"לנהל חברה יציבה, זה משעמם בעיני. להביא אותה מאפס לעשרים איש, ולהרים אותה מההתחלה, בתנאי חוסר וודאות, שם המיצוי האמיתי." אומר רן עוז ממכבים, יזם, וסטארטאפיסט בכל נימי נשמתו. על שמו רשומים כ-50 פטנטים שהיוו בסיס למיזמים שלו, שהפכו לחברות עם הצלחות ענקיות.  הוא הקים מעל חמש חברות: ביגבנד – שזכתה בפרס אמ"י היוקרתי של תעשיית הטלוויזיה האמריקנית והונפקה בנאסד"ק; אופטיבייס – הונפקה בניו יורק; וויקון שהונפקה בצרפת ופיץ' נטוורקס שנמכרה למיקרוסופט וWOCHIT  –, וזכתה בפרסי הטכנולוגיה החדשנית של שנת 2015 בתעשיית הווידיאו. בימים אלה הוא משיק את הסטארט אפ החדש שלו, EQUITYX, שמבוסס על כל שנות ניסיונו בסטארט אפים, ונועד לשדך בין סטארטאפים ליועצים או נותני שירות בתמורה למניות.

עסק ראשון בכיתה י'

עיניו של עוז רן (50) נשוי ואב לשלושה, בוהקות כשהוא מדבר על החברות שהקים. הוא נולד וגדל בירושלים, הבכור למשפחה בת שלושה ילדים. אביו עבד כמפקח בניין ואת אמו הוא מגדיר כאשה רבת פעלים שתמיד התעסקה במגוון תחומים. עם זאת, כשאני מנסה להבין מאיפה הדרייב, הוא לא מייחס אותו לבית שבו הוא גדל. "זה לא היה בית תחרותי או דחוף להצלחה באופן מיוחד" הוא אומר. "עד כיתה ט', לא היתה לי בכלל נגיעה לטכנולוגיה. לקראת התיכון, אמא שלי, שכנראה זיהתה את המשיכה הריאלית שלי, הציעה שאעבור ללמוד בבי"ס מקצועי." כשעבר, גילה את עולם המחשבים והתמכר. "אז עוד לא היו מחשבים בבתים. במכללה למחשבים היו ילדים שכבר נחשפו לתחום והיה לי דרייב רציני להשיג אותם. היו ימים שנשארתי בבית הספר עד שבע בערב כי היו שם מחשבים. הייתי יושב שם ומתכנת שעות. בסוף התיכון, החלטתי שאני חייב מחשב בבית. אני זוכר שזה היה ממש יקר והבאתי מישהו הביתה שישכנע את הורי שמחשבים זה דבר טוב ושיקנו לי מחשב הביתה."

בכיתה י', כבר הקים את העסק הראשון שלו. "כתבתי משחקים ומכרתי אותם ל'באג, הייתי בונה תוכנות של משחקים ותוכניות ואנשים קנו את זה. זה היה עסק לא רע, שהכניס לי הרבה כסף ומאז, למעשה, אני עובד בהייטק."  

בכיתה י"א, הצטרף עוז למשלחת נוער לארה"ב שמטרתה שיווק ישראל מול בני נוער אמריקאיים. באותה משלחת הכיר את עדי, מי שתהיה לימים אשתו ומאז הם יחדיו. בעקבות אהבתו להייטק, הגיש לקראת הצבא בקשה לעתודה אקדמאית ובמסגרתה למד תואר ראשון בתור עתודאי בטכניון. מהשנה השנייה בלימודי התואר, החל לעבוד במעבדה לעיבוד אותות בטכניון, שם שמע על צורך בפתרון בדחיסת קבצים. "באותו זמן לא היה JPG  או תוכנה שמאפשרת דחיסת קבצים. היינו צריכים לבחור פרויקט ללימודים ואז החלטנו לבחור כבר כזה שעונה על צורך מהתעשייה. בנינו כרטיס עם תוכנה."

בגיל 20, החליטו עוז וחבריו מהטכניון להקים חברה, ובגיל 24, במהלך התואר השני כבר היה בעל חברת אופטיבייס, שכללה כ-60 עובדים. "אני זוכר שהמשקיעים שאלו אותי אם יהיה אפשרי לעשות את זה בתוכנה ואני אמרתי שאין סיכוי שזה יקרה. אחרי שנה הסתבר, כמובן, שטעיתי. בסוף מה שהרים את החברה זה שינוי כיוון לתחום דחיסת וידאו. זו חברה שהספקתי להיות בהקמה שלה עוד לפני הצבא, והחברה הזו הנפיקה בנסד"ק ועשתה אקזיט לא רע."  

לאחר התואר השני, כשהתגייס לצבא, אימצה אותו יחידת 8200 לפרויקט דחיסת תמונות של תצ"אות. בגלל שהפרויקט מומן בכספי סיוע אמריקאים, הוא התבצע בסן דייגו, ארה"ב. כך, זכה עוז להעביר את שירותו בחובה בתנאי קבע בסן דייגו למשך ארבע שנים. "השירות נתן לי המון מבחינת עבודה עם אמריקאים, מבחינה טכנולוגית ומבחינה ניהולית."  

כשחזר בשנת 1997 עם משפחתו לארץ, למודיעין פנו אליו יזמי חברת סטארטאפ בשם פיט נטוורקס והציעו לו להיות חלק ממנה. אחרי תקופה קצרה של עבודה, נמכרה החברה למיקרוסופט, כך שעוז זכה לאקזיט מכובד נוסף. "אז לא היו אקזיטים ענקיים כמו היום", הוא  אומר " אבל זה בהחלט מסדר את ההתחלה של החיים." 

ההצלחה הגדולה

בעקבות הניסיון שצבר, הרגיש עוז מספיק בשל להתחיל סטארטאפ גדול משלו. הוא חבר לאחד מחבריו לטכניון, אמיר בסן, וביחד הקימו את מה שתהיה ההצלחה הכי גדולה של עוז, חברת ביג בנד.  "באופטיבייס, היו אחרים שהיו כביכול המבוגרים האחראיים. עכשיו זו היתה הפעם הראשונה שהתחלנו מסקראץ." הוא אומר. החברה התבססה על ההכרות של עוז עם תחום הכבלים, אבל עברה במהלך הדרך שינויים רעיוניים כדי להתאים לשוק העולמי. "זו היתה רכבת הרים לא פשוטה." הוא מספר. "מה שאני עושה היום זה לנסות לעזור ליזמים להגיע למצב שאליו אנחנו הגענו בביג בנד, מצב שבו נגמר לך הכסף ואתה צריך להחליט איך ולאן להמשיך." הרעיון ההתחלתי של החברה נסב סביב אפליקציות אינטראקטיביות. לצורך כך, גייסו השניים 250 אלף דולר מקרן הון סיכון ויצאו לשווק לארה"ב. אולם כשהגיעו לארה"ב הבינו שלחברות הכבלים באותם ימים לא היה מספיק רוחב פס, ולכן החליטו לעשות שינוי מהותי ולטפל בבעיה האמיתית שהיא הגדלת רוחב הפס של החברות. כשהם מתחרים מול חברות ענק כמו סיסקו ומוטרולה, גייסו השניים 25 מיליון דולר ולאחר שנתיים של פיתוח הגיעו לחברה בת 100 אנשים.  לאחר שנתיים של פיתוח, ובמצב שעדיין אין מכירות, הם הבינו שעומד להיגמר להם התקציב ולכן נאלצו לפטר במצטבר כחצי מעובדי החברה. "היתה אווירה של אחוות לוחמים. כולם דאגו לכולם. הפיטורים לא היו פשוטים בכלל. " ב- 2002, התחילו המכירות, השניים גייסו 30 מיליון דולר נוספים והחברה החלה לפרוח. ב- 2007 הגיעה החברה להנפקה של 750 מיליון דולר בנסד"ק.  

הבועה התפוצצה

חברת ביג בנד שפיתחה שתי פונקציות קיבלה גםיחד עם חברות הכבלים את פרס האמי היוקרתי. שנת 2007 היתה שנת הזוהר עבור החברה אבל שנה לאחר מכן, הגיעה הנפילה. "באותה שנה התפוצצה הבועה של שוק הטלקום. זה שינה אותנו לחלוטין את הכל. המניה נשחקה בבורסה וזה לא פשוט בכלל. " עוז לא היה היחיד. התקשורת בארץ תקפה את מנהלי החברה ונכתבו דברים עליהם דברים לא פשוטים.  לאחר שלקח הרבה מהאחריות על עצמו, החליט עוז לקחת מרחק ובשנת 2010, ירד לחצי משרה. כעבור שנה החברה נמכרה לחברת ARRIS. "לא רק שהמנייה נשחקה, גם העיתונות קורעת לך את הצורה. בסופו של דבר נשברתי. הצטרפתי לחבורה של גברים ונסענו לטיול של שלושה שבועות בנפאל. כשחזרתי ירדתי באחוז המשרה. בנפאל יש לך הרבה זמן לחשוב . זו היתה הרפתקה של 12 שנה ואני לקחתי את זה מאד קשה. התנחמתי בזה ש-200 מתוך 500 העובדים של החברה עדיין עובדים בארץ ולפחות יש שם 200 משפחות שעדיין מרוויחות מהחברה. מבחינתי ביג בנד היתה ההצלחה הכי גדולה  שלי, גם מבחינה פיננסית ואני מנסה לא לקחת על עצמי את כל נושא שחיקת הערך. "

לאחר ביג בנד, עוז כבר לא רצה להקים חברה חדשה, אבל לדבריו, 'זה פשוט קרה'. לאחר שכמה חברים התיעצו עימו על סטארטאפ חדש, ולאחר שחלו שינויים בהרכב השותפים, החליט עוז להצטרף כשותף בחברה חדשה, WOCHIT. ב- 2012 גייסה החברה 28 מיליון דולר ועבדה עם למעלה מחמישים עובדים בישראל, ארה"ב ואירופה. החברה מאפשרת לכלי התקשורת ולמעשה לכל אדם, לערוך סרטוני וידאו ואף לקבל לצורך כך את כל החומרים העדכניים מכל סוכנויות הידיעות וממקורות המידע הכי עדכניים בעולם. לפני כשנתיים, זכתה החברה בפרס הטכנולוגיה החדשנית של שנת 2015 בתעשיית הווידיאו.

להשקיע בלי כסף

לפני כשנה, שוב הרגיש עוז יצר בלתי נשלט לעשות משהו חדש. עם תחושה שהוא מתחיל למצות את תפקידו בחברה החל להתבשל במוחו רעיון חדש.  הוא החליט בהדרגה לצאת מ- WOCHIT ולפתור את אחת הבעיות בהם נתקל לאורך השנים בעולם הסטארטאפים. "אני מקבל די הרבה פניות להפגש עם יזמים" הוא מספר. "ועושה זאת בשמחה. בערך פעמיים שלוש בשבוע אני נפגש עם יזמים צעירים שבאים להתייעץ. אני מאד אוהב לעשות את זה ולראות את ההתלהבות והברק בעינייים שלהם".

באמצעות הבייבי החדש שלו, הוא מנסה לפתור בעיה רצינית בעולם הסטארטאפים, ומקווה שזה ישפר את יכולות ההתקדמות שלהם ואת העולם שבו הם עובדים. "מה שהתחיל לבעור בי זה נושא האקוויטי (הון). כשחברת סטארט אפ מתחילה, הדרך היחידה להתקדם ולעמוד במשימות שלה היא לגייס כסף. בכסף הזה החברה יכולה לקנות עובדים, קבלנים ונותני שירותים. אבל הדאגה הקיומית שלהם היא כל הזמן 'איך אני מגייס כסף כדי להתקדם לשלב הבא'.  ב'ביג בנד' גייסנו 20 מיליון דולר וזה לא הספיק. בסופו של דבר, המשאב היחיד שיש לחברה הוא הון המניות שלה ובו היא יכולה למעשה לקנות שירותים בכל תחומים שסטארט משתמש בהם – עורכי פטנטים, שיווק, פיתוח עסקי וכו'. " הסטארט אפ החדש שלו שנקרא EQUITYX, עושה בדיוק את זה. הוא יוצר את החיבור בין נותני שירות שונים, שמוכנים לעבוד תמורת מניות, לבין סטארטאפים. החדשני בסטארט אפ, הוא פיתוח הדרך לשיערוך וכימות הגיוני של התשלום בסופו של יום. "יש היום המון אנשים שמוכנים לעבוד ולא לקבל כסף אלא חלק בחלום" מסביר עוז." נושא החיבור היה קיים קודם, אבל נושא המפתוח של העניין הוא החשוב. היום כשאת עושה לי עבודה, אני יכול לשערך אותה בכסף, אבל איך אני משערך את העבודה בחלק מהמניות באופן הוגן, מדויק ונוח לשימוש. אנחנו יצרנו פה בעצם 'מרקט פלייס' שבו אנחנו יכולים למצוא אחד את השני ובנינו מנגנון הוגן לתגמול. בעצם פתרנו פה בעיה של כימות." עוז מקווה שהסטארט אפ החדש שלו יאפשר ליזמים מתחילים עוד סוג מסוים של מימון כדי שיוכלו להגיע למטרות לפני סבב הגיוס הבא ושלא יגיעו למצב שיאלצו לסגור את החברה בשל מחסור בתקציבים. "באמצעות EQUITYX, אנשים יכולים בעצם להשתתף בחלום עי השקעת עבודה כשהם מודעים לסיכונים אבל גם לרווחים הפוטנציאלים. הם יודעים  שהעבודה יכולה לרדת לטימיון, אבל מצד שני זה מאפשר להרבה אנשים להיות משקיעים בלי כסף. "

את החברה הקים עוז עם שני שותפיו ממודיעין, דוד פלוי ואורי נצר, והיא ממוקמת כיום בחממה הטכנולוגית MESH, של משה פורת. "פורת משקיע מאמצים בהבאת יזמויות ועסקים לעיר ונראה לנו נכון שהחברה תפעל כרגע מהעיר. " הוא מסביר. עם השקתה, יש היום ב EQUITX  כבר למעלה מ-40 סטאראטפים שחברו למיזם ולמעלה מאלף מומחים, רובם, דרך אגב, מעל גיל 45. "זה לא מגיע כתחליף למשכורת" מסביר עוז "אבל זה מאפשר לאנשים לתרום מנסיונם ומספיק שאחת מהחברות תצליח כדי לדאוג בעתיד לתחליף לפרנסה." בסביבות יוני מתכננים השותפים לצאת לארה"ב ולפתוח את המיזם לכל העולם.  

לתת בחזרה

עוז שמסופק מהמיזם החדש שלו רואה בו גם דרך לתת בחזרה לחברה. "הרבה ממה שאני עושה היום זה מיצוי עצמי. כשאתה יזם מתחיל, רוב האנשים מחפשים איך לעשות הרבה כסף. היום אני מחפש איך לעשות משהו שהוא יותר משמעותי, אני מרגיש צורך להשאיר משהו לעולם, למדינה. אם אני עובד קשה, חשוב לי להבין שיהיה לזה משמעות חיובית. בסופו של דבר, אתה רוצה להרגיש שאתה עושה משהו חשוב, שנשאר אחרייך."

באותה הרוח, גם החברה החדשה שלו עובדת.  בנוסף לעבודה של המיזם, אספתי אנשים בכירים שמוכנים להיפגש בחינם פעם בחודש עם חברות ולתת להם פידבק. מדובר באנשים בכירים מאד בתעשיה שסטראטאפים יוכלו להפגש ולהתיעץ עימם. בנינו מצב שלסטאראטפים הפגישה לא עולה כלום והמנטורים מרגישים שהם מחזירים קצת חזרה." בנוסף, החברה התחייבה לתת 10 אחוז מהכנסותיה לתרומה לקהילה וגם אני באופן אישי התחייבתי לעשות את זה. במנגנון החברה, אנחנו מאפשרים לכל מומחה להחליט כמה מתוך הפוטנציאל העתידי שיקבל הוא יכול להחזיר חזרה בתרומה וזה נע בין 0 למאה אחוז.  המומחים גם יכולים לבחור לאיזה גוף זה ילך. "

עוז אמנם מצטנע, אבל בנוסף להצלחות הכלכליות שלו הוא גם צבר כחמישים פטנטים שרשומים על שמו. "כשאתה מתחיל להקים חברה, הפטנט נועד להגן על עליה. הפטנטנים לא נועדו לתקוף אחרים אלא להגן. אני לא נותן לזה הרבה מקום כי עם כל עשרים וחמש שנות היזמות, טבעי שיווצרו בכל חברה כמה פתרונות שהתפתחו לפטנטים. אבל הכוונה היא רק להגן ולא להרוויח כסף מגניבת רעיונות."

כמי שמשמש היום מנטור ליזמים צעירים, עוז מרגיש את ההבדל בין ההתחלה שלו לדור הצעיר, ומעריך מאד את האומץ שלהם לסכן הכל לטובת ההצלחה. " היום אני מרגיש קצת כמו סבא. כשאנחנו התחלנו את 'אופטיבייס' כל הרצליה היתה מוסכים, לא היו קרנות הון סיכון, בקושי היו משיקיעים. היום העולם הזה התפתח מאד ויש המון אינקובטורים שקמו כדי לתמוך בסטארטאפים. היום התחרות היא עולמית ואתה מתחרה נגד חברות בכל העולם. אני לא כ"כ הייתי במצב הזה כי ככה זה קרה, אבל היזמים היום הם מאד אמיצים. יזם שלוקח את כל החסכונות, ושם את כל יעדו, וכל עתידו על המיזם היה יכול להרוויח במקום אחר 50 אלף ש"ח בחודש, אבל בחר לקחת סיכון משמעותי. יזמים שמים המון על השולחן. אף אחד לא מדבר על 600 סטראטאפים שנסגרים בשנה. מדובר באנשים שלקחו הרבה מהחיים שלהם וזה נעלם." 

אקסטרים לנשמה

את הכוחות להתמודד עם הסערות בחייו מוצא עוז באמצעות איזון בין העבודה לתחביביו השונים. גם שם, באופן לא מפתיע, הוא בוחר את האקסטרים, את האתגר. הוא חבר בקבוצת גברים שיוצאת פעם בשנה לטיולי אקסטרים בעולם.  "שנה אחת זה היה טיפוס לקלימנגרו, שנה אחרת טיול אופנעי שלג ברוסיה ב- מינוס 30 מעלות ברוסיה. עשינו גם טיול רפסודה בגרנד קניון."  הוא רוכב על אופנים, נוסע לסקי פעם בשנה, גולש על סאפ ועושה יוגה." אני לא מוותר על הדברים הקטנים האלה כי אז אני יוצא מאיזון וזה גורם לי להרגיש שזה לא משתלם. הספורט שלי זה הדרך שלי לשמור על איזון."

עם כל ההצלחות, הוא גם מודע למחיר ההצלחה. הוא מבין שאחד הגורמים המשמעותיים להצלחה שלו היא המערכת המשפחתית שעוטפת אותו. "לתמיכה המשפחתית שלי יש הרבה משמעות, אבל יש לזה גם מחיר. בשמונה השנים הראשונות של "ביג בנד" כמעט לא הייתי בבית. הייתי שבועיים בארה"ב ושבועיים בארץ. ברקע גדלו פה שתי בנות וזה לא פשוט. היום אני מנסה לכפר על זה ויש לנו קשר מצוין, אבל תוך כדי, אתה לא שם לב שזה קורה. יש לזה מחיר שלא חוזר אחרי זה, הילדים גדלים ולא משנה כמה כסף יש לך, אלה דברים שאי אפשר להחזיר.  בסופו של דבר, אני חושב שאם בן או בת הזוג לא בתוך זה, זה כמעט בלתי אפשרי. בשלבים ההתחלתיים זה יוצר המון קונפליקטים של זמן." עם זאת, התפוח כנראה לא נופל רחוק מהעץ וניכר שהגנים היזמיים של עוז בהחלט עברו לדור הבא וכי שלושת ילדיו ספגו את האנרגיה היזמית בבית. ענבר, בתו הבכורה, כבר יזמית בנשמה, לומדת מדעי המחשב וביולוגיה ורוצה להרים סטארטאפ בתחום הביואינפורמטיקה. עינב, השנייה, חולמת להקים סטארטאפ חברתי, ותומר בנו הצעיר בן העשר, עסוק בחיפוש מתמיד של רעיונות לעסק מצליח שיעשה, גם עבורו, איך לא, את האקזיט המיוחל.  

איפה תהיה עוד עשר שנים?

"אחרי ביג בנד אמרתי שזה הסטארטאפ האחרון.  גם עכשיו אני אגיד לך שזה האחרון, כך שאי אפשר לדעת. מה שבטוח הוא שאני כנראה תמיד אהיה מעורב בסטארטפים לאורך כל חיי. אני אשקיע כסף וזמן כדי לתת לצעירים, שחיים כבר טכנולוגיה אחרת, מהניסיון שלי. אני לא חושב שאקים עוד סטארטאפ, אבל אני אוהב את היצירה של יש מאין, ולכן חושב שאשאר תמיד מעורב. בניגוד לאנשים אחרים, לנהל חברה יציבה נראה לי מסורבל ופחות מעניין. אני מוצא את המיצוי הכי גדול שלי בשלבים הראשונים של חוסר הוודאות ושם, כנראה, אהיה."

בתמונה רן עוז.  צילום אינגריד מולר