הום סטייל 17.5.18
החופש להניק

החופש להניק

בשבוע שעבר התכנסו עשרות אמהות עם תינוקותיהן בעגלה, כדי לתמוך בחגית שחר ממודיעין, שסולקה יום קודם מחנות בגדים בקניון המקומי, משום שהניקה בחנות. הילה דור ברוור ממודיעין, עובדת סוציאלית ומדריכת הנקה שהייתה בין מארגנות התמיכה מספרת כי היתה זו מחאה שקטה "ישבנו מחוץ לקניון והפגנו את נוכחותנו, בהמשך נכנסנו פנימה". את בנה הבכור ילדה הילה לפני 12 שנים ומלידה ללידה היא טוענת זה הופך יותר ויותר קשה להניק בציבור בלי לקבל הערות והתייחסויות. "לאחר הלידה הראשונה אף אחד לא העיר לי. אני לא בטוחה מה גרם לשינוי, אבל בשמונה השנים האחרונות יש "סינרי הנקה" שמסתירים ו"חדרי הנקה" במקומות ציבוריים, כמו בקניונים, שמאלצים את הנשים להניק במקום זה בלבד. מי שיזם את הקמת "חדרי ההנקה" רצה לסייע לנשים וליצור עבורן תנאים נוחים אך במקביל קרו תהליכים שמוליכים את מעמד האישה למקום פחות טוב. כולנו עדים למה שקורה: ילדות בכיתה א' נדרשות להגיע לבית הספר עם מכנסיים קצרים שמגיעים עד הברכיים כי פתאום רואים בהן אובייקט מיני.

לא בגלל הדת

"בבריטניה יש חוק שאוסר להטריד אישה מניקה בציבור ואצלנו הולכים אחורה" אומרת הילה "לדרוש מאישה לצאת מהחנות בזמן שהיא מניקה זה חלק מאמירה של איך מתנהגים כלפי נשים בחברה. לא מדובר דווקא בדתיים אלא ב'הדתה'. זו מגמה כללית של מידור נשים והורדת מעמד האישה. ראיתי בפייסבוק הרבה תגובות כמו 'תשבי בבית'. המלחמה בנשים שמניקות במרחב הציבורי היא כלי בידי אנשים כוחניים כדי 'לשים את האישה במקום'. אישה אחרי לידה היא במצב של נתינה ובמקום הזה לגרש אותה באמצע הנקה זו הפגנת כוח עליה בסיטואציה שבה היא לא יכולה לתקוף בחזרה".

גם ענת שפירא לביא, מחברת הספר "אמא מניקה"  (עליו נדבר בהמשך) מוחה נגד ההטרדה של נשים מניקות ומסכימה שלא מדובר במאבק דתי "הציבור שמעיר לנשים מניקות הוא זה שאין לו בעיה לראות בחורה על החוף בביקיני ופרסומות עם נשים חצי ערומות. דווקא בחברה הדתית נשים מניקות בכל מקום, הרי הנקה זה לא דבר חושפני ואין שום בעיה להניק בלי לחשוף בכלל את הגוף".

לחץ חברתי

בשנים האחרונות יש מגמה עולמית של עידוד הנקה. ארגון הבריאות העולמי יצא לאחרונה בהמלצה גורפת להניק בששת החודשים הראשונים לחיי התינוק ואף קרא למדינות העולם לאסור על קידום מכירות ופרסום של פורמולות תחליפי חלב אם. מחירן הגבוה של הפורמולות והמסע הציבורי לעידוד ההנקה, שהיא התזונה הטבעית והמומלצת לתינוק, יוצרים לחץ על אמהות שאינן יכולות או אינן מעוניינות להניק. "הרבה נשים משתמשות בתחליפים, אלו שלא יכולות להניק מסיבה רפואית או שלא מעוניינות וגם אלו שמניקות" אומרת ענת "הפתרון הוא לא פגיעה בתחליפים. אם רוצים לעודד הנקה צריך שהצוות הרפואי שפוגש את הנשים לאחר הלידה יהיה מיומן וזמין, יש בתי חולים שבהם מגיעה יועצת הנקה רק לכמה שעות ביום, אך נשים יולדות גם בלילה. האחיות והצוות הרפואי צריכים לתת להן פתרון ולא להגיד להן לחכות למחר. יועצת הנקה יש רק בשוק הפרטי וזה עולה הרבה כסף, יש נשים שמוותרות על הנקה בגלל זה. המדינה צריכה לסבסד הדרכת הנקה בקופות החולים או בטיפות חלב. נשים כותבות שהאחות בטיפת חלב אמרה להן שהתינוק לא גדל מספיק והמליצה לעבור לפורמולה. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על הנקה בשישה החודשים הראשונים אך חופשת הלידה נמשכת רק שלושה חודשים. הניסיון לקבוע עבור נשים אם הן צריכות להניק או לא הוא זלזול באינטליגנציה של הנשים".

בחירה של האשה בלבד

על ההחלטה אם להניק, שאמורה להיות דבר אינטימי בין האם לתינוק שזה עתה נולד, משפיעים כאמור גורמים רבים, כמו לחץ חברתי, אמונות, ציפיות של היולדת מעצמה, דימוי גוף, אידיאלים ועוד. גם מי שהחליטה להניק ובאמת רוצה בכך נתקלת בקשיים הנובעים מחוסר ידע ומחוסר ניסיון, שאליהם נלווים עייפות גדולה ומצב רגשי עדין.

ענת שפירא לביא (47), אם לחמישה 'יונקים', ובלוגרית, כתבה את הספר "אמא מניקה" שתיאר את חוויותיה האישיות ואת הקשיים שבהם נתקלה. הספר יצא לאור כבר לפני מספר שנים בהוצאת מודן אולם כיום היא רכשה בחזרה את הזכויות עליו.

שפירא לביא תושבת מודיעין מזה 17 שנים, נשואה לרופא ואם לשלוש בנות ולשני בנים בגילאי 22-8, היא ד"ר לספרות עברית מהאוניברסיטה העברית (נושא עבודת הדוקטורט שלה הוא הרחבת הסיפור העברי הקצר בימי הביניים לעומת תקופת חז"ל). מאז שפרשה מן ההוראה באוניברסיטה בחוג לספרות היא בעיקר כותבת בלוגים בנושאים שונים.

הספר "אימא מניקה", מדגישה ענת, אינו מטיף להנקה. "זה בכלל לא ספר מיסיונרי. אני הנקתי את בני הבכור במשך חצי שנה ואני יודעת שאלו התומכים בהנקה ממושכת יחשבו שזה מעט מדיי. אצלי ההנקה הייתה תהליך, גדלתי בתוך זה, ואת בתי הצעירה כבר הנקתי כמעט שנתיים. אני חושבת שככל שאת אמא מנוסה יותר ההנקה הופכת לטריוויאלית. לשאלה אם שנתיים זה לא יותר מדיי, הרי הילדה כבר לא תינוקת ויש לה שיניים, היא עונה: "לי ולה זה היה נכון. את הבן הראשון הנקתי חצי שנה ולאחר מכן עברתי למזון מוצק ולמטרנה ועם הקטנה לא השתמשתי במטרנה כלל. אני מאמינה שזו בחירה של כל אישה בפני עצמה. אגב, גם חז"ל אמרו שהבחירה אם להניק היא של האישה בלבד ולא של בן הזוג. יש מספר מקורות המדגישים שאם יש ויכוח בין האישה לבעלה לגבי הנקה אסור לבעל לחייב אותה להניק או לאסור זאת עליה, ההחלטה היא אבסולוטית רק שלה. באותם ימים אמנם לא היו תחליפי חלב אך אפשר היה לקחת מינקת, לרוב מינקת הייתה חלק מהמעמד, סמל סטאטוס".

שווה לנסות

גם למי שלא רוצה להניק מוקדש פרק בספר. "יש פרק שמדבר על מקרים שבהם לא מצליחים להניק מכל סיבה שהיא, פיסיולוגית, רגשית או חוסר רצון, וכתבתי אותו בגלל גיסתי שבחרה לא להניק. יש לנו ארבעה ילדים מקבילים בגילם וחשוב היה לי להדגיש שאני לא אימא טובה יותר בגלל שאני בחרתי להניק והיא לא. כל האופציות הן בסדר אבל חשוב לבחור בחירה אמיתית ולא בשל לחץ או טרנד. כשאני נולדתי מי שהניקה נחשבה למוזרה, בעיקר בקיבוץ, והיום יש חזרה להנקה. בחברה הישראלית הלחץ בולט כי אנשים נדחפים לאמהות לכל תחום אז בטח שבנושא הנקה יש לכל אחד מה לומר. הדרך הכי נכונה היא שכל אישה לפני הלידה תלמד את הנושא ותנסה להגיע להחלטה אמיתית עם עצמה אם היא רוצה או לא. אני חושבת שאם מישהי סיימה לקרוא את הספר ואמרה לעצמה 'זה לא בשבילי' אז כנראה שזה לא בשבילה. מאחר והגוף בכל מקרה מייצר חלב נראה לי ששווה לנסות ואם זה לא מתאים לך אז תפסיקי ובלי נקיפות מצפון".

החלק הראשון בספר הוא חווייתי, מסביר איך ללמוד על הנקה לפני הלידה. "נשים רבות משתתפות בקורס הכנה ללידה שיש בו רק מעט התייחסות להנקה. הלידה, אחרי הכול, היא עניין של כמה שעות אך ההנקה נמשכת שבועות או חודשים אז ראוי שהנושא יהיה בתודעה. אני לא ידעתי שום דבר על הנקה בלידה הראשונה והיה לי מזל שהנשים שפגשתי ביומיים הראשונים, דודה שלי ושכנה שגרה לידי במעונות הסטודנטים וילדה חודשיים לפניי, היו במקום הנכון ובזמן הנכון. המחשבה מאחרי כתיבת הספר הייתה שלא לכל אחת היה מזל כזה ואולי אין מי שייעץ להן באופן מיידי בקשיים שמתעוררים, כמו למשל עניין הגודש שנוצר בימים הראשונים לאחר הלידה. צריך מישהו שיסביר שהגוף בתחילה מייצר יותר מדיי חלב ושזה יתאזן ויציע איך אפשר להקל על הגודש (עלי כרוב). ההדרכה היא לפי שלבים בכל הסוגיות שעלולות להתעורר ובחלקו השני של הספר יש 'טיפות חלב', טיפים קצרים על פי הא"ב. מאחר ואני באה מתחום הספרות העברית שילבתי בספר גם שירי משוררות ומדרשי חז"ל קצרים שעוסקים באמהות ובהנקה".

אחת השאלות שמטרידות את המתלבטות היא האם ההנקה לא מקבעת מיד מצב של חוסר שוויון שבו האימא אחראית בלעדית לילד?

"אם מודעים לזה ומתכוננים מראש אפשר לגרום שזה לא יקרה. נכון שרק האישה מניקה אך צריך גם להחליף לתינוק, לטייל, לשחק, לרחוץ. זה לא הופך את האימא להורה בלעדי אלא רק למאכיל בלעדי. צריך לחשוב על זה מראש ולהתארגן בהתאם. אגב, קראתי בשבוע שעבר בלוג של מישהי מנצרת שסיפרה שהיא מניקה אך שולחת את בעלה לטיפת חלב. הבעיה היא שבכל פעם שהוא מגיע לטיפת חלב האחיות מעירות לו, הן בודקות איך זה שהוא בא לבד ומציעות לו לבוא למחרת עם האישה...".

הכל כתוב בבלוג

במשך כ-15שנים לימדה שפירא לביא באוניברסיטה העברית קורסים על מדרשי אגדה וספרות עממית וסמינרים על ימי הביניים. במקביל לימדה גם במכללת "אחווה" קורסים של מבוא למדרש. "לימדתי  שם בכיתה שבה כמעט כל הסטודנטים היו בדווים, רובם דתיים, והם היו קרובים יותר בתפיסות שלהם לחז"ל ויותר פתוחים לטקסטים מאשר הסטודנטים היהודים החילונים שהיו הרבה פעמים קצת אנטי, לפחות בהתחלה, עד שהם הבינו שאני לא דתייה ופשוט מלמדת ספרות".

איך קיבוצניקית חילונית מגיעה לעיסוק בספרות יהודית ישנה?

"לחלוטין בעקבות מורים טובים באוניברסיטה. הגעתי לאוניברסיטה במטרה ללמוד ספרות עברית חדשה ובמסגרת לימודי החובה לתואר הראשון כל תלמיד נדרש ללמוד מדרשי אגדה ותלמוד. המרצים של ספרות העת העתיקה היו כל כך טובים שנשאבתי למחלקה הזו".

לפני חמש שנים פרשה ענת מהאקדמיה "גם בגלל האופי התעסוקתי המוגבל, כי אין תקנים במדעי הרוח, וגם בגלל הבירוקרטיה האקדמית שדורשת מבחן כמותי בסוף כל קורס כמדד להערכה. אני חושבת שיש פספוס באקדמיה כי אנשים שבאים ללמוד ספרות לרוב לא יתפרנסו מזה ואני לא מבינה למה צריך לתת ציונים לאנשים שלא מתכוננים לעסוק בזה כמקצוע, למשל בהוראה. כיום אני עובדת כפרי לנסר בעריכת ספרי עיון ב'מודן' ובמקביל כותבת בלוגים ומעבירה סדנאות לכתיבת בלוגים. אני מעודדת כתיבת בלוגים אישיים, זו פלטפורמה טובה להתפתחות אישית, בעיקר עבור נשים שהתחילו לכתוב סתם לצורך ביטוי עצמי ולאט לאט הבלוג הוביל אותן לשינוי קריירה או לקריירה נוספת או אפילו סתם להעצמה אישית. בכתיבה יש משהו תרפויטי. יש בלוגים בכל מיני רמות ויש מקום לכולם, יש בלוגריות מצוינות שמפרסמות תכנים ברמה גבוהה מאד".

איזה בלוגים את כותבת?

"יש לי בלוג ב'סלונה' בשם 'די לחינוך' שעוסק בחינוך אלטרנטיבי. זה תחום שאני מחוברת אליו מאד. כל ילדיי למדו בחינוך הדמוקרטי, בבית ספר אשר מוכר ומפוקח על ידי משרד החינוך, חוץ מבתי האמצעית שבכיתה ה' ביקשה לעבור למערכת החינוך הרגילה, היא מאד חברותית ורצתה בית ספר גדול ואפשרנו לה את זה. בחינוך הדמוקרטי כל אחד יכול להבין מה החוזקות שלו ולבחור בעצמו. הפסד החומר הוא פחות רלוונטי כי הקבוצות הן רב גילאיות ותמיד תוכל למצוא את מקומך. מטרת הבלוג שלי היא לחשוף את הציבור הישראלי לחינוך הדמוקרטי  ולהראות שאפשר להכניס יותר בחירה למערכת החינוך גם עבור התלמידים וגם עבור המורים שלא מחייבים אותם מה ואיך ללמד. אני כותבת בכל יום שלישי פוסטים על בית הספר הדמוקרטי ופוסטים של ביקורת על מערכת החינוך הרגילה. בלוג נוסף הוא 'אימא רצה'. 'פתחתי אותו מאחר ואני בן אדם כותב וכשיש לי נושא שמעסיק אותי אני כותבת עליו. התחלתי את הבלוג פשוט כדי לעזור לעצמי להתמיד בריצה, ואנשים התחילו להגיב ולכתוב סיפורי ריצה שלהם. הבלוג הזה הוא רק לכיף ואין בו שום אג'נדה". הבלוג השלישי בו כותבת שפירא לביא הוא יותר עסקי ובו היא מפרסמת את עבודתה המקצועית, את הספרים שהיא כותבת ועורכת ואת הסדנאות ויש בו עצות לכותבים ולעורכים.

בימים הקרובים עומד לצאת לאור ספרה החדש "חז"ל עכשיו", ובו פרשנות שלה, חילונית-ספרותית אקטואלית, לסיפורי חז"ל. "הספר מתכתב עם "תנ"ך עכשיו" של מאיר שלו אשר פירש את סיפורי התנ"ך וקישר אותם לאקטואליה של ימינו. אני מאמינה שאם רוצים שאנשים חילוניים יתחברו לתלמוד צריך לקרוא אותו כך שתהיה לו רלוונטיות לאנשים בימינו".


טיפים ליולדות

* לדעת שהנקה היא לא סבל ולא אמורה לכאוב. נשים רבות, בעיקר בלידה הראשונה, חושבות שכמו לידה כך גם הנקה היא כואבת. אם את מניקה ויש לך כאבים צריך לעצור ולבדוק מה לא בסדר.

* להתכונן לפני הלידה, לקבל מידע. יש הרבה קבוצות פייסבוק של אמהות מניקות ושל יועצות הנקה.

* לקנות לפני הלידה חזיית הנקה אחת לפחות ורפידות הנקה ולשים אותן בתיק הלידה.

* להכין לפני הלידה רשימת טלפונים של יועצות הנקה. אפשר אפילו לדבר עם אחת מהן ולראות אם הגישה שלה מתאימה לך.

* לא להתבייש לבקש עזרה גם בטיפול בתינוק, גם בהנקה וגם לעצמך כדי שתוכלי לנוח ולא לבשל. יש במודיעין פרויקט שנקרא "סירי לידה", ניתן לפנות לשם אחרי הלידה ומתנדבות יבואו עם סירים כדי  שבשבוע-שבועיים הראשונים לא תצטרכי לבשל. אפשר להיעזר כמובן גם במשפחה.

* לשמור על פרופורציה. בגלל ההורמונים ובעיקר כשמדובר בילד ראשון יש הרבה לחץ. חשוב לא להילחץ יותר מדיי ולזכור שרוב הדברים עוברים מעצמם.

בתמונה ענת שפירא. "הספר אינו מטיף להנקה. זה בכלל לא ספר מיסיונרי". צילום אינגריד מולר

יאיר דנון