ביבס 2.10.18
על הניסים ועל ההריונות

על הניסים ועל ההריונות

כשפוגשים את קרן בורא-גולן ושתי בנותיה מלאות שמחת החיים, אי אפשר לנחש איזה תהליך ארוך ומייגע קדם לעצם היותן של ליבי (3.8) ונסלי (שנה). בורא-גולן (38), מנהלת מכירות אשראי ותושבת העיר, מבינה אחרי כל השנים ששום דבר לא מובן מאליו, בייחוד לא הבאת ילד לעולם. היום, אחרי שנים של טיפולי פוריות קשים ושתי ילדות שהן הנסים הפרטיים שלה, היא מרשה לעצמה סוף סוף לחייך. ובמיוחד לשתף באומץ וכנות לגבי התהליך הלא פשוט שעברה.

למה כולם מצליחים

"אחרי החתונה, ניסינו במשך שלוש שנים להיכנס להריון. זה קצת הטריד אותי שזה לא מצליח, אבל היינו עסוקים מכדי להתעמק בזה אז שמתי את זה בצד. הרופא הציע לי כל מיני בדיקות", נזכרת בורא-גולן. "על פי הממצאים הוחלט שיש צורך בהפריה מלאכותית וגם מסתבר שהייתה לי מחיצה ברחם. זה לא בהכרח אומר שזה מהווה קושי להיכנס להריון, אבל יש סיכוי שהעובר לא יתפתח בצורה תקינה. סיכמנו על טיפול ראשון".

לדברי בורא-גולן, בטיפול הראשון, הצוות הרפואי מנמיך לבני הזוג ציפיות, מסבירים שלרוב בטיפול הראשון זה לא מצליח. "לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. בחיים לא הייתי בבית חולים כמטופלת ולא הייתה לי שום תחושה לגבי מה הולך לקרות".

ואז זה התחיל. זריקות יום יומיות של הורמונים שניתנו על ידי בן זוגה. "יום אחד הזרקתי לעצמי כי בן זוגי לא היה וזה היה מאוד קשה. הגוף מתנגד לדבר הזה אוטומטית. גם לבן הזג היה קשה להכאיב לי".

בורא-גולן עברה שבועיים של זריקות, בהם הופיעו תופעות של גיל הבלות, גלי חום ומצבי רוח משתנים ובדיקת זקיקים כל יומיים. "זה היה סיזיפי", היא משתפת. "זה על אוטומט אבל לא מתרגלים. לומדים להשתכלל, לקצר תורים, מתי הפקידה מגיעה. לאחר מכן עוברים שאיבה שהיא מבחינתי חור שחור מכיוון שזה נעשה בהרדמה. פחדתי מאוד מההרדמה ואף אחד לא הסביר לי שמדובר בהרדמה קלה של עשר דקות".

מה קורה אתך לאחר מכן?

"מתאוששים והולכים הביתה. רק שלא אמרו לי שזה מאוד כואב כי יש התכווצויות. אחר כך מחכים לטלפון הכי חשוב בשלב הזה על מנת לדעת כמה עוברים פוטנציאלים תקינים יש. בהתחלה יש הלם כזה – איך זה יכול להיות שאם שאבו כל כך הרבה ביציות, יש רק שני עוברים? אף פעם לא הייתה כמות שהספיקה להקפאה".

בטיפול הראשון הוחזרו לרחמה של בורא-גולן שני עוברים ואז החלה המתנה מורטת עצבים של שבועיים. "זאת התקופה הכי קשה", מעידה בורא-גולן. "דמיינתי שאני בהריון, היו לי בחילות, למרות שגם בהריון ספונטני אין את זה בשלב הזה. הכל בראש".

ואז?

עושים בדיקת דם ומגלים שאין כלום".

איך הגבת לבשורה?

"התאכזבתי אבל לא מאוד. הסטטיסטיקה הייתה לצידי, הרי אמרו שהטיפול הראשון לרוב לא מצליח".

בני הזוג ניגשו לטיפול השני נחושים יותר ואפילו הפחיתה בסיגריות. "עברנו את אותו תהליך, אבל הפעם כשהגיעה תשובה שלילית כבר נהייתי מרירה. איך זה כולם מצליחים ואני לא?".

איך זה משפיע על הזוגיות?

"מצד אחד התהליך הזה מחזק ומקרב. מצד שני, כל צד לוקח על עצמו איזשהי אשמה. כל פעם, אחרי תשובה שלילית, כל אחד מתרחק קצת".

משנה מקום משנה מזל

בפעם השלישית, אחרי אכזבה נוספת, בורא-גולן הרגישה שהיא חייבת לעשות שינוי כלשהו. השינוי היה בכך שבני הזוג בחרו להמשיך בטיפולי הפוריות בבית החולים "שערי צדק" בירושלים. בורא-גולן החליטה לעבור ניתוח להסרת המחיצה ברחם. "מישהי שקרובה אליי אמרה לי שיש לה הרגשה שיקרה לי משהו בניתוח. אני לא בן אדם של אמונות טפלות ולא הבנתי איך פתאום אני נותנת לזה מקום. קבעתי תור לניתוח שהיה די פשוט".

לאחר מספר חודשים, הגיעו בני הזוג לטיפול ראשון בשערי צדק. "הלם מוחלט", היא נזכרת. "שום דבר מהיחס האישי באסותא. מפעל, פס ייצור". אחרי הטיפול הראשון בבית החולים, התבשרו בני הזוג שיש הריון. על פי ההנחיות היה צורך לעשות בדיקות דם של ביתא שמעידה על התפתחות תקינה של ההיריון. בבדיקה השלישית, הערך בקושי עלה ולמרות הניסיון לעודד אותם, הם חוו שוב כישלון. על הרגעים של קבלת הבשורה היא אומרת: "קיבלתי את התשובה באמצע יום עבודה ומה שהעסיק אותי זה איך אני מספרת את זה לבן זוגי. יצאתי מהעבודה, ישבתי באוטו ובכיתי רק כי לא ידעתי איך לספר לו. היינו מאוד עצובים באותו יום". אבל אז נכנסות מחשבות של תקווה. "הבנתי שזה הולך לקרות, אמרתי לעצמי 'הגוף שלך יודע להיות בהריון'. נורא בער בי לעשות את הטיפול הבא".

שוב טיפול, שוב תשובה חיובית. אבל אז בורא-גולן הגיעה לבדיקת דופק וגילתה שאין לעובר דופק. "הפעם היה מאוד קשה כי כבר ממש הרגשתי בהריון".

ולא התייאשת.

"לגמרי לא. הגענו לטיפול נוסף. היו חמש הפריות מוצלחות והתעקשתי שיחזירו את כולם, למרות שזה לא על פי הנהלים. החתימו אותי על זה שאם ישרדו יותר משניים, אני עושה דילול עוברים. ליבי הייתה אחת מהחמישה", מחייכת בורא-גולן ומביטה בבתה המתרוצצת בסלון.

איך עובר הריון כזה?

"המון חרדות. כל בדיקה היא חרדה קיומית. הלכתי תמיד לבד על מנת שבן הזוג לא יתאכזב במעמד הבדיקה, לאור ניסיון העבר. למרות שהוא לא עבר את זה פיזית, הוא היה לגמרי בתוך העניין".

הבדיקות היו תקינות?

"בהתחלה התוצאות של חלבון עוברי ושקיפות עורפית היו לא טובות והצביעו על סיכוי גבוה לעובר עם תסמונת דאון. קבעתי תור למי שפיר אבל אז הבנתי שהסיכוי להפלה מהבדיקה עצמה גדול יותר מהסיכוי לתסמונת דאון. ביטלתי ברגע אחרון את בדיקת המי שפיר ועשינו בדיקת DNA עוברי שנשלחת להונג קונג. משם הגיעו תוצאות טובות ונשמנו לרווחה".

נסלי היא נס

אבל הרוגע לא החזיק מעמד לאורך זמן כי גם הלידה של ליבי הייתה חוויה לא נעימה במיוחד. היא נולדה בניתוח קיסרי חירום, שהתה בפגייה במשך ארבעה ימים במהלכן לא יכלה בורא-גולן לגשת אליה. "השתחררנו אחרי תשעה ימים הביתה והחלטתי שאני מתפקדת כאמא במשרה מלאה, למרות הכאבים של הניתוח".

למרות הקושי, לא הסתפקת בילדה אחת.

"לא. ידעתי שאני רוצה עוד ילד, אבל בגלל הקיסרי נאלצנו להמתין שנה עד לכניסה נוספת להריון", מסבירה בורא-גולן תוך כדי משחק עם בתה הפעוטה נסלי. "התחלנו שוב לעשות טיפולי פוריות, ידעתי שזה עומד להיות קשה. נכנסתי להריון ושוב לא היה דופק".

איך עומדים בעוד מסע כזה?

"הייתי כבר חסינה והייתה לי כבר ילדה. לא הייתי בלחץ וחשבתי שגם אם לא נצליח, יש את ליבי. לקחנו הפסקה ועשינו טיפול נוסף. תאומים. בבדיקה הראשונה ראו אצל שניהם דופק. כבר התחלתי לחשוב איך מתארגנים עם תאומים ועוד תינוקת בבית".

אבל גם המצב הזה לא נמשך לאורך זמן כי בבדיקה הבאה, נאמר לבני הזוג שלאחד העוברים אין דופק. "זאת הייתה הפעם הראשונה שלקחתי את בן זוגי לבדיקה משהו בתוכי אמר 'איזה טעות עשית'. לקחנו את זה מאוד קשה, אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי שמה שצריך לקרות יקרה ושחררתי את זה".

הקיסרי הנוסף היה עבור בורא-גולן חוויה מתקנת. "באתי מוכנה, קבעתי תאריך מראש ולאחר הלידה החלטנו לקרוא לה נסלי. תמיד שואלים אותי אם קרה לה משהו והיא שרדה בנס, אבל למעשה עצם היותה הוא נס עבורנו".

מה זה עשה לך, התהליכים הסיזיפיים שעברת?

"זה חידד אצלי את העובדה שדברים לא תמיד באים בקלות, אבל אני מוכנה לעבוד קשה על מנת להשיג אותם. זה נתן לי מוטיבציה להמשיך להילחם על דברים שאני רוצה. החרדות של ההיריון נגמרו ברגע שהילדות נולדו. אני לא אמא חרדתית. הסיטואציה של הטיפולים והתשובות השליליות הכניסה אותי להתנהלות של חרדה, שלא מאפיינת אותי.

חשוב לי לשתף נשים אחרות על מנת להעביר להן את התחושות מאחר ורופאים לא יכולים לספר על זה. השקעתי מאמצים אדירים עבור משהו שלאחרים בא בקלות".

מתנת יום הולדת

הדבר הראשון שמושך את מבטי כשאני פוגשת את גל הרטוב, גננת במקצועה, הוא התינוק החייכן שלה בן החמישה חודשים. הוא פשוט לא מפסיק לחייך. "אנחנו קוראים לו סמיילי", היא מחייכת גם "והוא הנס שלי".

למעשה, זהו הנס השני של הרטוב. הראשון כבר בן ארבע וחצי. על מנת להביא אותם לעולם עשתה הרטוב כמעט את הבלתי אפשרי. היא מגוללת את סיפור ההריונות שלה בחיוך שמספיק לגמרי על מנת להבין את גודל הנחישות.

 

 

"הגעתי לגיל שרציתי כבר להיות אמא", היא נזכרת. "ידעתי שיהיה לי קשה להיכנס להריון והתחלתי בניסיונות למצוא תורם בבנק הזרע. בסופו של דבר הגורל זימן לי דברים אחרים והתחלתי בטיפולים".

מה השתבש?

"ההיריון הראשון נפל די בהתחלה. בגלל שיש לי בעיות ברחם, הרופאים אמרו לי שעדיף לחשוב על פונדקאות, אבל מבחינתי זאת הייתה אופציה אחרונה. רציתי לחוות בעצמי את ההיריון והלידה".

מדובר בתהליך לא פשוט, נכון?

"לגמרי לא פשוט. טיפולי IVF כוללים שאיבות בהרדמה מלאה, זריקות הורמונים, בדיקות כל שלושה ימים. נאלצתי לצאת לבדיקות דם ואולטרא סאונד כל הזמן, אבל בעבודה פרגנו. וגם הוריי הילדים הבינו וגילו רגישות. לפעמים, למרות השאיבות, לא היו הפריות. ההורמונים משפיעים על מצב הרוח והייתי במצב נפשי לא פשוט. עברתי גם ניתוחים לפתיחת הידבקויות ברחם".

ביום הולדתה ה-35 גילתה הרטוב שהיא שוב בהריון. "עשו לי מסיבת הפתעה, אבל לא סיפרתי עדיין לאף אחד. נשפתי על הנרות והבעתי משאלה שההיריון הזה יצליח. המשאלה התגשמה והבכור הוא המתנה שלי".

אבל גם אחרי הבשורה המשמחת לא זכתה הרטוב להרבה שלווה. היא עברה הריון לא קל, עם הרבה דימומים ובשבוע 28 הגיעה לבית החולים, שם אושפזה לשמירת הריון.

"התינוק נולד בניתוח קיסרי חירום בשבוע 32 ונאלץ לשהות בפגייה במשך חודש וחצי. כשהיה בטיפול נמרץ, לא ניתן היה לגשת אליו, אבל בגלל שקיבל זריקות להבשלת הריאות, הוא היה במצב טוב יחסית. יום אחד הגעתי לפגייה ונאמר לי שהוא הוחזר לטיפול נמרץ בגלל בעיה כלשהי. זאת רכבת הרים, טלטלה אמיתית". לאחר הלידה לקחה הרטוב פסק זמן מהעבודה וסיימה את התואר בחינוך בעוד התינוק בילה שלושה ימים בשבוע במשפחתון. "הייתי צריכה את זה בשביל עצמי", היא מבהירה.

לחכות להפלה

שנה לאחר הלידה החליטה הרטוב לנסות שוב להיכנס להריון. "אני לא טיפוס שמוותר", היא מחייכת. "הצבתי לעצמי יעד שעד גיל 43 בו המדינה מאפשרת טיפולי IVF אני אעשה מאמצים להביא לעולם ילד נוסף".

היא שוב החלה במסע הסיזיפי ועברה שני הריונות כימיים (הריון בו רמת הבטא עולה, אך אין למעשה הריון אמיתי, ל.ס.כ.). "ממש קינאתי במי שמצליחה להיכנס להיריון רגיל", היא מתוודאת. אבל למרות זאת, הייתה נחושה להמשיך. "בפעם השלישית, ראו כבר שק הריון. בשבוע שמיני, בשל דימומים, הרופא אמר לי שעומדת להיות לי הפלה, הלכתי הביתה וחיכיתי שזה יקרה. היו הרבה דימומים והתכווצויות וזה נפל. אפילו הרופא אמר שלא ניתן יהיה להמשיך עוד הרבה זמן. המליץ על זריקות נגד קרישיות ונקלטתי אחרי ארבעה חודשים ואז גילינו שיש תאומים. אבל די בהתחלה אחד 'פרש'".

מה ההורים שלך חשבו על כל זה?

"היה להם מאוד קשה לקבל את הדרך בה בחרתי, אבל מעולם לא הייתי טיפוס שהולך לפי הספר. הם מאוד רצו שאקים משפחה סטנדרטית ויחד עם זאת אוהבים מאוד את הנכדים".

נחזור להריון ההוא.

"הרופאים נתנו לי 50% סיכויי הצלחה. הייתי כל הזמן במתח, השתדלתי לא להתאמץ וחזרתי לעבודה. בשבוע 29 התחילו צירים שהביאו אותי שוב לשמירת הריון. הגדול היה כבר בן שלוש וחצי והייתי אתו לבד. הצירים התחילו בלילה. בבוקר הבאתי את הילד לגן ואבא שלי לקח אותי לבית החולים".

איך מסתדרים במצב כזה כשיש עוד ילד קטן בבית?

"המון לוגיסטיקה. הביאו לי אותו לבית החולים וככה התראינו". הרטוב ילדה את הבן הקטן בשבוע 36. "ערב לפני הלידה, קראתי לגדול סיפור במיטה כשהרגשתי שיורדים המים והתחילו צירים. נסעתי לבית החולים והכניסו אותי לחדר ניתוח. גם כאן קצת הסתבכתי כי הסתבר שהשיליה נתקעה בצלקת של הניתוח הקודם ונגרם דימום רב. קיבלתי מנות דם. בגלל זה לא ראיתי את התינוק 12 שעות אחרי הניתוח. התעוררתי באמצע הלילה ולא הבנתי למה אני מחוברת לחמצן ומנות דם. לא היה לי מושג מה קרה איתי בקיסרי. סיפרו לי שהיה נס שנשארתי בחיים".

אחרי שמונה ימים שוחררה הרטוב מבית החולים ישר לברית. "הייתי קצת סיעודית, מחוברת למשאבה ששאבה נוזלים ואחר כך עברתי ניתוח נוסף".

אני מניחה שהספיק לך.

"לפני חודש וחצי הייתי בביקורת ושאלתי את הרופא אם יש מצב לעוד אחד. הוא הזהיר אותי שזאת סכנת חיים והילדים שלי יישארו בלי אמא. אז אני מסתפקת בזה ואומרת תודה על שתי מתנות נפלאות".

איפה היו הירידות והעליות הגדולות במהלך התהליכים האלה?

"ההפלה שקרתה בבית שברה אותי. זה ממש אובדן. אבל מה שחיזק אותי זה שהצלחתי להיקלט שוב ושוב".

היית עוברת את זה שוב?

"לגמרי", היא עונה בחיוך שלא משאיר מקום לספק. "גיליתי את שני ההריונות בסמוך לחנוכה והם נולדו בתאריכים סמוכים. אלה שני הניסים הפרטיים שלי".

בתמונה :גל הרטוב. נשפתי על הנרות והבעתי משאלה שההריון הזה יצליח" (צילום פרטי)

יאיר דנון