מועדון במסלול המראה

אבירם שקד
2016-12-26 00:00:00
2016-12-26 00:00:00

למרות שהיא פועלת מזה תריסר שנים, קבוצת הבאולינג של מודיעין הפכה אך אשתקד, רשמית, למועדון תחרותי מן המניין. כולל חברות בהתאחדות הארצית. וזה אומר משחקי ליגה וכמובן מרדף מייאש אחרי ספונסר. 

בעיריית מודיעין מתנים את הסיוע הכספי בפעילות של שנתיים לפחות בליגה. בינתיים החברים חיים מהיד לפין. רופא שיניים, שחקנית כדורסל בדימוס, נער בעל צרכים מיוחדים, ספק אם מקבץ ספורטאים מיוחד שכזה יכול היה להתאסף יחד בענף ספורט אחר.

ראובן עבדיה, שהתחיל כשחקן מן השורה והתגלגל לתפקיד יושב ראש המועדון, מעיד ששיחק בעבר בקבוצה שכללה עולל בן 87. בקצב הזה, תוך עשרים שלושים שנה, הוא ישחק עם חמישה עשר עוללים שכאלה, לא כולל הוא עצמו. גיל פרישה ממוצע? אין. פציעות אופייניות? קרה מקרה איום ונורא של שחקן שהתקלף לו קצת העור באצבע המורה. בסך הכל, זה לא וויאטנם, זה באולינג, יש חוקים. והם עושים חסד עם כולם. להוציא את הנעליים, כמובן.

* * *

"בישראל באולינג זה בילוי חברתי. אצלנו זה הרבה מעבר", מעיד עובדיה. "הקמנו את הקבוצה לפני שתיים עשרה שנה, התחלנו בישפרו במודיעין ועברנו לפלאנט בראשון לציון. אנחנו מונים עשרים ושמונה חברים, והכוח שלנו הוא שאנחנו כמו משפחה. כל יום ראשון נפגשים, פעם בשבועיים, בחמישי, יש לנו ליגה".

בשנה שעברה, עונת הבכורה, סיימה הקבוצה במרחק של ניצחון אחד מעליית ליגה. השנה הצטרף שחקן חיזוק מעיר היין ולא יסתפקו בפחות מכך. למרות התחרותיות, הם מקפידים לשמור על הצביון המקורי. "היינו הרבה שנים ליגת בית", מעידה זיוה גור, השחקנית היחידה בקבוצה. "זאת קבוצה מיוחדת. אנחנו חוגגים ימי הולדת, אוכלים אחד אצל השני".

והיא בכלל הייתה שחקנית כדורסל. בכל מקום שבו היא גרה היא מצאה פרקט לעוט עליו. בגיל 45 היא עוד שיחקה בעירוני חדרה, אבל יום אחד זה הכה בה. היא הסתכלה סביב והגיעה למסקנה שאין לה עוד כוח לרדוף אחרי בנות 18. את הבור שנשאר היא מילאה בעשרה פינים וכדור קצת כבד יותר.

"הייתי קלעית, יכולת דיוק יש לי, ידיים, אז בכדורסל זורקים למעלה, בבאולינג זורקים למטה, זה די דומה", היא צוחקת. "אנשים חושבים שלוקחים כדור ויאללה זורקים, אבל זה מדע ממש. מחשבים זוויות, מתכננים, מקפידים על טכניקה, עוצמה".

 

אייל דמארי, אלוף ישראל בטקס שנערך אשתקד (צילום פרטי)

שבע שנים היא בעסק. לפני שהקבוצה ממודיעין נרשמה בהתאחדות זיוה שיחקה גם בקבוצה אחרת כדי לקחת חלק בתחרויות ארציות. בעיריית רמת גן העניקו לה תואר ספורטאית מצטיינת, מגן הוקרה ומענק כספי. חיים ביבס, לתשומת ליבך. באליפות ישראל דרג ב' האחרונה היא קטפה את המקום הראשון. ראובן עובדיה, אגב, זכה במקום השלישי באותה תחרות.

"מישהי שאלה אותי 'מה, את האישה היחידה?'. אמרתי לה שכן. היא אמרה לי 'כולם שם בורחים מהנשים שלהם, את ברחת מהגבר'. הסברתי לה שלא, שהבאתי אותו גם לשחק".

* * *

עם כל הכבוד לראובן עובדיה שדחף לעלות מדרגה ולזיוה גור, שהתלהבה עד כדי כך שגם בן זוגה נדבק בחיידק, כנראה שהסיפור הגדול ביותר שצומח בקבוצה הזאת הוא נער בן 17 בשם אייל דמארי, שלא מכבר אסף את תואר "אלוף ישראל לנוער עד גיל 19". דמארי, תלמיד כיתה י"א בבית הספר גוונים במודיעין, מוגדר כ"בעל צרכים מיוחדים", נכנס לענף כבר בגיל שבע והיום הוא נחשב לאחד הכוחות העולים של הענף. יש המכנים אותו ה"ספייריסט הטוב בארץ". אם נשארו שני פינים הוא ימצא דרך להפיל אותם, גם אם אחד הפינים בקצה הימני של המסלול, למשל, ואחד בכלל בחוץ לארץ בהופעה של אירוסמית'.

"אני משחק מהתקופה שהיו כותבים תוצאות ביד. לא היה מחשב", מספר אמנון דמארי, אביו של אייל. "אייל היה בא לפעמים, מסתכל, אמרו שהוא קטן מדי לשחק. אחרי שמקים הליגה פה עזב וביקשו ממני להחליף אותו, הסכמתי בתנאי שייתנו לאייל לשחק. בגיל שבע הוא התחיל לזרוק. היה חשוב לי לתת לו משהו, חוזקה, היום באולינג זה הנשמה שלו".

יושב ראש התאחדות הכדורת בארץ רצה שאייל ישתלב בעולם התחרותי והוא הצטרף למועדון פתח תקווה. גדי אבירם, שהיה מאמן הנבחרת, לקח אותו תחת חסותו. עד היום הוא ממשיך ללוות אותו. אייל משחק באולינג כמעט שבעה ימים בשבוע ובכל טורניר אפשרי. תחרויות ליגה, אליפויות ישראל, ספיישל אולימפיקס, איפה שזורקים הוא בשורה הראשונה ומכוון למדליה. אמנון, אביו, מלווה אותו כמעט לכל מקום.

"למרות הקשיים, למרות הכל, הוא מנצח. כשהוא לקח את אליפות ישראל הייתי בקולומביה בעבודה. עקבתי הכל און ליין. בגיל 16 הוא ניצח חייל, הכי טוב בארץ. חשבתי שאם הוא ייקח שני, שלישי, זה יהיה מדהים, לא האמנתי. הוא הפתיע בענק. אותי הוא כבר עבר מזמן".

בליגת יוניפייד של הכ"י, ליגה המשלבת ספורטאים בעלי צרכים מיוחדים עם שחקני התאחדות, אייל משתף פעולה עם יושב ראש ההתאחדות, אריה פישר, לא פחות, והשניים זכו במקום הראשון בליגה שנתיים ברציפות.

המטרה הבאה של אייל, באופן טבעי, היא להשתלב בנבחרת הלאומית לנוער, כדי לקחת חלק באליפות העולם שעתידה להיערך בפינלנד. עד היום הוא נמנה על הסגל המורחב ולא מן הנמנע שהגיע, סוף כל סוף, הזמן שלו. לזרוח גם על הבמה הבינלאומית.

"בשנה שעברה עשו לו עוול", אומר האב. "מאמן הנבחרת אמר לי שזה לא בסדר מה שעשו לו ושהוא היה צריך להיות בפנים. אבל היו תותחים, והוא היה כנראה קצת צעיר מדי, אני מאמין שהשנה זה יקרה. מגיע לו".

* * *

בן דמותו של ג'ף ברידג'ס, ה"דוד" בסרט "ביג ליבובסקי", אמר בסרט ששם את הבאולינג על המפה שאם רק תאמין מספיק בעצמך, תוכל להשיג הכל. אבל קח בחשבון שלהשיג הכל דורש הרבה מאמץ, ‏עימותים ובאופן כללי מצבים שידרשו ממך להפסיק לשחק באולינג, וזה די מבאס, אז עדיף מראש לא להאמין ‏בעצמך ולחסוך מעצמך את המאמץ.‏

אם לשפוט מקבוצת הבאולינג המיוחדת שקמה לפני 12 שנה כאן בעיר העתיד, יכול להיות שהוא הבין הכל הפוך.

בתמונה קבוצת הבאולינג של מודיעין. "בישראל באולינג זה בילוי חברתי. אצלנו זה הרבה מעבר" (צילום פרטי)

כתבות נוספות

"ריאל לעולם לא מתה"

הופעה היסטורית של שוערה השלישי של ריאל מדריד הקנה לה את הכרטיס לחצי גמר ליגת האלופות

"נועה איתנו כל הזמן"

עדי ואבי מרציאנו, הוריה של נועה התצפיתנית שנחטפה ונרצחה, שוברים שתיקה ממושכת ומספרים על רכבת ההרים הרגשית שחוו מאז ה-7 באוקטובר, על השיחות עם נועה בבוקר השבת השחורה והאכזבה מצה"ל וההנהגה, וכיצד הזהירה אותם מהמצב בגבול הרצועה: "היא אמרה 'אחרי סוכות, תתכוננו'"

"נועה איתנו כל הזמן"

עדי ואבי מרציאנו, הוריה של נועה התצפיתנית שנחטפה ונרצחה, שוברים שתיקה ממושכת ומספרים על רכבת ההרים הרגשית שחוו מאז ה-7 באוקטובר, על השיחות עם נועה בבוקר השבת השחורה והאכזבה מצה"ל וההנהגה, וכיצד הזהירה אותם מהמצב בגבול הרצועה: "היא אמרה 'אחרי סוכות, תתכוננו'"

המשך קריאה »