(new)דיור מוגן 1/7/18
לא טוב היות התלמיד לבדו

לא טוב היות התלמיד לבדו

בשנים האחרונות מתגאים בעיריית מודיעין ובמנהל החינוך בהשקעה הרבה בחינוך המיוחד בעיר. השנה נפתח בית ספר שני לחינוך מיוחד ובעירייה מספרים על הגירה חיובית לעיר בגלל רמת ההשקעה הנרחבת בחינוך המיוחד במודיעין.

מתברר כי מלבד בתי הספר וגני הילדים הייחודיים לילדי החינוך המיוחד, מתבצעת גם בבתי הספר הרגילים, יסודיים ועל יסודיים, השקעת משאבים גדולה במיוחד בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתוך הכיתות הרגילות. אותם ילדים נכנסים תחת ההגדרה "תלמידים דיפרנציאליים".

דורית קוטלר, מנהלת המחלקה לצרכים מיוחדים במנהל החינוך בעיריית מודיעין, מספרת: "מדובר למעשה על שילוב של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך הרגילה ובכיתות רגילות. נקודת המוצא היא שזאת זכותם ואנחנו לא עושים להם איזושהי טובה. כולם יוצאים ברווח מהשילוב הזה. גם התלמידים ה'רגילים', שזוכים לאפשרות ללמוד הכלה, סבלנות וקבלת האחר. הרווח הוא לכולם".

במשרד החינוך קיימת כבר שנים רבות רשימה מפורטת המגדירה מיהו תלמיד דיפרנציאלי. מדובר על שורה ארוכה של צרכים מיוחדים, מבעלי נכויות פיזיות או מגבלות בריאותיות כמו אפילפסיה או סכרת מסכנת חיים, דרך תלמידים על הספקטרום האוטיסטי ועד לילדים עם הפרעות חרדה או בעיות התנהגותיות. "מדובר על כל מי שיכולים להשתלב מבחינה קוגניטיבית ותלוי כמובן ברצונם של ההורים".

300 תלמידים כאלו לומדים בכיתות הרגילות בבתי הספר בעיר ומנהל החינוך, בסיוע משאבים ממשרד החינוך, מעמיד מערך שלם לטובת שילוב אותם תלמידים בצורה המיטבית. "אותם תלמידים עוברים קודם כל וועדת השמה בית ספרית, בה נקבע למה בדיוק הם זכאים. אם זה שעות של טיפול פרא-רפואי, תמיכה בהבעה או יצירה, טיפול פיזיותרפי וכולי. לכל אחד נבנית תוכנית ייחודית על פי צרכיו. אם יש צורך בסייעת אז העניין עובר לטיפולנו במנהל החינוך ואנחנו מקבלים את ההרשאה ממשרד החינוך".

איזו הכשרה מקבלות אותן סייעות?

"יש מערך שלם של הכשרות לסייעות. רק בשבוע שעבר סיימנו השתלמות לסייעות העובדות עם תלמידים על הספקטרום האוטיסטי ולפני כן הייתה השתלמות נוספת בנושא אלרגיות. הרבה מאוד בתי ספר גם עושים להן הכשרות ובהרבה מקרים הן הופכות לחלק מהצוות החינוכי בבית הספר ונשארות בהם באופן קבוע. הרצון שלנו שיקבלו את ההכשרות עוד לפני שהן נכנסות אל בתי הספר. במודיעין יש מערכת שילוב ענפה כבר הרבה שנים. יש כאן מענים נרחבים ונעשה מאמץ משמעותי בעניין. אפשר להגיד שבמספרים אנחנו עומדים על שילוב שהוא מעל הממוצע הארצי".

* * *

כאמור, מאות תלמידים כאלה לומדים בבתי הספר בעיר, לעיתים אף מבלי שחבריהם לספסל הלימודים מודעים לכך שיש להם הגדרה אחרת משלהם. בחלק מהמקרים גם הסייעות הופכות ל"סמויות", לבקשת התלמיד שלא רוצה שחבריו ידעו שיש לו סייעת אישית. המערך העוטף אותם מכוון אותם לא רק להשתלבות, אלא לפיתוח יכולת עצמאות נרחבת יותר. "יש לנו תלמידים דיפרנציאלים מגילאי הגן ועד התיכון", אומרת קוטלר. "המטרה היא לתת להם את האפשרות להיות עצמאיים. יש החלטה איך לחנך לעצמאות ומדי שנה נבחנן מחדש המצב שלהם. בודקים מהם הצרכים שלהם, מה רמות התפקוד והאם הן השתנו במהלך השנה הקודמת. על פי ההערכות האלו נקבע המענה לו הם זקוקים. אנחנו רוצים להפוך אותם לבלתי תלויים עם השנים".

בתיכון מו"ר, אחד מבתי הספר הראשונים והגדולים בעיר בו יש גם מספר לא קטן של כיתות תקשורת השייכות לחינוך המיוחד, לומדים קרוב לארבעים תלמידים דיפרנציאליים. אלה שטיר, מורה לחינוך מיוחד בתיכון, מספרת על העניין מהזווית של המורים: "גם אם אנחנו מדברים על תלמידים עם בעיות התנהגותיות, אנחנו לא מגדירים אותם ככאלה. מבחינתנו הקושי הוא אחר, רגשי או נפשי, ואנחנו הולכים מעבר להגדרות ולא מתייגים אותם תחת הכותרת בעיות התנהגות. לכל תלמיד דיפרנציאלי יש תוכנית אישית ייחודית, ללימודים ולחיים. לתוכנית הזאת התלמיד מחוייב. ולא רק הוא אלא גם בית הספר והצוות. יחד אנחנו קובעים לכל תלמיד מטרות ויעדים. מבחינתנו להציב כמטרה לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות זה נפלא, אבל גם יעדים כמו לרכוש חברים או להצטרף לתנועת נוער זה מצוין".

איפה החלק המאתגר בשילוב הזה?

"החלק הכי מאתגר הוא להפנות כל בוקר מחדש את תשומת הלב לכל אחד ואחד מהתלמידים האלה. לעקוב איפה הוא ממוקם, מה הוא צריך. זה גם מה שהסייעות עושות. נמצאות איתם בהפסקות אם צריך, מוודאות שהגיעו לכיתה הנכונה, שהם יודעים מתי המבחן וכולי. בנוסף, כל המורים המשלבים מקבלים הכשרות מרכזת החינוך המיוחד פלוס השתלמויות וייעוץ שוטף. כל בוקר מחדש אנחנו מאותגרים. כל ילד בא עם הקשיים שלו,אבל המטרה היא לראות את כל הילדים האלו כל יום מחדש".

יש גם כישלונות? מקרים בהם השילוב לא עובד?

"תמיד יש כישלונות. אם יש מקרה בו השילוב לא מצליח אז מנסים לתעל את התלמיד לכיתה אחרת. לפעמים לכיתת החינוך המיוחד. זה לא קורה הרבה, אבל לפעמים לילדים שעל הרצף האוטיסטי דרושה מסגרת תומכת יותר מהכיתה הרגילה, מעטפת גדולה יותר מהעבודה עם הסייעת והחינוך לעצמאות. החינוך הדיפרנציאלי מחייב ילדים ללמוד להסתדר לבד, אבל לא תמיד זה מצליח אז אנחנו מנתבים למקום שיתאים יותר לתלמיד".

שמעתם פעם תלונות על השילוב מהורים לילדים "רגילים"?

"לא, ממש לא. קודם כל גם מפני שלא תמיד ההורים והילדים יודעים למי מיועדת הסייעת. בנוסף, הילדים ה'רגילים' לא ממש מתרגשים מזה. בגלל שיש לנו ילדים על רצף האוטיזם שמשולבים בכיתות, זה מתקבל כמשהו מובן מאליו. זה פשוט קיים. בנוסף, גם כיתות התקשורת משולבות באופן מלא בכל הפעילויות החברתיות של בית הספר בלי יוצא מן הכלל".

* * * 

אחד מבתי הספר הנוספים בהם משולבים תלמידים דיפרנציאלים רבים, הוא בית הספר היסודי 'משואת נריה', בו לומדים 25 תלמידים כאלה. ביניהם תלמידה בכיסא גלגלים, תלמיד הסובל מסכרת קשה ותלמידים אחרים בעלי הפרעות התנהגות, חרדה וכאלו הנמצאים על הרצף האוטיסטי.

 יוסי שינובר, מנהל בית הספר, מספר: "אצלנו מגדירים מחדש את כל סיפור החינוך המיוחד להגדרה 'המיוחד שבחינוך'. כולנו תוצרים של חינוך מאוד הומוגני. יש מורה, כיתה וכולנו שווים בפני החוק. החינוך בעיקר עסוק באילוף: אסור לזוז ימינה-שמאלה מהחוקים וככה תצאו תוצרים מוצלחים של מערכת החינוך. הילדים רצים על סרט נע ובסוף מקבלים חותמת של המערכת. אם אני עוצר ושואל את עצמי מה הצלם והייחוד של כל אחד מאיתנו עולה השאלה האם אני יכול לדרוש מכל תלמיד אותו דבר או שאני צריך להתאים את המשימה ליכולות השונות של כל תלמיד. אנחנו מאמינים בגישה שאומרת שכל תלמיד הוא מיוחד ולכן צריך לקבל מענה מיוחד עבורו. כל תלמיד צריך לקבל מאיתנו תחושה שהוא משמעותי בעולם".

איך בית הספר מתמודד עם האתגרים שבשילוב?

"קודם כל חשוב להבהיר שאנחנו לא עושים איתם איזה חסד פטרוני מתוך רחמים. אלה תלמידים שהמתנה שלהם בעולם שונה ומגיעות להם אותן זכויות כמו לכל אחד אחר. יש פער אובייקטיבי בדרך לשיוויון ואנחנו מנסים לצמצם את הפער הזה. אנחנו מקבלים ומפנים משאבים רבים לטובת השילוב. יש אצלנו 18 סייעות, המוגדרות כסייעות כיתתיות ולעיתים אפילו התלמיד עצמו לא יודע שהן שם במיוחד עבורו.".

איך מתורגמים האתגרים האלה בשטח?

"קח למשל תלמיד שנמצא על הספקטרום האוטיסטי. הוא צריך תיווך. אם הוא מגיע לבית הספר ב-08:03, מבחינתו 'העולם מת'. התבנית נשברת. הנוקשות המאפיינת הזו לא תאפשר לו להיכנס לשגרה הרגילה והוא יהיה אבוד. פה נכנסת לתמונה הסייעת, שהיא דמות הורה או אחות, שנמצאת שם בשבילו ומורידה את ההתנגדויות. או תלמיד עם הפרעות חרדה שמפחד לצאת לחצר בהפסקה. אז הוא יודע שיש את הסייעת, שגם אם היא לא צמודה אליו בחצר, היא עדיין שם, רואה אותו וזמינה עבורו".

איך עובד הקשר בין התלמיד לסייעת?

"אנחנו מייצרים תוכניות של העצמה. אנו יושבים עם הסייעות עוד לפני פתיחת שנת הלימודים ומחפשים את השידוכים המתאימים לכל תלמיד בתלוי לאופי שלו ושל הצרכים שלו. אנחנו מחברים את התלמידים והסייעות עוד לפני פתיחת הלימודים ויוצרים ביניהם קשר. היא כבר לא סתם סייעת אלא מקדמת למידה שמעצימה ומתווכת. זה משאב שמגיע לשמיים".

מה הקשיים בהם נתקלים המורים?

האתגרים הם רבים, באמת. אם אתה שואל אותי מה המחיר שמשלם בית הספר אז התשובה היא שחיקה מאוד גדולה של אנשים הצוות. שחיקה מקצועית ונפשית. מורה שיש לו ילד עם בעיות התנהגות בכיתה ופתאום מתפרץ ומעיף דברים, האינסטינקט הראשוני הוא לשלוח אותו הביתה. אז אנחנו לומדים לעצור ולנשום, לספור עד עשר או לפעמים עד מאה, ולהבין לעומק מאיפה מגיעה ההתנהגות הזאת. זה דורש תעצומות נפש כדי שהמורים יעברו את המשוכה הזאת. להבין שילד שפתאום מטיח דברים קשים בכיתה בעצם נמצא בהתקף חרדה. אז יש לנו כלים להתמודדות וגם ההורים מחוייבים לתהליך ולתוכנית האישית שנבנית עבור כל ילד ומוצאים את הדרכים להתמודד בצורה הנכונה. בכל מקרה, אנחנו מאוד משתדלים כל הזמן לעסוק בעיקר בחלקים המוארים, כי יש בהם המון המון אור". 

צילום דובר העירייה

יאיר דנון