אלי קדם
קחו נשימה עמוקה

קחו נשימה עמוקה

בספטמבר 2011 נפטר אביה של נאווה סלור. "מאחר ואמי נפטרה לפני שנים רבות אחי ואני היינו קשורים מאד לאבי. הוא היה בן שמונים, בריא ופעיל, ופתאום ללא כל הכנה מוקדמת גילו אצלו סרטן. בחודשיים האחרונים לחייו מצבו הלך והתדרדר, הוא חש חולשה וחוסר תיאבון וסבל מדיכאון. זו הייתה תקופה קשה גם עבורי - לעבוד, לנהל בית ולהתמודד עם מחלתו. הסרטן הלך והתפשט, הוא ואני ידענו שהוא עומד למות וכל אחד מאיתנו ידע שהשני יודע אך לא דיברנו על כך. קצת לפני שהוא נפטר התחלתי לחפש מישהו שידבר איתו כי לא הייתי מסוגלת. זה דבר שמאפיין את הקשרים שלנו עם הקרובים לנו, יש דברים כואבים שעליהם אנחנו לא יכולים לדבר, כאילו אם לא נדבר זה ייעלם, אבל זה בדיוק ההיפך. פניתי לפסיכולוגים כדי שימצאו מישהו שישוחח איתו אך למחרת הוא כבר נפטר". 

כשסלור מדברת עיניה דומעות ומסגירות את ההחמצה שהיא חשה ואת הכאב. "כשאבא נפטר שמעתי לראשונה על עיסוק שנקרא "מלווה רוחני" והחלטתי ללמוד ולעסוק בזה כדי לסייע למשפחות שאינן יודעות איך לדבר "על זה". למדתי שנה במרכז ללימודי גוף ונפש ואחר כך שנתיים לימודי סי.פי. אי, אצל אלי שרון שעוסק בכך הרבה שנים. בארה"ב בכל בית חולים יש מלווה רוחני זמין ונוכח בכל עת אך בארץ עוד אין מספיק מודעות לזה. בתחילה לא סיפרתי שאני לומדת ליווי רוחני כי למילה "רוחני" יש קונוטציה בעייתית. לא מזמן פנתה אליי לייעוץ אם לבן בכיתה ג' שהיו לו לאחרונה בעיות בבית ובבית הספר והיא התקשתה להתמודד עם זה. שאלתי אותה אם משהו בחייהם השתנה והיא אמרה שאביה חולה והילד מאד קשור אליו. העליתי את האפשרות שיש קשר בין הדברים והיא אמרה: "אני משתדלת לא לדבר איתו על זה כי הוא מאד קשור לסבא". אבל, היא כמעט לא בבית כי היא רוב הזמן עם הסבא והוא שומע הכול. ממקום של רצון טוב אנחנו עושים את ההיפך ממה שנחוץ, הילדים בונים לעצמם עולם של סיפורים והבדידות קשה מאד". 

מאגר של טראומות

השינוי שעבר על נאווה סלור החל עוד בשנת 2007. נאווה, המוכרת יותר כנאווה מ"אמירים" שבמרכז מכבים, היא תושבת רעות, נשואה ואם לארבעה. היא למדה ייעוץ חינוכי באוניברסיטת תל אביב ולאחר שעבדה שנתיים בביה"ס מו"ר ייסדה לפני עשרים שנה את מכון "אמירים" שבו כשלושים אנשי מקצוע בתחומי פסיכולוגיה, הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק ועוד. נאווה מנהלת את המקום עד היום. בשנת 2007 היא למדה פסיכולוגיה קוגניטיבית התנהגותית, המוכרת כ CBT, תחום טיפולי ממוקד מטרה המיועד לאנשים מודעים לעצמם אשר תקועים בדפוס התנהגותי אשר מקשה עליהם. "כשהתחלתי לטפל באמצעות CBT הרגשתי שחסרים לי עוד דברים בארגז הכלים והאינטואיציה הוליכה אותי ללמוד טיפול ממוקד גוף בטראומה. בתחילה חששתי כי תמיד הייתי מחוברת יותר לחשיבה ולראש ועניין הקשב לגוף היה זר לי. הלימודים התקיימו בישיבה על כריות על הרצפה, למדתי שם שנה שלמה כי החלטתי להיפתח ולתת לזה סיכוי. הבנתי שכל אירועי החיים נצרבים בגוף לפני שאנחנו מבינים אותם בראש. הגוף הוא מאגר של טראומות, 'סטרסים' ופסולת פיסית ורגשית. חלק מהעבודה שאני עושה היום הוא ללמד את האנשים לשחרר את החשיבה, את ה mind, את הדפוסים האוטומטיים. במסגרת הלימוד ממוקד הגוף התמקדנו גם בנשימה. ביוני 2012 עברתי סדנה של חמישה ימים לניקוי רעלים בקפריסין ובמהלכה לא אכלנו, רק לקחנו תוספים. כיום אני לא צמחונית ולא טבעונית, אני אוכלת דגים וביצים אבל לא נוגעת בגלוטן, בסוכר, במוצרי חלב ובקפה. במהלך הסדנה הציעו ללמוד "ריברסינג" (להיוולד מחדש) וזה 'העיף' אותי, חוויתי שם תחושות חדשות בגוף והרגשתי שהגוף שלי משחרר את כל מה שתקוע בפנים. מאז אני מחוברת לזה וגררתי אחריי גם את כל המשפחה." 

כל המשפחה זוכה

"הריברסינג עשה אצלי ואצל משפחתי שינוי אדיר" ממשיכה סלור לספר. "הוא סייע לי להגיע לאיזון בין מה שאני רוצה לבין מה שאני צריכה, זה גורם לי אושר פנימי ושמחה. בתחילה המשפחה לגלגה עליי אבל עכשיו אנחנו מתרגלים ריברסינג באופן קבוע. כיום אני לא לוקחת כדורים, למרות שאיני אומרת לאחרים מה לעשות. לי זה מתאים. מאז ומתמיד היו לי בעיות בגרון וסבלתי מדלקות, כשנולדו הבנות הגדולות אפילו ביקשתי טיפול מונע כדי שלא אדביק אותן. הגרון הוא המקום של להשמיע את הקול שלך. היום הכול עבר, אם יש לי כאב אני כבר יודעת מאין הוא מגיע. כאב רגשי ונפשי אני ישר מרגישה בגרון ואז אני עושה נשימות ומקשיבה לגוף והגוף שלי מוציא את זה באמצעות ליחה". 

גם בעלה התחיל לתרגל ריברסינג לפני כשנה וחצי. "הוא התקשר מהדרך ואמר שהוא עומד להקיא. בדרך כלל כששומעים דבר כזה אנחנו נבהלים אבל אני אמרתי לו: "מעולה, כנראה יש עוד משהו שאתה צריך להוציא". הוא פשוט שחרר את זה, זו הרגשת ריחוף שאתה רוצה לשמר כל החיים, זה שינוי תודעתי. אני יודעת שזה נשמע דמיוני אך החיים בבית השתנו מקצה לקצה. כל שינוי שאדם עובר משפיע גם על הסביבה, על הזוגיות ועל היחסים החברתיים. אנחנו משפחה מתפקדת ומצליחה אבל האנרגיות, הביטחון העצמי והיכולת להעז השתנו. הבת שלי אמרה לי שזה שינה לה את החיים, היא עובדת כבימאית תיאטרון והלחץ המופעל עליה גדול, ראיתי איזה מחיר היא שילמה בעבר על כך שהכול תמיד צריך להיות פרפקט". 

טיפול ממוקד

"ריברסינג" היא בעצם טכניקה של נשימות עמוקות שנעשית בהדרכה ופעמים רבות היא משולבת עם טיפול נוסף "אני מטפלת באנשים במצבי משבר כמו דיכאון או חוסר שינה הגורמים לירידה בתפקוד ומשלבת טיפול CBT וטיפול ממוקד גוף כאשר כל מפגש מסתיים בריברסינג בו שוכבים על הגב ונושמים באופן מודרך דרך הפה. זה שונה ממדיטציה שבה יושבים, נושמים ומתכנסים פנימה". 
נאווה מאמינה שהשיטה מסייעת גם במניעת מחלות. "ד"ר אוטו ורבורג זכה בפרס נובל לחקר נשימה תאית לאחר שגילה שתאי סרטן לא מקבלים את האנרגיה שלהם מחמצן. 
בריבסינג מכניסים לגוף המון חמצן, זה מעיף אנרגיה ומשחרר פסולת פיסית ונפשית מהגוף. יש אנשים שמודעים לכך שבמצבי לחץ הם סובלים מכאבי בטן ובזכות הטיפול הם נפטרים מזה. לפעמים משתחררים דברים לא פשוטים שלא תמיד אנחנו מודעים להם והיו גם נשים שזה שיחרר אצלן טראומות מיניות. בצד הטיפול הפרטני יש גם סדנאות. לשם מגיעות, למשל, נשים עם בעיות שינה, כאבי בטן, ומערכות יחסים בעייתיות עם הילדים. יש כאלו שמגיעים עקב התקפי חרדה שמלווים אותם שנים. בסדנה אני מעלה בכל פעם נושא אחר, מחשבות אוטומטיות, רגשות ונשימה, "הילד הפנימי" ועוד. מקבלים דף אישי עם שאלות ואז נשכבים ונושמים במשך 45 דקות, בסיומן מי שרוצה יכול לשתף. באחת הסדנאות, במפגש הרביעי, השתחררה אצל אחת המטופלות טראומה של פגיעה מינית. זה דבר אינטימי ומי שמבין יכול לזהות את זה דרך הנשימה והאנרגיות שמשתחררות. במקרה הזה זיהיתי משהו אישי, המטופלת נשארה לאחר הסדנה ושוחחנו. אנחנו משוכנעים שכדי להצליח צריך להיות בשיא הלחץ, זו אמונה מגבילה שגורמת לך להיות בלחץ אם אתה לא בלחץ. אני מאמינה שכמו שאנחנו מנקים מידי פעם את הבית והאוטו למה לא לנקות גם את הגוף והנפש? לאחר מספר טיפולים רצופים המצב הרגשי והנפשי משתפרים  ואז תדירות הטיפולים משתנה. כדי שזה יעבוד אדם צריך להיות מודע ולרצות את זה ואז זה עובד כמו כפפה ליד. יכולת הריפוי נמצאת אצלנו בתוך הגוף ולכן זה עובד מהר. כשאנחנו עובדים על כושר גופני, אם מפסיקים להתאמן מאבדים את הכושר ולכן אנחנו מנסים להתמיד. גם כאן צריך להתמיד בנשימות אך הבעיה היא שכשמדובר בנפש אנחנו נוטים להזניח את עצמנו. אחרי תקופה ארוכה שבה אנשים חווים מנעד רחב של תחושות בעקבות הריברסינג אפשר כבר לתרגל את זה בבית אבל לא מומלץ להתחיל בזה לבד בלי הדרכה". 

להיות איתם

בצד הריברסינג החליטה נאווה לעסוק בפועל בליווי רוחני. "עשיתי פרקטיקום במעונות "בית בלב", רשת של "מכבי" בתל השומר, במחלקת שיקום ובמחלקה לטיפול סיעודי אונקולוגי מורכב. עבדתי שם עם המאושפזים האונקולוגיים ועם אלו שעברו אירוע מוחי. זה מקום שיקומי, יש אנשים שנמצאים בו לזמן מוגבל ואחרים מאושפזים למשך שנים רבות. יש גם אנשים במצבי תפקוד מינימאליים שלא מתקשרים. אנשים שואלים אותי מה ההבדל בין ליווי הרוחני לטיפול פסיכולוגי ואני מסבירה שבטיפול יש בעיה ויש מומחה שבא לעזור, יש מטרות. בליווי אין מטרות, אתה אמור להיות עם מי שאתה מלווה במקום בו הוא נמצא.

אני מלווה כעת באופן אישי חולת ALS (מחלה נוירולוגית ניוונית) בת 64. בתחילה הגעתי אליה הביתה ובשנה וחצי האחרונות אני מגיעה אליה לבית החולים. כשהכרנו היא עדיין הלכה אך כבר לא דיברה ותקשרנו באמצעות כתיבה על גבי לוח מחיק. המצב התדרדר וכיום היא שוכבת ולא זזה ורק הראש עובד". על השאלה מה עושים בליווי של אדם במצב כזה היא משיבה: "זה להיכנס למקום שאף אחד אחר לא נכנס אליו, ליצור קשר עין, לשיר, להשמיע את הקול ואת הכאב שלה ואת הרצון שלה לא להמשיך לחיות. הצוות הרפואי עושה את הפרוטוקול הרפואי ואילו המלווה הרוחני נכנס למקום שבו אף אחד לא נמצא, לא הרופא, לא האחות ולא העובדת הסוציאלית. כשהיא רואה אותי היא דומעת, אני שרה לה שיר שאימא שלי כתבה והוצאנו בספר לאחר מותה. אני מתפללת עבורה, מחברת לה תפילה וכותבת על הקושי שלה, מבקשת שהיא לא תסבול. אני מדברת אליה בקול רם על המוות ועל הסיום, על כך שבמקומה אני הייתי סובלת נורא ומפחדת. באחד המקרים האחות נזפה בי ואמרה לי שאדבר איתה רק על דברים טובים. ליווי רוחני מיועד לא רק למי שעומד למות אלא גם לאנשים אחרי אירוע מוחי או אחרי ניתוח אורטופדי שיכולותיהם נפגעו. ליוויתי אדם בן שבעים שחלה בסרטן סופני. העובדת הסוציאלית דיווחה לי שהוא לא משתף פעולה ואמרה לי: "תנסי, אולי תצליחי". בליווי רוחני אין דבר כזה להצליח. הגעתי אליו, הוא כבר לא יכול היה לדבר אז התבוננתי בו, ליטפתי אותו, הבאתי לו מיץ תפוזים שאהב ושתינו יחד. זה נתן לו רגעים מתוקים כדי להעביר את הזמן שנותר לו. הרבה פעמים כשיש משפחה הליווי הוא גם לבני המשפחה כי היא עוברת משבר גדול ואנשים נמצאים במצוקה. אני יודעת את זה גם  מעצמי. ליוויתי מישהי שעברה ניתוח אורטופדי והייתה מרותקת לכסא גלגלים. בעלה היה ממש אבוד, פתאום כל הבית היה עליו. ליוויתי במקביל גם אותה וגם את המשפחה, הם היו חרדים וצמאים למישהו שיקשיב להם ויכיל את התחושות הקשות. במקרה אחר אישה בת תשעים סבלה מאירוע מוחי קל ואיבדה את היכולת לסרוג, זה מאד כאב לה. ישבתי איתה והיא סיפרה לי על כל הרומנים שהיו לה עם בחורים, דברים שלא הייתה יכולה לספר לילדים שלה. עברתי תהליך של התמודדות עם אובדן כדי ללוות אנשים בתהליך המוות. ליוויתי טייס לשעבר בן שבעים וחמש, ערירי שליווה את אשתו ב"בית בלב" עד למותה שנה קודם ולאחר מכן חלה בסרטן. רק אחרי שנפטר נודע לי שיש לו בן בארה"ב. בליווי לא הכול מתוכנן וצריך להיות יצירתיים. טיילתי איתו לחורשה, שרתי לו, שמעתי ממנו סיפורים וכשחששתי שהוא מתחיל לראות בי תחליף לבת הזוג שלו העליתי את זה במסגרת ההדרכה שלי. קיבלתי לגיטימציה לכך שזה בסדר. הייתי עבורו מישהי שדאגה לצרכיו הנפשיים, עודדתי אותו לדבר על חייו ועל געגועיו לאשתו, והייתי אצלו בפעם האחרונה יום לפני שנפטר. אני חושבת שריברסינג הוא מעין נשימה של תינוק ואני נמצאת במסע החיים מההתחלה של הנשימה ועד לנשימה האחרונה". 
מה נותן לך הליווי הרוחני?
"קודם כול זה כמובן תיקון על מה שאבא שלי לא זכה לקבל. כשאני יוצאת ממפגש ליווי אני דבר ראשון צריכה לנשום הרבה ולדמוע. אני נותנת משהו שאי אפשר לתאר במילים לנשמה שמצויה בכאב. זה נותן תחושה של סיפוק עילאי, אני רואה בזה זכות גדולה. אני מאמינה שהשליחות שלי בעולם הזה היא להנחיל גם את הליווי הרוחני וגם את הריברסינג לכמה שיותר משפחות, לתת לאנשים חיים יותר רוחניים כדי למצות את הפוטנציאל שבחיינו".

בתמונה סלור: "הבנתי שכל אירועי החיים נצרבים בגוף לפני שאנחנו מבינים אותם בראש". צילום אינגריד מולר

יאיר דנון