(new)דיור מוגן 1/7/18
תפסת מרובה

תפסת מרובה

"בעלי ברית". בימוי: רוברט זמקיס. תסריט: סטיבן נייט. שחקנים: בראד פיט, מריון קוטיאר, ג'ארד האריס. ארה"ב/בריטניה, 2016. 124 דקות. 3 כוכבים.

אם להידרש לכללי המשחק המשובח של אחד, ג'ואי טריביאני, הדרך הטובה ביותר לדעת אם מתנהל רומן בין צמד שחקנים הוא לבחון את התנהלותם ההדדית על הבמה או המסך. אם הם נראים מלאי תשוקה על הבד – סימן שיש ביניהם אפס תשוקה בחיים האמיתיים. אם, לעומת זאת, הכימיה ביניהם נראית חיוורת ומאולצת – או אז אתם יכולים להיות בטוחים שבהפסקות הצילומים הם הרעידו את הטריילר שלהם, ושכל הצוות ידע. נכון לרגע זה אף אחד לא יודע באמת מהו הגורם לקרע בין בראד פיט לאנג'לינה ג'ולי, הפאואר קאפל האולטימטיבי שהפריד כוחות במפתיע בספטמבר האחרון. אבל אם לשפוט על פי תצוגת המשחק של אותו פיט ושל זוגתו לסט מריון קוטיאר – השמועות על רומן ביניהם לא רק נכונות אלא גם מהוות סוג של צדק קוסמי, כי פיט הרי פגש את ג'ולי על הסט של "מר וגברת סמית" בעודו נשוי לג'ניפר אניסטון, וקארמה, אנג'לינה יקירתי, איז אה ביץ'.

"בעלי ברית" אינו בהכרח סרט רע. חלקו הראשון – בו נפגשים מקס ואטאן (פיט) ומריאן בוסוז'ר (קוטיאר) בקזבלנקה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה – דווקא מוצלח למדי. הם מגלמים שני מרגלים משני צידי האוקיינוס – הוא קנדי, היא צרפתייה חברת הרזיסטנס - הנפגשים לראשונה כחלק ממבצע מורכב שמטרתו להתנקש בחיי השגריר הגרמני, ונאלצים להעמיד פנים שהם בעל ואישה מאוהבים שלא ראו זה את זו חודשים ארוכים. השילוב בין האינטימיות הכפויה לעובדה שמדובר בצמד מקצוענים ולסכנה המרחפת מעל ראשיהם בכל רגע נתון מולידה דינמיקה מעניינת למדי, הנעה על הציר שבן הדרמה לאקשן. הסצינות המעניינות יותר בסרט הן אלו בהן תוהים שני העמיתים זו על קנקנו של זה בעודם יושבים על הגג בלילה – שזה בקזבלנקית עדות חיה לסקס לוהט שבוצע פה לא מזמן – כשמהחלון צופה בהם שכנה מציצנית, עדות לכך שהם לא יכולים להסיר את המסכה, אפילו לא לשנייה.

אבל אז מגיע חלקו השני: זה שאחרי המבצע בקזבלנקה. כשמקס לוקח את מריאן איתו לבריטניה, נושא אותה לאישה וחוזר לחייו כראש כנף בכוחות בעלות הברית. פה הדברים מתחילים להתפרק. גם בחייו של מקס – שאשתו, שיולדת את בתם בעיצומו של הבליץ, נחשדת בריגול לטובת גרמניה – וגם בסרט עצמו. קודם כל כי סיפור הרקע של מקס נבנה בצורה, איך לומר, לא הכי מוצלחת. מילא שאף אחד לא טורח לעצור שניה ולהסביר מה עושה טייס במדי קנדה בלב לונדון ועל איזה כנף בדיוק הוא מפקד – אף אחד גם לא טורח להסביר מדוע נשלח מפקד כנף דווקא למשימת ריגול והתנקשות, או איזה ניסיון יש לו בכל אחד משני התחומים. נראה כאילו לצורך קידום העלילה צריך היה שמקס יהיה גם מתנקש וגם טייס – אז התסריטאי סטיבן נייט אמר "יאללה, נזרום עם זה, מי ישים לב? לג'יימס בונד זה עובד כל הזמן." וזה נכון, אבל בג'יימס בונד מופרכות העלילה אינהרנטית, ואת "בעלי ברית" מוכרים לנו בתור דרמה. דרמת אקשן, אמנם, אבל דרמה. ופה, בקטע של הדרמה, זה מתחיל להיות בעייתי.

ואם כבר דרמה – כדאי לדבר על מה שעובר על מקס מרגע שהוא מגלה שאשתו חשודה בריגול. יש לו בסך הכל 72 שעות להעביר עד שיגלה את האמת – פעולה מסוימת נעשית על ידי שירות המודיעין הבריטי במטרה לבדוק את הנושא – וב-72 השעות האלה מספיק מקס לעבור את כל חמשת שלבי האבל של מודל קובלר-רוס. זה מתחיל עם הכחשה, אל מול מפקדיו; ממשיך בכעס, אותו הוא מוציא על מריאן – איך לא – בסקס אלים; ממשיך במיקוח, שלב בו מחליט מקס לנסות לפתור את התעלומה בעצמו; ומשם לדיכאון ולהשלמה. וכשמנסים לדחוס את כל חמשת שלבי האבל ל-72 שעות קולנועיות ופחות מחצי סרט בזמן אמת, מה שמקבלים זה בלגן, דרמטי ועלילתי. העלילה עוד איכשהו שורדת את זה – אם כי קצת יותר מעוף היה מביא את התסריטאי נייט והבמאי רוברט זמקיס להתמקד אך ורק בשלב השלישי, בו מנסה מקס לרדת בעצמו לשורש העניין, שזה ממילא השלב המעניין יותר מבחינה תסריטאית, וקצת יותר כישרון היו מביאים אותם להתמקד בתהליכים הרגשיים העוברים עליו, בכעס ובדיכאון. אבל לדמותו של מקס, שעוברת שינויים רגשיים והתנהגותיים קיצוניים, נגרם פה נזק בלתי הפיך. בראד פיט הוא שחקן נהדר, אבל גם הוא לא מסוגל לספק יציב בסיס לטלטלות שעוברת הדמות שלו בשלב הזה, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הכימיה בינו לבין קוטיאר. כי כשאתה מנסה לעבוד על זה שהדמות שלך בו זמנית כועסת, חרדה, מבולבלת, עצובה, נחושה וחדורת מטרה, לא נשאר לך מקום לתשוקה ולרומנטיקה, וזה ניכר בכל שוט מרגע שרגלם של פיט וקוטיאר – כלומר של מקס ומריאן - דורכת על אדמת בריטניה. אולי מחוץ לצילומים הרומן ביניהם קרם עור וגידים – יציאתו של הסרט לאקרנים בהחלט הפיכה חיים בשמועה הזאת – אבל על המסך הסצינות ביניהן מאולצות ומגומגמות, אין זכר לתשוקה וגם לא לאהבה (למרות שמילות אהבה בהחלט מושמות בפי הדמויות) וזה בסרט שעניינו הוא אהבה, או מה תהיה מוכן לעשות למענה. חבל.

יאיר דנון