כשעומר חורב קיבלה מחברתה הצעה לשמוע על פרויקט גדול שהיא עובדת עליו, היא לא שיערה בנפשה שהיא עומדת להישאב לתוך מערבולת של מניפולציות שתשעבד אותה, תשאב את כל זמנה הפנוי, תוציא ממנה כספים ותעשה כל שביכולתה כדי להפריד אותה ממשפחתה וחבריה *  בזכות משפחתה הצליחה לעבור תהליך גמילה אגרסיבי ולהשתחרר מ"בי היפ" חברה העובדת בשיטת הפירמידה. על הטראומה והחוויה הקשה מספרות האם והבת כדי להציל לדבריהן ילדים נוספים שנפלו בפח. תגובת בי היפ: "אם לעודד אנשים להאמין בעצמם, להגשים מטרות ויעדים ולקחת אחריות מלאה על החיים שלהם נחשב לכת ושטיפת מוח, אז אנחנו ממש אוהבים את זה" 

הכל התחיל בפברואר 2015. עומר חורב, בוגרת ביה"ס מור ברעות, אז בת  23, קיבלה שיחת טלפון מחברה טובה מתקופת השירות הצבאי. "באותה תקופה גרתי בישוב מרום גולן עם בן זוגי. חברה טובה מהצבא התקשרה אלי והזמינה אותי לשמוע על פרויקט גדול מאוד שהיא עובדת עליו וסיפרה לי שהיא מאוד מתרגשת. היא לא הסכימה לתת פרטים נוספים בטלפון, ואחד הדברים שהביאו אותי ללכת הייתה הסקרנות. בדיעבד אני יודעת שההנחיה היא לא להסביר כלום בטלפון, ופשוט לדאוג שהאדם יגיע כדי לשמוע את הדברים מראשי הפירמידה. הגעתי למפגש של 8 שעות, בעצם מדובר על שלושה מפגשים מחוברים ואני נכחתי בכולם. אותה חברה, היא הבת של אשל, האיש שהביא את חברת "בי היפ" לישראל."

חלומות של עושר

חברת "בי היפ" מוצגת כרשת גדולה להפצת מוצרי בריאות באינטרנט. בפועל מדובר במערכת הדומה יותר לפרמידה, המושכת צעירים עם חלומות על התעשרות, שלא מבינים כיצד עובד המנגנון שעולה להם אלפי שקלים וגורם להם לעבוד לילות שלמים ללא תמורה הוגנת.

עומר: "הרבה שואלים מה היה במפגש ומה קנה אותי. גם היום, כשאני הרבה זמן אחרי, אני כמעט שלא זוכרת מה היה שם. נראה לי שבאותו הערב מילאו אותנו בכל כך הרבה אינפורמציה, למרות שבעצם לא נותנים שם שום מידע אמיתי. מפוצצים אותך באנרגיה, חלומות על התעשרות, עזרה לאנשים, מי שלא הבין מיד מה זה ויצא בהתחלה, כבר בפנים. אין אופציה אחרת. מראים אשליה מטורפת על התעשרות, על עזרה לאנשים, מנהיגות, אירופה, אי אפשר להישאר אדיש לזה. לא ממש הבנתי מה זה כשיצאתי שם. שאלו אותי מה עשיתי שם עד ארבע בבוקר. נתקלתי בהמון שאלות שלא היו לי עליהן תשובות. אני זוכרת שהיה טירוף של אנרגיה. אלה אנשים שקרובים אלי אז מאוד האמנתי. אנשים מהצבא. לראות את כל הפורום הזה שהוא הפורום של החברים מהצבא, והיה לי שירות מאוד טוב ומהנה, זה היה משהו טוב. כל המדור יחד ואני צריכה להיות שם."

ל"בי היפ" עומר הצטרפה כבר באותו הערב. "זה עלה 800 דולר, והתחלתי לעבוד. בהתחלה זה היה בשלט רחוק ממרום גולן. הגעתי ליום – יום  וחצי למרכז בכל שבוע כדי היות חלק מהכנסים והמפגשים ולאט לאט זה הפך ליותר אינטנסיבי, מכמה שעות ביום מהבית לכל היום. הפסקתי לעבוד והגעתי למרכז לשלושה ארבעה ימים בשבוע. בסופו של דבר עזבנו, אני ובן זוגי, את מרום גולן ועברנו למרכז. כשחזרנו למרכז, זה היה מרכיב עיקרי בחזרה. זו הסיבה העיקרית שאני רציתי לחזור, וזה הפך לחלק מכל החיים. מהבוקר עד הלילה. מתשע עד שתיים שלוש לפנות בוקר, בימי שישי משבע בבוקר עד שש בערב ושוב במוצ"ש. זה מילא לי את כל שעות היממה. הייתי מאוד עייפה. לא השקעתי בזוגיות, משפחה או חברים. כולם נמחקו. ראיתי מטרה אחת מול העיניים, ההצלחה בבי היפ, חשבתי שזה עומד לקרות בכל רגע ונתתי את כל כולי."

מה שאב אותך לזה? זה היה הכסף?

"אני לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל כסף לא היה חסר לי. הוריי ניסו להציע לי טיולים לחו"ל, הם ניסו לפתוח בפניי כל מיני אלטרנטיבות, אבל לא הכסף היה מה שמשך אותי. זה היה הפן החברתי. הוא זה ששאב אותי הכי מהר."

איך הגיבה הסביבה?

"קשה מאוד. אנטגוניזם מאוד גדול כלפי כל מי שנמצא שם, וגם ניסיון בלתי פוסק להעיר אותי, להסביר לי שזה לא משהו שעומד לקרות. פריצת הדרך לא באמת מעבר לפינה, לא כל כך מהר יהיה לי צוות גדול של אנשים שעובדים תחתי והכנסה פסיבית. אני ראיתי את זה ככה, והמשפחה ניסתה להעיר אותי. שאלו שאלות שלא היו לי עליהן תשובות. הראו לי כתבות מהאינטרנט. אין ספק שגם הזנחתי כל מה שלא היה קשור לבי היפ. בבי היפ דאגו להגיד לי שאני צריכה להקריב הכול כדי להצליח. מי שיקריב יותר יצליח. מי שלא, לא. אתה מבין שאם אתה לא מפסיד אירועים, חתונות, יום הולדת של הבן זוג, כנראה לא תצליח".

נתק מהמשפחה

עומר הקדישה אמנם את כל כולה לבי היפ, אבל הספקות החלו לכרסם. "אני אדם מאוד משפחתי. בכללי המשפחה מאוד קרובה, חמה, אין מצב שלא יושבים יחד לארוחה בשישי. ימי הולדת. תמיד יש סיבה למסיבה. זה היה מאוד מפתיע שאני הזנחתי ככה את המשפחה לטובת משהו כזה שבסופו של דבר הוא כסף. באותו רגע המשפחה הבינה שעומר היא כבר לא עומר. המוח שלה בשליטה של מישהו אחר. המשפטים שלה הם משפטים שאמרו לה להגיד. לא צריך לכעוס כי אני לא אני אלא מישהו אחר. כשהם הבינו את זה היה איזה שהוא סוויץ' וההורים שלי החליטו שלא מדברים על בי היפ  בבית ושהבית יהיה מקום חם ותומך כדי שיהיה לי לאן לחזור כשאצא משם."

עומר כמובן ניסתה גם לצרף לחברה את בני משפחתה וחבריה אבל ללא הצלחה. "זה החלק שמאוד ערער אותי. לא הצלחתי לגייס קרובי משפחה ולא  חברים. פשוט התחלתי לגייס אנשים שאני לא מכירה בפייסבוק ובאינטרנט וזה לא עבד. כל ערב מתקיים איזה שהוא מפגש  וורקינג גרופ (קבוצת עבודה) ושם עושים טריינינג (אימון) כזה שאשל מעביר. היום אני מבינה שזו שטיפת מוח יומית שהתרחשה כל יום בתשע בערב. בעצם מחדירים בך מוטיבציה שגם אם עובדים שנה ולא מצליחים זה עוד רגע קורה. תזיז את כל מי שמפריע סביבך ותרוץ הכי חזק שאתה יכול. אתה יוצא מהמפגשים האלה מאוד חזק ומאמין בדרך ובבי היפ. שום דבר לא משנה. לא משנה איך עבר אותו היום, אם הגעת למפגש באותו ערב לא תעזוב את בי היפ. אי אפשר להישאר אדיש למפגשים האלה. בטח לא מי שהוא כבר חלק מזה."

איך את מסבירה את ההצלחה של המפגשים האלה להשאיר בפנים גם את מי שמנסים כבר תקופה ולא מצליחים?

"קודם כל הם אנשים כריזמטיים שיודעים לדבר ולהתנסח, נחושים מאוד. לא עם כל מי שהעביר וורקינג גרופ יצאתי באותה תחושה כמו עם אשל. אשל כבר שנים בתחום ועבר כמה חברות וכשלונות והוא יודע איך לקחת בן אדם ולגרום לו להאמין שזו הדרך להצליח בחיים. הוא כבר מכין מראש לתגובות של המשפחה ואיך לדבר ולהגיב להם. הוא יודע איך  להתמודד עם בן זוג שלא תומך, הורים שמתנגדים, הוא מכיר הכול ויכול לבוא מוכן לכל מקרה."

יש בבי היפ סיפורי הצלחה?

"בי היפ בעיניי לא הצלחה כי אתה פוגע באנשים בדרך. במשרדים של בי היפ בארץ כמות האנשים ירדה ביותר מחצי וכמות האורחים ירדה בשני שליש. איך זה עובד? אנשים נופלים בפח. זה עבד סביב בי היפ. המפגשים כשאני הצטרפתי היו מלאים באנשים. ככל שהזמן עובר אני מבינה כמה המקום הזה הוא על סף השטני. כשאני יצאתי משם עניין אותם לא מה קורה איתי אלא רק אם אני חוזרת לעבוד כי אני שווה כסף. אם לא, אני לא שווה מאמץ. לא שאלו אם אני בסדר או מה קורה."

מה שיטת המכירה של בי היפ?

"בשיחת הטלפון משתמשים בטקסט מאוד ברור לפי הסיסטם. שולחים הודעות לאנשים בפייסבוק. מנפנפים שאלות שהם שואלים כדי להמשיך בטקסט ומלמדים איך לענות על כל שאלה ואיך לגרום לכל אחד להגיע למפגש ושם זה כבר לא בשליטתי. אני רק צריכה להביא כמה שיותר  אנשים."

200 דולר בחודש

מה היה סדר היום שלך?

"זוועה. קמה בשמונה בבוקר, הולכת לתחנת אוטובוס שלוקחת אותי לבסר 3, כל היום במשרדים, נשארת שם עד 2 שלוש בלילה. עושים טלפונים ומייצרים לידים גם באינטרנט וגם חברים ומשפחה שאנחנו מכירים ומזמינים למפגשים שמתקיימים כל השבוע. בשבע וחצי המפגש, בתשע הוורקינג גרופ שיכול להיגמר גם באחת בלילה ולך תגיע הביתה בלי אוטובוס. נשמע די משעמם אבל הכל באנרגיה מטורפת. כל היום יש אנרגיות גבוהות. אנשים שמתקשרים אליהם עונים לא, הם יודעים מה זה שיווק רשתי ופירמידה. אנשים מקבלים "לא" כל הזמן והאנרגיה יכולה לרדת מהר מאוד ולכן חשוב מאוד לשמור כל הזמן על אנרגיה גבוהה. מראים סרטוני מוטיבציה, סרטים של כדורגל, המון סרטונים, כתיבה מנחה, מלמדים להשתמש בכל מיני כלים מחזקים. זה כלי חיובי בלי קשר לבי היפ. כשאתה בדאון או מצב קשה נותנים לך טכניקה להעלות את המצב רוח, אבל כאן זה משהו שאיבד פרופורציה ויצא מכלל שליטה. אני מוכנה להקריב את המשפחה שלי לטובת ההצלחה. אני מוכנה להקריב את הזוגיות לטובת הצוות הגדול שיהיה לי בעוד שנה, כדי להגיע לאירופה. הכול לטובת בי היפ."

הצלחת להרוויח כסף מהתקופה שלך שם?

"אם 200 דולר בחודש נחשב לרווח אז אין ספק שהצלחתי. הייתי כל כך מאושרת. עוד חמישים ועוד מאה, אבל עבדתי ארבע מאות וחמישים שעות בחודש, שזה יותר משתי משרות מלאות והמשכורת לא הספיקה לאוכל ואוטובוסים. היו לי יותר הוצאות מהכנסות. בשביל להשאיר את הנקודה פעילה צריך כל חודש לרכוש שני מוצרים בעלות של מאה דולר. אני לא הצלחתי למכור אז רכשתי מכספי כל חודש שני מוצרים."

ההיי וההתפכחות

ההתערערות החלה בזכות בן זוגה של עומר. "היציאה שלי משם הייתה הזויה לדעתי, כי באותו שבוע הייתי בתקופה שבה הרגשתי שכביכול הגעתי למעמד מסוים בחברה. אנשים הסתכלו עלי וידעו שעומר היא הדבר הבא. זה היה מקום של עוצמה וכוח. אשל, האדם הכי גדול שם, שם עלי את האצבע שלו. המנטור מתאילנד, מייקל סרפלט. הוא היה בארץ באותו זמן וגם שם עלי אצבע ועל עוד בחורה חברה מהצבא שעדיין נמצאת שם. הייתי באיזה שהוא היי. הגעתי הביתה וכשאני בהיי זה התקופות הכי קשות בבית. נורא טוב לי שם ואז אני חוזרת ובן הזוג שלי חושב מתי ישבנו לדבר, מתי הקדשנו זמן, היה משבר מאוד גדול. הייתי בהיי וזה הוריד אותי למקום מעורער כשהוא הודיע לי שאני צריכה להחליט אם אני עם בי היפ או איתו כי הוא לא מסוגל להכיל יותר את המקום הזה. הוא פגוע וקשה לו, הוא אוהב אותי אבל הוא לא מסוגל לראות אותי יותר ככה. וזו הסיבה שהוא נאבק לחלץ אותי משם. החלטתי שבשבוע מסוים אני נשארת בבית וזו הדרך שהובילה  לערעורים ולסדקים, הרהורים, לא הייתה וורקינג גרופ וכולם דיברו איתי על כמה שזה מקום רע. זו הייתה החלמה די ארוכה. לקח זמן עד שהבנתי שזה מקום רע. אולי חודשיים ואולי קצת יותר. האמנתי שאני נותנת קצת שקט לבן הזוג והורים, אבל ידעתי שאני חוזרת. שנאתי אותם שהוציאו אותי משם. לקח לי זמן להבין שזה מקום רע ולא טוב. שזה מקום שאנשים נפגעים יותר ממצליחים. שכל האנשים שהכי אוהבים אותי נפגעו. הם הבינו שאני לא עומר אז הם לא כעסו ולא שמרו לי טינה. אנשים שנמצאים חיים באשלייה ולא יודעים את זה כי בתשע בערב הם נכנסים לוורקינג גרופ."

מה את מייעצת לאנשים שנמצאים בנקודה בחיים שבה הם צריכים להחליט אם להיכנס לבי היפ?

"לאנשים שעדיין לא התחילו אני יכולה להגיד לברוח. אם הם כבר נשאבו וחושבים שזה הדבר הכי מדהים בעולם הם מוזמנים להיכנס לבק אופיס שלי ולראות את כמות האנשים הלא פעילים שיש תחתיי. כל אחד כזה זה אדם שהצטרף ונפגע, לא הצליח, שילם ובי היפ לא הייתה מקום טוב בשבילו."

מהצד של האמא

על החוויה המפוקפקת שעברה עומר מספרת גם אמה גילי פורן חורב, שהבינה מיד שמשהו לא בסדר עם בתה." הקשר שלי עם עומר הוא מאוד הדוק, יומיומי, פתוח, חם, וכשערב אחד היא הלכה למפגש הראשון כשעוד לא ידענו מה זה וסיפרה לנו, הסתכלנו אחד על השנייה ואמרנו לה שזה שטויות והיא לא תעשה משם כסף, אבל אם בא לה להתנסות שתתנסה. לא העלינו על דעתנו מה קורה שם. חשבנו שזו פירמידה, תעבוד יום בשבוע, תקבל אנרגיה חדשה, תגיע למרכז ותהיה אצלנו… ראינו את כל הצדדים החיוביים של זה. החבר שלה הבין מהיום הראשון שמדובר במשהו רע. הוא השתמש במושג כת ואנחנו הזדעזענו ולא הבנו על מה מדובר. לאט לאט ראינו את ההתמכרות הפרוגרסיבית. היא השקיעה בזה עוד ועוד שעות. ראינו שזו לא הילדה שלנו, בוכה ולא אוכלת, לא ישנה, עצבנית, מדברת בסיסמאות. אי אפשר היה לנהל איתה שיחה כי כל התשובות היו מוכנות בשלוף. מין עיניים מזוגגות שבוהות. הבנו שהיא עוברת איזה שהוא תהליך לא טוב."

המשפחה לא הסתפקה באבחנה המשפחתית ופנתה לגורמי מקצוע. "פנינו לפסיכולוג שמתמחה בהתמכרויות וכתות וקיבלנו בומבה נוראית. הוא אמר לנו דברים קשים ונוראיים. זו כת ואי אפשר לקרוא לזה בשום מילה עדינה יותר. קשה מאוד לצאת מזה ונדירים המקרים שהמכורים עצמם קמים ועושים מעשה. אנשים עוזבים כת בדרך כלל כשמפרקים את הכת או כשנכנסת משטרה, כמו במקרה של גואל רצון. אנשים מיוזמתם לא מבינים שהם מכורים או שטופי מוח ולכן אין להם סיבה לקום ולעזוב. בעיניהם הם במקום הכי טוב בעולם. זו הייתה מכה נוראית אבל אספנו את עצמנו והתגייסנו.

פתחנו חמ"ל גם אני וגם בעלי ושני האחים של עומר נרתמו. כל יום חשבנו מה לעשות ואיך לעשות ואיך להתנהל מול עומר. על כל מילה שנאמרת היינו מסתמסים כדי לא להרחיק אותה ולקרב אותה. הבנו שכל פעם שאנחנו נפגשים איתה אנחנו מגדילים את הקרע בינינו. כל דקה שהיא נמצאת שם היא מקבלת כל כך הרבה תמיכה אהבה וחיזוקים שבעיניה הם אמיתיים לגמרי וככל שנעיק עליה היא תתרחק יותר ותשקע יותר, הבנו שאנחנו צריכים לשנות את כל ההתנהלות, וכל המשפחה קיבלה הוראה לא לדבר יותר על בי היפ. לא לשאול כמה הרווחת ולהגיד לה שהיא  נראית עייפה, רק לייצר לה חוויות חיוביות. המצאנו סיבות להביא אותה למסיבות ומפגשים. ידענו שהיא רוצה לסתום לנו את הפה רק כדי שנמשיך לשלם את השכ"ד ונשתוק והמשכנו כדי לחבק ולאהוב ולהזכיר לה בתודעה הרחוקה את המושג הזה של משפחה, של הורים שאוהבים שמוכנים לעשות בשבילה הכול וידענו שבאיזה שהוא רגע שבו ייווצר הסדק הכי קטן שם, היא תדע שאנחנו שם בשבילה. ככה התנהלנו מספר חודשים ובעקבות איזה שהוא משבר עם בן הזוג שלה היא החליטה שהיא לא הולכת יום אחד ואז עוד יום ועוד יום, ואז היא הסכימה ללכת לטיפול פסיכולוגי והסכמנו שהיא בחופשת מחלה כדי להתאושש."

כמו גמילה מסמים

התהליך היה ארוך וקשה מספרת גילי. "היא הייתה בתהליך גמילה מאוד קשה, אגרסיבי ואלים. נורא ואיום. כמו אנשים שנגמלים מסמים. היינו בשבילה 24 שעות ביממה ושמרנו עליה. לא נעלנו אותה אבל יצרנו מצב שהיא לא הולכת לשום מקום. גם כשהיא כבר החליטה שהיא לא הולכת לבי היפ עדיין במחשבה היא חשבה שבי היפ הוא מקום מצוין וטוב אבל היא לא הולכת כי המשפחה לא תומכת והחבר איים שיעזוב. לקח המון זמן עד שהודתה בפני עצמה שהייתה פה הונאה נוראית, ששטפו לה את המוח. שזה לקח אותה למקומות נוראיים שהיא הסכימה לוותר מרצונה על כל הדברים הטובים בחיים כדי לעבוד בחינם עשרים שעות ביממה. זה היה תהליך שהצליח, וממה שקראתי ולמדתי זה חריג. המקום הזה של מישהו שמתוך מקום שטוב לו מחליט לקום ולעשות את השינוי זה בעיקר בזכות הזוגיות המהממת שלה ובזכות המשפחה שנרתמה ובזכות מי שהיא. מה שהפיל אותה, האופי שלה, האישיות שלה, זה גם מה שהוציא אותה מזה."

את הטראומה מהמקום הנורא שאליו הגיעה המשפחה גילי חווה עדיין. "אנחנו כבר חצי שנה אחרי. אין לילה שאני לא מתעוררת בלילה עם מחשבות ודפיקות לב. הגוף זוכר ומאוד קשה. גם היא עדיין בתהליך של שיקום ובנייה של מעגל חברים חדש כי היא ויתרה על הכול. היא משקמת את הביטחון העצמי. לא פשוט להודות שנפלת למקום הזה. היום בהסתכלות מהצד עם כל התמיכה וההערכה שהיא מקבלת על מה שהיא עשתה, בעיניים שלה היא נפלה לבור. המקום  הזה של לבנות מחדש את עצמה, ביטחון עצמי, אמונה ביכולות בלי שיגידו לה שהיא מלכה וחכמה וסיסמאות. התמודדות יומיומית של להתחיל לעבוד, להצליח, אולי להתחיל ללמוד משהו. אנחנו עוד בתוך התהליך. זה עוד חי ובהווה שלנו."

המשפחה לא הסתפקה בהצלת עומר, וממשיכה לנסות ולהציל גם אחרים. "אנחנו מלווים משפחות שהילדים שלהם שם. גם אנחנו כהורים, גם עומר באה ותומכת בהורים שלא ראו את הילדים כבר שלוש שנים. אנחנו ביחד עושים מה שאפשר מול שינוי חוקתי בכנסת, מול חקירה משטרתית, מול חקירה במס הכנסה, מול הדבר המטורף הזה שקיים פה במגדלי בסר במרכז תל אביב וילדים מוכשרים ונהדרים נופלים בפח."

תגובת  חברת בי היפ: "מה שחברי הצוות מקבלים אצלנו זאת מסגרת תומכת, מלווה ומעצימה להתמודד עם אתגרים של הקמת עסק עצמאי, בלי שהם צריכים למשכן את הבית של ההורים או לקחת על עצמם הלוואות של מאות אלפי שקלים. למעשה, מרביתם מכניסים רווח לכיס כבר מהימים הראשונים שלהם אצלנו.  בתקשורת הישראלית אנחנו רגילים לשמוע על דברים רעים. אולי הגיע הזמן להיות עם ראש פתוח וללמוד על דרך חדשה ונטולת ציניות לעשות עסקים. מה שאנחנו עושים מייצר שינוי אמיתי עבור אנשים רבים בישראל.

העובדות הן שהפעילות של bhip הולכת ומתרחבת. בסיס הלקוחות שלנו הולך וגדל.  תמיד יהיו אילו שישתמשו בכלים טובים כדי לייצר תוצאות שליליות. ולנו אין שליטה על מה כל אחד בוחר לעשות עם מה שלימדנו אותו. אם לעודד אנשים להאמין בעצמם, להגשים מטרות ויעדים ולקחת אחריות מלאה על החיים שלהם נחשב לכת ושטיפת מוח, אז אנחנו ממש אוהבים את זה. למעשה, אנחנו מאמינים שצריך ללמד את זה בבית הספר. ויפה שעה אחת קודם. 

בתמונה עומר וגילי. "לקח לי זמן להבין שזה מקום רע ולא טוב"(צילום פרטי)