סיוט החופש הגדול?
ביבס חינוך 2.8.18
סיוט החופש הגדול?

סיוט החופש הגדול?

אחת הסצנות המעוררות חלחלה בקולנוע היא זו של העגלה המידרדרת במורד המדרגות בעיר אודסה, בסרט "אוניית הקרב פוטיומקין" של הבמאי הרוסי הגאון סרגיי אייזנשטיין. בוקר אחד, בשבוע האחרון, התעוררתי הלום ומבוהל משתי סצנות שהיו קשורות לסצנה הזאת. האחת - איך אני שומר על הילדים בקיץ הזה. השנייה - איך אני מכסה את ההתחייבויות שאני מחויב לכסות בשל סיום השנה ועוד לא אמרתי מה ממתין לנו בתחילת השנה אחרי שהרשויות כייסו אותנו. ובתווך: איך אני שומר שהילדים לא ידרדרו ואנו עימם.

זו לא קריאה למרי אזרחי או הפגנת נברוזות אלא בעיקר שיקוף של המון מחזות שיש בהם עניין ציבורי רחב.

סוף זה התחלה של הוצאות

סצנת סיום שנת הלימודים היא סיוט להורים רבים. אלה שאינם בעלי אמצעים בלתי מוגבלים, מה שהיה קרוי המעמד הבינוני, מגיעים לכאן עם שתי בעיות כבדות.

הבעיה האחת הינה היקף ההוצאות שגדל בשל כל מיני הנחתות ש"לא נעים" (צאו מתוך הנחה שמדובר בארבעה ילדים למשל). כל הורה מתבקש בסוף השנה להעלות "תרומה" לסיום השנה והיא: "מתנות למחנכים ולגננות ולסייעות". זה לא נגמר בפחות ממאה וחמישים ועד מאתיים שקל במקרה הנמוך. בדרך כלל זה יותר כשמדובר בארבעה ילדים. לזה מצטרפות ארוחות סוף השנה שכוללות "כל משפחה מביאה". וזה לא נעים להרבה משפחות להביא פיתה עם חומוס וזה לא נגמר בפחות ממאתיים שקל.

הבעיה השנייה הינה ימי עבודה למי ששכיר. המסיבות נערכות בשעות שלהורים רבים קשה להגיע אלא אם כן הם רושמים חופשה של יום אחד או חצי יום. בגנים, למשל, המסיבות נערכות בשעות העבודה של הגננות והסייעות כי זה "חלק מהעבודה שלהן". והן, כידוע, יוצאות לחופשה של חודשיים בעוד כל שכיר במדינת ישראל יוצא לחופשה קצרה הרבה יותר לפי הסכמי העבודה הנהוגים בשוק העבודה. את המסיבה הן עורכות בשעות שההורים עובדים ונאלצים ליטול חופשה מיוחדת  "כי לא נעים".

מכאן אתם בוודאי מבינים שכספית שכיר/ה משלמים סכומי כסף שהינם הפתיח לקראת הבאות.

החופש להוציא כספים

חופשת הקיץ היא סצנה מסוייטת. לילדים יש קייטנה שעולה אלפי שקל כשמדובר בארבעה ילדים למשל ואין להורים הרבה ברירות כי אין להם חודשיים חופשה וגם אם יש להם איש במקום העבודה לא יסכים שיטלו חודש חופשה (הורה שני יקח חודש גם כן). ובחופשה עצמה, כשאתה עם הילדים, אז מתחיל הסיוט של איתור מקום שאינו יקר כדי שיוותרו כמה שקלים לפתיחת השנה שזה אלפי שקל.

אז מה היה לנו עד עכשיו?

סיוט כספי של סוף השנה, סיוט כספי של החופשה, וכעת מגיעים להתחלת שנת הלימודים לאחר שהסתיימו כל החופשות (עם הקייטנות ועם ההורים).

נתראה בשנה הבאה

לכל סיום יש התחלה, כמאמר המשוררת (וויסלבה שימבורסקה , זוכת פרס נובל). כשהכיס ריק משקלים ולחלק גדול מההורים יש חור תקציבי מתחיל המרוץ לקראת השנה החדשה.

ספרים לכל ילד יכולים לעלות עד 800 שקל.  לכל ילד יש תשלום לוועד הכיתה. לכל ילד יש תשלום לסל תרבות. לכל ילד יש בקשה לילקוט חדש (וכל ילקוט לא עולה פחות מ-200 שקל). יש הוצאה לכל ילד על מחברות, יש הוצאה על בגדי בית ספר (כל מיני סמלים שיש להדביק וכל דביק כזה עולה כסף). ויש הוצאות בלתי מתוכננות. המון. ביחד מדובר באלפי שקלים למשפחה, שלא תמיד ההורים יכולים לעמוד בה.

לאן מתקדמים מכאן?

אז אתה שואל את עצמך למה הכל הוא סיוט שכזה. הסיוט מתחיל מכמה מרכזים:

  1. ממשלת ישראל נסוגה כל שנה מתמיכתה בחינוך היסודי והתיכון והתשלומים עולים בהיקף שאיננו מקביל לעליית שכרם של ההורים. הציבור שותק.
  2. המורים והגננות נהנים מחופשות ארוכות הרבה יותר משל השכירים ומי שהסדיר את זה הם ארגוני העובדים שכפו על רוב השכירים את ההטבות למיעוט – ציבור המורים. אגב, ההודעה המכחישה : עבודת המורים היא קשה ביותר מזכה אותם במשפט נגדי ועבודת ההורים איננה משחק ילדים.
  3. הרשויות המקומיות אינן מתערבות, למעט בכל הקשור לסל התרבות, בסכומים שמשולמים לוועדים, לספרים ולמחברות, ועוד מיני תשלומי תשלומים שמנהלי בתי הספר ששולטים ביושבי הראש של ועדי ההורים (שהם כוח העבודה הזול שלהם שמוציא את רצונם לפועל ודרכם הם שולטים על ההורים) מטילים על הורים.
  4. אין שום תחתית כשזה קשור להוצאות שנגבות מההורים וכל המערכות ועובדי החינוך יוצאים מתוך ההנחות הבאות: הורים יחששו לדבר שמא יבולע לילדיהם, הורים יחששו לפצות פה כי "לא נעים להביך את הילדים שלנו", הורים חיים בתוך לחץ חברתי ששולט עליהם.

זה חייב להיגמר לפני שהורים יתמוטטו והורים רבים כבר התמוטטו – רק שהם לא יודעים על כך.

המלצות אישיות - לשיקולכם

אני באופן אישי ממליץ להתקשר עם ארגון "פעמונים", שילמד כל משפחה לנהל טבלה של הוצאות והכנסות ובעקבותיה תקציב מתוכנן שנה מראש. הכספים מצויים אבל ברור שהם באים על חשבון חסכונות. אני ממליץ על שניים מהמדריכים שלהם: יונתן צ'מה ומאוריציו די ורולי. שניהם מאד מאד רצינים ומאד חשוב להשמע להוראותיהם.

אני ממליץ גם ללמוד להגיד "לא" כשמדובר בהוצאות שאי אפשר לעמוד בהן. והדבר כולל התאגדות של הורים שיפנו ביחד בעצומה לראש העיר עם בקשה לקרוא להגבלת ההוצאות שמוטלות על ההורים שמשלמים מיסים, שמשלמים ארנונה ומיסים נוספים, ואינם יכולים לעמוד בהוצאות האדירות.

כדאי להקים איגודי הורים שירכשו בצורה מרוכזת ספרים.

חשוב לערוך שיחה עם הילדים לפני החופש הגדול ולהסביר להם מה המגבלות התקציביות שעומדות לפני ההורים. שקיפות בכל גיל מבורכת.

(הכותב הוא סופר ועיתונאי, אב לחמישה ילדים ותושב מודיעין), צילום פרטי

יאיר דנון