סא"ל אמיר עטייה ממודיעין יודע שהוא יושב על פתחו של הר געש. או יותר נכון – על פתחה של חבית אמוניה שיכולה יום אחד להפוך לכדור אש וגזים רעילים, שיסכנו משהו כמו חצי מיליון מתושבי חיפה והסביבה. עטייה, מפקד גדוד חילוץ והצלה בפיקוד העורף, שגזרת החירום של גדודו היא העיר חיפה, גם יודע שזה לא כל כך פשוט לפגוע במיכל האמוניה הגדול (שרק לאחרונה התבשרנו שלא בטוח כי המדינה אכן תעביר אותו כמתוכנן לנגב).

לסא"ל עטייה הגענו לאחר שגדודו, גדוד 929, קיבל את פרס הגדוד המצטיין של צה"ל השנה, פרס אותו קיבל הגדוד מנשיא המדינה רובי ריבלין. 929 הוא גדוד מילואים, אבל עטייה הוא איש קבע.

איך זה מסתדר?

"לפני כמה שנים הצבא הגיע למסקנה שניתן לנצל טוב יותר את אנשי הקבע והציב מפקדים בקבע בתפקידי חירום ביחידות מילואים. אני קיבלתי את הפיקוד על גדוד המילואים 929, אז נכון שקציני וחיילי הגדוד הם מילואימניקים ואני איש קבע, אבל יש הרמוניה נפלאה בין כולם. עובדה שהגדוד זכה בתואר גדוד מצטיין השנה".

זה לא מפריע לך או לחיילים שאתה מביא צורת עבודה שנהוגה בצבא הסדיר והם מילואימניקים, בסופו של דבר אזרחים?

"ממש לא מפריע. להיפך. הקצינים והחיילים יודעים מה אני יודע ומה אני יכול, ואני יודע בדיוק מה רמת הכשירות שלהם. יש לכולם מוטיווציה אדירה. אנחנו הרי בסופו של דבר באותה סירה ובאותו צד מול אוייב משותף שמעבר לגבול".

בוא ניגע באוייב הזה, יותר נכון חסאן נסראללה, שהבטיח שבמלחמה הבאה המפעלים הכימיים במפרץ חיפה יהיו "פצצת הגרעין של חיזבאללה"…

"כולנו שמענו את ההבטחות האלה מכיוונו ואני לא מזלזל חלילה בכלום. הכוונה אכן היתה למיכל האמוניה הגדול שנמצא במפרץ חיפה. זה מוקד הסיכון שעליו הוא דיבר".

זו באמת "פצצת זמן מתקתקת"?

"אני מכיר את מיכל האמוניה הזה טוב מאד. רק לפני שבועיים עליתי עליו".

מה זאת אומרת עלית עליו?

"גם בצוק איתן עליתי עליו. טיפסתי על כיפת המיכל. אני לוקח מדי פעם את קציני הגדוד לסיור בגזרה כי הם חייבים הרי להכיר את הגזרה במקרה חירום ולהתעדכן במה קורה בשטח שעליו שהגדוד אחראי. בין הסיורים אנחנו גם מבקרים במיכל, בודקים את ההגנות שלו ועוקבים מקרוב מה קורה שם".

ומה באמת קורה עם המיכל הזה שכל עם ישראל מפחד ממנו?

"אז ראשית יש למיכל הזה כיפת הגנה חזקה מאד, שממש קשה לחדור אותה. דבר שני – ולא אוכל להרחיב יותר מדי – יש למיכל אמצעי הגנה נוספים. מדובר במיכל ממוגן , כך שהסיכוי שמשהו שחיזבאללה יורה יפגע בו ויפוצץ אותו הוא לא ממש גדול".

זה נועד להרגיע את תושבי חיפה?

"ממש לא. אלה העובדות. אני כמג"ד הגזרה מכיר כל כך טוב את הנתונים ואני שקט. חוץ מזה, אנחנו בגדוד מתאמנים הרבה על מיכל האמוניה ועל מצב שאולי תהיה בו פגיעה. לומדים להכיר את הבעיה וככל שמכירים טוב יותר את המיכל ואת יכולות ההגנה עליו אנחנו צוברים יותר ביטחון ביכולת שלנו להגן עליו בהצלחה".

 גם חילוץ, גם אב"כ

בוא נדבר על הגדוד המצטיין שלך…

"אחלה גדוד יש לי. יש לי אמון מלא באנשים שלנו וגם יש לנו ציוד מצויין ומקצועי. לא חוסכים אצלנו בשום דבר".

ספר מה היה ואיך קיבלת את הפרס.

"חמישה עשר גדודי מילואים נבחרים בצה"ל קיבלו אות הצטיינות מטעם נשיא המדינה, זאת על פועלם למען ביטחון ישראל ותרומתם המתמשכת לקהילה. כל אחד מהגדודים נמצא תחת פיקודו של מג"ד הרואה לנגד עיניו את היעד של היחידה ומציב את הסטנדרטים הגבוהים למימושו.  גדוד 929 ששמו אגב 'עיטם', הוא גדוד חילוץ המהווה את חוד החנית של נפת מפרץ במחוז חיפה בפיקוד העורף. הגדוד מבצע אימונים רבים ותעסוקות מבצעיות בצירים שונים. בימים אלה ממש מבצע הגדוד תעסוקה מבצעית בגזרת יהודה ושומרון כאשר ייעודו להציל חיים ולסייע לאוכלוסיה בזמן חירום. במהלך מבצע 'צוק איתן' גוייס הגדוד ופעל בשלושה מאמצים: כוננות צוותי חילוץ, שיפור המוכנות האופרטיבית והקניית חוסן לאוכלוסיה. בנוסף יזם הגדוד תערוכת חילוץ לילדי הקריות. רבים מלוחמי הגדוד הם אנשי משפחות, אשר לצד חייהם האזרחיים והמשפחתיים מגיעים לצבא בנאמנות ותורמים לביטחון המדינה".

זה לא פשוט לקבל את אות ההוקרה כגדוד מצטיין.

"היו עוד גדודים, אנחנו לא לבד. אבל זאת הערכה של הצבא לגדוד ולחייליו על מקצועיות, על תיפקוד טוב, על מוטיווציה, על תרומה לביטחון המדינה ועל נכונות לעמוד בכל משימה שתוטל עלינו ולהצליח למלא אותה בצורה הטובה ביותר. מי שקיבל את הפרס ועלה לבמה היה סמג"ד המילואים שלי ולא אני".

מה זה אומר?

"זה אומר שיש לי קצינים וחיילים שמשקיעים הכל כדי להמשיך ולהיות מקצועיים. החיילים שלי יודעים שאנחנו מוצבים בעת חירום בגזרה רגישה מאד של מפרץ חיפה, על כל המשמעויות של מפעלים כימיים והרבה חומרים מסוכנים. הם יודעים שחיפה והמתקנים מסביבה הם מטרות אסטרטגיות של חיזבאללה, כך שבעימות קרבי העיר חיפה צפויה לספוג רקטות ואנחנו נצטרך לתת את המענה המקצועי בחילוץ והצלה מבניינים שנפגעו, או בטיפול בחומרים מסוכנים שעלולים להיפלט מהמפעלים הכימיים".

החיילים שלך ערוכים גם למצבי קיצון של פגיעה של חומרים מסוכנים או אב"כ למשל?

"כן. אנחנו אמנם בהכשרה לא גדוד אב"כ (שמטפל בעיקר בפגיעות כימיות או ביולוגיות או של פליטת חומרים מסוכנים ורעילים לאויר – י.ג), אבל יש לי בגדוד כוח מקצועי גדול מספיק לטפל במקרים כאלה".

מעבר לסכנה הכימית, חיפה היא עיר גדולה ויש לה ובסביבתה כחצי מיליון תושבים. אחריות כבדה…

"נכון, אבל אנחנו לא לבד כמובן במשחק הזה. הגדוד שלי שייך לנפת המפרץ שיש לה עוד כוחות. אבל בעיקרון אנחנו אמורים לדעת לטפל במקביל גם באירועים בטיחותיים כמו נפילת רקטות או פליטת חומרים מסוכנים לאוויר. וגם מול האוכלוסיה – לדעת להביא אותה למקום מבטחים בלי פאניקה, בסדר ובצורה בטיחותית, כדי לטהר את האזור אם ייפגע. זה לא פשוט כי אתה אחראי למעשה גם על היכולת להניע אלפי אזרחים ממקום למקום, וגם במקביל לטפל בהריסות בפצועים או בחומרים מסוכנים. בקיצור זה מורכב מאד".

מה באמת קורה אם יש חומרים מסוכנים באוויר?

"בגדול, הטקטיקה היא להורות לאוכלוסיה להסתגר בבית. פשוט לא לצאת החוצה. אם יש אוכלוסיה שנמצאת תחת ענן של חומרים מסוכנים לא מפנים אותה כי בפינוי נפגע בה. מורים להם להתסגר בבתים עד שהענן חולף או עד שמנטרלים את ענן החומרים המסוכנים. וזה מה שחשוב להעביר לאוכלוסיה: שבמקרה כזה צריך לדעת להתגונן ולהסתגר בבתים בחדרים אטומים".

אני מניח שאתם מתאמנים על האפשרויות האלה…

"כן ודאי, אבל אתה יודע שיש גם מצוקת ימי אימונים ויש גם דרישות למלא ימי תעסוקה מבצעית, כך שתמיד התחושה היא שאנחנו צריכים להוסיף עוד ימי אימונים".

להיות בקבע ו"לעשות מילואים"

אמיר עטייה, בן 41, במקור מפתח תקוה, נשוי ואב לארבעה. הוא מתגורר בשכונת המגינים במודיעין כבר 16 שנים, לאחר גיחה קצרה בשכירות ביישוב נעלה. אמיר היה חילוני, אך חזר בתשובה ואז הכיר את אשתו מירב – ירושלמית ו"דתייה מהבית".

הוא החל את דרכו בחיל השריון, בחטיבה 500 כשהיתה עדיין חטיבת טנקים סדירה. אחר כך היה מ"מ ומ"פ במחנה 80. התחנה הבאה היתה קצין אג"מ של פיקוד מרכז. בשנים האחרונות הוא בפיקוד העורף כאיש קבע. במסגרת זו היה סגן מפקד בה"ד 16 (בסיס ההדרכה המרכזי של פיקוד העורף) ובמקביל קיבל מינוי חירום כמג"ד 929.

זה סידור חדש, שאנשי קבע יוצאים פתאום למילואים?

"זה עובד כבר כעשור בצבא. הבינו שלמעשה הרבה אנשי קבע – שיש להם ידע רחב וניסיון מקצועי וביום יום הם משרתים במפקדות ובמטה – יכולים לנצל את כישוריהם בעתות חירום לתפקידים משמעותיים. אז כמו שאזרח עובד מדינה נניח יוצא למילואים או מרצה באוניברסיטה או עובד בנק, אז גם אני כקצין בקבע יוצא למילואים כמו כל אחד אחר".

איפה יותר כיף, עם חיילי המילואים שלך או בעבודה הרגילה בפיקוד ביום יום?

"זאת נקודה עדינה מאד. יש הצלחות ויש גם כשלונות, אבל זה תלוי בבגרות של האנשים, כי אלה שני דברים שונים לגמרי. בפיקוד אתה מטפל בתורות לחימה, באסטרטגיה, בתשתית של עבודת הפיקוד. לעומת זאת במילואים אתה עם האנשים בשטח. אלה החיילים שלך שאתה יודע שאיתם תצא למלחמה וזה שונה מאד. האווירה אחרת לגמרי, אבל גם אם יש קשיים אסור לוותר. צריך לטפל באנשים. למדתי לא להתפשר איתם ובהתחלה הרגשתי קצת לא בנוח, כי הם באים למילואים על חשבון הזמן הפרטי והמשפחה ואני על חשבון זמן העבודה שלי בצבא קבע. אבל מהר מאד ירד לי האסימון והבנתי שאם מישהו עושה מילואים זה מישהו שבא לתת את הלב והנשמה. אני משתדל לא להעסיק את החיילים בשטויות, רק בדברים מעשיים. מתקתקים את העבודה ומכינים את הכל מראש והחיילים לבסוף מעריכים אותי יותר, כי הם רואים שאני לא מבזבז להם את הזמן. אנשים התקשרו אלי אחרי האימון האחרון ודיברו בהערכה גדולה מאד".

מה הלאה?

"בעוד מספר חודשים אני מסיים תפקיד ומשתחרר מצה"ל. אני אמשיך ככל הנראה במילואים כמג"ד".

ומה באזרחות?

"פני לחינוך. אני בדרך להסבה להוראה שאתחיל בספטמבר ומשם בספטמבר בשנה הבאה אהיה מורה ומחנך במערכת. זאת השליחות האמיתית שאני רואה ורוצה. באמת אני חושב שהמצב שלנו היום מחייב תרומה לשליחות הזאת. הכל מתחיל מבתי הספר ואני רואה את הערכים שהילדים סופגים במערכת החינוך הדתית לעומת האזרחית. זה אחרת. אני רוצה להיות מורה להיסטוריה ולהקנות ערכים לילדים. ללמד אולי בבית ספר 'יחד' במודיעין".

לא הכל מתחיל בבית ובמה שההורים נותנים?

"לא רק. אני חושב שתלמיד טוב הוא חייל טוב והוא אזרח טוב. אני מרגיש כמפקד שהצלחתי לשנות חיילים שלי לטובה. זאת אומרת שלא הכל בא מהבית. גם בית הספר משפיע, גם הבית משפיע וגם הצבא משפיע על מי שיהיה אזרח טוב יותר במדינה".

אולי על הדברים האלה הגדוד שלך קיבל את התואר גדוד מצטיין?

"אולי".

בתמונה עטייה . בעל תשובה שרוצה ללמד ב"יחד". צילום אינגריד מולר