אמה טרקסין
עמוד הספורט

עמוד הספורט

כשאומרים לכם ריקוד על העמוד, מן הסתם, האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש היא – חשפנות. התפיסה שריקוד על עמוד מגיע אוטומטית בשילוב עם מועדון חשפנות על כל רבדי הסליז, כבר לא תופסת יותר והיום הפך הריקוד על עמוד לענף ספורט לגיטימי בתוך טירוף הספורטיביות הכללי ששוטף כמעט את כולנו.

ולאחר שכבר הפך ללהיט בעולם וגם בישראל, מגיע הריקוד על עמוד גם למודיעין. כמה מדרגות מובילות מטה למרתף במרכז המסחרי ברחוב נחל זוהר בעיר, שם ממתינים שישה עמודים לבאי סטודיו my ego של אריק קוגן, לוחם יס"מ לשעבר, ושל שותפו לעסק ובעלי סטודיו ego בקניון עזריאלי בעיר.

מורידות את הפאה ומתאמנות

הסטודיו החדש בעיר שנפתח רק לפני מעט יותר מחודשיים, ממוקם ברחוב נחל זוהר ומלבד החוג לריקוד על עמוד, הוא מציע גם חידוש נוסף מתוקף היותו מיועד לנשים בלבד. אריק קוגן מספר על הבחירה להפוך את המקום לסטודיו נישה: "יש במודיעין המון מקומות להתאמן, אבל מקום המיועד רק לנשים לא היה קיים. כשחשבנו על המיקום חשבנו גם על כך שבאזור הזה מתגוררות הרבה נשים דתיות, אבל בסופו של דבר מגיעות אלינו נשים מכל העיר".

נשים דתיות מגיעות לרקוד על עמוד?

"דווקא כן, תתפלא. אגב, בירושלים הן באות, מורידות את הפאה ועולות להתאמן. גם אצלנו יש נשים דתיות שבאות להתאמן על העמוד".

עוד נחזור לריקוד על עמוד אבל קודם קוגן מפרט את מה שקורה אצלו במכון. מלבד שיעורי הזומבה, הפילאטיס ואימונים פונקציונליים, הוא בעצמו מלמד שיעורי TRX. למי שלא בעניינים נספר כי מדובר בלהיט החדש והאולטימטיבי של כל אותם חולי כושר חדשים הנפוצים בכל פינה בשנים האחרונות. ה- TRX  הומצא בארה"ב על ידי חייל שרצה לשמור על כושר ומאז הפך אותו לכוכב גדול. למעשה מדובר בשתי רצועות מתכווננות, שעליהם נתלים ועושים תרגילים שמבוססים על משקל הגוף. ניתן לבצע איתו אלפי תרגילים, אפשר לקנות אותו מהיבואן הבלעדי בארץ בעלות של 1,000 שקלים, או גרסאות לא מקוריות וזולות בהרבה, אותן תמצאו ברשת או בחו"ל ובעלות שיכולה להגיע גם ל-400 שקלים בלבד. אין צורך בהכשרה מיוחדת על הרצועות: כל אחד יכול להשתמש בהן בבית, אבל כדי לבצע את התרגילים בדיוק מירבי מומלץ להתחיל עם מאמן מקצועי שעבר הכשרה מיוחדת על הרצועות. מתאמנים איתו על כל שרירי הגוף, מתחטבים, מרזים, יורדים בהיקפים ונמתחים. אפשר לשדרג את תרגילי הפילאטיס והיוגה, לבצע איתו קיקבוקס או אימון מחזורי.

מלבד האפשרות להתאמן בספינינג, בשיתוף פעולה עם סטודיו ego שבקניון, שיעור נוסף אותו מעביר קוגן הוא אימון ה-HIT, שהגיע לישראל לפני מספר שנים ומאז תפס כאן תאוצה. מדובר על אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה, כזו שבעקבותיה נמשכת שריפת השומנים בגוף עד 48 שעות לאחר האימון. האימון מתבצע ב-4 חלקים, כל אחד מהם בין שבע לתשע דקות. בכל חלק יש רצף של מספר תרגילים ובסופם בין דקה לשתיים של פעילות קרדיו אינטנסיבית, שמעלה את הדופק לכ-90% משיאו.

פיתיון לשודדי רכב

קוגן (רווק בן 34) הוא מוותיקי העיר. בגיל 14 הגיע למודיעין ולאחר שירות צבאי כלוחם בגדוד נחשון, פנה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל. לפני הלימודים הספיק לעשות את הטיול הגדול המתבקש, כאשר חרש את דרום אמריקה במשך שנה.

כשסיים את לימודי הפסיכולוגיה, במקום לחפש מקום להתמחות ולהתחיל לפתח את הקריירה, החליט קוגן על שינוי כיוון מוחלט. בער בו הצורך לתרום למדינה (וגם חשק לאקשן ואדרנלין...) וזה הוביל למיונים במטרה להתקבל ליס"מ – יחידת הסיור המיוחדת של המשטרה.

את אותם שוטרים חסונים במדים אפורים כולכם מכירים, בין אם נתקלתם בהם אישית או מעל מסכי הטלוויזיה, כאשר הם אלו הנדרשים לעמוד בשורה אחת מול הפגנות והתפרעויות מכל הסוגים. "במשך שנה התאמנתי יום-יום ואחרי שהתקבלתי ועברתי את המיונים הגעתי ליס"מ בשטחי איו"ש, שם העברתי שבע שנים של פעילות מבצעית וביצוע מעצרים בשטחים. אנשים חושבים על היס"מ כעל כלבי תקיפה, אני יודע. כוח יס"מ מגיע ברגע שכוח שיטור רגיל לא יכול להסתדר ואז היס"מ נכנס לפעולה. אלה חבר'ה שמתאמנים, חזקים ויודעים לפתור מצבים כאלו".

פעילות שוטרי היס"מ רוויה כאמור באקשן, בין אם זה בשמירה על הסדר במהלך הפגנות בכיכר רבין בתל אביב או מול המפגינים הקבועים בנעלין שבשטחי הרשות הפלסטינית. סיפור אחד קטן שמספר קוגן, מלמד על מציאות חייהם של אותם שוטרים במהלך השירות: "בעקבות שורה של מקרים בהם פלסטינים שלפו נהגים מהרכב באיומים ושדדו את רכביהם, עשו רכב פיתיון ממש לא רחוק ממודיעין, ליד היישוב ניל"י. אני התחבאתי במושב האחורי, בזמן שהנהג עשה כאילו הוא יוצא לדבר בטלפון. התמזל מזלנו ועצר לידנו ג'יפ, ממנו יצא אדם עם סיגריה בפה. הוא הסתכל על הנהג שלי, שהיה במרחק חמישים מטר מאיתנו, חייך אליו ונכנס לאוטו המונע. הוא לא ידע שמתחת לדוושת הגז הנחנו אבן וברגע שהוא ניסה לשלב להילוך ראשון קפצתי עליו. החבר'ה שהיו במארב לידנו הצטרפו גם הם והוא נעצר. 500 מטר משם עצרנו גם את הרכב ממנו הוא ירד".

 

"אנשים חושבים שזה קשור לחשפנות ולעירום, אבל זה רחוק מזה. 

לאחר שבע שנים כאלו קוגן מתעייף. "עברתי לשרת ביס"מ תל אביב, שם העיסוק הוא הרבה יותר בפן הפלילי. בשטחים האלימות כמעט אפסית עקב זה שמדובר ביחידה מבצעית לכל דבר עם נשקים ארוכים וכל זה. האוכלוסייה מאוד מפחדת ולכן אין באמת התנגדות פיזית. דווקא בתל אביב נפצעתי לאחר שחטפתי שני סלעים ומקל בראש בהפגנות האתיופים".

לקלל שוטר וללכת

אחד הדברים שהניעו את קוגן לעזוב בסופו של דבר לעזוב את שורות היס"מ, הוא היחס לו זוכים אותם שוטרים דווקא מהאזרחים. "במהלך השירות בתל אביב אתה מתעסק עם אזרחי ישראל והיחס הוא מאוד אנטי משטרתי. ברמה כזאת שאזרח יכול להרשות לעצמו להרים יד על שוטר. האזרחים מאוד קשים ויש חוסר יכולת לקבל את סמכות השוטר. לדעתי זה לא קיים באף מדינה אחרת. גם כשאתה ניגש לאזרח בצורה הכי מנומסת, אתה יכול לקבל בתגובה קללות. אתה מורה לאזרח לעשות משהו והוא יענה "לא רוצה". הוא אפילו חושב שמותר לו לדחוף אותך. השתמשתי באלימות פעמים בודדות ביותר. בדרך כלל כשאתה מגיע עם ביטחון עצמי, האזרח מרגיש את זה ומרשה לעצמו פחות. מלמדים אותך בכל יום לפתח יכולת איפוק".

לפני כשנה הגיע הלילה שככל הנראה דחף את קוגן סופית החוצה לאזרחות. אנשי הקהילה האתיופית יצאו למחות בכיכר רבין, במה שהפכה להיות אחת ההפגנות הסוערות ביותר שידעה העיר תל אביב.  67 בני אדם, בהם 55 שוטרים, נפצעו באורח קל ושוטר נוסף נפצע באורח בינוני. זאת אחרי שבמקום התפתחו עימותים קשים בין המפגינים לכוחות המשטרה שביקשו לפנותם. 43 מבין אלפי המפגינים נעצרו. חלק מהמפגינים הבעירו פחים ויידו אבנים לעבר השוטרים והפרשים, תוך שהם קוראים "מדינת משטרה". הכוחות הגיבו בירי גז מדמיע, זרנוקי מים ורימוני הלם, וקיבלו הוראה לעצור את המפגינים בכוח. הרחובות הסמוכים לכיכר, בהם גם רחוב אבן גבירול, נחסמו לתנועה במשך שעות ארוכות. למרות הניסיון להדוף את המפגינים ולסיים את המחאה, התנהלו עימותים בכיכר עד לשעה מאוחרת.

"זה היה כל כך קיצוני בכמה שהמציאות הייתה הפוכה ממה שפורסם בתקשורת, עד כדי כך שעד היום כשאני רואה פוסטים בפייסבוק בנושא אני חייב להגיב. כדי לא לעורר פרובוקציות אפילו הגענו לשם בלי ציוד מגן. עמדנו בכמה שורות על המדרגות המובילות לבניין העירייה, כדי למנוע התפרצות פנימה. ההנחיות היו כל הזמן לספוג ולא להגיב. בשלב כלשהו התחלנו לחטוף אבנים, לבנים ומקלות. עומד לידך מישהו, מקבל משהו בראש ונופל. הפכו שם ניידות, ניסו לדקור סוסי משטרה, שברו חלונות במסעדות ורק אז ניתנה ההנחיה לפזר את ההפגנה. זה הרגיש מוזר, לא באת להילחם אלא לשמור על הסדר. היום כשאני מגיב בנושא בפייסבוק בעמודים כמו זה של "צדק חברתי", מגיבים לי שאני שתול של המשטרה. אין שיח, אפס הקשבה.

אז למה עזבתי? זאת שאלת המיליון דולר. התעייפתי מהמערכת, מחוסר הגיבוי לשוטרים. היום שוטר מפחד להוציא אקדח, לטוב ולרע. זה מצטבר, דבר ועוד דבר ועוד דבר עד שנוצרת אכזבה גדולה מהמערכת. שוטרים נותנים את החיים שלהם וברגע האמת לא מקבלים גיבוי נכון".

בואי בתי לרקוד על עמוד

נחסור לשיעורי הריקוד על עמוד שמתבצעים  בסטודיו  שלו. ריקודים אלה שמתמקדים בפן הספורטיבי ולא האמנותי, כבר תפסו תאוצה ועשרות נשים משתתפות בהם. בין הנשים גם אימהות שבאות יחד עם הבנות שלהן. "היום בארצות הברית התחום הזה מאוד נפוץ ויש המון תחרויות. אנשים חושבים שזה קשור לחשפנות ולעירום, אבל זה רחוק מזה. השיעור עובד על המון תרגילי כוח וחיזוק שרירי ליבה. לוקח זמן עד שמצליחים לבצע את התרגילים, שבוע-שבועיים, אבל אז יש המון סיפוק".

את הסטודיו פוקדות נשים בטווחי הגילאים 16-45 שחלקן מגיעות עם אותה הסטיגמה. "זה לחלוטין לשבור להן את הסטיגמה", מספר קוגן. "יש להן בראש את הסטיגמה של ריקוד חושפני וזול ואנחנו מסבירים להן שזה בדיוק הפוך. אלו שיעורים שעובדים על כוח ולתחום של הריקוד האומנותי על עמוד אולי נגיע בהמשך. כרגע מתמקדים בכוח, חיטוב ועיצוב הגוף. הרבה נשים, דווקא המבוגרות יותר, מספרות שתמיד היה להן חלום לרקוד על עמוד".

יש מבוכה בהתחלה?

"אין מבוכה, ממש לא. הסטריאוטיפים קיימים לפני שהן מגיעות לאימון. אחריו כולן נשבות בזה ויש כאלו שמגיעות לעשות אימון אישי עם המדריכה. ההתחלה היא מהבסיס, כשאחרי מספר אימונים רואים שיפור מיידי ביכולת לבצע את התרגילים. יש סיפוק גם מכך שבכל פעם לומדים ומתאמנים על תרגיל חדש".

ניסית את זה בעצמך? זה נראה די קשה..

"ניסיתי אימון אחד עם המדריכות. אחר כך יומיים הסתובבתי עם שרירים תפוסים בגב.."

בתמונה אריק קוגן. "הרבה נשים, דווקא המבוגרות יותר, מספרות שתמיד היה להן חלום לרקוד על עמוד"(צילום אינגריד מולר)

יאיר דנון