רמי לוי
קטן אבל מקצוען

קטן אבל מקצוען

אריאל קסורלה המחזיק ברישיון רכיבה חוקי על אופנוע מוטוקרוס, הוא רק בן 8.5. בראש השנה האחרון התחרה קסורלה, תלמיד כיתה ד' ב"מעוז המכבים", בפעם השנייה בחייו בסבב אליפות הארץ ברכיבה על אופנועי מוטוקרוס. תחרויות מוטוקרוס מתקיימות במסלולי שטח הכוללים עבירויות קשות כגון במפרים, קפיצות, סיבובים, שטחי בוץ וחול. במרוץ הראשון שהתקיים לפני כחצי שנה, בסבב הראשון מתוך 8 סבבים שנתיים, זכה אריאל במקום השני בקטגוריית הילדים בגילאי 8-12, למרות שהיה אחרי 5 חודשי אימון בלבד. בתחרות שנערכה החודש הוא כבר הספיק לצבור מעט יותר ניסיון ברכיבה והציג איכויות מקצועניות.

עד לפני פחות משנה מרוצים אלה לא היו חוקיים בארץ והתקיימו בצורה חשאית. מאז שעבר חוק הספורט המוטורי בכנסת ובו אושר לייבא אופנועי מוטוקרוס מקצועיים באופן חוקי ולנהל תחרויות רשמיות בענף זה, תפס הענף תאוצה מטורפת וכל חודש מתקיימת תחרות רכיבה. ילדים מגיל 8 יכולים להשתתף בתחרויות לאחר שהוציאו רישיון לרכיבה ספורטיבית מטעם הרשות לנהיגה ספורטיבית ומשרד התחבורה, לרכוש אופנוע בגודל המתאים ולהתאמן באופן חוקי. האימונים על אופנועי מוטוקרוס אינם נעשים על הכביש וגם לא בשטח אלא רק במסלולי מוטוקרוס המאושרים על ידי רשות הרכיבה הספורטיבית ומשרד התחבורה. מקצי אליפות הארץ נערכים אחת למספר שבועות במסלול המיוחד שהוכשר לכך בשטח מכון וינגייט, וכולל עבירויות רבות ויציעים גדולים למען קהל הצופים.

אם לא לומדים אין אופנוע

במשפחת קסורלה ארבעה בנים. הבכור עידו, חייל בסדיר, והתאומים ינאי ועמית תלמידי כתה י''ב, רוכבים בעצמם על אופנועי שטח מגיל 16. האבא דודי, 43, מפקח בנייה במקצועו, רוכב כל חייו על אופנועי כביש ושטח. חלומו הגדול היה מאז ומתמיד להתחרות כנהג מרוצים על אופנוע, אך היות והתחום מעולם לא היה חוקי בארץ לא התאפשר לו להגשים את חלומו. כעת הוא החליט לממש את החלום בעזרת בנו הצעיר אריאל. האמא שנית היא היחידה שאינה רוכבת אך תומכת בתחביב המשפחתי במלוא המרץ. המשפחה רוכבת ביחד, הבנים מטיילים בשבתות וחגים, לומדים להכיר את הארץ דרך הגלגלים, לומדים לנווט, להכיר תנאי שטח וכמובן לתחזק את האופנועים שברשותם בעצמם.

דודי: "יש יתרון עצום לשותפות משפחתית בתחביב שכזה, המגבש מאוד את כל המשפחה, לכולנו יש נושא משותף לדבר וללמוד. גם בהיבט העיוני וגם המעשי אנחנו מטפלים כולם ביחד. הילדים כולם למדו לעבוד ואריאל יותר מכולם. הוא פותח בוקסות, משמן, מחליף פילטרים ומכיר את כל המערכת. התחזוקה של האופנוע חייבת להיות שוטפת. עם הגדולים - אחרי כל רכיבת שטח צריך לשטוף את האופנועים, להדק את הברגים, ולדאוג לתחזוקה השוטפת. במהלכים פשוטים אפשר לעשות את הדברים האלו לבד ולא חייבים מוסך. מספיק חוש טכני מינימאלי," והוא מוסיף: "כל נושא גיל ההתבגרות עבר יחסית בקלות בבית בזכות התחביב המשותף, הילדים היו עסוקים בלא לריב עם הוריהם אלא להתחבר אליהם. אם עושים את זה נכון, לכל נושא האופנועים יש תוסף מדהים מבחינה חברתית. מבחינתנו זה היה שוט מטורף ללימודים וגם לגבי התנהגות נאותה. "אם לא לומדים אין אופנוע". לבנים היה כל כך חשוב לא לאבד את העניין שהם ידעו שקודם כל לימודים ואם הכל בסדר הם יקבלו את האופנוע. וחשוב לציין את סדר העדיפויות בבית, האופנוע תופס מקום של כבוד אבל קודם כל הלימודים. אריאל תלמיד מצטיין וכל האחים תלמידים מעולים. התחביב לא תפס את מקום החינוך והלימודים אלא השתלב בחיים בבית".

 

אריאל:   לאחר החלקה קלה התמקם במקום הרביעי (צילום: יוני לאביץ)

אריאל מודה שבזכות הרכיבה הקשר עם כל בני המשפחה התהדק. אחיו הבוגרים מאד תומכים ומפרגנים לו. לראייה בתחרות האחרונה כולם התייצבו סביב המסלול, עודדו, צילמו, ובראשם אמא שנית שניצחה על המקהלה, רצה בעקבותיו של אריאל ועוקבת בדריכות אחרי השגיו.

סוג של בגרות

בשנה שעברה אריאל ניגש להוציא רישיון רכיבה ספורטיבית על אופנוע מוטוקרוס. ההליך כלל בדיקות רפואיות, תדריך עיוני ארוך ומבחן שליטה כולל רכיבה במסלול סלאלום ושווי משקל. אריאל: "עברנו תדריך של כ-4 שעות. אחרי התרעננות של כשעתיים עשינו מבחן אמריקאי על התדריך שעברנו, שאלות כמ ו- מה יש במסלול, סוגי דגלים, ממה בנוי המסלול, וכל חוקי מסלול המוטוקרוס. אחרי המבחן המעשי קיבלתי רישיון לרכיבה ספורטיבית."

את האימונים הוא מבצע במסלול מאושר במושב לא רחוק ממודיעין באופן סדיר בין פעם לפעמיים בשבוע ועם מדריך מקצועי, אלוף הארץ לשעבר רועי שלומי. אביו נוכח בכל האימונים ולא עוזב אותו לרגע. האימונים נמשכים בין שעה וחצי ל- 3 שעות בכל פעם. בשביל אביו מדובר בחוג לכל דבר, ממש כמו חוג רכיבה על אופניים. ברשותו של אריאל אופנוע קטן מסוג קוואסקי המותאם לגילו ומימדיו ,65cc , 2 פעימות. "הקוואסקי ידוע כאופנוע המותאם ביותר לגילאים אלו בכל העולם" מתפעל דודי, "לראשונה גם בארץ שלנו החלו להכשיר דור של נהגים צעירים שיהוו את העתודה לאופנועני המוטוקרוס שיתחרו בארץ ובחו''ל בעתיד. כדי להתחרות בספורט הזה חייבים להיות חזקים ובריאים בצורה בלתי רגילה" מסביר דודי, "הרכיבה אצל אריאל מחייבת כושר גופני, קואורדינציה, יכולת ריכוז והקשבה, ללמוד לשלוט במצבים קשים, שליטה עצמית, זה הביא אותו לאיזה סוג של בגרות ורוגע שלא מאפיינת ילדים בגילו." ואריאל מוסיף: "רוב הרכיבה נעשית בעמידה והיא מאמצת את כל השרירים בגוף. הקושי ברכיבה הוא להחזיק חזק עם הרגליים. זה מאמץ את השרירים וגם צריך להיות מאד מרוכז."

אין ספק שתחביב הרכיבה מצריך גם השקעה כספית ניכרת, אך דודי טוען שהוא לא בטוח שמי שמשקיע ברכיבה על אופניים באופן מקצועי, משקיע פחות כסף מאשר רוכבי המוטוקרוס: "ההשקעה הראשונית היא הכי גבוהה. צריך לרכוש אופנוע מתאים, ציוד רכיבה הכולל מגינים לגוף, "צבי צב"- שלד מיגון חזה וגב, קסדה טובה, משקפי אבק, כפפות, מגפי רכיבה, מגיני ברכיים ומגיני מרפקים.  החליפה של אריאל נקנתה בשלבים". אריאל: "בהתחלה אבא קנה לי את המכנס, אחר כך קיבלתי את החולצה ואז הוא התאים לי את הקסדה והאחים שלי קנו לי את המשקף. יום לפני התחרות משפצרים את האופנוע, מנקים, מתקנים, מכינים אותו, מחזקים ברגים, מותחים שרשרת, משמנים אותה, מנקים פילטר אוויר, אני לומד לעשות את כל זה  ואחרי שהתחרות נגמרת צריך לעשות שוב הכל מחדש."

להטוטי אופנועים וטרקטורונים באוויר

החודש כאמור, התקיים הסבב הרביעי מתוך שמונה סבבים בעונה, כשהפעם התחרות שולבה בהפנינג גדול של רכיבת אקסטרים ומופעי פריסטייל של רוכבים מקצועיים שהוזמנו מאיטליה והפגינו ביצועי להטוטנות על אופנועים וטרקטורונים באוויר. במקום נערכו רכבי כיבוי והצלה, נבנה אזור תקשורת ומתחם נפרד לאופנועים. המסלול בווינגייט אשר מארח את התחרויות כל השנה, הוכשר על מנת לארח ולערוך תחרויות מסוג זה, ועומד בתקנים הבינלאומיים להקמת מסלול מקצועי ראוי, אתגרי וססגוני המשלב בתוכו טריבונות צפייה גדולות. במסלול שאורכו מעל קילומטר שולבו אלמנטים רבים המכתיבים רכיבת מוטוקרוס קשה, רמפות לקפיצה, אזוריים טובעניים וחוליים, בוץ, סיבובים חדים ומתונים, עליות ומורדות, קו הזנקה וסיום.

להטוטים באוויר

בחלק התחרותי הרוכבים חולקו לקטגוריות על פי גיל וניסיון: סופר ג'וניור (גילאי 8-12), ג'וניור (גילאי 12-16), אינדורו עממית (מגיל 16 ומעלה, פתוח לכל אופנועי האינדורו, אופנועי עבירות המותאמים לתנאי רכיבה קשים כגון סלעים ), מוטוקרוס עממית (מגיל 16  פתוח לכל אופנועי המוטוקרוס המתחרים במסלולים) ואינדורו ומוטוקרוס מקצועית- הקטגוריה הכי חזקה.

קסורלה שהפגין רכיבה איכותית ויציבה לאורך כל המקצה של הצעירים נע בין המקום השני לשלישי לאורך כל התחרות אך לאחר החלקה קלה התמקם במקום הרביעי המכובד. יש לציין שהילד שהוביל במקצה, רוכב ומתאמן כבר מעל 3.5 שנים באירופה. הקהל מסביב לא הפסיק לעודד, יצא מגדרו מתצוגת הרכיבה הבלתי אפשרית של ילדים כה צעירים. כמובן שכשהבוגרים המקצוענים עלו למסלול האווירה התחממה עוד יותר.

אריאל: "לפני הכניסה למסלול התרגשתי מאד, היתה מסביב אחלה אווירה של רכיבה והייתי מלא אנרגיה. במקצה של גילאי 8-12 היו איתי 9 רוכבים, ביניהם רוכבת אחת, אני מכיר את כולם מהאימונים, אני הכי צעיר ביניהם. אחרי התחרות הרגשתי מותש מרב מאמץ, עשיתי שחרור שרירים ולקח לי זמן להירגע." אריאל מודה כי חלומו הגדול הוא להגיע יום אחד לרכב על קוואסקי 450KX, להיות רוכב מקצועי ולזכות במקום ראשון באליפות העולם. בתכניות של דודי לעבור הדרכה מקצועית בחו''ל על מנת שיוכל להדריך ילדים כאן בארץ ואולי לפתוח בי''ס לרכיבה מקצועית.  בחודש הבא הם יתייצבו שוב על המסלול לתחרות הבאה, אריאל על האופנוע ודודי מעודד לצד המסלול.

ארבעה אופנוענים פלוס בעל

שנית, אם המשפחה, שעובדת לצידו של דודי במשרד המשפחתי, מגדלת 4 אופנוענים פלוס בעל "חולה" רכיבה, אבל בעצמה אינה רוכבת. "דודי ואני ביחד מאז התיכון, כל החיים הייתי לצידו, עוד מאז שהוא עצמו החל לרכב. אנחנו משפחה לא שגרתית" היא מודה, "אנחנו משפחת מוזיקאים, טיילים ורוכבים אבל יש פה סדר, קודם כל לומדים אצלנו להיות בן אדם, תלמיד, ואחר כך רוכב אופנוע".

בכל זאת לא כל אמא מאפשרת לילדיה לעלות על אופנוע?

"אני באמת בעניין מכמה סיבות, ראשית אני חושבת שכל ספורט הוא מסוכן וברגע שאתה ממוגן, לוקח מאמן אישי ולומד את הספורט באופן מקצועי הסיכון יורד. אני כאמא מעדיפה לתת לבנים שלי את הכלים שילמדו לרכב באופן מקצועי וממוגן מאשר שירכבו בגיל 16 רק עם רישיון שנעשה כלאחר יד. הרכיבה שלנו היא מקצועית, אחראית, ומוכרת כיום כענף ספורט. בספורט הזה במיוחד יש משמעת גבוהה. שמתי לב שמאז שהבנים החלו לרכב הם השתפרו פלאים בלימודים וגיל ההתבגרות דילג מעלינו. מרגישים את זה בצורה חדה פה. אני רואה שדודי מצא לו נישה עם הילדים וזה משהו חזק מאד. ולגבי פציעות? אני מאד מפחדת אבל יכולה להגיד לך שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם. כשאריאל התאמן בג'ודו הוא נקע/שבר רגל פעמיים וגם בכדורסל נפצעים. אנחנו משלמים הרבה מאד כסף על המיגון וגם מחליפים אותו מדי פעם לפני שהוא מתבלה, כשאריאל נפל בתחרות האחרונה לא נבהלתי, הוא קם מיד, ניקה ידיים מהחול והמשיך ברכיבה. אצלנו הילדים לא רוכבים על הכביש, הם מבינים את המשמעות והסיכונים על הכביש ובעצם חשוב להם לשמור על עצמם ולהיות כשירים לרכיבה בשטח. אנחנו באופן כללי בעד להתיר לילדים מאשר לאסור".

 

עיריית מודיעין - כללי