אמה טרקסין
גאה ומאושרת

גאה ומאושרת

את אילת יאיר, עורכת דין ונוטריון עצמאית במקצועה, אני פוגשת בדירתה המקסימה, מלאת כלי נגינה, בזמן שבנותיה היפות נויה (בת 8.5) ולי-ים (בת 5), נמצאות בחוגים. יאיר (45) בחרה להקים משפחה יחידנית מתרומת זרע, כלומר בידיעה ברורה ומוחלטת שלא יהיה אבא בתמונה. לכבוד יום המשפחה הנחגג בימים אלה היא מדברת בפתיחות על המשפחה המיוחדת שלה.

חלום האמהות

לאילת יאיר קשה למצוא זמן פנוי במסגרת המרוץ היום יומי שלה. 19 שנים היא עובדת כעורכת דין, מתמקצעת בנדל"ן, צוואות מיוחדות ומה ביניהם. "יש לי ראש מאוד פיננסי וצברתי ניסיון עשיר בתחום הנדל"ן", היא מעידה על עצמה. "לכן, לצד הליווי המשפטי בכל עסקאות הנדל"ן, אני גם 'מנטורית להשקעות נדל"ן'. בפגישה בודדת, אני מלמדת אנשים איך לעשות כסף מנדל"ן, לעיתים מבלי להוציא שקל מהכיס. אני כותבת צוואות מאוד מיוחדות שמשלבות תכנון מס נדל"ני ומשאירות את ההורים מעורבים בחיי הילדים".

יאיר היא גם אם יחידנית לשתי בנות מקסימות שנולדו מתרומת זרע. "היה לי ברור שאני לא אקים משפחה קונבנציונלית, אני משתייכת לקהילה הגאה והיה לי חשוב לא לוותר על חלום האמהות. וזאת למרות העומס הבלתי פוסק והקושי להחזיק את כל הכדורים באוויר כשאני לבד".

ספרי על התהליך?

"את תרומת הזרע קיבלתי מבנק הזרע בהר הצופים. ביקשתי מהם שהאב יהיה ממוצא מרוקאי. אני מוקפת חברות מרוקאיות. יש בהם משהו של נתינה ללא גבולות. בבנק אמרו לי שאין תורם מרוקאי", צוחקת יאיר מעט במבוכה. "אז ביקשתי שיהיה יפה", היא אומרת ומציגה בפני את התמונות של בנותיה נויה ולי-ים היפיפיות. "טוב, זה לא שהיופי היה הכי חשוב. ביקשתי גם שזה יהיה תורם שעבר את הבדיקות הכי נרחבות של בנק הזרע, נפשיות וגנטיות".

התהליך עצמו היה מורכב וכלל לא מעט ניסיונות להיכנס להריון. "עברתי המון טיפולים הורמונאליים כפי שקורה עם כל אישה שנעזרת בתרומת זרע. עברתי עשרה ניסיונות כושלים של הזרקת זרע. ההורמונים מקשים ומקצינים מגוון של תחושות ותופעות. אבל הקושי האמיתי הוא להתמודד עם האכזבה הכרוכה בקבלת תשובה ששוב לא נקלטתי. זאת אכזבה עצומה ומייאשת. תהליך כזה, במיוחד כשהוא אורך שנים הוא מאוד מתיש את הגוף והנפש. אצלי זה לקח הרבה זמן במיוחד עם נויה, עד שהבנתי שאני חייבת להפסיק להופיע בבתי משפט כדי להיקלט, מה שאכן קרה במציאות, אבל חשוב להדגיש שיש נשים שאצלן זה הולך מהר יותר".

אבל שום דבר אינו משתווה לתחושה ברגע קבלת הבשורה המשמחת, אומרת יאיר. "כל הקושי מתגמד כשלבסוף מגיעה תשובה אחת חיובית. זה כל מה שצריך. כשקיבלתי את הבשורה שזה נקלט – לא היה אושר גדול מזה. היה לי ברור שזה יקרה. אין מלים לתאר את האושר כשהגדולה נולדה".

אצלי הכל פתוח

אחרי הלידה נשארה יאיר עם נויה במשך שבעה חודשים בחופשת לידה. "אני וורקוהולית, לפני הלידה עבדתי כ-15 שעות ביום. אבל בשביל להיות איתה הייתי מוכנה לוותר על העבודה התובענית. גם אחרי שבעה חודשים הכנסתי אותה ליומיים בשבוע לגן ואחר כך ליותר. כשהייתה בת שנה עברנו מירושלים למודיעין והכנסתי אותה לויצו בנביאים, גן מדהים עם מנהלת וצוות שנותן המון אהבה. החל מגן טרום טרום חובה היא ב"יוזמה", מסגרת שמצאתי למתאימה ביותר מבחינת הערכים של נתינה לזולת וראיית האחר שכל כך משמעותיים לי".

איך סיפרת לה על זה שאין אבא בתמונה?

"אני אדם מאוד פתוח. אצלי תמיד הכל על שולחן ולא מאמינה בהסתרות. לכן עניין תרומת הזרע היה פתוח תמיד. סיפרתי לה שאמא רצתה מאוד ילדים והלכה לרופא וביקשה ממנו שיעזור לה. שמנהלת בנק הזרע בחוכמה וברגישות שלה ידעה להתאים תורם מופלא וכך נוצרו שתי יצירות מופת. מניסיון האישי שלי למדתי שעדיף שהכל יהיה פתוח, לא לשמור בבטן ולהסתיר. הייתי מאוד שלמה עם התהליך והבחירה שלי בתרומת זרע ובדרך הטבעית הזו זה עבר לשתי בנותיי ועובר גם מהן הלאה, לסביבה". כשהיא מדברת על בנותיה פניה זורחות מאושר. היא מספרת על החוגים הרבים של הילדות ועל הכישרון שלהן בספורט וריקוד. היא עצמה מתופפת וחוש הקצב מאוד מפותח במשפחה. "הילדות מאוד חיוביות, עם אנרגיה טובה, מפזרות אהבה. אף ילד, מעולם, לא הקניט אותן על עצם היותן ללא אבא. באופן טבעי, כשאתה שם הכל על השולחן והכל פתוח, אין שום דבר שהוא דרמטי. תמיד זה היה חלק מהשיחה, דבר טבעי ואני הקפדתי מגיל צעיר להעביר להן את המידע והילדות משתפות את החברים שלהן מיוזמתן".

הסיכוי האחרון

עוד לפני שנויה נולדה היה ברור ליאיר שהיא רוצה עוד ילד. "הרצון הזה התחזק אחרי שהבנתי כמה גדולה האהבה הזו שנכנסה לחיי. כשנולדה בתי הגדולה, הרגשתי שנולדתי להיות אמא. הגשמת החלום הכי גדול של חיי גרמה לי לשמוע, במשך שנה שלמה, רק ציוץ של ציפורים. הייתי המאושרת באדם, וכל מה שייחלתי לו התגשם ובגדול. החיבור המקסים שהיה לי עם נויה, התקשורת המעולה איתה, החיבוקים האינסופיים ביום ובלילה היו התגלמות כל הטוב של חיי. היה לי ברור שאני רוצה עוד מהטוב הזה. גם בשבילי, לחוות שוב את ההיריון ואת ההורות ולבטח בשביל נויה - שלא תהיה בודדה בחייה. שיהיה לה עם מי לעשות קואליציה כנגדי".

את הילד הנוסף החליטה יאיר להביא מאותה תרומת זרע, כך שהילדים יהיו במאה אחוז אחים. "עם לי-ים לקח שנה של טיפולי IVF עד שנקלטתי", מספרת יאיר. "נשארו לי מנות בודדות של זרע לטובת ההיריון הבא. אחרי שלושה ניסיונות כושלים של IVF הציעו לי לעבור למחלקת IVF בהדסה עין כרם.  אחרי כל כך הרבה שנים של טיפולים שלא הובילו להריון, הפכתי לחצי מומחית בנוגע לתהליך והיה לי ברור מה נכון לגוף שלי. ישבתי עם מנהל המחלקה בעין כרם ואמרתי לו שהגוף שלי לא אוהב הורמונים. הוא סמך עלי ועל המחקר הפרטי שלי ובנה יחד איתי תכנית פשוטה כמעט ללא הורמונים וזה פשוט הצליח. המדהים הוא שזאת הייתה מנת הזרע האחרונה שהייתה לי, זה היה הטיפול הרביעי והאחרון שהיה לי מותר לעבור באותה שנה (לפי הכללים של קופת חולים) וזה היה הטיפול האחרון שיכולתי לעבור מבלי להיות נתונה לחסדים של איזו ועדה שדנה בבקשות מיוחדות של נשים אחרי גיל 40. כלומר הסיכוי האחרון שלי לילד נוסף. בגלל מידע שגוי שקיבלתי יום לפני, בכלל לא תכננתי ללכת לשאיבת ביציות אבל האחות בעין כרם התעקשה.  לבסוף נסעתי לירושלים וציפתה לי הפתעה מושלמת. השאיבה עברה בהצלחה וכל השאר היסטוריה. נולדה לי ילדה שנייה מהממת, כובשת ושובבה".

"שני ההריונות עברו עלי בקלות, בכיף ובהתרגשות יום יומית" היא ממשיכה לספר.  "היה לי חיבור אמיתי, פיזי ונפשי לעובריות שלי, ממש מהרגע הראשון. הרגשתי אותן בכל תנועה. חשתי עד כמה זה מרגש ועצום עד בלתי נתפס בגאוניותו לגדל עובר ברחמך. צר לי על גברים, על שאינם יכולים לחוש את תחושת העל הזו – ההיריון. קרנתי בשני ההריונות והייתי חדורת מוטיבציה 'לנקות שולחן' במשרד ולהכין את הקרקע לחופשות לידה ולהתמסרות מלאה לבנותיי".

גאה בעצמי

לי-ים נולדה לפני כמעט חמש שנים כשאחותה הגדולה רק בת שלוש וחצי. "היה די קשה", משתפת יאיר. "אני זוכרת שבגיל חודש הקטנה נחנקה לי על הידיים מריפלוקס קשה, הזמנתי אמבולנס ומאז, במשך שנה שלמה, לא השארתי אותה רגע אחד לבד מחשש שיקרה משהו. לפני שהריתי אמרו לי 'אילת, אחד ועוד אחד זה לא שניים' אבל אני לא הבנתי את המשמעות האמיתית של לגדל לבד שני ילדים קטנטנים. הייתי משוכנעת שבזכות זה שהאמהות באה לי בקלות ובטבעיות עם נויה יהיה לי קל לגדל גם שתיים. אז זהו שלא. היום אני מבינה היטב שלגדל שתי ילדות, בפער של שלוש שנים וחצי כאם יחידנית וכמפרנסת יחידה כשכל המטלות של החיים עלי ורק עלי, ללא דקה של הפסקה, זו משימה לא פשוטה בכלל. המשימה הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית כשמנסים לנהל במקביל גם משרד עו"ד עצמאי".

"השנים הראשונות היו הכי קשות לתפעול, ובדיעבד אני מודה שעשיתי טעות בכך שלא קניתי מספיק עזרה בכסף. גם היום ברמה הטכנית, להחזיק את כל הכדורים באוויר בו זמנית, זו לא משימה פשוטה. הבנות נמצאות חמישה ימים בשבוע בחוגים, אני מקפידה על בישול אוכל בריא  וחייבת להקדיש גם המון שעות לעבודה, ביום ובלילה כדי להצליח לפרנס את המשפחה, והאינטנסיביות של המשימות היא אינסופית. אבל יש תמורה מאוד גדולה לצד הקושי. יש לי שתי ילדות מדהימות ואוהבות, עם המון נתינה ואכפתיות לזולת. היום אני מבינה שאושר זה לא דבר סטטי. אני מרגישה מאושרת וגאה, אפילו מרגעים קטנים של שמחה שאני חווה עם הבנות".

איך החיים שלך נראים היום?

"בגלל ריבוי החוגים אין לנו כמעט זמן פנוי באמצע השבוע. אבל בשבתות אנחנו משתדלות לעשות דברים כיפים. אנחנו מאוד אוהבות מוזיקה, מתופפות בבית, רוקדות, יוצאות לטייל. הילדות שלי הבינו מגיל צעיר שאין לנו פריווילגיה להתבטל בבית. אני נמצאת על הרגליים כל יום כ-19 שעות בעשייה בלתי פוסקת. הן באות אתי לקניות ובשבת אנחנו הרבה פעמים מבשלות ייחד. פשוט כי אין זמן אחר".

ובכל זאת. הילדות לא שואלות מי האבא. הן לא רוצות להכיר אותו?

"הסברתי להן שכשחתמתי על מסמכים ויתרתי על הזכות לדעת מיהו. זה מונע שאלות והילדות שלי יודעות שאין טעם להתעסק במה שאין".

מה נותן לך כוח להמשיך?

"האהבה", משיבה יאיר בפשטות וביטחון. "ילדים שמקבלים המון אהבה ותשומת לב, מחזירים אהבה. לפני כמה ימים הרגשתי לא טוב, ישבתי מולן בארוחת ערב עם דמעות. לי-ים, הקטנה, אמרה לי 'אמא, תספרי לי איזה דבר טוב שקרה לך היום'. אני מודה לאלוהים על הדבר הזה. חייבת להודות שלא בכל ערב אני בשיא האנרגיה שלי. אני קמה בשש בבוקר, מטפלת בהן, עובדת, אוספת ממסגרות ומסיעה לחוגים".

איזו מערכת יחסים מתפתחת במשפחה חד הורית?

"זאת מערכת יחסים אינטימית יותר מאשר במשפחה בה יש שני הורים. לטוב ולרע. מומחים אומרים שכשיש ילד אחד במשפחה חד הורית נוצרת מעין זוגיות בין ההורה לילד.  לכן לדעתי, להיות אם חד הורית לילד אחד זה כמעט נטול קשיים. אבל כשנכנס ילד נוסף, זה מפר את המאזן הנוח שהיה. לנויה שלי היה מאוד קשה כשנולדה לי-ים. לדעתי, במשפחה חד הורית הקושי של ילד בכור  לקבל אח שני, גדול יותר מאשר במשפחה עם שני הורים. אין הורה נוסף שיכול לתת תשומת לב לבכור כשהאמא עסוקה עם התינוק".  

לא ניתן לאמץ

יאיר, שהתפרנסה מאוד יפה עד שנולדה בתה הקטנה מדברת גם על הקושי האובייקטיבי להתפנות לעבוד ולנהל משרד עצמאי. "הקושי הכי גדול הוא שאין מי שמפנה לי את הזמן כדי לעבוד ולנהל עסק. לתחושתי, הממסד לא מקל על האמהות היחידניות. למרות שאנו מחזיקות לבד משפחה, לקבל הטבה קטנה בתשלום מסים ועשרים אחוז הנחה בארנונה בלבד זאת תעודת עניות לחברה".

איך אתן מרגישות ביום המשפחה?

"אין לנו צביטה בלב על היותנו משפחה חד הורית. בחרתי בכך ואני שלמה לגמרי עם הבחירה. יש לי אחות שהיא גם אם יחידנית ואנחנו מוקפות באמהות חד הוריות. כך שגם עבור הבנות זה די טבעי. לשמחתי, עיריית מודיעין היא רשות מדהימה, שרואה את התושבים שלה ומתייחסת גם לקבוצות הייחודיות שבה. למשל, בשיתוף עם ויצו, קיבצו אמהות יחידניות וארגנו לנו קורס הורות  מסובסד של אדלר. הרווחנו פעמיים – גם התקבצה קבוצה חשובה ותומכת של אמהות יחידניות, שתומכות ומהוות משענת חשובה זו לזו וגם זכינו לשני קורסים מעשירים. באופן כללי, לא נתקלתי בתופעות הומופוביות או חוסר קבלה של משפחות חד הוריות. החברה מקבלת היום יותר את המשפחה המיוחדת כי יש המון סוגים של משפחות".

ליאיר גם חשוב להזכיר כי תרומת זרע היא כיום האפשרות היחידה של אם יחידנית: "נכון להיום, אישה בישראל שבוחרת שלא להינשא ועדיין מעוניינת להגשים את חלום האמהות יכולה להגשים את החלום רק באמצעות תרומת זרע - או מבנק הזרע או מתרומה ממכר. זאת משום שלחד הוריות אסור כיום לאמץ בישראל וכרגע גם אסור להיעזר בפונדקאית. החברה הישראלית אמנם התקדמה בגישתה לאמהות יחידניות, אבל לפנינו יש עדיין תהליך מחויב של שינוי. רק ביום שיחידניות יוכלו לאמץ או להיעזר בפונדקאית, אז נהיה שוות בין שווים".

איזה מסר את מעבירה לנשים?

 "יש משהו בהוויה ובביולוגיה הנשית שגורמת לרובנו לרצות להיות אמהות. יש כאלה שפוחדות מהורות יחידנית בגלל ההשלכות הכלכליות, החברתיות, או בגלל הלבד. אבל אם אתן חולמות על ילד, אתן סומכות על עצמכן שתהיו אמהות טובות, אני ממליצה לא לוותר על החלום. כי אין כמו לחבק את הגוזל שלך ולחוש את העוצמות של האהבה כלפי ילד שלך. לא משנה אם וכמה קשה בדרך, אין אהבה כזו בעולם. וגם הילד שלכן, שידע כל יום שעה שעה שהוא הדבר הכי טוב שקרה לכן, גם הוא יהיה מאושר. לעניות דעתי, גם בלי אבא בתמונה".   

בתמונה משפחת יאיר. לא חייבים אבא בתמונה. צילם אינגריד מולר

יאיר דנון