אמה טרקסין
הלוחשת לסוסים

הלוחשת לסוסים

כילדה שמנמנה עם הפרעת קשה וריכוז, דיסלקציה וקשיים חברתיים, עינת עבאדי הרגישה בבית הספר כרוח רפאים ולא תמיד הצליחה להתמיד בלימודים.  כשנחשפה לחוות סוסים בגיל חמש התמכרה לאהבה שהסוסים מחזירים ולתחושת ההכלה שהרגישה בסביבתם. היום היא בעלת חוות סוסים בכפר רות ומטפלת בעצמה בילדים מתוך תחושת שליחות, שלכל ילד יהיה מקום שבו יוכל להרגיש שייך.

שמנמנה ולא מוצלחת

עינת עבאדי (33) נשואה ואם לילד, מנהלת את חוות הסוסים בכפר רות. כילדה, רוב הזמן, לא האמינה שתצליח בחיים. היא גדלה בכפר רות למשפחה אותה היא מתארת כחמה אך פשוטה. אמה גידלה פרחים בחממות ולאביה היה מפעל לצנרות.  כבר בתחילת השיחה, היא מעלה קושי עמו התמודדה לאורך השנים. "הייתי האחות הקטנה לשני אחים גדולים. שניהם היו רזים, בלונדינים ויפים ואני הייתי קטנה, שמנמנה ומופרעת. הייתי ילדה מאד פעילה, אקטיבית, תזזיתית, שלא מסוגלת לשבת לרגע, עם הפרעות קשב והפרעות אכילה משמעותיות".

בעקבות הקשיים הללו, התקשתה עינת ללמוד וסבלה מהצקות רבות מקרב ילדים בשכבתה. "אני אעשה הכל שהילדים שלי לא יהיו שמנים ולא יעברו את כל מה שאני עברתי. הציקו לי המון. בעקבות כך, הייתי חסרת בטחון והפכתי לביישנית עוד יותר." הוריה, אמנם ניסו לעזור לה, אבל לא ידעו כל כך איך. "הם כל הזמן מנעו ממני לאכול דברים. הם באמת לא ידעו איך לטפל בי, בדיעבד אני יודעת שנעשה לי הרבה נזק, שנבע מחוסר הידע שלהם. היום אני לומדת להקשיב לעצמי, מתי אני באמת רעבה, מתי לא, אבל אז זו היתה הדרך, למנוע אוכל או לנסות לתת לי אוכל שאני לא אוהבת."

הפרעות הקשב והדיסלקציה עימם אובחנה הקשו עליה מאד את הלימודים". לא הבנתי מה אני עושה בבית הספר. היה לי נורא קשה לשבת בכיתה, להקשיב, לא מצאתי את עצמי. הרגשתי תחושת כישלון קשה, ותזכרי שמדובר בתקופה שבה לא היתה מודעות בכלל וכפועל יוצא גם לא היו שיעורים פרטיים. בכל מקצוע שבו היה צריך לקרוא, לכתוב ולשבת ללמוד, נכשלתי. להורים שלי אמרו שאני בחיים לא אלמד ולכן הם אפשרו לי לא להתאמץ, בכל הקשור ללימודים הם ויתרו."

כאן את מקובלת

בגיל חמש, גילתה עבאדי לראשונה את הסוסים אחרי שאביה לקח אותה לחווה ביישוב. אחרי שהחלה לרכב בחוות הסוסים שביישוב. "לקחו אותי לראות את הסוסים. אני זוכרת בבירור שמאד פחדתי. הסוס נראה לי חיה גדולה וחזקה אבל יחד עם זאת, לא יכלתי לעזוב את המקום. התמגנטתי. הרגשתי ששם, בחווה, אני מקובלת. שם אני מוכלת, שם יכולתי להיות מי שאני באמת ושם חוויתי הצלחה מאד גדולה".  היא החלה לרכב באופן קבוע והאתגר ריתק אותה. "הסוס זו חיה ענקית. בנוסף, בזמנו לא היו מאלפים אותם כמו היום, זה לא היה טיפולי נעים ועדין כמו היום. "

מהר מאוד הפכה החווה לבית שני עבורה, ועבאדי שהיתה מועמדת להשתתף בתחרויות סוסים, יצאה בגיל 16 לקורס רכיבה מערבית בחוות אלונים שבצפון, ממנו חזרה לחווה בכפר רות כמדריכה. "בבית הספר לא הייתי שייכת, הייתי עוף מוזר ובחווה היתה הכלה מדהימה ושקט שאין במקום אחר. סוף סוף מצאתי תחושה של מצוינות, הצלחתי להבין את הסוס. למדתי  לתקשר איתם, הרגשתי שרואים אותי. " החוויה המוצלחת השפיעה עליה והיא נדרה נדר להעביר אותה הלאה. "אני זוכרת שהבטחתי לעצמי, בתור נערה,  שיום אחד אני אעזור לילדים באותה דרך".  

איך את כמדריכה?

" אני חושבת שממש טובה בגלל מה שעברתי. בגלל שהיה לי קשה בלימודים, פיתחתי יכולות לימוד אחרות. אני מניחה שיש לי איזשהוא פיצוי, אני יודעת להסביר לילדים כמוני איך לתקשר עם הסוס בדרכים אחרות. חשוב שיבינו שיש פיצוי בחיים. אם ילדים לא יודעים לקרוא טוב, יש להם יתרונות במקומות אחרים. כל הילדים האלה שמרגישים שהם לא טובים בלימודים ונמדדים רק לפי הצלחה בלימודים חייבים להתחזק בדרכים אחרות".

בעלת החווה

לאחר שירות צבאי כמכ"ית (מפקדת כיתה), למדה עבאדי עיסוי רפואי ועבדה במקצוע בהצלחה רבה. אבל הסוסים מעולם לא עזבו אותה. בגיל 22 היא הדריכה וניהלה בית ספר לרכיבה של חוות השלושה שישבה בכפר רות. אולם סגירת המעגל האמיתית מבחינתה החלה כשהיתה בת 24.  "שמעתי שחוות המערב הרגוע, החווה שבה גדלתי, מועמדת למכירה. הלכתי לבקר שם והתרגשתי מאד לחזור. אלה היו סוסים שרכבתי על הסבתות שלהם. היה משמח לחזור לראות את הסוסים אבל יחד עם זאת, זה לא היה פשוט. הסוסים היו רזים והחווה היתה במצב לא טוב והיה ברור שהיא זקוקה לריענון רציני".

עבאדי הרגישה שהא לא יכולה לעזוב את המקום. "האהבה לסוסים, לילדים, לטיפולים בערה בי ורציתי רק להשאר שם, הייתי מאושרת. רציתי את זה והחלטתי לא לוותר. " 

כך אחרי שבוע החליטה לרכוש את החווה במאות אלפי שקלים. היא לקחה הלוואות, ושיפצה את החווה מהיסוד. "כל הציוד היה בלוי וישן ושיקמנו את המקום מהיסוד. כשנכנסתי טופלו בחווה כ-60 ילדים. היום רוכבים בה כ-300. העסק מספק פרנסה לחמישה עשר עובדים והתגובות נפלאות. " החווה מטפלת היום בעיקר בילדים אבל גם במבוגרים שמעוניינים להתגבר על קשיים בכל הרמות. עבאדי מסבירה את זה בחיבור הנכון בין הסוס לרוכב ובהדרכה נכונה.

תחושה של שליחות

את העבודה בחווה מתארת עבאדי כשליחות. "החווה היא לא מקור הכנסה משמעותי. אני ממש עושה את זה היום כי זו תחושה של שליחות. אני מרגישה שיש כל כך הרבה ילדים, וגם מבוגרים, שלא מסתדרים בכל מקום ובחווה יש לי הזדמנות לתת לכל אחד את המקום שלו. בשביל ילדה כמוני, שהרגישה רוח רפאים רוב חייה ופתאום הרגישה שייכת, זה המון".

איזה ילדים מגיעים לחווה?

"רוב המטופלים הם על רקע רגשי או בגלל הפרעות קשב, ומעט ילדים על רקע מוגבלות או נכות פיסית, ויש ילדים על הספקטרום האוטיסטי. היום בעולם הדימני והמהיר, הרבה אנשים סובלים מהפרעות קשב ולמזלנו יש יותר מודעות ואנשים מגיעים לקבל טיפול."

איך בעצם הסוסים עוזרים?

"ברמה הכללית הסוס הוא כלי עזר. כשילד מגיע עם בטחון עצמי נמוך, למשל, הוא מקבל המון מהעבודה עם הסוס. הוא לומד לנתב את הסוס, הוא קובע לאן הסוס הולך, וברגע שיש הצלחות, זה מאד עוזר לתחושת הערך העצמי.  הסוס הוא חיה מאד שקופה ויודעת לחוש מדהים את הרוכב. אם תנמנם על הסוס, הוא יעשה מה שהוא רוצה.  הסוס משקף את מצבך וזה שיקוף מעולה. אם תהיה היפר ותשתולל עליו, גם הסוס יהיה היפר. סוסים הם המכשירים היחידים שיודעים לטפל מבחינה פיסית בגלל שהם מחקים את ההליכה של האדם. זה עוזר למערכת התפיסה המרחבית, בכל מה שקשור גם לחציית קו אמצע וסימטריה."

יש איזה מקרה שריגש אותך במיוחד?

"כן. הגיעה אלינו נערה נכה בת חמש עשרה, ישובה על כסא גלגלים והולכת מעט מאד עם הליכון. היא סבלה מרגשי נחיתות וחוסר בטחון עצמי משמעותי. יש לנו סוסה בשם טריניטי שמיוחדת לנכים. בהתחלה היא מאד פחדה אבל היה מדהים לראות את השיפור שחל בנערה. היא החלה לשלוט בסוגרים בצורה טובה יותר, למדה להפעיל שרירים בצורה נכונה והבטחון העצמי שלה עלה מאד. כתוצאה היא היתה ממש יותר שמחה כי היתה לה חוויה חיובית טובה."

עבאדי נזכרת גם בילדה אוטיסטית בת 4 שבהתחלה תיקשרה רק בצרחות ובעזרת השיעורים למדה להגות את הצליל הנכון כדי שהסוס ילך, למדה לדבר נכון כדי לעצור וללכת.

לחווה גם מגיעים ילדים החל מגיל 12 שמתנדבים ועובדים בה, בדיוק כפי שהיא עשתה בנערותה. "הם מטפלים בסוסים, שוטפים, מטאטאים את התאים וזה נותן להם תחושה של אחריות ושייכות, בדיוק כפי שזה נתן לי. בנוסף, המטופלים נקשרים אליהם כך שיש להם אחריות גדולה גם כלפי הסוסים וגם כלפי המטופלים".

לשנות דפוסים

בין קהל הרוכבים בחווה יש גם מבוגרים: "מגיעים אלינו גם מבוגרים שרוצים לרכב מתוך כיף ומגלים תוך כדי כמה זה קשה. פתאום את רואה מישהי דרוכה שלא מצליחה לשחרר ולהבין שאפשר לשחרר ולזוז קצת ימינה ושמאלה. היא רוצה לכוון בדיוק כמו שהיא עושה בחייה. זה קשה לשנות את הדפוסים שלך אבל לאט לאט לומדים דרך הרכיבה לשפר בדיוק את המקומות הקשים. הסוס מרגיש אנרגיות ולכן הוא עוזר מאד במובן הזה. היתה אישה שסיפרה שקשה לה מאד עם הילדים ובהצבת גבולות בבית. ברגע שהיא הצליחה לדרוש מהסוס לעשות משהו, זה עזר לה גם בבית.

הסוסים עוזרים גם בתחומי הניהול והנעת העובדים והצוות מסבירה עבאדי. "אנחנו עושים סדנאות מנהלים ותוך כדי הרכיבה אתה לומד על עצמך המון, מהן תכונות האופי שלך,  ומהם החסרונות והיתרונות שלך".

אביר חלומותיה

הסוסים מלווים את חייה של עבאדי גם בתחום הרומנטי. את בעלה, עדי, הכירה דרך החווה. "כשהגעתי חזרה ל'מערב הרגוע', עבדו במקום כמה מדריכים שהיו על סף עזיבה והחליטו לתת לי צאנס כהנהלה החדשה. אחד מהם היה עדי . הוא היה אחד העובדים הכי טובים שלי, מקסים לילדים ומדריך בחסד. היינו ידידים טובים כשנתיים, אך הוא היה צעיר ממני בארבע שנים וזה לא התאים שאצא עם אחד העובדים". למרות זאת לפני שלוש שנים הקשר ביניהם התהדק והאהבה ניצחה. את הצעת הנישואין היא כבר קיבלה עם מתנת אירוסין מיוחדת. עדי הגיע לחווה רכוב על סוסה לבנה, אותה הביא במתנה. "הוא הגיע רכוב עליה, ירד בדהרה והיא היתה גדולה ויפה עם שער לבן מתנפנף. הוא רכב עם המושכות ביד, הם היו כל כך טובים יחד, הסוסה ועדי ואני הייתי מוקסמת."  השניים מתגוררים היום בבית שהיה שייך להוריה של עינת בכפר רות, מרחק הליכה מהחווה.  לפני שנתיים נולד בנם הבכור בועז ועתה הם מצפים ללידת בתם השנייה.  

הולך ומתמסחר

בשל יעילות הסוסים בלמידה ופתרון בעיות, חוות הסוסים צצות בימים אלה כפטריות לאחר הגשם והתחום הולך ומתמסחר. הנושא מטריד את עבאדי מאד. "בגלל שקופות החולים משתתפות היום בתשלום החוגים, אז המון אנשים רוצים להביא את הילדים שלהם לרכב. הרבה חוות קטנות ופיראטיות נפתחו לאחרונה ולקהל קשה לזהות איכות. אנשים לא מבינים את החשיבות בזה שהסוסים יהיו טובים, שהטיפול בהם יהיה טוב. השוק הפך להיות מאד תחרותי וזה בא על חשבון האיכות והרבה מאד פעמים על חשבון הסוסים והטיפול בהם. 

למה צריך לשים לב?

 "חשוב שכשאנשים הולכים לחווה, שיסתכלו על החיה עצמה לראות אם הסוס בריא, אם יש לו עור מבריק. סוס מאושר הוא סוס רגוע.  סוס שלא טוב לא יש לו תזוזה כזו, הוא חורק שיניים או רזה מדי".

עם כל התחרות בשוק, תחום הרכיבה הוא עדיין תחום לא זול ונחשב עדיין כתחביב לעשירים. כשאני שואלת את עבאדי אם זה לא חוג מאד יקר היא עונה : "יקר? הכל יחסי, ברכיבה את משלמת 150 ש"ח לשיעור ולשעת פסיכולוג את משלמת 400 כך שזה באמת משהו יחסי.  אני מאמינה שהורים יעשו הכל כדי לטפל בילדים שלהם, יש משהו מאד מכיל בסוסים, תחושה שמישהו מחבק, מכסה אותך, ומי לא רוצה להרגיש שמחבקים אותו? "

בתמונה עינת עבאדי. "הייתי עוף מוזר ובחווה היתה הכלה מדהימה ושקט שאין במקום אחר". צילום אינגריד מולר

יאיר דנון