דיור מוגן 2
איזי ריידר על מדים

איזי ריידר על מדים

השאלה הראשונה ששאלתי את רב סמל בכיר יעקב אוחנה בן ה-42 היתה "אתה איש של הארלי-דיווידסון?" אוחנה לא חשב פעמיים: "הארלי דיווידסון הוא אופנוע פנטסטי ואני מת עליו. אבל בקטע האישי - תן לי לנסוע דווקא על ב.מ.וו או הונדה". הוא מחייך. הרי ידוע שהעולם נחלק לשתי קטגוריות – האחת של חובבי ההארלי-דיווידסון, האופנוע האולטימטיבי בעיני רבים והשניה כאלה שממש לא סובלים את הכלי הכבד הנוצץ מניקלים, שנהנה מיחסי ציבור מצויינים ושכיכב בסרטים רבים כמו "איזי ריידר" ועוד.

אז אחרי שביררנו את סוגיית הכלי אוחנה מנסה להצטדק ומוסיף קצת פרשנות משלו: "שלא תבין לא נכון. אני מה-זה רוצה לנסוע לארצות הברית ולהרביץ רכיבה על הארלי קלאסי אי שם בערבות המיד-ווסט, עם בנדנה על הראש, קצת חגורות עור וניטים מברזל כשמסביבו להקה של עשרות אופנוענים ואנחנו רוכבים דרך העיירות הקטנות. נו אולי פעם אגשים עוד את החלום הזה".

* * *

אוחנה, שמתגורר בשכונת המגינים בעיר, נשוי ואב לארבעה ילדים, דווקא די מיושב בדעתו וממש לא נראה כפריק אופנועים עליו אתם חושבים כבעל שיער מגודל, קוקו, בנדנה ומטפחת צבעונית ווסט ג'ינס מהוה ומוסיקת קאונטרי מתנגנת ברקע. במדי א' של צה"ל הוא נראה כמו האבא של החיילים המסודרים והמטופחים, ואפילו כשהוא יושב על האופנוע (במקרה שלו מדגם הונדה שאיתו הוא מלמד נהיגה בצה"ל), הוא נראה יותר מרובע מפלוגת שיריון.

ואולי זה כי אוחנה בא מהשיריון. את הסדיר בילה בחטיבה 7 ואחר כך בחטיבה 401, כאיש תחזוקה וחילוץ. מי שמכיר את אופי העבודה הזאת יודע שלחלץ טנק ש"פרש זחל" או להחליף מנוע לטנק בשטח זה סיפור לא פשוט של מספר אנשי חוליה טכנית שעוסקת לפעמים לילה שלם בחילוץ כזה.

אוחנה התגייס כנהג חילוץ אבל אחר כך הוכשר כמפעיל צוות טכני בשיריון. הוא השתחרר בשנת 1996 אך חזר לשרת בצבא. במהלך מבצע "צוק איתן" הוא העביר הכשרות בשטח וסמוך לגבול רצועת עזה לנהגים, על מנת להתגבר את כוחות נהגים ולייעל את ההכשרה בשטח. בצבא הבינו את הפוטנציאל הגלום בו והוא עתיד להתקדם ולהתמנות בקרוב למד"ר (מדריך ראשי) הנהיגה בבה"ד 6.

אבל נחזור רגע לאחור, אל 1996 כאשר אוחנה השתחרר לאזרחות, הציץ החוצה וממש התלבט מה עושים. הוא עבד בכמה עבודות זמניות אבל למזלו לא חלפו הרבה ימים והגיעה הצעה מחבר בצבא לחזור לשירות קבע במערך לימודי הנהיגה. "הציעו לי להיות מדריך נהיגה בבה"ד 6, די התלהבתי מהתפקיד וזה נראה לי מתאים יותר מכל מה שהציעו לי באזרחות, זה תפקיד עם המון אחריות כי בידיך מופקדים למעשה ביטחונם האישי של נהגים צבאיים ושל חיילים רבים שנוסעים באותם כלי רכב וקגם נהגים אזרחיים שפוגשים את הרכבים הצבאים על כבישי הארץ. התחלתי ללמד נהיגה. הייתי כבר אז בעל ניסיון רב בהרבה סוגי רכבים, בהם ג'יפים, האמרים, קומנדקרים. אפילו מלגזות אני מלמד. וכמובן משאיות כולל מעל 15 טון. למעשה חוץ מרק"ם (רכב קרבי משוריין – י.ג) שאלה טנקים או נגמ"שים, את אלה אני לא מלמד נהיגה עליהם לומדים לנהוג בבסיסי האימונים של חטיבות השיריון".

מהיכן הידע בנהיגה בכל סוגי כלי הרכב הללו?

"מניסיון בשירות הצבאי. בסך הכל כאיש חימוש ותחזוקה נהגתי על כל כלי רכב צבאי כמעט".

* * *

לפני חודש התייצב אוחנה בין שורת מצטייני הרמטכ"ל, כמי שהוכיח את מקצועיותו, והצטיין בעבודה לאורך שנים. "פרס ההצטיינות של הרמטכ"ל בניגוד למקרים אחרים שהם נקודתיים על מבצע מוצלח או מעשה גבורה, פרס ההצטיינות בא להביע הערכה על עבודה קשה וארוכת שנים בתחום ועל השקעה משמעותית בתחום המקצועי".

ואתה מרגיש כך?

"בהחלט. אני משקיען בעבודה. עברו תחת היד שלי כבר אלפי חיילים שלמדו נהיגה אצלי ואני גאה בכל אחד ואחד מהם".

זו אחריות גדולה מאד לתת לילד בן 18 רישיון נהיגה ולאשר לו לעלות על הכביש ולנהוג משאית צבאית...

"נו אז מה אתה רוצה לדעת, אם אני ישן טוב בלילה? כן. אני ישן טוב".

יש לך לפעמים חששות או ספקות לגבי מישהו?

"עם השנים פיתחתי טביעת עין לגבי אנשים ובמיוחד לגבי נהגים. אני יכול אחרי חצי שעה שמישהו נוהג לדעת אם הוא יהיה נהג טוב או בינוני".

ואם אתה נתקל בתלמיד שממש לא עומד בציפיות המקצועיות שלך?

"מעולם לא ויתרתי על תלמיד. השקעתי בו עוד ועוד עד שהוא השתפר. החוכמה היא לדעת לתת להם את הצ'אנסים, כי הכי קל זה להגיד 'הוא לא יהיה נהג' ולהפיל אותו מהקורס, לא עשיתי את זה אף פעם ואני לא אעשה".

בוא נחזור לאופנועים. בשביל מה בכלל צריך בצבא אופנועים?

"אני היום המורה לנהיגה היחיד בצה"ל שמלמד רכיבה על אופנועים כבדים. נכון שפעם היו צריכים פחות אבל היום ראשית כל המשטרה הצבאית משתמשת הרבה באופנועים על הכבישים אז צריכים חיילים שינהגו בהם".

ואני חשבתי שצריכים אופנועים לטקסים ומצעדים...

"האופנוענים של הצבא לא משתתפים בטקסים. את הטקסים מבצעים בדרך כלל אופנועני המשטרה. אם זה ללוות את נשיא המדינה או אורח רם מעלה מחו"ל. אבל בשנים האחרונות הכניסו את האופנוענים של המשטרה הצבאית לעבודה ביחד עם אופנועי משטרת התנועה והם רוכבים ביחד, כך שאם רכב צבאי למשל נוסע בניגוד לחוק ועובר עבירה, ואופנוע משטרתי עוצר אותו, מי שיטפל בו הוא כמובן השוטר הצבאי שנוסע באופנוע הצבאי ליד השוטר".

איך אתה התחלת לרכב על אופנועים?

"זה היה בגיל העשרה שלי. הייתי בן 16 ורציתי לקנות לעצמי אופנוע אבל אז הייתי צריך חתימה של ההורים בשביל ללמוד לנהוג על אופנוע. אמא כמובן אמרה לי בפסקנות 'תשכח מזה', אבל אני הלכתי וקניתי לי אופנוע איטלקי מסוג ג'ירלי. זה היה אופנוע קטן 50 סמ"ק מנוע, שהחבאתי אותו במחסן במשך שנה עד לגיל 17, אז יכולתי כבר לנהוג בו בלי חתימת ההורים והתחלתי ללמוד לנהוג".

ולאן המשכת משם?

"האופנוע השני שלי היה כבר סוזוקי גדול יותר. אופנוע שטח. גרנו בפסגת זאב בירושלים, אז הייתי יורד מפסגת זאב דרך הוואדיות לכיוון ואדי קלט ליד המנזר ומשם למדבר יהודה, ברכיבת שטח קלאסית. זו היתה תקופה יפה בה התמסרתי ממש לאופנוע".

פחדת לרכב במדבר לבד?

"לא. בגיל כזה אתה לא פוחד מכלום. נהניתי בטירוף מהנהיגה בשטח, היה כיף להרגיש את הרוח ואת עצמת המנוע בשטח, עד ש..."

עד שמה?

"עד שהכרתי את דנה, שלימים היתה אשתי. אז הגיע שלב ההתבגרות ולאט לאט התנתקתי מהנהיגה על אופנועים".

אבל לא התנתקת מהחיידק...

"לא. האהבה לאופנועים נשארה, זה דבר שאתה לא שוכח אותו. גם כשהתגייסתי ואחר כך, עד שהגעתי לתפקיד מורה לנהיגה ושוב חזרתי לאופנועים ללמד נהיגה".

על מה אתה רוכב היום?

"בצבא משתמשים בעיקר באופנועי הונדה וב.אם.וו ויש גם הארלי דיווידסון בנפח 900 סמ"ק. אבל אני מעדיף את ההונדה".

אתה מלמד על ההארלי-דיווידסון?

"כן, אבל ללמד נהגים חדשים על אופנוע הארלי-דיווידסון זה לא פשוט כי מדובר בכלי כבד ומסורבל שצריך לדעת איך לנהוג בו. על הונדה הרבה יותר קל לנהוג".

מה הכי קשה לעשות בהארלי-דיווידסון?

"יש תרגיל שנקרא שמיניות שאתה נוסע וכאילו מצייר את הספרה שמונה. הנסיעה בתרגיל הזה די איטית וצריך לשמור על שווי המשקל. אבל במהירות איטית בהארלי-דיווידסון יש מצב שהמנוע נחנק פתאום אם המהירות יורדת עוד ועוד אז הכי קשה זה לשמור על המהירות הנמוכה ושהאופנוע לא ייחנק פתאום וייכבה. לזה צריך מיומנות גבוהה ולדעת לשמור על הנקודה שבה המנוע יישאר דלוק. זה תרגיל בעיקר לטקסים, שם האופנועים חייבים לנסוע לאט יחסית".

אבל בכל זאת ההרגשה על ההארלי-דיווידסון היא אחרת...

"אין ספק שזה כלי מדהים והחלום שלי הוא שבבוא היום, לא יודע מתי, אולי אחרי השיחרור מהצבא, אני אסע לארצות הברית וארכב שם על הארלי-דיווידסון כשלצידי עשרות אופנוענים עם בנדנות ומגפי בוקרים, כמו שרואים בסרטים, בינתיים הלהקה שלי שם שניים-שלושה תלמידי נהיגה על הונדה שנוסעים אחרי בבה"ד ולומדים לנהוג".

יש הבדל?

"כן בטח".

אחרי הרבה שנים שבהם הפסקת לרכב על האופנוע כשהכרת את אשתך, לחזור לרכב היה כיף?

"היה כיף גדול כי כמו שאמרתי לך האהבה לרכיבה על אופנועים אף פעם לא עזבה אותי ותמיד חלמתי לחזור לרכב. אז מבחינתי היום זו סגירת מעגל מאז ימי הסוזוקי שלי והנסיעות למדבר יהודה".

בתמונה: יעקב אוחנה. האהבה לאופנועים נשארה. צילום דובר צה"ל

 

 

  

יאיר דנון