1. הניסיונות הראשונים של מכוניות מיני קוריאניות לחדור לארץ לא היו מוצלחים. אני זוכר את המפגש המביך עם יונדאי אטוס בסוף שנות התשעים, וגם המאטיז הצעירה והנאה של דייהו (שתהפוך לשברולט) לא ליקקה אצלנו דבש. אגב, יבואנית דייהו דאז הייתה… טלקאר, המייבאת כיום את קיה; אפשר לשער שבאותם ימים אפילו לא חלמו שם שיהיו מובילי שוק, עם מכונית מיני, מקוריאה. למעשה, בתחילת העשור הקודם סגמנט המיני נראה כמו תחום חסר סיכוי, ולכן הדור הראשון של הפיקנטו, שהוצג ב–2003, כלל לא הגיע לישראל.  

2. הדור השני. המיסוי הירוק העניק יתרון מחיר משמעותי למכוניות המיני וקיה ידעה לנצל זאת. כאשר נחת כאן הדור השני של הפיקנטו ב–2011 מכבש ההצלחה של קיה ישראל כבר החל לסלול את שביל הזהב. קיה יצאה ממלכודת האלמוניות וכבר גלגלה 15,000 מכוניות בשוק של 226,000 כלים בשנה. ועדיין, קשה היה לדמיין שהננסית הקוריאנית תעשה היסטוריה מקומית. באותם ימים התפעלנו מהצלחת סוזוקי אלטו – מיני מצליחה ראשונה עם "המחיר החדש" – אבל הפיקנטו, כמו גיבורת מעמד פועלים אמיתית, יצאה למלאכה והגבירה להבה. "היה לנו מומנטום חזק עם הפיקנטו מהיום הראשון" מציין מנכ"ל טלקאר גדי אונגר.

שנה לאחר ההשקה הפיקנטו כבר הייתה המיני הנמכרת בארץ ובהפרש ניכר. ב–2013 היא שברה טאבו מקומי כאשר הדיחה את המכונית המשפחתית ממעמד "הנמכרת ביותר בישראל". היא תעשה זאת שוב ב–2015. אפילו ב–2016, כאשר הדגם המחליף כבר נוקש בדלת, היא סיימה כסגנית לספורטאז' בטבלת המכירות ורשמה שיא אישי עם 13,350 מכוניות ונתח של 46% מתחום המיני – כלומר: היא וכל השאר.  

3. 78%. זה הנתח הקוריאני – פיקנטו, i10, ספארק – בתחום המיני ב–2016. כלומר שליטה מוחלטת. מהו הסוד הקוריאני? בניגוד לאטוס ולמאטיז מאז ולמתחרות אירופאיות מהיום, המיני הקוריאניות הן מכוניות שלמות, אמיתיות ושימושיות, יכולות לבצע שפע משימות ולא פחות חשוב: אינן משדרות שהן תרגיל בחיסכון.

4. המפגש. בדיוק שבוע אחרי שנפגשנו בג'נבה, אני פותח את דלת הפיקנטו ברחוב המסגר בתל–אביב; זה מה שנקרא נחיתה מהירה. במבט ראשון ברור שזו פיקנטו וברור גם שזו מכונית חדשה. למרות שהממדים דומים מאוד לאלה של הדגם הקודם, היא נראית גדולה ומודרנית ממנו. פרטים כמו יחידות התאורה מלפנים ומאחור מזכירים את מה שראינו בדגם היוצא וכך גם קו השמשות, אבל הכל עשוי נכון יותר. גם חישוקי ה–"15 משווים לרכב מראה גדול יותר.

5. למרות האשליה האופטית. המידות של הפיקנטו החדשה כמעט זהות לאלה של דגם הקודם, למעט בסיס הגלגלים הארוך ב–1.5 ס"מ (240 ס"מ). הפיקנטו מבוססת על פלטפורמה חדשה של הקוריאנים (שתשמש גם את ה–i10 הבאה), שהחליטו לוותר על גרסת ה–3 דלתות שהכרנו ב'ספורט'; במקום זאת תציע קיה גרסאות GT עם קוסמטיקה ספורטיבית. למבחר המנועים הצטרפה יחידת ה–1.0 ליטר טורבו של הקונצרן עם 100 כ"ס, אבל היא מוצעת רק עם תיבה ידנית. לכן היצע המנועים המקומי נותר דומה, עם מנוע 3 צילינדרים 1.0 ליטר המייצר 67 כ"ס ומנוע 4 צילינדרים 1.2 ליטר המייצר 84 כ"ס. לפי קיה, מנועים אלה שופרו לצריכת דלק טובה יותר ולפעולה מעודנת. המנוע הקטן יוצע עם תיבה ידנית (5 הילוכים) ואוטומטית (4 הילוכים) ואילו הגדול ממנו רק עם התיבה האוטומטית. כל הגרסאות יוצעו ברמת גימור LX, 1.2 ליטר אוטומטית מוצעת גם ב–EX.

6. ההשראה הגרמנית. הפקקים ביציאה מתל אביב מאפשרים לבחון את עיצוב הפנים. הוא מאוד ענייני ומעט גרמני, לא צבעוני ולא צעיר. המשך הסגידה של קיה לגוון השחור יוצרת תחושה מעט קודרת. התחושה הזו מודגשת גם בגלל צבעי המרכב הנאים, ומפתיעה בגלל שדווקא ביונדאי, המותג "הבוגר" בקבוצה, הכניסו יותר צבעוניות ושמחת חיים לסביבת הנהג.

הנדסת האנוש טובה וסביבת הנהג יוצרת רושם מכובד ו"תחושה גדולה". לכך תורמים גם פתחי אוורור גדולים, תא הכפפות שמוסט לפנים (חבל שהוא קטן ולא מואר) ודיפון פלסטיק שאמנם אינו רך אך עשוי היטב. צג המידע שבמחוונים עשיר, אבל חבל ששינוי תפקודים מסוימים דורש מעבר ל–P בבורר.

אני משער שאת תשומת הלב של הרוכשים הפוטנציאלים ילכוד צג המגע שמורכב כמו בב.מ.וו מעל הקונסולה המרכזית. הוא קיים רק ברמת הגימור הגבוהה (EX) ומציע ממשק אפל קארפליי, ובאופן מוזר, בגלל התצוגה ומסגרת התפעול, גם הוא יוצר מעט מאותה תחושה קודרת. המצלמה אינה מאוד איכותית וגם הזווית אותה היא מכסה מעט מוזרה. 

רשימת האבזור ב–EX עשירה, וכוללת שמשות כהות, בקרת אקלים, בלוטות' עם תפעול מההגה וחיישני חניה. מושב הנהג נוח בתחילת הדרך, אך בהמשך חסר תמיכה מספקת לגב התחתון. תנוחת הנהיגה טובה והתחושה היא של מכונית גדולה מהפיקנטו הקודמת, והמרחב מלפנים אכן גדל. מאחור, המרחב דומה לזה שהיה בדגם הפורש – טוב אך לא פורץ גבולות – והישיבה נוחה. תא המטען גדל מ–200 ל–255 ליטר בזכות הנמכת הרצפה, אך שפת הטעינה גבוהה והמבנה אינו נוח.

7. בטיחות מצילה חיים. הספורטאז' החדש היה ראשון של קיה שהצטיין בצד הבטיחותי, והפיקנטו החדשה ממשיכה במגמה מבורכת זו. לדגם החדש שפע ציוד בטיחות יחסית למיני, וזה כולל שבע כריות אוויר, מערכת בלימה אוטונומית מתקדמת מזו שבננסיות מקבוצת פולקסווגן – בולמת מ–75 קמ"ש ומטה ומאיטה גם מהמהירות המרבית – ומשלבת גם מובילאיי בהתקנה מקומית. שאפו.

8. כבישים ישרים. גרסת ה–1.2 ליטר שבחנו משודכת לתיבה אוטומטית עם 4 הילוכים, שיש לה בורר פשוט אך נוח. כבר על הנייר ברור שזו לא חטיבת הכוח הבולטת או החזקה בתחום המיני; יש חזקות יותר (ספארק) ויש כאלה עם יותר הילוכים (טווינגו). זו הגרסה החזקה במבחר אבל היא אינה נמרצת לתחושה. עם זאת הביצועים נאותים (13.7 שניות ל–100 קמ"ש), בעיר יכולתה הולמת והיא מרגישה בבית גם בנסיעה בין עירונית. יחסי ההעברה הקצרים גורמים לכך שב–100 קמ"ש המנוע ב–2900 סל"ד גבוהים יחסית למה שאנו רגילים כיום. על כביש 6 וב–120 קמ"ש, המנוע אינו נשמע רגוע, וגם בעליות, עקיפות או האצות הוא מפגין פעילות מאומצת. עם זאת, ברוב הזמן וגם על כביש מהיר, פעולתו נעימה. צריכת הדלק במסלול מגוון נעה סביב ה–12–13 ק"מ/ל' אך בשיוט ראינו גם 17.5 ק"מ/ל'. 

9. דרכים מתפתלות. עם 2.8 סיבובים מנעילה לנעילה, ההיגוי מהיר מאשר בדגם הקודם, והפיקנטו מגיבה טוב יותר להפניית הגה. התחושה סביב המרכז מלאכותית והמשקל לעיתים קל מדי אבל היכולת טובה. הפיקנטו מתנהגת היטב, מגיבה נכון להעברות משקל, וממירה תת–היגוי הגיוני להידוק קו נחמד כשצריך. היא נותנת תחושה יציבה ויכולה להתמודד עם הרבה יותר סוסים. הבלמים פחות מרשימים.

נראה שהנוחות שופרה, ועדיין פגמים בעיר, בייחוד גדולים, מורגשים מדי. כאשר עולה הקצב הנוחות משתפרת בכבישים הבין עירוניים, וגם שם פגמים גדולים מורגשים יותר. קיה טענה לשיפור באיכות הנסיעה, אך רעשי הכביש מורגשים ויותר מהם רעשי הרוח.

10. צעד קדימה. הקוריאנים לקחו את הנוסחה שרקחו ושפרו אותה. הפיקנטו החדשה נאה ומצוידת יותר ויוצרת תחושה של מכונית גדולה ובשלה יותר, ובניגוד להרבה דגמי מיני היא לא דורשת ויתורים. נכון, חטיבת הכוח אינה המילה האחרונה, אבל בתחום בו המחיר כה רגיש לשינויים קטנים, והלקוח ממילא אינו מצפה לכוח רב, היא עדיין מספקת. ואם נצרף לכך את העובדה שהמחירים דומים לאלה של הדגם הקודם – בין 65,000 שקלים ל–80,000 שקלים לרכב ההדגמה – ברור שהקלף הקטן של קיה נותר גדול. 

קיה פיקנטו, 1.2 ל' אוט'

מנוע בנזין, 4 ציל', קדמי, רוחבי, 1248 סמ"ק

תזמון 16 שס', תזמון משתנה

הספק/סל"ד 84 כ"ס/6000

מומנט/סל"ד 12.4 קג"מ/4000

תמסורת הנעה קדמית, אוט', 4 היל'

מתלים קדמיים מקפרסון, מוט מייצב

מתלים אחוריים קורת פיתול, מוט מייצב

בלמים ק'/א' דיסקים מאווררים/דיסקים

מערכות עזר בלימה אוטונומית, מובילאיי

צמיגים 185/55-15

בסיס גלגלים 240 ס"מ

אxרxג 359.5x159.5x148.5 ס"מ

משקל 959 ק"ג

תא מטען 255 ל'

מיכל דלק 35 ל'

מהירות מרבית (יצרן) – קמ"ש

0 ל-100 קמ"ש (יצרן) – שנ'

צריכת דלק (ממוצע מבחן) 12.7 ק"מ/ל'

דרגת זיהום 4

מחיר 80,000 שקלים

אחריות 36 חודשים מלא + 48 חודשים חלקי

ציון מבחן ריסוק (E-NCAP) טרם נבחנה

מגזין אוטו, צילומים רונן טופלברג