(new)ויצו 10.12.19
אירוטי, לא פורנו

אירוטי, לא פורנו

בעידן בו 50 גוונים של אפור מככב על האקרנים אחרי ששבר את שיאי המכירות בסדרת הספרים, נדמה כי אי אפשר לברוח היום מז'אנר הספרות האירוטית שתפס תאוצה בשנים האחרונות. עוד ועוד סופרות בעיקר הצטרפו אל הז'אנר, בהן גם לא מעט ישראליות.

מתברר כי גם על מודיעין התופעה לא פסחה, כאשר ממש בימים אלה משיקה תושבת העיר אלונה ירדן, את הכרך השלישי בסדרת הרומנים האירוטים שלה "לומד לאהוב". בתוך ארבעה חודשים כתבה ירדן והוציאה לאור בהוצאה עצמית לא פחות משלושה ספרים בסדרה, כאשר גם הכרך הרביעי שישלים את הסדרה כבר בתכנון. בינתיים, לדבריה המכירות באינטרנט עולות על הציפיות.

אגב, למרות ש"גוונים של אפור" הניח את אבן הפינה לפריחת הז'אנר, לטעמה של ירדן הוא לא ממש ריאליסטי ואמין, כך שבספריה היא מנסה לרדת עמוק יותר למחוזות המציאות.

מלכת הפייסבוק של מודיעין

ירדן היא תושבת מכבים, בת 39 בקרוב, נשואה ואם לארבעה בנים ("הורסים ת'בריאות. הבנתי את המונח הזה באמת רק כשעשיתי ארבעה בנים.."). היא הוכתרה כבר על ידינו בעבר כ"מלכת הפייסבוק של מודיעין" ומספרת שזה היה עיקר עיסוקה בשנים האחרונות לאחר שהקימה כאן קבוצת נשים פופולארית ועסקה בניהול עמודי פייסבוק.

את דרכה המקצועית החלה בכלל בעולם ההייטק. "הייתי הרבה מאוד שנים בהייטק. ניהלתי צוות של הדרכה והטמעה של תוכנות ניהול ברשתות שידור ומדיה. מטעמם נסעתי לניו יורק ועבדתי בבניין רוקפלר".

עם החזרה לארץ שבה לתפקידי ניהול פרויקטים עד שההורות לארבעה הרימה ראשה כדבריה. "זה לא משהו מיוחד, זה הדברים הקטנים. זה טיפת חלב ובדיקות עיניים, וירוס, וירוס, וירוס, וירוס. ואז שוב מההתחלה". לאחר שמצאה דרך להטמיע אתרי אינטרנט בתוך עמודי פייסבוק, החלה ירדן לנהל עמודים וזה עיקר עיסוקה בשנים האחרונות.

כך הגיעה ירדן גם לכתיבה, עיסוק שהציבה לעצמה כמטרה להתפרנס ממנו. "התחלתי לכתוב את הבלוג שלי לפני כמעט שלוש שנים. אחרי סדנת כתיבה צף בי איזה זיכרון מחוויה אלימה שעברתי בילדות, שוד בדרום אפריקה. עד אז אף פעם לא באמת דיברתי על זה, אפילו המשפחה שלי לא באמת ידעה את כל הפרטים. עד שכתבתי והעליתי את זה לבלוג גם לא ידעתי שאני יודעת לכתוב. יש לי 40 בבגרות בספרות והבעה. "

לאחר שהבלוג שלה תפס תאוצה הגיע גם תורו של ספרה הראשון "מדריך לגידול ילדים עם תסמונת אספרגר", המתבסס כמובן על חוויותיה עם שני בניה הסובלים מהתסמונת, שנכתב בתוך לילה אחד ונמכר עד היום ב-600 עותקים לדבריה. אותו מדריך גם הוביל לכתיבת טור באתר MAKO.

בלילה באה דמות

בחג סוכות האחרון צץ במוחה של ירדן זיכרון מאיש שפגשה לפני כמעט 20 שנה. "נזכרתי פתאום בדמות, איש שפגשתי כשהייתי בת 19 ויצא לי לשבת לידו 4 שעות. אולי הזיכרון שלי מוגזם, אבל זוכרת אותו כגבר הורס. כשדיברנו הוא התחיל לספר לי על החיים שלו. סיפר איך תמיד היה נראה מאוד בוגר לגילו. איך במהלך חופשה משפחתית אחיו הבוגרים לימדו אותו להתחיל עם בחורות וכך איבד את בתוליו בגיל 12 וחצי. אחר כך הוסיף שיום למחרת הוריו נהרגו בתאונת דרכים בדרך חזרה, אבל משם הוא המשיך לחוות את החוויה הזאת עם המין הנשי והוא בעצם הבסיס לסדרת הספרים הזאת".

הספר נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטו של אותו דניאל. "הסיפור מתחיל בתחילת השנה האזרחית ומלווה אותו עד לגיוס לצה"ל. הספר מתרחש באיזה אירוע משפחתי, בו הוא נשלח לזיכרונות מעברו. הוא בחור כזה שלא בא לנשים לסרב לו ולהעיף לו סטירה, אלא להגיד לו: לא, חמוד. לא ככה". הכוונות שלו טובות. הוא סוגד למין הנשי אבל גם חושב לעצמו למה להסתפק רק באישה אחת אם זה כל כך טוב".

"הספר הוא על החוויות המיניות שלו, אבל לא סתם "היי, שכבתי עם הבחורה הזאת". יש משהו בכל חוויה כזאת ששולח אותו לעבר. יש משהו בהווה שמזכיר לו דמות, אז הוא מחליט לנהוג באותו רגע כמו שנהג אז, עם אותה דמות. זה לא סתם שהוא נשלח לזיכרונות. זה משהו שמסביר את האופי שלו ואת הסיבה למדוע הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג. הוא חוצה גבול מאוד-מאוד אסור באותו אירוע משפחתי".

בתוך התזזתיות של ירדן ("חכה, עוד מעט הריטלין מהבוקר יפסיק לעבוד ואז תראה מה זה.."), היא מספרת על המוטיב החוזר של הסיפרה 4 בחייה ובסדרת הספרים הזאת. "סיימתי את החלק הראשון והתיישבתי לכתוב את החלק של התודות. כשהתיישבתי הלכתי לבדוק מתי התחלתי לכתוב את הספר והתברר לי שבדיוק ארבעה שבועות קודם לכן. עכשיו הוצאתי את הספר השלישי בדיוק ארבעה חודשים מאז שיצא הראשון. תוסיף לזה את ארבעת הבנים שלי שילדתי אותם תוך ארבע שנים."

190 עמודים לפח

אחרי הכרך השני שכתבה, מיד עם סיום הכתיבה, לקחה ירדן את 190 העמודים והשליכה אותם לפח. "לא זרם לי. ואם לי זה לא זורם אז גם לקוראים הספר לא יזרום". הכרך השני מלווה את הגיבור בתקופת השירות הצבאי. "הוא כבר מתחיל מעט ללמוד מה זה אומר לאהוב, את הערך בלהיות עם מישהי אחת ולא סתם לקפוץ מאחת לאחת והכרך השלישי, שיצא היום למכירה מוקדמת, מדבר על דניאל כשהוא בן 24 ומתמודד עם מה שהוא ברח ממנו כל הזמן. ובשביל להתמודד עם משהו קשה צריך להישבר לפני. להתמודד עם האובדן הגדול".

"זה לא סיפור אהבה רומנטי בין גבר לאישה. זה בחור עם ליבידו בריא, בית בתל אביב וכסף שהשאירו ההורים. תחשוב שנייה על עצמך בגיל 22. זה ילד שמתנסה בסצינות של סאדו מאזו ועוד התנסויות לא פשוטות. אני כל הזמן אומרת לנשים שקוראות את הספר: אל תנסו להיכנס לו לתחתונים, זאת לא חוכמה הוא מוריד אותם. תנסו להיכנס לו לראש. יש לי קבוצה סגורה בפייסבוק של קוראות שמנתחות את הסיפורים, הדמויות והסיטואציות. הן מנתחות אותו כמו שאני מנתחת אותו".

כל הדמויות בספר אומרת ירדן מבוססות על אנשים שהכירה בעבר, כך לפעמים אין לה ברירה לדבריה אלא לכתוב את אותן דמויות כמו שהכירה אותן, אפילו אם מזעזעת אותה צורת הדיבור שלהן.

היו התלבטויות בכלל אם לכתוב דווקא רומן אירוטי?

"היו, בטח. היה משבר גדול. חשבתי על דניאל באיזשהו לילה, התגלגלתי במיטה עד שקמתי והתחלתי לכתוב. כשהגעתי לשלב של כתיבת החוויות המיניות לא ראיתי את עצמי עוצרת וממתנת את התיאורים, אז כתבתי את זה מאוד גרפי. בהתחלה הראיתי את זה לבעלי ובוא נגיד שהוא מאוד נהנה מתהליך הכתיבה וההתעוררות הזאת בבית. "

איזה תגובות את מקבלת?

"היה משבר בכתיבה, התלבטתי כי בהתחלה נראה מביך לכתוב סקס בצורה כזאת ולפרסם אותו. אבל היתה גם התמיכה של בעלי ושל חברות שאמרו לי: "שטויות, סקס יש בכל מקום. זה גוד טיים כמו בכל סרט או הצגה". אבל הייתה התבלטות עצומה ואגב, עדיין יש גם כאלה שמגלגלים עיניים, אבל כאלו היו גם על הספר של האספרגר. אומרים לי "מי את שתחשפי את הילדים ככה?". מגלגלי עיניים יש בכל מקום ובכל נושא, בין אם אהיה טבעונית או קרניבורית או דתייה. ברגע שהבנתי את זה, אמרתי "יאללה". אבל כן כתבתי פוסט בפייסבוק והסברתי שהתלבטתי למשל אם לכתוב את הספר בשם עט. כתבתי שהחלטתי לתת בקוראים את האמון להבין שזה ספר ומשהו דימיוני.

התגובה שחששתי ממנה הייתה מן הסתם זאת של אימא שלי. 'הבת שלי כתבה על אספרגר, איזה יופי'. 'הבת שלי כתבה פורנו...', קצת פחות מגניב. למרות שהיא עפה על הספר ומחכה לכרכים ומנתחת איתי את המשמעויות ומה באמת הגיבור רוצה. מי שנבוך לדעתי זה אחי הבכור, אבל בסדר. כל אחד איפה שזה פוגש אותו. גם חברות ממודיעין למשל, שמאוד תומכות בבלוג ובמדריך אספרגר... אבל גם להן אני אומרת שהספר הזה לא מיועד לכל אחד. יש מי שנבוך גם אם ישכב לבד במיטה ויקרא. התגובות מדהימות, קודם כל כי זה ספר שמעורר ויכוח, שמפתח דיונים גם על פמיניזם. זה לא ספר שכולם אוהבים, כי גם אני לא אדם שכולם אוהבים".

איך כותבים סדרת ספרים ומטפלים במקביל בארבעה ילדים?

"הילדים כבר יודעים שאני עושה הכל במקביל. אני יכולה לכתוב "הוא הניח את ידו.." ובמקביל להביא קטשופ או לטגן שניצלים. כבר קרה שהשארתי אותם בחוג כי הייתי באמצע אטרף כתיבה ושכחתי לעצור. זה שילוב של הפרעת קשב ושעות אחר הצהריים. אני פשוט כותבת בכל רגע פנוי".


 

ללמוד לאהוב/קטע מהספר

"הייתי קצת מבולבל ושוב התהיות שלי עצרו אותי מלהתקדם בהתרחשויות הערב ונפער פער ביני לבין בעלת הגומה. קמתי ממקום מושבי ורצתי אחריה
שיט, לא הייתי אמור לרוץ, הייתי אמור לתת לה לחכות, ללכת בקצב שלי, עכשיו היא בטח תדע שאני בן 12 בוודאות. היא עמדה ליד המעליות וחיכתה לי כשעברתי מריצה מטורפת להליכה אדישה והפגנתית וצחקה
"מה נהיה? התעייפת פתאום?" היא מחייכת ושואלת ואני משתתק. מה עונים? מה עונים? מה אומר על זה חייל בן 18? הוא הרי חזק ולא מתעייף אבל אולי היא בכלל צחקה? מה עונים? הבטתי בה בזמן שהתלבטתי מה לענות
לפתע היא נצמדה אלי ונשקה לי
כל גופי רטט. הרגשתי את אותם זרמים שדיברו עליהם בסרטי הנעורים שראיתי. הרגשתי משהו מדהים קורה, הרגשתי משהו מביך קורה. משהו התקשה בי והיא בטוח תראה. איזה בושות!
נצמדתי אליה בהטייה לימין, חיבקתי אותה והתנשקנו
זאת הייתה הנשיקה האמיתית הראשונה שלי. כזאת עם לשון ותשוקה והיא הייתה מדהימה. היא הייתה יכולה להיות יותר מדהימה אילולא הייתי מודאג מהבליטה במכנסי שתהרוס את הרגע המדהים הזה אבל אז, בעלת גומת החן עשתה את הבלתי יאמן והפכה את הערב הזה ליוצא דופן
דלתות המעלית נפתחו כשאני עם גבי אליהן. היא הניחה ידה על הבליטה במכנסי ודחפה אותי לתוך המעלית. היא נגעה בבליטה במכנסי?!"

בתמונה אלונה ירדן. "אומרים לי 'מי את שתחשפי את הילדים ככה?'." צילום אינגריד מולר

מכללת די בי איי