הום סטייל 17.5.18
זה שיר פרידה

זה שיר פרידה

האתלט המצטיין אורי לינצ'בסקי מגיע לשיאו בגיל 18, עם השגים בינלאומיים ועתיד מבטיח, אבל עוזב הכל לטובת צה"ל. צילום באדיבות ענבל מאיו 

כשמדובר באורי לינצ'בסקי, מומלץ להימנע מלבקש אותו לקפוץ. לסופר, או לך. הוא יקפוץ, בכיף. סביר להניח שהוא יתחיל בגלגלון, ימשיך בבורג, יתקדם לסלטה ויקנח בדאבל, שתי סלטות רצופות. לא מן הנמנע שמשומקום יופיעו שלושה שופטים שיניפו שלטים עם ציון מקסימלי, ומדליית זהב תצנח על צווארו. בלי לשים לב, מי שביקש אותו לקפוץ ימצא את עצמו מוחא כפיים באופן בלתי רצוני, וכשאף אחד לא יסתכל, הוא או היא ינסו את זה לבד בבית, וקרוב לוודאי שישברו את עצם הזנב. במקרה הטוב.

הילד בן השבע-עשרה הזה, עוד מעט שמונה עשרה, הגיע תוך חמש שנים לטופ הארצי, ובתוך חודשיים הוא הצליח לאסוף מדליות זהב בשתי התחרויות הנחשבות ביותר בענף הפס אקרובטיקה, אליפות ישראל והמכביה.

במופע סוף שנה. מקוה להמשיך לעשות את זה כשיהיה לי זמן" (צילום ענבל מאיו)

"התחלתי להתאמן במרכז של ענבל מאיו בגיל 12 בערך, כיתה ז'. היה לי הרבה מרץ והתאהבתי בתחום הזה. זה כיף, זה מאתגר, זה מתאים לכל אחד. עד לפני שנה בערך לא הצבתי לעצמי מטרות גבוהות, בעיקר רציתי ליהנות. דווקא בזמן האחרון החלטתי להתקדם. ביחד עם המאמנים והמרכז שתמך לקחנו את זה צעד אחד קדימה, הוספנו אימונים, אימוני בוקר, בשעות פחות נוחות. ואני שמח שהעבודה הקשה השתלמה".

* * *

"אקרוס" משמעו ביוונית גבוה ו"באט" משמעו הליכה. אקרובטיקה, לפיכך, בתרגום מילולי מיוונית כוונתה הליכה בגובה. כלומר, צמד המילים אקרובטיקה ישראלית, הוא כנראה הפרדוקס הגדול ביותר מאז פרדוקס הדיכוטומיה של זנון. באופן כללי אף ענף ספורט לא הולך בגובה בישראל. הסטנדרטים כאן נמוכים מדי ונושקים לליבת כדור הארץ. גם הספורטאים עצמם, שחולמים גבוה, נאלצים בסופו של דבר להתרגל להליכה על הקרקע, וגם להסתכל לעברה תדיר, אם ברצונם להימנע מהנזק שהשאירו מי שהיו אמורים לדאוג להם.

כשמדובר באקרובטיקה, הפרדוקס מקבל משנה תוקף כמעט קומי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בפס אקרובטיקה. שכן באופן אבסורדי מדובר בהליכה בגובה על הקרקע, בזמן שתקרת הזכוכית של העוסקים בתחום נושקת, כאמור, למטה מזה.

"התחרות במכביה היתה מרגשת מאוד וההכנות לה היו מרובות", מעידה ענבל מאיו. "לצערנו אין בארץ ספורטאים רבים שמתחרים ברמות הגבוהות של פס אקרובטי, כך שבטופ של הטופ יש רק מתעמלים בודדים. אני מאוד שמחה שאורי שלנו נמצא ביניהם ושהוא הגיע להישגים כל כך משמעותיים".

* * *

והנה, עד שקם לנו אורי לינצ'בסקי, שזוכה באליפות ישראל לנוער וחודשיים לאחר מכן קוטף את מדליית הזהב במכבייה בדרגה הגבוהה ביותר לבוגרים, תוך חצי שנה הוא מתגייס לצבא ושלום על ישראל. או לא שלום, בכל זאת, הוא מתגייס לצבא. ומה עם אליפות העולם בנובמבר?

"הקריטריונים לאליפות עולם, מבחינתי, בהחלט אפשריים, אבל ברמה העולמית יש בענף הזה מתחרים ברמות שיהיה לי מאד קשה להגיע אליהן"" הוא אומר. "אני מתגייס לצבא בקרוב ומהבחינה הזאת לא יתאפשר לי להדביק את הפער. מה גם שבפן הנפשי צריך לעשות סוויץ', להשקיע את כל כולך, ואני לא ממש שם".

נשמע שכבר החלטת לעזוב ושאתה שלם עם ההחלטה.

"בחודשים האחרונים תפסתי את הספורט באופן שונה ממה שהתרגלתי. לקראת המכביה השקעתי המון. התאמנתי באינטנסיביות שפחות הייתי מורגל לה. אבל עכשיו קשה לי להאמין שאני אמשיך בקו הזה. השגתי את המטרה שלי, והמטרה הבאה נראית פשוט רחוקה ממני מדי. לאליפות עולם אני כבר לא אגיע. כן, יש לי את הפוטנציאל, אבל זה דורש המון. והחלטתי שאני מעדיף לקחת צעד אחורה. אם המטרה שלי הייתה אליפות עולם הקרובה בנובמבר, הייתי ממשיך להתאמן באותה עצימות, אבל אני לא רואה את זה אפשרי. להגיע לרמה מספיק טובה כדי להתחרות שם בכבוד, או באופן שהייתי מצפה מעצמי. אז כן, פה סיימתי בעצם את הדרך התחרותית שלי".

מה היה חסר לך כדי להגיע יותר רחוק?

"כמו שאני רואה את זה, כדי להגיע באמת רחוק צריך להתחיל לעסוק בספורט הזה בגיל הרבה יותר מוקדם ולהתאמן ברצינות, וגם אז לא בטוח שיש כאן את המשאבים המתאימים כדי לספק תנאי פתיחה הוגנים למתמודדים מישראל מול מתחרים מהעולם".

* * *

כשאורי מדבר על תנאי פתיחה הוגנים הוא מדבר בין השאר על העניין הבסיסי בענף הפס-אקרובטיקה: עשרים ושניים מטרים של מזרון קפיצי עשוי על פי תקן. ועדיין, בישראל, יותר קל לשים פס מלשים פס. עובדה היא שהפס בארץ הקודש ממש לא עונה על הסטנדרטים הבינלאומיים, כמובן, הוא זול יותר. ובהתאם, מקצועי פחות.

כך, אין להתפלא כיצד זה שראיון חגיגי עם ספורטאי צעיר שכוכבו דרך ושעשה רצף תוצאות מדהים שהזניק אותו לצמרת הענף הופך במקביל גם לראיון הפרידה שלו. תחת שיבשר קבל עם ועדה על בואו, בו זמנית הוא נאלץ גם לסנגר על לכתו. לכל הפחות הוא יכול ללכת גאה. כשהוא יביט לאחור על ארון התארים, שתי מדליות זהב לבטח יבזיקו אליו חיוך. המכבייה מתהדרת, בין השאר, בתואר אירוע הספורט השלישי בגודלו בעולם. ספק, אגב, אם אליפות העולם בפס אקרובטיקה נכנסת לטופ חמישים.

* * *

"התחרות נערכה בהדר יוסף והייתה תחרות יפה בסך הכל. היו כמה עשרות מתחרים ומתחרות. ברמה שלי ספציפית, אין מספיק מתחרים בארץ, אבל אני מסתכל על זה ברמה האישית. עשיתי תרגיל ברמת הקושי הכי גבוהה, השופטים נתנו לי ציון בסביבות 56. יכולתי לעשות ביצוע יותר טוב, אבל אני מרוצה בסך הכל כי הצלחתי להתחרות בדרגת הקושי הגבוהה ביותר וקיבלתי מדלית זהב יפה".

זה ספורט מסוכן?

"כמו כל ספורט יש סיכון להיפצע. יש נפילות עד שמצליחים. כדי להתקדם צריך להיות מוכנים ליפול הרבה פעמים".

תתגעגע?

"ברור. אני מקווה להמשיך לעשות את זה כשיהיה לי זמן, בלי הלחץ מסביב".

 

יאיר דנון