מחלקים
לכאוב ולהתרגש

לכאוב ולהתרגש

הימים הם ימי המחאה החברתית ב-2011. המקום שדרות רוטשילד בתל אביב. אחד המאהלים של המפגינים מוקם מתחת לביתה של דבורה (יונה אליאן), שופטת מחוזית בדימוס. הרעש והבלגאן מתחת לביתה מוציא אותה משלוותה והיא יורדת לנזוף בצעירים המפגינים הישנים מתחת לחלונה. לאט לאט נרקמת מערכת יחסים מפתיעה בינה לבינם ונרקם גם קשר לסיפור האישי הכואב שלה.

הדרמה משפחתית חברתית "הקומה השלישית", המבוססת על ספרו של אשכול נבו  ("שלוש קומות") הופקד בידיהן של שתי בימאיות צעירות מאיה ניצן ואלה ניקוליבסקי (עם הליווי האמנותי של גלעד קמחי), שהצליחו ליצור דרמה קצבית ומרשימה עם רגעים מרגשים ואמירות נוקבות. החיבור הבין דורי בין צוות שחקנים ותיק ומנוסה כמו יונה אליאן, אילן דר, יורם טולדנו, לבין חבורת שחקנים צעירים ותוססת יוצר הצגה טובה, מרעננת, מותחת ועכשווית.

בין הרעיונות הטובים בהצגה הוא הנוכחות הפיזית של בעלה של השופטת (בגילומו של אילן דר) שהלך לעולמו אבל ממשיך לנהל את חייה (עד לרגע שהיא עוברת מהדירה ומשאירה אותו מאחור) וכמו כן של בנם אדר (אור בן מלך במשחק מעולה) שנעלם אבל ממשיך להיות נוכח ברגעים של הזייה. כמו כן ראויה לשבח היא התפאורה המתוחכמת  (שי אהרון), שהיא גם מינימליסטית וגם עשירה בו זמנית: היא כוללת  ספסלי עץ בעלי שימושים רבים ומפתיעים, ומעלית שמעבירה אותנו מחלל הבית בקומה השלישית, לרחוב למטה. המוזיקה בעריכת רועי ירקוני המשלבת בין שירים מקוריים לשירי עבר תוססים, תורמת לאווירה הנכונה ולזרימה טובה של ההצגה. שורה תחתונה: סיפור חזק עם משחק נפלא שמשלב בין ותיקים לצעירים. קל להזדהות, כיף להתרגש.  

הקומה השלישית

על פי ספרו של אשכול נבו, מאת: דפנה אנגל –מחרז, בין השחקנים: יונה אליאן-קשת, אילן דר, יורם טולדנו, אור בן מלך, שלומי טאפירו ועוד. הפקה תיאטרון בית ליסין.

בתמונה הקומה השלישית. דרמה מרגשת (צילום יח"צ)

יאיר דנון