הרב תועלת

אודי הירש
2013-10-09 13:05:06
2013-10-09 13:05:06

בדרך כלל, יש לי דעה על כל נושא שבעולם. השבוע, כשהרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, נותרתי ללא מילים. הבטתי מהצד בתמיהה על הסיקור התקשורתי, אף שכעורך באתר אינטרנט הייתי חלק ממנו. הבטתי מהצד גם בלגלוג ובכעס על חבריי ברשתות החברתיות שניכר שהתקשו להבין, בדיוק כמוני, את ההילולה סביב מותו של אדם שאותו הכירו דרך הפריזמה של מפלגה בעלת נטיות עברייניות ובעיקר דרך שורת התבטאויות שערורייתיות. אחר כך הבטנו כולנו בתדהמה על מאות אלפי האנשים שעלו להלוויה בירושלים. מי האנשים האלה? מהיכן צץ כל העם הזה? מה פספסנו?  כבן ליוצא קיבוץ מזרע חובב החזירים, שחונך מגיל אפס להתייחס לדת כאל מטרד מזיק, חשתי שאין לי כלים להתמודד עם התופעה.

במציאות כה מורכבת, אפשר להבין את מי שמחפש ישועה אצל רבנים וקמעות

מבוכה מובילה לעיתים להתנשאות. זו התגובה האינסטינקטיבית של אנשים כמוני נוכח המראות הללו, של אנשים המצטופפים סביב הוואן שמוביל את גופתו של המנהיג הרוחני עד כדי סיכון חייהם. מה בכלל עשה האיש עם הגלימה והכובע המוזר כדי לזכות בכבוד כה גדול? אז הוא התיר את העגונות של מלחמת יום הכיפורים. אם זה היה תלוי בי, לא הייתה להן כל בעיה להתחתן מחדש בכל מקרה. אז היו לו פסקי הלכה מהפכניים. אם זה היה תלוי בי, לא הייתה כל השפעה לספרים הנושנים האלה. אז הוא למד בעל פה את כתבי הקודש. אני, לעומת זאת, מדקלם הרכבים של קבוצות NBA מאמצע שנות ה-80', אבל אף אחד לא יצטופף סביב גופתי בטקס ההלוויה. בכלל, הנזק שבהקמת התנועה הפוליטית שעמד בראשה, ש"ס, רב מהתועלת. לתפיסתי, היא הותירה את אנשיה בבורותם ובחידלונם, ואך עודדה אותם להתקרב לדת ולנהוג כפרזיטים. גאווה מזרחית? מה הגאווה הגדולה בשינון ספרים אנכרוניסטיים, בהזנחת מקצועות הליבה ובהיעדר יצרנות כלכלית?

אלא שהתנשאות היא פיתרון קל. היא פיתרון של אנשים צעירים, נטולי פרספקטיבה וניסיון חיים (ושל יוסי שריד). ההתנשאות היא שהביאה מלכתחילה להקמתה של ש"ס. כל המגע של המערכת הפוליטית ובכלל של הממסד בישראל עם בני עדות המזרח החל מנקודת מוצא של בוז, לעג וניצול, ותוך דרישה, שנאמרה במפגיע או שנרמזה בין השורות, להתיישר בהתאם לתרבות המערב ההגמונית. עובדיה יוסף העניק לאנשים האלה תועלת, מותג מנצח, תקווה שגלומה בהיאחזות באל, ובעיקר תחושה שמבינים אותם ורואים אותם. עכשיו, למעלה מ-30 שנה אחרי הקמת ש"ס, הפערים בין החברה החילונית, האשכנזית והמשתכנזת לבין הציבור הזה גדולים מאי פעם, וספק אם הם ניתנים לגישור. אבל הדרך לסלילת הכביש אל לבבות תומכי ש"ס בוודאי אינה עוברת בצומתי ההתנשאות, אלא בדרכי האמפתיה והשוויוניות.

בכלל, איזו זכות יש לנו להתנשא על מסורות שנראות לנו זרות ומוזרות? אפשר לחשוב שדרך החיים החילונית בישראל היא הצלחה מסחררת.  המבנה הכלכלי שעליו רובנו מבססים את חיינו השלווים  ושאליו השתחווינו אפיים במשך שנים, הניאו-ליברליזם, קרס בקול גדול ב-2008; מרביתנו מדחיקים את עתידנו הכלכלי העגום ומתגוררים בבתים יקרים מדי, עם משכנתאות גבוהות מדי ועם סיכויים נמוכים להשתכר בכבוד גם בעתיד; אנחנו משועבדים לעבודה ברמות חולניות, מציצים כל העת במכשירים קטנים ומרובעים כדי לוודא שלא קיבלנו מייל מהבוס או סתם כדי לשבור עוד שיא במשחק המבוסס על סוכריות; אנחנו צורכים מוצרים יקרים, מנסים לרדוף אחרי צו אופנה בלתי מושג, חותרים להגשים איזשהו חלום בורגני אמורפי באמצעות חפצים שבעוד שנה או שנתיים ייזרקו לפח; אנחנו דואגים לכאורה לכל מחסורם של ילדינו, אבל בגיל 18 משחררים אותם לשירות מסוכן בצבא, בלי לנקוף אצבע כדי לשנות את המציאות הפוליטית המובילה לצורך הבלתי נגמר בסיכון חייהם; אנחנו סוגדים לגנרלים ולכל מי שלובש חאקי, באופן לא שונה בהרבה מזה של האנשים המוזרים שזרקו עצמם לקברו של הרב כסגולה לאריכות ימים.

אם נביט במראה באומץ, נבין מדוע החרדים משקיפים בעין עקומה על אורח חיינו, ולמה כרגע אין לאף אדם בעל יומרות מערביות עילה להתנשא על תרבות המזרח. במציאות כה מורכבת, אפשר להבין את מי שמחפש ישועה אצל רבנים וקמעות. הלוואי שגם אני יכולתי להיאחז בשולי גלימתו של אליל כלשהו. החיים בוודאי היו הרבה יותר קלים.

כתבות נוספות

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

"עמית סוסנה היא השראה"

לאחר שהתראיינה לעיתון ניו יורק טיימס וסיפרה כיצד נפגעה מינית בידי מחבלי חמאס בשבי בעזה, הגיבו הבוקר משפחות החטופים

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

המשך קריאה »

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

המשך קריאה »