ספיר נהון, כמעט בת 20, חיילת וחברה בלהקת פיקוד דרום בצבא, נגעה בחלום. היא הגיעה לחצי הגמר ב"הכוכב הבא" ואז, רגע לפני הגמר הגדול וכרטיס הכניסה המיוחל לאירוויזיון, מצאה את עצמה מודחת. אם חשסתם שזה שבר אותה או גרם לה לחשוב לרגע שהיא לא כוכבת, אתם טועים. נהון מתראיינת בפעם הראשונה לתקשורת אבל לנו ברור שאחריו יבואו רבים.
עניין של בגרות
לשיר החלה נהון כבר בגיל 12. "אני זוכרת שהיה טקס בבית הספר היסודי. עד אז הייתי בכלל ספורטאית, דירבקתי, לא ידעתי שאני יודעת לשיר. הקמנו, אני וכמה חברים קרובים, להקת נוער. כתבתי שיר שהיה קליט אך מצחיק. השכבה אהבה והשיר הפך לסוג של המנון בית ספרי. הגיטריסט ואני הלחנו יחד וניגנו אותו. לא היה משהו מיוחד. בכיתה ז' היו טקסי ביה"ס. הציעו לי לשיר ופחדתי מזה. הייתי ילדה, אבל אחרי ההופעה קיבלתי המון תגובות טובות והבנתי שכנראה שיש לי משהו. משם העניינים התגלגלו. פעם בשנה ערכו בבית הספר מופע עם במאי מבחוץ, לא רק סטנד, מיקרופון ושירים עצובים. הבמאי ואני התחברנו והבנתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו. היה כיף לקבל את כל המחמאות. כשהגעתי לצבא וללהקה צבאית לא האמנתי שאתקבל. חשבתי בכלל להיות לוחמת אבל התקבלתי ללהקת פיקוד דרום. קראתי על עצמי שאני בכל מיני להקות צבאיות, אבל זו טעות. אני בלהקת פיקוד דרום."
את העובדה שלא שמעתם עליה עד היום היא מייחסת לחוסר בגרות." לאורך כל התקופה, מכיתה ז', הבנתי שאני רוצה לשיר. ביקשתי מההורים לקחת אותי להקליט וכו', הייתי מקליטה המון. משם העניינים התגלגלו. ניסיתי להתקבל לתוכניות ותמיד שיבחו אותי, אבל תמיד זה היה רגל בחוץ ורגל בפנים, תמיד זה הרגיש לי שהייתי שנייה מהטלוויזיה ופתאום כבר לא. היום אחרי "הכוכב הבא לאירוויזיון", הבנתי למה לא התקבלתי בעבר. הבנתי שהייתי ילדה בנפש. אני שמחה שלא התקבלתי לתוכניות אחרות בעבר, ותודה לאל שזה לא קרה. זו לא רק תוכנית. יש פה הרבה יותר מזה. המון לחץ ואינטנסיביות. הימים בכוכב הבא היו ממש קשים. גם אם מסיימים בשבע מתחילים בשש בבוקר. ממתינים המון וזה משבש את המוח. זה משהו שצריך להיות מוכנים אליו לפני."
מתי החלטת לגשת לכוכב הבא?
"תמיד רציתי ללכת לתוכנית למטרת חשיפה, כי עמוק בלב ידעתי שאני אהיה זמרת. ידעתי שזו תהיה קריירה לטווח ארוך. אני מכוונת גבוה ורחוק. היום הרבה יותר קל להתפרסם ממדיה. זה קל אבל לא קל. לא כולם מצליחים. בריאליטי מקבלים חשיפה ראשונית וברוך השם קיבלתי. אני מאוד מרוצה מהחשיפה שקיבלתי."
החוויה לא הייתה תמיד פשוטה, אבל ספיר למדה לא מעט, או כמו שאומרים בתוכניות הללו, עברה תהליך. "החוויה הייתה מדהימה ומלמדת. למדתי המון דברים. עוד מהאודישן הראשון כשאסף אמר לי שאסור לי להפסיק לשיר באמצע. גם אם היו לי דמעות שרצו לזלוג בלעתי אותן והמשכתי. אני לא יודעת כמה מבינים מבחוץ, אבל זה לחץ עצום. מאוד תלוי איך האדם לוקח את הדברים אבל היכרתי המון אנשים מדהימים ואני מאחלת לכולם לחוות חוויה כזו. יצרתי קשרים וזה לגמרי המקום להיות בו בעיני."
מה בעצם קרה שם, באודישן הראשון?
"באודישן הראשון, היה שם את מה שהיה. עליתי לבמה והתחלתי לשיר ופתאום שמעתי את הקהל צורח ונהנה וגם כל השופטים הצביעו כחול ולא האמנתי שזה מה שיקרה. לא הבעתי רגשות. לא באמת נפל לי האסימון שאני הולכת להתחרות, שיצלמו אותי, שאני מגיעה למקום שבו יהיו המון אנשים ואז הכול התפרץ. זה מאוד לגיטימי. משם היה את רבע הגמר ששם הייתי מועמדת להדחה ובאיזה שהוא שלב הייתי בטוחה שאני הולכת הביתה, אבל אמרתי לעצמי שעצם זה שהגעתי לרבע הגמר זה מספיק. לא האמנתי שאגיע למסך. כששרתי את "גשם" עליתי בהיסטריה פנימית ופחדים של מה יקרה ומה יהיה. מצד אחד רציתי אבל באתי לדבר מסוים ומשנייה לשנייה רציתי את זה יותר. הכול השתנה שם בעיני. כאילו, עד אז הרגשתי שגם אם אפול, אין לי בעיה עם זה כי קיבלתי את החשיפה שרציתי. כשהגעתי לרבע הגמר כבר ממש רציתי להמשיך. זו הייתה בדיוק הנקודה שכשאתה מגיע אליה כל הפרספקטיבה שלך משתנה. פתאום הבנתי שיש לי סיכוי להצליח וזה לעומת האודישן הראשון שלא חשבתי שיש לי סיכוי בו. התגובות ל"גשם" היו נורא חמות. זה שיר שאני נורא אוהבת לשיר. מאוד עוצמתי בעיני."
ואז מגיע חצי הגמר ואת מודחת…
"מקום חמישי הוא מקום מדהים להגיע אליו. זה מכובד. שנייה לפני הגמר. אני לא חושבת שהתאכזבתי. רציתי חשיפה ורציתי לתת ביצועים טובים. עבדתי על עצמי שלא לבכות. רציתי שאנשים יכירו את הקול שלי. שאנשים יכירו אותי, את הזמרת, לא שישמעו אותי בוכה. התמודדתי מול אימרי המדהים ואז מול אלטה וג'ולייטה המדהימות. והייתה תקלה. אני פשוט חושבת שלכל אחד יש זכות להגיד מה שהוא חושב ומרגיש ואני חושבת שזה לא מה שיעצור אותי מלהצליח."
עכשיו תורי
ספיר מגיעה ממשפחה מוזיקלית במיוחד. אחיה, יאיר נהון, עשה זאת קודם מול המצלמות, כששר וכבש לבבות בתוכנית "בית ספר למוזיקה". "אני תמכתי בו מאוד, הייתי לצידו, עזרתי לו לבחור את השירים הנכונים. כל התקופה שלו בבית הספר למוזיקה הייתה כשאני הייתי בתחילת הצבא והיו לי עניינים משלי. בהתחלה בכלל הייתי בטירונות והשתדלתי כמה שיותר לתמוך ולפרגן. עכשיו כשהגיע תורי, אני רואה כמה זה הדדי. אין קשר בין ההחלטה שלי ללכת לריאליטי להחלטה של יאיר. אני החלטתי מגיל 16 ופשוט ידעתי שאמנם אני צעירה אבל יש המון דברים מעבר והם הבינו שזה לא בשבילי עדיין. ההתמודדות בגיל 16 ובגיל 20 נורא שונה. אם הייתי מתקבלת בגיל הזה כנראה שהייתי מתמוטטת. בטוח שלא הייתי מצליחה להתמודד עם הדברים. זה מעמד מלחיץ ועוצמתי.
להצלחה של יאיר אין קשר. זה היה החלום שלי מאז ומתמיד. רציתי להצליח ובגדול ולהיות על הגל להצלחה. ההצלחה של יאיר ושלי היא מקרית. לשנינו התמזל המזל."
סינגל בשמונה ימים
ספיר כאמור לא נחה על זרי הדפנה של הכוכב הבא. נהפוכו. כבר בשנייה שהודחה החלה לעבוד. "לפני שנה, כשהגעתי לצבא, הכרתי את אסף אברבוך שהיה המפיק והמעבד שלנו. הוא עיבד לנו את כל השירים. לאורך כל התקופה היינו נכנסים לאולפן ובמקום להתעסק בשירי הצבא התעסקתי באיך שהוא עובד עם הציוד, איך הוא מעבד, עושה את הדברים, מגיש את העבודה, ואחרי שלושה חודשים הוא בא אלי ושיבח אותי על כמה שאני זמרת טובה. הדיסטנס התפרק ובאתי אליו ביציאה שאני רוצה להתחיל ולעשות את מה שאני כל כך אוהבת ושאני רוצה שיפיק לי את הסינגל הראשון. שאני רוצה שהוא יהיה חלק מזה. עברה עלי חצי שנה של מחשבות של כן ולא, כל מיני כאלה. חשבתי ללכת על שירים מקוריים שלי אבל הם היו ראשוניים מדי. בסוף החלטנו ללכת על שיר של גל שריג. זו הייתה המטרה שלי. ללכת לכוכב הבא ולהגיע לאן שאני צריכה להגיע ואז פשוט לשגר את הסינגל. לא ידענו מה יהיה. כשנפלתי בחצי הגמר היו לנו משהו כמו שמונה ימים של עבודה. החלטנו להטיס את הסינגל בשמונה ימים. אני, אסף, גל והיחצ"נית עבדנו יחד. בדרך כלל זה לוקח יותר מזה אבל אני שמחה שזה הצליח ושהספקנו להוציא את השיר בזמן."
איך מוציאים סינגל בשמונה ימים?
"אני אפילו כבר לא חושבת על זה יותר. מהרגע שנפלתי עלתה השאלה מתי זה משודר ורציתי להוציא את זה יום אחרי התוכנית. מיד הקלטנו את כל הנגנים. הסקיצה הייתה לנו. היינו צריכים להקליט, למצוא יחצ"נית, היית צריכה להכין את עצמי, זה גם עניין כלכלי לא פשוט אבל אני ידעתי שאני אספיק. המפיק שלי אסף לא האמין שנספיק, אבל האמנתי בו וידעתי שיש לי על מי לסמוך. המהירות לא גרמה לנו לדלג על הפרטים הקטנים. הייתה עליו עבודה של שנה ורבע, עוד לפני המרתון של שמונת הימים האחרונים. אני ממש אוהבת את מה שיצא. השיר הזה נקרא "לא ליפול". גל שריג כתב את המילים, אסף אברבוך עיבד, הלחין והפיק. כששמעתי את השיר הזה כל מילה נכנסה לי ללב. לקחתי את השיר לכיוון המוזיקה. לא הלכתי רחוק. הסתכלתי על מה שקרה לי, על איך שאני רואה את הקריירה שלי, על הנפילה רגע לפני הגמר, וזה פשוט עכשיו. זה פשוט לא ליפול. זה מה שאני צריכה עכשיו. להילחם, לבנות בסיס טוב ואני גם צריכה לעבוד נכון ולאט. דברים טובים קורים לאט."
איפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
"וואו. במדינת ישראל הבמות הכי גדולות הן בקיסריה, נוקיה, היכל התרבות." נהון לא מתבלבלת. "היום דיברתי עם אימא שלי ותיארתי לה איך תיראה הופעת הבכורה שלי. אני רוצה להופיע על הבמות בקיסריה, בהיכל נוקיה, רוצה שאנשים יאהבו שירים שלי. ישמעו ויאהבו. אני שומעת תגובות. אני מכוונת הכי גבוה שאפשר להצלחה. חשוב לי להיות עם הרגליים על הקרקע כי זו אני. קיבלתי המון הודעות מאנשים שאני מכירה ולא מכירה ועניתי לכולם. חשוב לי להיות בקשר עם הקהל. אני צריכה למשוך קהל שיאהב ויתחבר וחשוב לי להישאר בגובה העיניים. אני רוצה לקוות שאנשים יחכו כי יהיו עוד המון הפתעות. רק התחלתי. בקרוב יהיו עוד סינגלים, אני באמת רוצה ומנסה להוציא את אלבום הבכורה הזה, וכן, אני מאוד אשמח שאנשים יעקבו".
לסיום, בואי נדבר רגע על מודיעין. איך את מסבירה שמהעיר הזו יוצאים כל כך הרבה כוכבי ריאליטי?
"אני לא יודעת אם זו מודיעין בגלל מודיעין, אבל זו עיר שיש בה המון צעירים ומוזיקה זה דבר שנוגע בהמון אנשים, בעיקר בני נוער, הם רוצים להגשים את החלום שלהם ולעשות מה שהם אוהבים. עיר העתיד מה שנקרא. אני יודעת שאם היה פה מקום טוב להופיע פעם בשבוע זה יכול להיות מגניב. יש פה המון אמנים צעירים שרוצים שישמעו אותם, אבל לא יצא לי לחשוב על זה. אני מסתכלת נורא רחוק. לא נשארת רק בעיר, אבל אם אתה אומר שיש המון צעירים פעילים במוזיקה בעיר הזו, אז כנראה שצריך לפתח משהו בעיר כדי שיהיה להם, לנו, מקום לעשות מוזיקה."
בתמונה ספיר נהון. "עמוק בלב ידעתי שאני אהיה זמרת", צילום אינגריד מולר
