הום סטייל 17.5.18
תורת היחסים

תורת היחסים

הרבה פנים לאהבה. גם לזוגיות, חיזורים והדרך בה מתנהלת מערכת היחסים. תהיתי אם הזוגיות "של פעם" שונה מזו של היום, האם היא אכן עטופת רומנטיקה כפי שמקובל לדמיין אותה. האם מערכות היחסים של היום שטחיות יותר או שזאת רק דעה קדומה?

את עדנה (68) ודב  (70) זלמנוביץ אני פוגשת בביתם המטופח במודיעין, בו הם גרים מזה 11 שנה. הם הגיעו למודיעין מהוד השרון, כמו חלק גדול מהתושבים בעקבות הילדים והנכדים. לפני כשלוש שנים יצאו לפנסיה אחרי 50 שנות עבודה. "יש לנו שני בנים, בת ושישה נכדים" הם מספרים בחיוך. "כיום יש לנו בן שגר במודיעין, הבת שגרה כאן בעבר, עברה עם משפחתה לישוב שכן". עדנה: "בהתחלה חשבתי 'מה אנחנו מגיעים לעיר צעירה כזאת', אבל למרבה ההפתעה רוב החברים שלנו הגיעו לכאן גם, בעקבות הילדים. יש כאן חיי קהילה עשירים והתנדבות". את הזמן הפנוי היא מעבירה בפעילות התנדבותית ב"ידי לחינוך", עמותה שמסייעת למורים וילדים בבתי ספר. "המורות לא יכולות להגיע לכל הילדים, אז אנחנו משלימים אותן. בהתחלה לא חשבתי לעשות את זה, אבל איך שהגעתי התלהבתי. אני מקבלת המון מהילדים. גם שניים מהנכדים שלנו לומדים בבית הספר הזה". "היא באה להתנדב ומקבלת בעצמה המון מהילדים", משלים אותה דב. בכלל, לאורך כל השיחה, כמו בחיים המשותפים, הם משלימים אחד את השני. עדנה מתחילה משפט ודב מסיים.

מתי את רוצה להתחתן?

עדנה ודב יחד מגיל 14. "אנחנו זוג חברים ונאהבים כבר 55 שנה. אני אוהב אותה יותר ממה שאהבתי אז", מסביר דב בעיניים קורנות ואני מבינה שניגוד למה שחושבים, הרומנטיקה עוד לא מתה. "עדנה היא חברה לחיים". ועדנה מוסיפה: "בכל בוקר אני שומעת כמה אני יפה ונהדרת, הרבה מחמאות".

איך הכרתם?

עדנה: "הכרנו בתל אביב. ארגנתי אצלי מסיבה וחברה טובה שלי הביאה את דב. הייתי ממש ילדה, בת 14 או 15. מיד הפכנו לזוג. זה היה נורא טבעי שאני ודב זה אחד. מיד התחיל להגיע לארוחות משפחתיות. אבל אחרי שש שנים נפרדנו. זה היה מאוד קשה. כל הזמן חיפשתי חברים שדומים לדב באופי ובמראה. אחרי חמש שנים נפגשנו שוב באירוע והוא אמר לי 'בשביל מה להסתובב ולחפש, מתי את רוצה להתחתן?' באותו זמן יצאתי עם מישהו. עניתי לדב 'בפברואר' ובחרנו את תאריך יום ההולדת שלי".

איך הייתה החתונה?

עדנה קורנת. "התחתנו בגני התערוכה שהיו אז אחד האולמות הכי נחשבים. השקענו הרבה והייתה חתונה מאוד יפה. הייתה לי שמלה מיוחדת ואפילו הנכדות שלי אומרות שהייתי הכלה הכי יפה".

אתם לא רבים?

"ריבים קטנים", אומר דב. "לא משהו גדול. אנחנו מדברים על הכל ופותרים את זה. בעבר לעדנה היה מנהג לשתוק כשמשהו לא מצא חן בעיניה. לימדתי אותה לשים דברים על השולחן".

מה מחזיק אתכם ביחד כל כך הרבה שנים?

"כל שנה הוא עושה לי הפתעה", משיבה עדנה. "במיוחד שיום ההולדת שלי יוצא יחד עם יום הנישואין. מדובר בעיקר בטיסות לחו"ל.

בגיל 60 עשיתי צניחה חופשית", עדנה מפתיעה אותי ומראה לי את התעודה בה היא מצולמת באוויר, בעוד שאני לא יודעת אם אני יותר מקנאה או מתפעלת. "בחתונה היה לי זר צבעונים סגולים", נזכרת עדנה. "מאז, בכל יום נישואין הוא מביא לי זר כזה. ממש מחפש סגולים. כבר כולם יודעים, זאת מסורת. גם הבן שלי למד ומביא ליום נישואין לאשתו את הפרחים מהחתונה".

מה אתם חושבים על הזוגיות בימינו?

דב: "היום הכל יותר אינסטנט, מהיר יותר. הכללות זה דבר מסוכן ואני לא רוצה להכליל, אבל לדעתי הקשרים היום יותר רופפים". ועדנה מוסיפה "היום כשזוגות רבים, הם ישר מתגרשים. בזמננו היה יותר ניסיון לגשר ולנסות לפתור את המשבר".

כיצד ביליתם בצעירותכם?

דב. "הבילויים אז היו מצומצמים יותר. בילינו במסיבות ביתיות, סרט בשבת, מסעדה לפעמים", משיבה עדנה. "אנחנו יצאנו לארוחות בוקר עוד שזה לא היה מקובל כל כך. יושבים בבית קפה, רצוי על שפת הים, ומדברים. החברים שלי התרחקו ממני אז כי העדפתי להיות איתה", מחייך דב ונדמה שהזיכרון לגמרי מחזיר אותו לתקופה ההיא.  עדנה: "הייתה לנו קבוצת חברים שעד היום אנחנו בקשר אתם. אנחנו קוראים להם 'קבוצת שנות הששים'".

בדרך כלל המשברים מתחילים כשמגיעים הילדים.

"מעולם לא חילקנו בינינו תפקידים" אומרת עדנה. "זרמנו כל הזמן, עזרנו אחד לשני. אם הייתי צריכה לצאת לעבודה דב היה עוזר עם הילדים".

דב: "מצאנו תמיד את הדרך איך להשלים אחד את השני".

אני מזכירה להם שהיום אחוז הגירושים גבוה מאוד ושואלת לדעתם. "אני חושב שהיום ממהרים להתגרש, יש יותר אופציות", מצהיר דב. "בני הדור שלנו ממעטים להתגרש, החברים שלנו כולם עדיין ביחד".

כיצד היום אתם מבלים?

"אני מצייר המון", אומר דב ומסב את תשומת ליבי לציורים המעטרים את קירות ביתם. "אני ציירתי הכל. עדנה קוראת המון ומתנדבת ופעם בשבוע הולכים לסרט בעשרה שקלים. בנוסף עדנה מקדישה לי המון זמן ומחשבה. היא החליטה שחייבים להקפיד על בריאות ומקפידים על אוכל בריא".

גבעול חדש מתוך ההריסות

עדנה נזכרת בסיפור לידתו של הבן הבכור, במלחמת יום הכיפורים: "דב היה מגויס. ילדתי בבלינסון ושחררו אותו ללידה. הברית הייתה במחנה צבאי. חצי עולם היה מגויס".

"הייתה אז אווירה שסוף העולם", מוסיף דב לדבריה כפי שכבר הורגלתי בשיחה איתם. "משה דיין הגיע לגולדה ואמר לה 'זה חורבן בית שלישי'. באווירה הזאת עדנה ילדה. היום, במרחק 40 שנה, אני מבין שזה היה רגע מכונן".

בתם של בני הזוג נולדה שנה וחצי אחרי, כשדב היה שוב מגויס ו-12 שנה אחר כך נולד הבן הצעיר שהיום כמעט בן 30".

דב הינו בן לניצולי שואה ולא ניתן להתעלם ממשמעות הדבר לאור המשפחה שהקים. "חשוב לי להסביר איך אני תופס את עצמי בהקשר הזה. אני בן יחיד לניצולי שואה. העץ נכרת ואני יצרתי גבעול חדש מתוך ההריסות. אפילו ציירתי את זה פעם וזה התפרסם בעיתון הולנדי. כאילו הצמחתי את העץ מחדש. למרות שרצו להשמיד את המשפחה שלי, לא רק ששרדנו, אלא גם הגדלנו אותה. מהמרחק ההיסטורי של השנים, המדינה שלנו קמה בזכות הנספים והיא היום מדינה לתפארת".

יש לכם טיפים לזוגיות מוצלחת וארוכת שנים?

דב: "הסוד הוא הבנה, חברות, שיתוף, לשים הכל על השולחן ולא לשמור דברים בבטן. ביום שהתחתנו אמרתי לעדנה לשתף אותי בכל דבר שמפריע לה. ככה אני אדע להתנצל".

ביחד מכיתה ח'

דורין כרמלי ואופק פינטו הם זוג תיכוניסטים מקסים ("אנחנו עוד לא בני 17", הם מציינים) הלומדים בתיכון עירוני א' ונמצאים ביחד כמעט שלוש שנים, תקופת זמן לא מבוטלת, דבר שהוא לא כל כך פופולרי בגיל הזה.

"אנחנו ביחד מכיתה ח'", מספרת דורין היפה בחיוך נבוך ואופק מספר כיצד הכירו: "היינו חבורת ילדים גדולה שבילו יחד כל הזמן. שנינו היינו בחבר'ה. פעם אחת היינו במסיבה עם כולם, בפורים והחברים עזרו לנו להיות ביחד. אחרי המסיבה הלכנו לדבר ואמרתי לה שאני אוהב אותה. זה היה ברור שנמשיך להיות ביחד".

דורין: "התביישנו מאוד. לא חשבנו אז שנשאר ביחד כל כך הרבה זמן. בילינו הרבה עם חברים או לבד, הלכנו לסרטים".

האמהות של דורין ואופק הכירו כשהיו בהריון מבלי לשער שילדיהן יהפכו לזוג. "גם נולדנו בתאריכים סמוכים, בפער של עשרה ימים", מציין אופק.

איך החברים הגיבו לזוגיות בגיל הזה?

"בהתחלה כולם התלהבו אבל אחרי שזה הפך לשגרה התחילו להציק לנו שאנחנו יותר מדי ביחד".

על מה אתם רבים?

"רוב הריבים שלנו הם בעיקר בגלל קנאה", מחייכת דורין. "אבל כשאנחנו רבים, אנחנו ישר מדברים על הכל ופותרים את זה. בחיים לא נלך לישון בריב. בעיקר זה קורה בתקופות עמוסות בלימודים. כל הלחץ יוצא עליו ואני מוציאה עליו הרבה עצבים וכעס, אבל תמיד משלימים ומדברים על זה".

איך היום מתייחסים אליכם?

"עדיין מציקים לפעמים שאנחנו 'דביקי', נמצאים הרבה ביחד", אומר אופק ודורין מוסיפה "יכול להיות שלפעמים זה מקנאה. כל הזמן אומרים לנו 'לא נמאס לכם להיות ביחד'?"

מסתבר שלא. אופק ודורין יוצאים הרבה לסרטים, יושבים בפארק ומתאמנים יחד בחדר כושר. גם המשפחות שלהם נפגשות ולפעמים הם אוכלים אחד אצל השני בימי שישי. "אפילו לסבתות אחד של השני אנחנו נוסעים לפעמים", הם אומרים.

נפגשים הרבה?

"אם אין מבחנים אנחנו כל יום ביחד", מציינת דורין. "בתקופות עמוסות נפגשים פחות".

טבעת עם סמל האינסוף

דורין לומדת במגמת מדעי החברה וניהול עסקי ואילו אופק במגמת מוזיקה ומנגן על גיטרה. לאילת הם נסעו  השנה ביחד. " נסענו בחופש הגדול לבד ובשנה שעברה היינו שם עם המשפחות. גם היינו בצימר יחד עם המשפחה של דורין", מספר אופק.

איך המשפחות מתייחסות לזוגיות שלכם?

"אנחנו ממש בני בית אחד אצל השני", הם אומרים. "בהתחלה הביך אותי כשהיינו עם המשפחה", מספרת דורין.

דורין ואופק מעידים שהזוגיות משתנה עם השנים גם בגיל הזה. "היום מדברים יותר על דברים. אנחנו כבר רגילים אחד לשני ומכירים טוב", מסביר אופק. "יש לזה יתרון. אני כבר יכול לשמוע בקול שלה אם משהו לא בסדר, גם אם היא אומרת שהכל בסדר, אני כבר יודע".

אופק: "קרה שהתחילו עם דורין ואני סומך עליה במאה אחוז, אבל זה מציק לחשוב על זה".

אלו מתנות אתם קונים אחד לשני?

"כשהיינו שנה חברים קנינו צמידים עם חריטה D&O", נזכרת דורין. "אופק קנה לי טבעת עם סמל של אינסוף, אנחנו קונים תכשיטים ובשמים".

אופק מראה לי קופסה מקסימה עבודת יד של דורין עם פתקים ותמונות, כרית ענקית עם תמונותיהם. דורין נבוכה מעט אבל ניכר שהיא לגמרי מרוצה מההשקעה.

איך אתם רואים את הזוגיות שלכם בעתיד?

"אנחנו לגמרי רואים את עצמנו ביחד", משיבה דורין. "מקווה שבצבא המרחק לא ישפיע. רוב הזוגות נשארים ביחד מהתיכון עד הצבא ואז זה קצת הורס את הקשר. אם הקשר חזק ומדברים על הכל, אין סיבה שלא נשאר ביחד".

עד כמה המראה החיצוני חשוב בבחירת בני זוג בגיל הזה?

אופק: "אני מכיר הרבה בנים שלא מוכנים ללכת עם מישהי שנראית לא טוב, מציבים לעצמם רף מסוים. אני חושב שזה לא כל כך בסדר".

דורין: "האופי הרבה יותר חשוב".

מה אתם אוהבים אחד בשני?

דורין: "אני אוהבת שאופק די שונה מאחרים, הוא אדם מכבד, לעולם לא קילל או השפיל אנשים אחרים, הוא ביישן ולדעתי זה ממש חמוד. הוא איכפתי ותמיד ידאג קודם לאחרים ורק אחר כך לעצמו. והכי חשוב, הוא מאוד כן איתי".

אופק: "דורין חברה אמיתית ובת זוג לחיים עבורי, אפשר לצחוק אתה וליהנות אתה, לבכות לה, לאוהב אותה והיא תחזיר אהבה, לדבר אתה על כל נושא ועוזרת בשמחה תמיד. אני באמת מרגיש שאני חשוב לה ושהיא אוהבת אותי".

אני תוהה אם הסביבה מתייחסת ברצינות לקשר אהבה בין בני נוער או שמא בביטול יותר, ודורין מבהירה: "כשאנחנו רבים, המשפחה מתייחסת לזה בצורה מאוד רצינית.  "הם יודעים שאנחנו מאוד קרובים אחד לשני ורוצים שיהיה לנו טוב ביחד, לא משנה הגיל".

אופק מוסיף: "אני מרגישה שהסביבה כן לוקחת אותנו ברצינות, כשאנחנו רבים המשפחה דואגת ומתעניינים ורוצים לדעת מה קרה".

דורין ואופק זוג צעיר ומאוהב. אפשר להתייחס לזה בציניות, לייחס את התלהבותם לאהבת הנעורים שלהם וחוסר הדאגות. אבל הם לגמרי רציניים ומוכיחים בגרות רבה גם בעידן התמימות. "אני לא רוצה לשנות כלום באופק", אומרת דורין בביישנות. "אני אוהבת את האופי שלו כמו שהוא, לדעתי בן זוג לא צריך להשתנות בשבילי".

"גם לי כייף עם דורין כמו שהיא", מוסיף אופק. "אני אוהב לדבר אתה, לצחוק איתה, שאנחנו אחד למען השני תמיד, עובדה שאנחנו כבר הרבה זמן ביחד. לא רוצה גם שדורין תשתנה בשבילי ותעשה בשבילי 'הצגה'".

בתמונה: עדנה ודב, דורין ואופק, צילום אינגריד מולר

 

יאיר דנון