש ששקד לא ישתעמם. "קנו לי ערכות של בדים, צבעים ואמרו לי שאני צריך לחזור לצייר. אשתי מצאה סטודיו של אמן בשם אבי עזרא בגבעתיים והציעה שאסע לצייר שם". מאז, שקד לא הפסיק.  הוא קורא לעצמו צייר של יום שישי, מפני שבכל שישי הוא מכבה טלפונים ונוסע לכמה שעות לסטודיו בגבעתיים כדי לצייר. בעשרים שנה האחרונות, הספיק שקד לצייר מאות תמונות ולהציג מעל עשר תערוכות משלו בחו"ל ובארץ. שקד מצייר הרבה נופים וטבע, אותם הוא מצלם בטיוליו הרבים ומתוך הצילומים יושב ומצייר. "אני מטייל הרבה בעולם ומצלם ואחר כך בוחר לי נושאים מתוך הצילומים."

שקד בוחר להשאר נאמן למקור ומצלם את כל התמונות במצלמת קודאק ישנה עם פילם. " זה נותן לי איכות הרבה יותר טובה, יותר טובה מכל המצלמות הדיגטיליות של היום. יש צלם בגבעתיים שמביא לי סרטים של קודאק. אמנם לא ניסיתי לצלם בדיגיטלי אבל אני מעדיף להשאר עם הפילם."

בשבוע הבא, תפתח במוזיאון האדם והחי (פארק לאומי רמת גן) תערוכה נוספת שלו "רשמים מעולם חי". התערוכה מבוססת על בעלי החיים המיוחדים והנדירים שראה, צילם וצייר במהלך טיול לגאלאפאגוס, דרום אמריקה. "בשנת 2008 נסענו לדרום אמריקה לראות מה מחפשים שם כל הצעירים שלנו. עלינו למאצ'ו פיצו ולגאלאפגוס ולקרחוניים המתנפצים. התרשמתי שם מאד מבעלי החיים  הנדירים והמיוחדים". ואכן בתערוכה יש ציורי חיות מדהימים. שקד צייר כלבי ים, איגואנות, צבים נדירים, ציפורים מיוחדות ועוד.

קוף בחדר מיון

אבל הבחירה של שקד בבעלי החיים כנושא הציור האחרון שלו, אינה מקרית. החיבור שלו איתם חזק עוד לפני לימודי הוטרינריה. "אל תשכחי שיש לי רקע בפרות. מאז ומתמיד התעניינתי בבעלי חיים. בנוסף,  בשנות השמונים הייתי הרופא האישי של מנהל הספארי דאז, צבי קירמאייר ז"ל. הוא היה איש חולה ואני הייתי מלווה אותו לכל המקומות, אליהם הוא היה מוזמן - כנסים, גני חיות, ספארים שונים." החיבור עם קירמאייר איפשר לשקד ולמשפחתו להכיר את הספארי היטב. "היות והייתי הרופא שלו,  כל ימי ההולדת של הילדים היו הספארי, הבת שלי טיפלה בחיות שם ואפילו גידלנו שם זוג אריות קטן. זה בהחלט עשה קצת געגועים לווטרינריה,"

בדיעבד, היית מעדיף להשאר בוטרינריה?

"לא, כי הרפואה מנצחת. זה תחום הרבה יותר מעניין, אפשר לדבר עם האנשים, להבין אותם."

שקד מסביר שהאנטומיה של בעלי החיים דומה לזו האנושית. "בעיקר אצל היונקים, כמובן. זה בולט מאד במיוחד אצל הקופים, יש קופים מאד אינטלגנטים." שקד נזכר בסיפור שמדבר על הדמיון. "ד"ר קירמאייר, אהב מאד את האורנגוטנגים. בזמנו, כל קוף כזה עלה לספארי בסביבות חמישים אלף ש"ח. אמנם אני רופא פנימי אבל בנוסף להיות רופאו האישי, הוא שאל אותי גם שאלות על החיות, שימשתי גם כיועץ לוטרינר הספארי, היה פעם אורנגוטאנג אחד שחלה וקירמאייר צלצל לשאול אותי מה לעשות איתו. החלטנו לקחת אותו לתל השומר לחדר טראומה. לקחנו אותו בלילה, כדי שאף אחד לא יראה, בלי ידיעתו של מנהל בית החולים. הגיע מנהל הטיפול נמרץ, טיפל בו כמו באנשים, עשה לו ניקור מותני, כמו טיפול נמרץ רגיל. אמנם לא היתה הצלחה במקרה הזה והוא נפטר בסוף, אבל הם ממש כמו בני אדם. גם ההבעות שלו היו כמו בני אדם, ראו שהוא סובל."

שקד מציג בפניי את ציורי התערוכה החדשה ואני מתפעלת מרמת הדיוק של הפרטים ומהעובדה שהאיגואנה נראית כאילו עומדת לצאת מהקאנבס. "לוקח לי ארבעה, חמישה ימי שישי לסיים ציור כזה" הוא אומר. יחד עם דורון פולק, האוצר שלו, הציג שקד כבר את עבודותיו באחת עשרה תערוכות, בישראל, לונדון, פריס ובריסל. סגנון הציור שלו משתנה מתערוכה לתערוכה ובנוסף לציורי נוף וחיות, צייר גם  נוף אורבני בבריסל  בתערוכה שהציג שם ונקראה חזרה לבריסל.

בשביל הנפש

כשאני שואלת אם אפשר להתפרנס מציור, שקד צוחק. "ממש לא, אולי יש יחידי סגולה כאלה שיכולים אבל הם בודדים. ממש כמו ברפואה, דרך אגב. אישתי מנהלת מרפאה היום והיא לא יכולה לפרנס משפחה עם המשכורות שהיא מקבלת.  הציור והתערוכות הם רק כיף, בשביל הנפש. אני לא אגיד שאני לא מוכר  קצת, בחיי מכרתי פי 20 ממה שואן גוך מכר בחייו, אבל זה לא העניין. הפתיחות הזו של התערוכות היא כיפית, אנשים באים, רואים את הציורים, אומרים 'כמה יפה אתה מצייר'.  אל תשכחי שהציור מלווה אותי מגיל שמונה, זה חלק מהחיים שלי. זה מפתח אותי כל הזמן, אבל אני לא שואף לעשות בזה קריירה. אני במקצוע שנחשב מאד תובעני ולכן הציור הוא משני אבל הוא חלק בלתי נפרד מהרפואה וממני. זה נותן לי שקט, אני מתנתק  ומצייר".


 

מגן על החיסון

נושא החיסונים שעלה לאחרונה לכותרות, הוא נושא  הקרוב לליבו של דוקטור יחיאל שקד "אני במקצועי מומחה למחלות זיהומית ונושא החיסונים קרוב לליבי" הוא אומר. "עד היום אנשים לא יודעים שהחיסונים הם אלה ששינו את פני הרפואה. אנשים שואלים אותי תמיד ואני עונה שבגלל החיסונים יש יותר מדי אנשים על כדור הארץ. בשנת 1911 השתוללה בעולם שפעת שנקראה השפעת ספרדית.  חמישים מיליון איש מתו מהשפעת או מתוצאותיה. אנשים לא מבינים את החשיבות הרבה שבחיסונים במיגור מגפות מהעולם."

לאחרונה פורסם כי משרד הבריאות פועל להכנסת חיסוני שפעת לבתי הספר, כבר בשנת הלימודים הבאה. אתה גם בעד?

"בוודאי שאני  בעד.  זאת אחת מהדרכים האפקטיביות לחסן את האוכלוסיה כי ההורים לא יקחו את הילדים לבד. חיסונים בבתי הספר תמיד יהיו יותר טובים מחיסונים במסגרת פרטית או מול לקרוא לאנשים להתחסן. הרי בתחילת החורף, כשקוראים לאנשים להתחסן רק 20% מהאוכלוסיה מגיעה. אבל רק כשמודיעים בתקשורת, ששני אנשים נפטרו מסיבוכים של שפעת, כולם מגיעים להתחסן ואז נגמרים החיסונים. לבתי הספר פשוט מביאים כמות חיסונים של מספר התלמידים ומחסנים. מי שלא רוצה, לא יתחסן, אבל הרוב תמיד יתחסן וזאת דרך מצוינת וחשובה למנוע תחלואה".

ומה עם האמירה שלמעשה משתמשים בילדים הקטנים הללו כאמצעי לעצירת המחלה?

"בצבא, חצי מהאוכלוסיה, הילדים שלנו הם בשר תותחים, משתמשים בהם לזה. מישהו מדבר על זה? לא. ברור שמשתמשים בילדים כי הם מפיצים הרבה פעמים את המחלות האלה. הם מדביקים את הקרובים שלהם ואת הסביבה. אף אחד לא משתמש בילדים, זו הדרך הכי נכונה למנוע תחלואה בכלל האוכלוסיה. 

מה בנוגע לחיסון הפפילומה נוכח הסיכונים שבחיסון?

"זה חיסון חשוב מאד. מדובר בנשים צעירות, מערביות לבנות, והמשפחה דואגת ובצדק. בוודאות הייתי נותן את החיסון לבת שלי. המקרים של הפגיעה מתגמדים לעומת התוצאה הסופית של מניעה של סרטן צוואר הרחם. את יודעת לאיזה ייסורים גורמת המחלה?".

מה אתה חושב על ציבור האנשים שבוחר לא לקחת חיסונים?

 " יש אוכלוסיות שלמות שלא מיישמות את הוראות משרד הבריאות, כמו למשל החרדים שטוענים שהכל מידי אלוהים. הן גורמות לכך שכלל האוכלוסיה תהיה פגיעה יותר. הדבר, שנקרא גם אבעבועות שחורות, נעלם מהעולם כי היה החיסון הראשון של פסטר. הדבר הרג מילוניי אנשים ובזכות העלמותו היום כבר לא נותנים את החיסון. "

בתמונה יחיאל שקד. היה מתגנב לביתו של שמעון פרס כדי לראות את בן גוריון  צילום אינגריד מולר

יאיר דנון