בשם האב

מיכל סופר זמרני
2014-12-04 00:00:00
2036-05-06 00:52:00

"השופט". בימוי: דייויד דובקין. תסריט: ניק שנק, ביל דובוב. שחקנים: רוברט דאוני ג'וניור, רוברט דובאל, בילי בוב ת'ורנטון, ורה פרמיגה, וינסנט ד'אונפריו, ג'רמי סטרונג. ארה"ב, 2014. 142 דקות. 3 כוכבים.

כבר כל כך התרגלנו לראות את רוברט דאוני ג'וניור בתפקיד הגבר המבריק, הכריזמטי והמלא בעצמו – ב"איירון מן", ב"רעם טרופי", ב"שרלוק הולמס" – שקל לשכוח שאיפשהו באמצע הדרך הקריירה שלו כמעט התרסקה, ביחד איתו, עקב בעיית ההתמכרות שלו. את הג'וינט הראשון שלו עישן דאוני ג'וניור בחברת אביו. הוא היה בן שש. מאז הרחיב את נסיונו בתחום. כשנעצר לראשונה בשנת 1996, בגיל 31, אחרי שנסע במהירות מופרזת על שדירות סאנסט, נמצאו בכליו הירואין, קוקאין ואקדח מגנום (לא טעון). זה היה אחרי שכבר זכה בפרס גלובוס הזהב (על אנסמבל השחקנים ב"תמונות קצרות") והיה מועמד לאוסקר פעם אחת, על "צ'פלין", ב-1992. הוא שוחרר בערבות ונעצר פחות מחודש אחר כך, כשפלש לשטח של שכנו כשהיה תחת השפעת סמים, ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר על תנאי ובדיקות סמים תקופתיות. כשהבריז מאחת מהן, ב-1997, נשלח לכלא לחצי שנה. ב-1999 נעצר שוב, כשהחמיץ שוב בדיקת סמים, ונשלח למתקן כליאה לטיפול בבעיות סמים, שם בילה שנה מחייו ושוחרר במפתיע. שבוע לאחר מכן הצטרף לצוות הסדרה "אלי מקביל" ושיחק את מאהבה של אלי, עורך הדין לארי פול (מבריק, כריזמטי ומלא בעצמו), תפקיד שזיכה אותו בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לפרס האמי בקטגוריית שחקן המשנה. הוא אמור היה  להמשיך, אבל אחרי שנעצר פעמיים תחת השפעת סמים, מפיק הסדרה דייויד אי קלי שיכתב את הפרקים ופיטר אותו לאלתר. המעצר הפעם עלה לו גם בתפקיד המלט במחזה בימתי שתכנן להעלות חברו מל גיבסון, ובתפקיד הראשי ב"אמריקה מאוהבת" שניתן בסופו של דבר לג'ון קיוזאק. הוא נשלח למאסר על תנאי ולתוכנית לניקוי מנזקי סמים. אשתו, דברה פלקונר, לקחה את בנם המשותף אינדי ועזבה אותו.

הרבה מים זרמו בנהרות הוליווד מאז. דאוני ג'וניור השתקם, הכריז על עצמו כנקי מסמים ובראיונות שהוא נותן מפעם לפעם הוא מדבר בגלוי על ההתמכרות שלו ועל הטיפולים בהם נעזר. ב-2003 התגייס לעזרתו, שוב, מל גיבסון, ושילם עבורו את הביטוח לסרט "הבלש המזמר", מה שאפשר לו לחזור אל המסך הגדול. כשלוהק לסרט "גותיקה" הוכנס לחוזהו סעיף שמורה כי 40% משכרו ישולם לו רק לאחר גמר ההפקה, סוג של ביטוח נגד נזקי התמכרות, והסעיף הזה מופיע בצורה זו או אחרת בכל חוזה שלו מאז ועד היום. הסרט הזה עשה לו עוד משהו טוב: על הסט שלו הוא הכיר את סוזן לווין, והשניים פצחו ברומן חשאי (בגללה, לא בגללו. היא הייתה אז מפיקה עולה והוא כוכב מסומם לשעבר), נישאו ב-2005 והביאו לעולם בן, ועוד בת בדרך. ב-2007 נבחר לגלם את איירון מן, לאחר שהבמאי ג'ון פאברו התעקש (ובצדק) שדאוני ג'וניור יעשה לפרנצ'ייז מה שעשה ג'וני דפ ל"שודדי הקאריביים". השתתפותו ב"רעם טרופי" שנה לאחר מכן זיכתה אותה במועמדות שנייה לאוסקר ורביעית לגלובוס הזהב, בקטגוריית שחקן המשנה. שנה לאחר מכן, ב-2010, זכה בגלובוס הזהב השלישי שלו, עבור "שרלוק הולמס". באותה שנה הקים עם אשתו את חברת ההפקה "צוות דאוני". "השופט" הוא הסרט הראשון של החברה.

דאוני ג'וניור משחק בסרט עורך דין בשם האנק פאלמר – באופן מפתיע הוא מבריק, כריזמטי ומלא בעצמו, וגם עשיר להחליא ועובד בשירותם של הרעים – שחוזר לעיירת הולדתו ללווית אמו. הוא נאלץ לשהות תחת קורת גג אחת עם אביו (רוברט דובאל), שופט העיירה איתו הוא לא מדבר כבר שנים רבות, ועם אחיו הנחותים ממנו בעליל, גלן המוסכניק (וינסנט ד'אונפריו) ודייל רפה השכל (ג'רמי סטרונג). כצפוי השהות עוברת זוועה והוא מת להתחפף משם, אלא שכשהוא כבר על המטוס הוא מוזעק בחזרה: אביו דרס אדם למוות. התובע המשטרתי דוויט דיקהם (בילי בוב ת'ורנטון המצוין. בחיי שהתגעגעתי) מאשים את השופט ג'וזף פאלמר ברצח, לא פחות, והאנק מוצא את עצמו, בלית ברירה, משמש כסניגור של אביו. גישותיהם המקצועיות השונות של האב והבן בשילוב היחסים המשפחתיים העכורים מלכתחילה מניעים סרט שהוא בחלקו דרמה משפחתית ובחלקו דרמת בית משפט, ולא ממש מצליח להתרומם באף אחד מהחלקים.

שלא יהיו אי הבנות. "השופט" נחשב לסרט איכותי, עם תו תקן של באזז אוסקר. הוא כבר פתח את פסטיבל טורנטו ואת פסטיבל הסרטים הבינלאומיים בחיפה, ויש סביבו באזז אוסקר מתבקש לאור הנושא הנפיץ – בן שמייצג את אביו בבית המשפט – והשחקנים המשובחים. אבל כשמקלפים את כל אלה מקבלים סרט שהוא בעיקר אמריקאי נורא, שמשתמש בכל מיני קלישאות חבוטות – חבוטות מספיק כדי שלפחות חלק מהן יגיעו לכאן בשלמותן לפני פחות מחודשיים ב"מכאן אני ממשיך" – למרות שהן לא מתיישבות עליו כמו שצריך. וכך כולם חייבים לגור דווקא באותו הבית, על אף שהם לא סובלים אחד את השני, ואיש לא יעלה על דעתו לשכור חדר במלון למשל, למרות שכסף לא באמת חסר. ועל אף המתחים כולם ישבו ביחד ויראו סרטי שמונה מ"מ מהילדות, כדי להיזכר שפעם הייתה שם אהבה גדולה. ובשיאה של אחת המריבות יצאו האב והבן מהרכב ויתחילו ללכת ברגל לכיוונים מנוגדים, למרות שהם נמצאים באמצע שדה תירס מחוץ לעיר. ואז הוא ילך להתלונן אצל החברה לשעבר (ורה פרמיגה) שנשארה בעיר, כי תמיד יש חברה לשעבר שנשארה בעיר, והיא תמיד פנויה ומחכה לו. ואז מסתבר שיש לה בת בגיל ההסכמה וזה יעשה מוזר. והקליימקס שמגיע בסופו של דבר להסביר את שורש העכירות שבן האב לבן הוא דווקא קליימקס ראוי והגיוני, אבל קטן. קטן מכדי להלביש עליו את כל דרמת בית המשפט הזאת. קטן ביחס לעוצמות המשחק שמושקעות בו, ולסצינה השיא בה חובט עורך הדין האנק על דוכן העדים ודוחק לפינה את העד המרכזי שלו, אביו. מיזוג הז'אנרים, במקרה הזה, יצר מחד דרמה משפטית מוגזמת עם עלילה המהלכת על גבול המופרך, ומאידך – דרמה משפחתית עם ניחוח של החמצה.

(צילום יחצ)

כתבות נוספות

בשורה מאמריקה

משרד הפטנטים האמריקני אישר לאחרונה רישום פטנט של חברת ביוליין מהפארק הטכנולוגי במודיעין, המאפשר לה לייצר בהיקפים גדולים תרופה לטיפול בסרטן הלבלב

בשורה מאמריקה

משרד הפטנטים האמריקני אישר לאחרונה רישום פטנט של חברת ביוליין מהפארק הטכנולוגי במודיעין, המאפשר לה לייצר בהיקפים גדולים תרופה לטיפול בסרטן הלבלב

המשך קריאה »